תומר דבורה/ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תומר דבורה · ז· >>

» בַּמַהֲדוּרָה הַמְּנֻקֶּדֶת «

פרק ז[עריכה]

היאך ירגיל האדם עצמו במדות התפארת[עריכה]

אין ספק שמדת התפארת הוא העסק בתורה, אמנם צריך זהירות גדול שלא יתגאה אדם בדברי תורה שלא יגרום רעה גדולה, שהרי כמו שהוא מתגאה כך גורם שמדת התפארת שהיא התורה תתגאה ותסתלק למעלה ח"ו אלא כל המשפיל עצמו בדברי תורה גורם אל התפארת שתרד ותשפיל עצמה להשפיע למלכות. והרי למטה מהתפארת ארבע ספירות ולהן שלש מידות:

ראשונה
המתגאה על תלמידים גורם שהתפארת יתגאה ויתעלה מעל נצח והוד שהם למודי ה' תלמידי התפארת, והמשפיל עצמו ומלמדה באהבה גם התפארת ישפיל עצמו אל תלמידיו וישפיעם, לפיכך יהיה האדם נוח לתלמידיו וילמדם כאשר יוכלון שאת, והתפארת בזכותו ישפיע בלמודי ה' כפי בחינתם הראויה אליהם.
שנית
המתגאה בתורתו על העני ומבזה אותו, כההוא עובדא דאליהו שנדמה לרבי שמעון בן אלעזר כעני מכוער, נבזה ונמאס, להכשילו, שזחה דעתו עליו וגינה את העני והוא הוכיח על פניו מומו (תענית כ.), כי המתנאה על העני גורם שהתפארת יתגאה על היסוד ולא ישפיע בו, ואם תהיה דעתו של חכם מיושבת עליו עם העני אז התפארת ישפיע ביסוד. לפיכך יחשב העני מאד אצל החכם ויקרבהו, וכך יחשב למעלה היסוד אצל התפארת ויתקשר בו.
שלישית
המתגאה בתורתו על עמא דארעא שהוא כלל עם ה', גורם שהתפארת יתגאה מעל המלכות ולא ישפיע בה אלא יהיה דעתו מעורבת עם הבריות וכל עם הישוב חשובים לפניו, מפני שהם למטה בסוד הארץ וח"ו אם קורא אותם חמורים מורידם אל הקליפות לכך לא יזכה לבן שיהיה בו אור תורה כדאיתא בגמרא (נדרים פא.). אלה יתנהג עמהם בנחת על פי דרכם, כעין התפארת שהוא משפיע למלכות ומנהיגה כפי עניות דעתה, כי דעתן של נשים קלה (שבת לג:) ובכלל זה שלא יתגאה על כל חלושי הדעת שהם בכלל עפר הארץ. ומפני זה הקדמונים לא היו מתגאים בתורה כעובדא דרב המנונא בפרשת בראשית (זוה"ק ח"א ז, א) ובעובדה דרבי חגאי (זוה"ק ח"א קנח, א) ובתיקונים (סוף תיקון כ"ו, דף ע"ב, ב) ההוא סבא דבעו לנשקא ליה. פרח, שלא היה רוצה להתגאות בדברי תורה.

עוד יהיה רגיל בהיותו נושא ונותן בדברי תורה לכוין אל תיקוני שכינה לתקנה ולקשטה אל התפארת דהיינו הלכה אל האמת, וזהו מחלוקת לשם שמים דהיינו חסד וגבורה לבא אל התפארת - שמים, להסכים הלכה עמו. וכל מחלוקת שיצא מן השורה הזאת יבדל ממנו כי לא ירצה התפארת להתאחז בחוץ אפילו שיהיה בדברי תורה, אם הוא לקנטר סופה גיהנם ח"ו, ואין לך מחלוקת שלא יפגום התפארת אלא מחלוקת התורה לשם שמים, שכל נתיבותיה שלום ואהבה בסופה.

והאוכל הנאות מדברי תורה פוגם במדה הזאת שהיא קדש ומוציאה אל דברי חול, וכאשר יעסוק בתורה להנאת גבוה אשרי חלקו. ועיקר הכל הוא לצרף דעתו במבחן המחשבה ולפשפש בעצמו דרך משא ומתן אם ימצא שמץ ערות דבר יחזור בו, ולעולם יודה על האמת, כדי שימצא שם התפארת מדת אמת: