תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אלעזר בר' צדוק

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



ר' אלעזר בר' צדוק[עריכה]

(תנא דמתניתין).

בדברי ימי התנא הזה באה ערבוביא גדולה מאוד עד אשר אפילו אם נאמר ששנים היו עדין לא נרפאו מן המבוכות, יען כי מצינו בתוספתא ביצה פ"ג ה"ו אמרו עליו על ר"א בר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנוונים בירושלים "כל ימי חייהם", וברכות יט: מצינו שאמר רא"ברצ מדלגין היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי ישראל, והיה בחורבן הבית עם אביו כמפורש איכ"ר פ"א-לג, וכן מצינו אותו שאומר בשם ר"מ ככלאים פ"ז מ"ב, וא"כ בלי ספק אותו רא"ברצ שהיה כל ימיו חנווני בירושלים לא יכול להיות עול ימים בשעת החורבן, ורא"ברצ שהיה בשעת החורבן לא יכול להיות תלמידו דר"מ, וכן בדבר ר' צדוק עצמו באה ערבוביא גדולה.

ואחרי עיון רב זכינו לפרש בראיות ברורות שמשפחת ר' צדוק העמידו חכמים גדולים משך שבעה דורות קרוב לשלש מאת שנה מן ימות הלל עד אחרי דור רבי.

ומקודם נבאר אם ר' צדוק היה כהן אם לא.

בלי ספק היה כהן וכדמפורש בכורות לו. שהיה לר' צדוק בכור ונפל בו מום ובא ר' צדוק לר' יהושע ושאלו אם יש חילוק בין חבר לע"ה וא"ל ר"י הן (פירוש שהוא נאמן), וכן כתבו התוס' ביומא עט:, סוכה כז., וברכות יט: אר"א בר' צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות (של מתים) לקראת מלכי ישראל, ובאבות דר"נ פט"ז ה"ב במעשה שר"צ נשבה והמטרוניתא יחדה לו שפחה והוא לא נגע בה, והשיב לה יען שהוא מכה"ג. מכל אלו אנו רואין בבירור שהיה כהן אם לא שנתעקש לעוות הישרה, ועתה נבא לדברי ימי המשפחה הכבודה הזאת.

(ר') צדוק[עריכה]

ריש המשפחה היה לערך בסוף ימי שמאי והלל ועליו יסופר יומא כג., מעשה בשני כהנים שהיו רצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ד' אמות של חבירו נטל סכין ונעץ לו בלבו, עמד ר' צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל - אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות, וזה אך על דרך מליצה כי באמת הדין ידוע שירושלים אינה מביאה עגלה ערופה, אך הוא כמר לבו אמר דבריו היקרים שירושלים וגם העזרה ירדו ממדרגתם כ"כ עד שהוצרכו להביא עגלה ערופה, (וגם מזה ראיה שהיה כהן כמו שכתוב יואל-ב בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים), וקרוב מאוד לומר שזה צדוק הוא הנזכר בקדמוניות היהודים שהיה נקרא בשם צדוק הפרושי, והוא ויהודה הגלילי עוררו את העם למרוד במלכות רומי יען שנציב סוריא צוה לפקוד את ב"י לגולגלותם ואך יועזר בן ביתוס השקיט המרידה, ולדעת החכם גרעץ ח"ג צד 208, 485 הוא ר' צדוק תלמידו של שמאי הנזכר יבמות טו:, ובאיכ"ר פ"א-ו מעשה בשני בני צדוק הכהן שנשבו, אך נראה שצ"ל כדמובא גיטין נח. על בני ר' ישמעאל. ומה שנקרא "ר' צדוק" הוא אך משגירא דלישנא אבל בימיהם לא היו נקראין עוד בשם "רבי", וזה ר' צדוק היה לו בן בשם

ר' אלעזר בר' צדוק[עריכה]

ועליו נאמר בתוספתא ביצה פ"ג ה"ו אמרו עליו על ר"א בר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית "שהיו חנונים בירושלים כל ימי חייהם", ובבבלי ביצה כט. מובא המעשה אך שם חסר תיבת ר"א בר"צ, ובירושלמי ביצה פ"ג ה"ח מעשה בר"א בר צדוק ואבא שאול ב"ב וכו', ושם חסר תיבת "כל ימי חייהם" וידוע שאבא שאול בן בטנית היה בזמן רבי ר' צדוק שהתענה קודם החורבן כמפורש שבת פ"כד מ"מ, ונאמנו עלינו גרסת התופסתא שהיו כל ימי חייהם חנוונים בירושלים וכנסו ג' מאות חביות (גוזמא) מברורי המדות והביאום לפני הגזברים בירושלים וא"ל חכמים לא הייתם צריכין לעשות כן אלא הואיל והחמרתם על עצמכם יעשה בהן צרכי רבים.

