תוספתא/נגעים/ח
הלכה א[עריכה]
אין מצורע מטהר מצורע אחר אבל נשאל הוא על הטומאה ועל הטהרה של עצמו והכל כשרין לטהר את המצורע ואפילו טמא מת וכשם שמצוה לטהרן כך מצוה לטמאן. וכהן שטמא מצוה לטהר שנאמר (ויקרא יד) לטהרו או לטמאו בארץ ובחוצה לארץ.
הלכה ב[עריכה]
אזוב הכשר לחטאת כשר למצורע הזה בו לחטאת כשר למצורע ר' אליעזר אומר עץ ארז ואזוב ושני תולעת האמור בתורה שלא נעשתה בהן מלאכה.
הלכה ג[עריכה]
אמר רבי יהודה שבתי היתה והלכתי אצל רבי טרפון בביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו הימנה מקל אמר לי בני בזו טהרתי שלשה מצורעים ולמדתי בה שבע הלכות שהן של אברית וראשה טרוף ארכה אמה ועביה אמה ברבוע כרע המטה חלוק לאחד ושנים לארבעה מזין שנים ומשלשה ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרין בגבולין.
הלכה ד[עריכה]
היה מביא שתי צפרים דרור ואלו הן הדרות בעיר ר"ש אומר אלו הן הקובלאות שחט את אחת מהן אל כלי חרס על מים חיים חפר וקברה לפניו אסור בהנאה טבל והזה שבע פעמים על אחת ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו ואם הזה עליו מכל מקום יצא וכן היה מזה על השקוף של הבית מבחוץ ואם היה עליו דם מכל מקום יצא שלחה וחזרה אפילו שש וחמש פעמים מותרת באכילה וכשרה לטהר זו במצורע אחר.
הלכה ה[עריכה]
ר' יוסי הגלילי אומר ריסי עיניו אין צריך לגלח גלח ושייר שתי שערות בתגלחתו הראשונה וחזר וגלחן בתגלחתו שניה לא עלתה אלא תגלחת ראשונה בלבד.
הלכה ו[עריכה]
תגלחת של מצוה טבילתו והזאתו מעכבים ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו שחיטת צפרים והזאתו ותגלחתו ביום ושאר כל מעשיו בין ביום ובין בלילה אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין בכהנים ובין בלוים.
הלכה ז[עריכה]
מצורע מותר בתשמיש המטה במי גמרו ואסור בימי ספרו רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף בימי ספרו אסור ק"ו בימי גמרו. אמר רבי חייא אמרתי לפני רבי שלא היה לו יותם לעוזיה אלא בימי חלוטו אמר לו אף אני כך אמרתי.
הלכה ח[עריכה]
שתי צפרים של מצורע שמתה אחת מהן או שברחה או שנעשת טרפה יקח זוג לשניה. שחט אחת מהן ונמצאת שניה של דרור או שנמצאת טרפה יקח זוג לשניה ושתיהם מותרות ויביא שתים בתחלה. שחטה ומתה חברתה או שנעשת טרפה שתיהן אסורות ויביא שתים בתחלה. שחטה בלא עץ ארז ואזוב ושני תולעת רבי יעקב אומר הואיל ונשחטה שלא כתקנה מותרת רבי שמעון אומר הואיל ונשחטה שלא כמצותה אסורה בהנאה.
הלכה ט[עריכה]
מצורע טובל בלשכת המצורעים ובא ועומד בשער נקנור ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה שכבר טבל מבערב. אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא כל הנכנס לעזרה דרך שער נקנור היה טובל באותה לשכת ומביא אשמו ולוגו בידו ומעמידו בשער נקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על מצורע ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וסומך שתי ידיו עליו ונכנס ושוחט בצפון.
הלכה י[עריכה]
כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשערי נקנור כל הסמיכות שבמקדש היו לצפונו של מזבח חוץ מזו שהיתה בשערי נקנור שלא יכול ליכנס בעזרה עד שיזרוק עליו מדם חטאתו ואשמו.
הלכה יא[עריכה]
בין שהקדים חטאתו לעולתו ועולתו לחטאתו מה שעשוי עשוי הקדים עולתו לאשמו יעלו לגבי המזבח וטעונין נסכים אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה הקדים חטאתו לאשמו תעובר צורתו ויצא לבית השרפה.