תוספתא/חגיגה/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת חֲגִיגָה פֶּרֶק רִאשׁוֹן[עריכה]

הלכה א
הַטָּמֵא פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (דְּבָרִים יב,ה-ו)
"וּבָאתָ שָּׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה",
בָּרָאוּי לִכָּנֵס לָעֲזָרָה.
יָצָא טָמֵא, שֶׁאֵין רָאוּי לִכָּנֵס לָעֲזָרָה.
יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַי אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי יְהוּדָה: <רחביי!>
אַף הַסּוֹמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר:
"יראה", פְּרָט לַסּוֹמֵא.
הֵשִׁיב רַבִּי עַל דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַי <רחביי!>
הִכְרִיעוּ חֲכָמִים לְסַיֵּעַ. <שיש אם למסורת>
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. (שְׁמוּאֵל א א,כב)
"וְחַנָּה לֹא עָלָתָה, כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ:
עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר, וַהֲבִאֹתִיו, וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יי".

הלכה ב

קָטָן יוֹצֵא בְּעֵרוּב אִמּוֹ,
וְחַיָּב בַּסֻּכָּה,
וּמְעָרְבִין עָלָיו מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוֹדוֹת בְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין.
יוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ, חַיָּב בְּלוּלָב.
יוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף, חַיָּב בְּצִיצִית.
יוֹדֵעַ לְדַבֵּר,
אָבִיו מְלַמְּדוֹ "שְׁמַע", וְ"תוֹרָה" וּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ,
וְאִם לָאו, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָא לָעוֹלָם.
יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלָּיו, אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְפִלִּין.
יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ, (//תוספתא טהרות ג,י)
אוֹכְלִין עַל גַּב גּוּפוֹ טְהָרוֹת;
לִשְׁמֹר אֶת יָדָיו,
אוֹכְלִין עַל גַּב יָדָיו טְהָרוֹת.
כֵּיצַד בּוֹדְקִין אוֹתוֹ?
מַטְבִּילִין אוֹתוֹ, וְנוֹתְנִין לוֹ חֻלִּין לְשֵׁם תְּרוּמָה.
יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ, אוֹכְלִין עַל גַּב גּוּפוֹ טְהָרוֹת;
לִשְׁמֹר אֶת יָדָיו, אוֹכְלִין עַל גַּב יָדָיו טְהָרוֹת.
יוֹדֵעַ לִפְרֹשׂ חֵקוֹ, <כנף בגדו, לקבל תרומה>
חוֹלְקִין לוֹ עַל הַגֹּרֶן.
יֵשׁ בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל, <אם נגע בטומאה>
סְפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא,
בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר.
יוֹדֵעַ לִשְׁחֹט, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
יָכוֹל לוֹכַל כַּזַּיִת דָּגָן,
פּוֹרְשִׁין מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּימֵי רַגְלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת;
כַּזַּיִת צְלִי, שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַפֶּסַח.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לְעוֹלָם אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַפֶּסַח,
אֶלָּא אִם יוֹדֵעַ הֶפְרֵשׁ אֲכִילָה.
אֵי זוֹ הִיא הֶפְרֵשׁ אֲכִילָה?
כָּל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ בֵּיצָה וְנוֹטְלָהּ, אֶבֶן וְזוֹרְקָהּ.

הלכה ג

תִּינֹקֶת שֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת,
חַיֶּבֶת בְּכָל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה,
אוֹ חוֹלֶצֶת, אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.
וְכֵן תִּינוֹק שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת,
חַיָּב בְּכָל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה,
רָאוּי לִהְיוֹת בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
נִתְמַלָּא זְקָנוֹ,
רָאוּי לֵעָשׁוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר,
לַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְלִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.
וְאֵין חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ,
עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.
רַבִּי אוֹמֵר:
אוֹמֵר אֲנִי,
עַד שֶׁיְּהֵא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (עֶזְרָא ג,ח)
"וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה,
לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יי."

הלכה ד
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים:
מְרֻבָּה מִדַּת הָרְאִיָּה מִמִּדַּת חֲגִיגָה:
רְאִיָּה, כֻּלָּהּ לַגָּבוֹהַּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲגִיגָה.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
מְרֻבָּה מִדַּת חֲגִיגָה מִמִּדַּת רְאִיָּה:
חֲגִיגָה נוֹהֶגֶת לִפְנֵי דִבּוּר וּלְאַחַר דִּבּוּר, <דיבור: מתן תורה>
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּרְאִיָּה.

שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נוֹהֲגוֹת בָּרֶגֶל. אֵלּוּ הֵן:
רְאִיָּה, חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה.
יֵשׁ בָּרְאִיָּה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן:
רְאָיָה כֻּלָּהּ לַגָּבוֹהַּ,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁתֵּיהֶן.
חֲגִיגָה נוֹהֶגֶת לִפְנֵי דִבּוּר וּלְאַחַר דִּבּוּר,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁתֵּיהֶן.
שִׂמְחָה נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, וְנוֹהֶגֶת כָּל שִׁבְעָה,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁתֵּיהֶן.
אֵי זוֹ הִיא רְאִיָּה?
אֵלּוּ עוֹלוֹת הַבָּאוֹת לָרְאִיָּה.
אֵי זוֹ הִיא חֲגִיגָה?
אֵלּוּ שְׁלָמִים הַבָּאִין לַחֲגִיגָה.
אִם יֵשׁ לוֹ לְהָבִיא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ,
הֲרֵי זֶה מֵבִיא,
וְאִם לָאו, מִשְׁתַּתֵּף הוּא עִם אֲחֵרִים,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחֹת מִכַּשִּׁעוּר.
זֶה וָזֶה קְרוּיִין חֲגִיגָה.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר:
לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל
עַל עוֹלוֹת הַבָּאוֹת לְעוֹלָם,
שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין,
וְעַל שְׁלָמִים הַבָּאִין בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,
שֶׁאִם רוֹצֶה לִסְמֹךְ מִן הַמַּעֲשֵׁר, סוֹמֵךְ.
וְעַל מַה נֶּחְלָקוּ?
עַל חֲגִיגַת יוֹם טוֹב עַצְמָהּ,
שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין:
יָבִיא הַכֹּל מִן הַחֻלִּין.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין:
יָבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחֻלִּין,
וְאִם רָצָה לִסְמֹךְ מִן הַמַּעֲשֵׁר, סוֹמֵךְ.
וּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה,
יָבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחֻלִּין.