וזה ר"א בר"צ נזכר בתוספתא מגילה פ"ג ה"ו שא"ר מעשה בר"א בר"צ שלקח בית הכנסת של אלכסנדרים שהיה בירושלים והיה עושה בה כל חפצו, וכן מובא המעשה במגילה פ"ג ה"א אך שם חסת תיבת "בירושלים" ובבבלי מגילה כו. שמרכוהו לר' אליעזר וחסר תיבת "בר צדוק" וא"א לומר שקאי על ר"א בר' צדוק שראה החורבן יען שהיה רך בשנים אז כמבואר להלן.

וזה רא"בצ היה תלמידו דר' יוחנן החורני תלמידו דשמאי כיבמות טו: דאמר ר' אלעזר בר צדוק כשהייתי לומד תורה אצל ר' יוחנן החורני (ובתוספתא סוכה פ"ב גרס בן החרבית או בן החורגית) ראיתי שהיה אוכל פת חריבה במלח - באתי והודעתי את אבא - ואע"פ שתלמיד שמאי היה כל מעשיו לא עשה אלא כדברי ב"ה. ולפי פשט הפשוט קאי על אביו.

ועל פי השערה נראה שזה ר"א בר צדוק נזכר במשנה כלאים פ"ז ה"ב שאמר אם יש ביניהם מד' אמות, וגרסת מתניתא דבני מערבא ר"א בר צדוק, אבל רא"ברצ שנזכר שם במשנה אחר ר"מ הוא רא"ברצ השלישי וכאשר נבאר. ובנו

ר' צדוק[עריכה]

אשר עליו יסופר בגיטין נו. שישב מ' שנה בתענית דלא ליחרב ירושלים (והוא על צד הפלגה) ובאיכ"ר פ"א-לא מפורש באריכות איך כשבא ריב"ז לפני אספיסינוס וא"ל תן לי יבנה וחכמיה, וגם בקשו שכל בר נש שיצא עד ד' שעות ינצל והשיב לו זאת אעשה אם יש לך איזה אוהב שלח והביאם הנה - ושלח לר"א ור"י להביא את ר' צדוק וכשהביאוהו קם מלפניו רי"בז א"ל הקיסר מפני זקן זה חסר כל ומאוס אתה קם? א"ל נשבע אני בחייך שאלו היה לנו עוד איש אחד צדיק כמוהו אז אפילו היה לך כפלים חיילים לא היית יכול לכבוש וסיפר לו שהוא יושב בתענית כמה שנים, ואז נתן לו רופא לרפאותו.

ובמו"ק כ., מעשה שמת אביו של ר' צדוק בנינזק (של מדי שמחות רפ"יב) והודיעוהו לאחר ג' שני ובא ושאל את אלישע בן אבויה, ובל"ס נפל ט"ס וגרסא האמיתית כבנזיר מד. מעשה שמת רביו של ר' יצחק (הכהן, רש"י) - ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו, כי א"א לגרוס כגרסת מו"ק כ.:

  1. שאלישע בן אבויה היה צעיר לימים הרבה מר' צדוק כמבואר בערכו.
  2. שמבואר בשמחות פ"יב שאמר ר"א בר' צדוק כך אמר לי אבא בשעת מיתתו קברני תחלת בבקעה ובסוף לקט עצמי - כשם שעשה לאביו כך עשיתי לו, ומשמע מזה שר' צדוק היה בשעת מיתת אביו ולא שמת בנינזק של מדי שהיא רחוקה מיבנה או מירושלים.

וזה ר' צדוק נזכר הרבה במשנה כסוכה פ"ב מ"ה מעשה והביאו לרבן יוח"בז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבות - וכשנתנו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה, ובעדיות רפ"ז ובכורות פ"א מ"ו העיד ר' יהושע ור' צדוק, ובעדיות פ"ג מ"ח ג' דברים ר"צ מטמא, ושם פ"ז מ"ב, מ"ג, מ"ד העיד ר"צ.

