שער הכוונות/דרושי תפלת השחר/דרוש ב-ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרושי תפלת השחר - דרוש ב'[עריכה]

דרוש ב': על ענין הנזכר בסדר תיקון תפלת שחרית.

הנה כבר נתבאר לעיל ענין התחלקותה אל ארבע עולמות אבי"ע. ועתה נבאר ענין הנזכר יותר בביאור עמוק.    הנה כבר ביארנו (בביאור הקדמת אדרת האזינו בסופה) הקדמה אחת בענין שני בחינות שיש למעלה בכל העולמות דאבי"ע. ( א ) כי בחינה אחד היא ענין חיצוניות העולמות. הוא בחי' כללות העולמות בבחי' חיצוניתם הנקרא "כסא הכבוד" ו"מלאכים" ו"אופנים". ( ב ) והבחינה הב' היא ענין פנימיות העולמות. שהם בחינת הנפשות של בני אדם דעשיה, והרוחות שביצירה, והנשמות שבבריאה כו'.     וכל בחי' מהם יש לה בחי' אור פנימי ואור מקיף.

והנה נודע מ"ש בזוה"ק פר' ויקהל דף ר"א ע"ב (ח"ב רא, ב) ובפרשת בהר ק"ב ע"א (ח"ג קב, א) שבתחלה צריך לעשות התיקון בבחינת המעשה שהם ד' תיקונים, והם אלו: (1)יפנה, (2)ויתעטף בציצית, (3)ויניח תש"י, (4)ואח"כ תש"ר.    וכנגדם הם: (1)סדר קרבנות של שחר, (2)וסדר הזמירות, (3)וס' יוצר, (4)וס' תפילת י"ח.

וצריך לבאר כל זה. הנה בתחילה צריך בסוד המעשה לתקן בחי' חיצוניות כל העולמות במקומם אשר להם, והוא

  • כי על ידי אשר יפנה צרכיו הנה הוא מתקן עולם העשיה בבחינה הנקרא 'נפש'. ועל ידי ברכת אשר יצר (שהוא סוד הבל היוצא מן הפה בעת שמברך) הוא מתקן אור המקיף דעולם העשיה.
  • ואח"כ על ידי הטלית שמתעטף בראשו הוא מתקן חיצוניות עולם היצירה הנקרא רוח, ועי"כ יורד אור מן בחי' הנפש דיצירה אל בחינת הרוח אשר בעשיה הנקרא יצירה-שבעשיה. ובסוד הברכה שבציצית נעשה אור מקיף אל היצירה
  • ואח"כ על ידי התפילה ש"י נתקן עולם הבריאה. ואז יורד אור מן נפש דבריאה אל הנשמה שבעשיה. ועל ידי הברכה נעשה אור מקיף אל הבריאה.
  • ואח"כ על ידי תש"ר נתקן עולם האצילות. האמנם בענין הברכה - יש מחלוקת. לפי שמר סבר כי גם בעולם האצילות צריך לעשות על ידי מעשינו אור מקיף שלו, ולכן צריך לברך גם על תש"ר לעשות אור מקיף אליו. ומר סבר דאור מקיף דעולם האצילות (שהוא בחי' נשמה לנשמה) -- אינו נעשה על ידינו, ומעצמו הוא נעשה, כי אין בנו כח לעשותו.

והנה כל הד' עולמות נתקנו בבחי' חיצוניותם (שהוא כללות העולמות בעצמם בכללותם; בבחי' אור פנימי עם אור מקיף שלהם) על ידי אלו המצות מעשיות הנז"ל. אבל האדם בעצמו לא נתקן רק בחי' הנפש שלו בלבד, לפי שכל אלו הם מצות מעשיות שהם מצד הנפש. ואפילו בברכ' שלהם היא מצד מצות מעשיות בלבד.    ולכן כדי לתקן בחי' שנית צריך סוד הדבור בתפלה. וזה פרטן.