הלכה ה
יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן
בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה,
כֹּהֲנִים,
בַּחַטָּאת וְאָשָׁם בַּבְּכוֹר בֶּחָזֶה וּבַשּׁוֹק,
אֲבָל לֹא בָעוֹפוֹת וְלֹא בַמְּנָחוֹת.
נָזִיר יוֹצֵא בְאֵילוֹ, בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁלַּאֲחֵרִים,
וּבִלְבַד שֶׁיֹּאכַל מִן הַזֶּבַח כָּל שִׁבְעָה.

הלכה ו
אֵין מְבִיאִין תּוֹדָה בְּחַג הַמַּצּוֹת,
מִפְּנֵי חָמֵץ שֶׁבָּהּ,
וְלֹא בָעֲצֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב.
אֲבָל מְבִיאִין תּוֹדָה בְחַג הַסֻּכּוֹת,
וְיוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אֵין מְבִיאִין תּוֹדָה בְחַג הַסֻּכּוֹת,
שֶׁכָּל שֶׁבָּא בְחַג הַמַּצּוֹת,
בָּא בְחַג הַשְּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת.
תּוֹדָה, שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בְחַג הַמַּצּוֹת,
אֵינָהּ בָּאָה לֹא בְחַג הַשְּׁבוּעוֹת וְלֹא בְחַג הַסֻּכּוֹת.
רַבִּי לְעָזָר בֵּירַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
תּוֹדָה בָּאָה בְחַג הַסֻּכּוֹת,
וְיוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ מִשֵּׁם שִׂמְחָה,
וְאֵין יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָה מִשֵּׁם חֲגִיגָה.

הלכה ז
עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג,
אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ,
וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (קֹהֶלֶת א,טו)
"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן,
וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת."
וְאוֹמֵר: (תְּהִלִּים לז,כא)
"לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן."
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר:
גָּנַב אָדָם, יָכוֹל שֶׁיַּחְזִיר גְּנֵבוֹ,
גָּזַל, יָכוֹל שֶׁיַּחְזִיר גְּזֵלוֹ.
בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וּפְסָלָהּ מִתַּחַת יְדֵי בַעְלָהּ,
נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם,
וְעַל זֶה נֶאֱמַר:
"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן".

הלכה ח
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר:
אֵין אוֹמֵר:
"בַּקְּרוּ גָמָל זֶה, שֶׁמָּא יֵשׁ בּוֹ מוּם!"
"בַּקְּרוּ חֲזִיר זֶה, שֶׁמָּא יֵשׁ בּוֹ מוּם!"
אֵין מְבַקְּרִין אֶלָּא תְּמִימִים,
וְאֵי זֶה זֶה?
זֶה תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַתּוֹרָה.
וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (קֹהֶלֶת א,טו)
"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן".
וְאוֹמֵר: (תְּהִלִּים לז,כא)
"לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם".
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
עָלָיו הוּא אוֹמֵר: (מִשְׁלֵי כז,ח)
"כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ."
וְאוֹמֵר: (יִרְמְיָה ב,ה)
"מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל,
כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ."

הלכה ט

הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בְּאָוֵיר,
וְאֵין לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסָּמֵכוּ,
אֲבָל חָכָם מַתִּיר לְפִי חָכְמָתוֹ.
הִלְכוֹת שַׁבָּת, חֲגִיגוֹת וּמְעִילוֹת,
כַּהֲרָרִין תְּלוּיִין בִּסְעָרָה:
מִקְרָא מוּעָט,
וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת אֵין לָהֶן עַל מִי שֶׁיִּסָּמֵכוּ.
מִכָּן הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
צַבְתָּא, בְּצַבְתָּא מִתְעַבְדָא, <הצבת, בצבת נעשית. צבת נפחים, thermastrís >
צַבְתָּא קַדְמָיְתָא, מַה הֲוַת? <הצבת הראשונה, מה היתה?>
הָא לָיִי בִּרְיָה הֲוַת? <הלא היא בריאה היתה?>
הַדִּינִין, הָעֲבוֹדוֹת, וְהַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת, וְהָעֲרָיוֹת,
מוּסָף עֲלֵיהֶן הָעֲרָכִין וְהַחֲרָמִין וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת,
מִקְרָא מְרֻבֶּה, מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת,
יֵשׁ לָהֶן עַל מִי שֶׁיִּסָּמֵכוּ.
אַבָּא יוֹסֵה בֶן חָנָן אוֹמֵר:
אֵלּוּ שְׁמוֹנֶה מִקְצוֹעֵי תוֹרָה, גּוּפִי הֲלָכוֹת.