ובתרומות פ"י מ"ד העיד ר"צ על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.

והיה חביב מאוד בעיני הנשיא רבן גמליאל כעדות בנו כסנהדרין פ"א ה"ד אר"א בר"צ כשהיה ר"ג ישוב ביבנה היה אבא יושב מימינו וזקנים משמאלו, ובפסחים פ"ז מ"ב יספר ר"צ מעשה בר"ג שאמר לטבי עבדו צר וצלה לנו את הפסח, וכבר בארנו בערך ר"ג שהוא ר"ג דיבנה והיה כבר גדול עד שלא חרב הבית ובקידושין לב: מעשה בר"א ור' יהושע ור"צ שהיו מסובין בבית המשתה בנו של ר"ג, וכן המעשה דבכור דר"צ שע"יז נתהוו המחלוקת בין ר"ג ור' יהושע כבכורות לו..

ומזה נראה שהיה גם כשהעבירו את ר"ג מנשיאותו בברכות כז: אע"פ שלא נזכר שם, ומה שלא אמרו למנות את ר' צדוק הוא יען שהיה חלוש גדול כעדות בנו איכ"ר פ"ד-יא שאמר רא"ברצ אראה בנחמה אע"פ שהיה אבא כל אותן שנים אחר החורבן (שהאריך ימים) לא חזר גופו עליו כמות שהיה. ועוד אפשר שלא רצה לקבל עליו איזה התמנות וכאשר אמר בעצמו אבות פ"ד מ"ה אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם.

וכן נזכר נדה כב: שאמר רא"ברצ שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה. ונשאר לנו ממנו מאמר אגדי בנדה לא. מה שאמרו חכמים אשה מזרעת תחלה יולדת זכר - ולא פירשו חכמים עד שבא ר' צדוק ופירשו דכתיב - ואת דינה בתו תלה הזכרים בנקבות וכו'.

ובנו ר"א היה בפטירתו כמפורש שמחות פ"יב, ארא"ברצ אמר לי אבא בשעת מיתתו קברוני תחלה בבקעה ובסוף לקט עצמי. ובנו

ר' אלעזר בר' צדוק השני[עריכה]

זכה עוד לראות המקדש בבנינו, ומלכי ישראל כברכות יט. שאמר רא"ברצ מדלגין היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי ישראל.

ובסנהדרין פ"ז משנה ב' יספר מעשה בבת כהן אחת שזינתה ומקיפוה חבלי זמורות ושרפוה, א"ל מפני שלא היה ב"ד של אותה שעה בקי, ובגמרא שם נב: אמר זוכרני כשהייתי תינוק והורכב על כתיפו של אבא והביאו ב"כ - אמר רב יוסף ב"ד של צדוקים הוה, (ורב יוסף מתרגם אך דברי המשנה, יען שקשה מאוד איך מעיד רא"ברצ שראה בעיניו שדנו דיני נפשות הלא הוא היה עול ימים קודם החורבן וכבר בטלו דיני נפשות שלא דנו הסנהדרין ארבעים שנה קודם החורבן כשבת טו. וגילה לנו רב יוסף דברי הימים שהיה אז קודם החורבן ששלטו אז הצדוקים והכהנים הפריצים שהביאו כל הצרות על בית ישראל ומהם היו הסנהדרין אז והם דנו כפי דעתם כפשוטו של מקרא, והחכם גדעון בח"ב צד 89 יעשה מטעמים כאשר אהב מזה ותלה שאז גברי בית שמאי בקנאתם ודנו דיני נפשות כזה וטעה טעות גדול) וזה ראב"רצ היה עם אביו בשעת החורבן ונימל מתוך המהפכה עם אביו ע"י רי"בז וכדמובא איכ"ר פ"א-לא כשרפאו את אביו א"ל רבא! הב להו אגרייהו בעלמא הדין ולמד איתם חשבון האצבעות.

ממנו נשאר לנו כמה ענינים יקרים מה שנהגו בירושלים כיומא יב. שאמר שאין משכירין אף מטות בירושלים, ובסוכה מא: כך היה מנהגן של ירושלים, ופסחים קטז: כך היו אומרין תגרי הרך שבירושלים, וב"ב יד. כך היו כותבי ספרים שבירושלים, ובסנהדרין עא. אמר מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא, ובכורות כג. כך היו מפרישין בירושלים, ומנחות מ. אמר והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהים, ובתוספתא מגילה פ"ג אמר כך היו חבורות שבירושלים נוהגין.

וכן יספר ענינים רבים מב"המק כמעילה פ"ג מ"ז אמר נותנין היו ממנה זקנים בלולביהם, ובסוכה מט. אמר לול קטן היה בין כבש למזבח - ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדים לשם וכו', וב"ק קג: אמר תקנה גדולה התקינו - ומביא אשמו ומתכפר לו, ומנחות פ"ט מ"ב אמר שנתות היו בהין, ושם פח: אמר כמין טס זהב וכו', ובתוספתא כלים ב"ב פ"ב אמר כלונסאות היו בהר הבית, ובחולין צ. יספר מעשה ונמנו עליה ג' מאות כהנים לפנותה.

וכן יספר בכתובות סז. שראה בת נקדימון בן גוריון מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו.

וכן יספר הרבה דברים מאביו ומבית ר"ג כביצה יד: שאמר כך היה מנהגו של בית ר"ג וכן הוא בתוספתא שבת פ"א (ובשבת יט. הגרסא א"ר צדוק וגרסת התוספתא יותר נכונה), ובתוספתא ברכות פ"ג רא"א בר"צ אבא היה מתפלל תפלה קצרה בע"ש ומאהבתך וכו'. ופסחים לז. וביצה כב: אמר פ"א נכנסתי אחר אבא לבית ר"ג, ופסחים מט. אמר פ"א שבת אבא ביבנה - ובא זונין ממונה של ר"ג ואמר הגיע עת לבער את החמץ והלכתי אחר אבא. ובתוספתא שם פ"ג ה"ט יספר שישבו לפני ר"ג בב"המד בלוד, וכן תוספתא ביצה פ"ב אמר פעמים הרבה אכלתי בבית ר"ג, ובתוספתא כלים ב"ב פ"ב אמר ב' כפותין היו בבית אבא אחד טמא ואחד טהור - ועל הטהור הזה ישב חגי הנביא.

והיה באמת מתלמידיו הגדולים דר"ג שאמר הלכה משמו כפאה פ"ב מ"ד, והיה נחשב ממש לאחד מדורו של ר"ג כמפורש עירובין מא. שפריך הגמרא ובדורו של ר"ג עבוד כר"ש? והתניא רא"אברצ אני מבני סנאב בן בנימין פ"א חל ט' באב להיות בשבת וכו'. (ויש שרוצים להביא ראיה מזה שלא היה כהן יען שאמר בעצמו שהוא מבני סנאב בן בנימין, ומצאתי גרסא יקרה ביוחסין השלם צד 28 ממגילת תענית פ"ה שאמר "מושל" הייתי על בני סנואה בני בנימין, אבל במגילת תענית שלנו לא נמצא הגרסא הזאת).

וכן יספר הרבה איך היו נוהגין ביבנה, כשבת יא. אמר כשהיינו עוסקין בעיבור השנה ביבנה, ובנדה טו. אמר כך פירשו חכמים ביבנה, ושם כב. אמר שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה. ושם מח: כך היו מפרשין ביבנה, ובירושלמי נזיר ספ"ד מעשה בר' חנינא בן חנינא שהדירו אביו והיה רבן (שמעון בן ליתא בתוספתא נדה פ"ה) גמליאל בדקו - עמד ר"ג ונשקו - אר"א בר"צ אני ראיתיו יושב ודורש ביבנה.

וזה ר"א בר"צ מלבד מה שקיבל מאביו ומר"ג, קיבל גם מר"ע כחגיגה כ. שיספר מעשה בב' נשים - ובא מעשה לפני ר"ע וכו'. במשנה נזכר פאה פ"ב מ"ד, שביעית פ"ב מ"ד, מעשרות פ"ד מ"ד (חולק עם ר"מ), פסחים פ"ג מ"ו (חולק עם ר"מ), שם פ"ו מ"ג, ר"ה פ"ד מ"ז, סנהדרין פ"ז מ"ב, עדיות פ"ב מ"ה, מנחות פ"ט מ"ד, חולין פ"ג מ"ו, מעילה פ"ג מ"ז, מדות פ"ג מ"ח, כלים פ"ב מ"ה, שם מ"ו חולק עם ר' יוסי, פ"כו מ"ט (מחלוקת עם ר' יהודה), טהרות פ"ב מ"ח, מקואות פ"ו מ"י (חולק עם ר"מ), נדה פ"ח מ"ד.

ובברייתות חולק עם ר' יוחנן בן ברוקה כנדה מז., עם ר"מ ור' יהודה בכורות כב.. עם אחרים ב"ב קז., עם ר"ג חולין סה..

וכן נזכר ברכות כט: ותוספתא שם פ"ג שאמרו מהו תפלה קצרה וחולקין ר"א ור' יהושע, ור"א בר"צ אומר שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם. וכן נזכר פסחים לג:, חגיגה כ., סוכה לג., גיטין יח., קידושין מ. מאמרו היקר באגדה למה נמשלו צדיקים בע"הז, נדרים יט. סב. מאמרו היקר עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשמם, אל תעשה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום להיות עודר בו, וזה קיבל מאביו כאבות פ"ד מ"ה, וכן נזכר נזיר סה., ובע"ז לו. מאמרו הנודע בשערי הלכה שאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה.

וכפי הנראה נהג ישיבה גדולה והיו לו תלמידים הרבה כדמצינו הוריות יג. שאלוהו תלמידיו את ר"א בר"צ מ"מ הכל רצין לישא גיורת, ומצינו שר' שמעון בן אלעזר אמר משמו ככרותית כ., וכן שמואל כבכורות כב..

ובתוספתא סוכה ספ"ב מצינו אמר רבי פ"א היינו באין אני ורא"ברצ אצל ר' יוחנן בן גורי לבית שערים, ובל"ס נפל איזה ט"ס וצ"ל כגרסת הגר"א שצ"ל ברבע, או שהיה כתוב רב"י והוא ר' יוסי.

וזה ר"א בר' צדוק הוליד בן בשם

ר' צדוק[עריכה]

וגם הוא נזכר במשנה והיה חבר לתלמידי דר"ע ונזכר שבת פ"כ מ"ב וחולק שם על ר' יהודה, וא"א לומר שהוא ר' צדוק שבזמן רי"בז שרבי יסדר דבריו אחר ר' יהודה.

וזה ר' צדוק היה לו בן בשם

ר' אלעזר בר' צדוק (השלישי)[עריכה]

והיה תלמידו דר"מ כדמצינו כלאים פ"ז מ"ב שאמר בשם ר"מ, וכן מצינו נדה כג. אר"א בר"צ המפלת מין בהמה וחיה לדברי ר"מ וכו', וביבמות צט: אר"א בר"צ מימי לא העדתי אלא עדות אחת - ובקשו להעלות עבד לכהונה על פי, חזא באתריה דר' יוסי ואזיל ואסהיד באתריה דר' יהודה.

ובזה יאיר לנו הגמרא סוכה מד: שאמר איבו (אביו של רב, רש"י) הוה קאמינא קמיה דר"א בר' צדוק ואמר שם משמו, וכבר בארתי בערך איבו שא"א לומר שראה את ר"א בר"צ לפי סדר הזמנים, אבל נוכל לומר שהוא ר"א בר"צ תלמידו דר"מ, ויש שם גרסות אחרות.

ונראה כי זה ר"א בר"צ הוא הנזכר נדה יד: איזהו אחר זמן פירש ר"א בר"צ כדי שתושיט ידה וכו'.

וקרוב מאוד לומר ש

ר' צדוק[עריכה]

הנזכר חולין נו: בכרייתא שהוא ור' סימאי הלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באוני והורו בטרפחת כרבי בזפק וכו', הוא ר' צדוק בנו של ר' אלעזר בר"צ השלישי, והוא היה מתנאים האחרונים הנזכרים בברייתות, ושגגה יצאה מהיוחסין שהיה מאמוראי הראשונים, ובעל נחלת שמעוני טעה בזה וחשב שהוא ר' צדוק הראשון.

ובלי ספר המעשה המובא בקידושין מ. ר' צדוק תבעתיה מטרוניתא אמר לה קא חלש לי ליבאי וכו', הוא ר' צדוק הזה ונראה שמה שמצינו תמיד את ר' צדוק בלי שם אביו, ואת ר' אלעזר תמיד ע"ש אביו, יען שבשם ר' אלעזר היו תמיד כמה תנאים בשם זה וכדי להבדילן קראוהו ע"ש אביו, ולא כן שם ר' צדוק.