  • כי באומרו סדר קרבנות של שחר יכוין לכלול העשיה ביצירה אחר שכבר נכללו ונתקנו כל העולמות בכללותם. ואמנם כדי להעלותם למעלה ולכלול אותם ביחד אי אפשר לעשותו אלא על ידי הכללות הנשמות שהם בחי' פנימיות העולמות כולם. ולכן אנו אומרים הקרבנות שעי"כ אנו כוללים עולם העשיה בבחי' פנימיותו שה"ס הנפשות שבו עם אור מקיף שבהם ג"כ הנעשה על ידי הדיבור ואז גם החיצוני' שהוא כללות עולם העשיה נכלל עמהם ואז אנו מעלים עולם העשיה אל עולם היצירה וכוללים אותו עמו בבחי' הנפשות שבעולם העשיה שהם פנימיו' העשיה כנז' וזה על ידי הקרבנות ואז נעשין מוחין דאור פנימי לבחי' הנפשות וגם אור המקיף שלהם על ידי הדיבור.
  • ואח"כ על ידי הזמירות של ברוך שאמר עד היוצר אנו מעלים את הרוחין שבעולם היצירה (בבחי' מוחין דאור פנימי ובבחי' אור מקיף) עד עולם הבריאה. ואז גם בחי' חיצוניות דעולם היצירה -- אור פנימי שלו עם אור מקיף שלו -- הם עולים ונכללים עמהם בבריאה.
  • ואח"כ ביוצר אור עד העמידה אנו מעלים הנשמות שבעולם הבריאה (בבחי' אור פנימי ואור מקיף שלהם) עד עולם האצילות. ואז גם חיצוניו' עולם הבריאה אור פנימי שלו עולים ונכללים בהם. והנה נתבאר כי על ידי תש"י (שהיא בבריאה) ועל ידי התש"ר (שהיא באצילות) נעשין מוחין פנימיים דאור פנימי וגם אור המקיף שלהם בבחי' חיצוני' העולמות. ואמנם עתה על ידי ק"ש שאומרים ביוצר אנו ממשיכין ומורידין מוחין פנימים דאור פנימי בבחי' פנימיו' העולמות שהם הנשמות כנ"ל ואח"כ בעמידה אנו נותנים להם בחי' אור מקיף שלהם ובביאור ברכת אבות דר"ה במלות "אלקינו ואלקי אבותינו" יש סיוע לזה, עיי"ש היטב.

והנה עתה אשר עלו היצירה והעשיה בבריאה (שהם בחי' מלכות ות"ת, בני הבריאה), אנו צריכין עתה להעלותם בבריאה בסוד מ"ן אל אמם (שהיא עולם הבריאה) כדי שיתנו להם מוחין פנימיים דאור פנימי בבחינת אותם הנשמות שהם פנימיות של העולמות. וצריך שיתייחדו בתחילה ויזדווגו אבא ואמא דאצילות לתת מוחין לז"ן דאצילות, ועי"כ יומשך שפע לאבא ואמא דבריאה שיזדווגו גם הם לתת מוחין לז"ן אשר שם (שהם בחי' היצירה והעשיה שעלו ונכללו עתה שם כנזכר). וכדי להיות בנו כח לעשות הדבר הזה נצטוינו במצות קריאת שמע שהיא בחינת דיבור ואינה מעשית. ועל ידי מצוה זו יהיה בנו כח לגרום הזווג הנזכר כדי שיתנו מוחין אל זו"ן דבריאה כנזכר.

וכדי לבאר ענין זה הוא מוכרח לבאר פה קצת מן כונת ק"ש. והענין יובן במה שנתבאר אצלינו כי יעקב יש לו שתי נשים -- לאה ורחל. והנה בחינת לאה היא בבחינת הקשר דתפילין של ראש שבעולם האצילות. ויש לה פרצוף שלם מי' ספירות כנודע. ואמנם עתה אנו מעלים את רחל (שהיא אותה הנקודה של מלכות אשר עומדת בהיכל ק"ק דבריאה), ועולה עד לאה הנזכר (שהיא סוד אות ד' דאחד), ונכללת עמה. ומתחברת אז אותה הד' עם הז"א (שהוא סוד 'אחד' -- א"ח ד') נעשין‏[1] מ"ן אל אבא ואמא דאצילות, ואז מורידים ונותנים מוחין פנימין לז"א וללאה הנזכר.

ואמנם המוחין של רחל אינם יורדין לפי שעדיין היא בבחינת נקודה ואין לה פרצוף לקבל מוחין. ולכן המוחין שלה נשארים למעלה עם הד' דאחד (שהיא לאה). וכאשר אנו אומרי' בשכמל"ו הכל הוא בסוד בחי' לאה והבן זה. ונמצא כי אז על ידי זווג דאו"א יורדין מוחין פנימי' לז"א ולאה ומכח האור הזה הגדול נעשה עשיה ויצירה ג"כ מ"ן אל הבריאה ואז יורדין להם מוחין גם דאור פנימי ואור מקיף כי כ"כ הוא לתת מוחין פנימים בלבד. באצילות כמו לתת מוחין פנימים ומקיפים בבריאה נמצא עתה כי בבחי' העולמות בחיצוניותם יש להם מוחין פנימים דאור פנימי ואור מקיף ובבחי' הנשמות שהם פנימיות העולמות יש להם ג"כ מוחין דאור פנימי ואור מקיף בג' עולמות בי"ע חוץ מעולם האצילות כי אין שם לבחי' הנשמות רק מוחין דאור פנימי בלתי אור מקיף. ואח"כ על ידי העמידה בתפילת י"ח נעשים להם ג"כ בחי' אורות המקיפין דמוחין כמשי"ת בע"ה בתפלת ר"ה ע"ש:

דרושי תפלת השחר - דרוש ג[עריכה]

דרוש ג': על הנזכר בסדר חילוק תפילת השחר דחול.

הנה תחילה צריך לתקן ד' עולמות אבי"ע על ידי מצות מעשיות שאנו עושים למטה בעה"ז. וכונת התיקון הזה הוא לתקנם במקומם עצמם; שהקליפה אשר סביבותיהם שנתאחזו בהם בלילה יתפרדו עתה מהם לפי שהוא יום ואין הקליפה גוברת.

והנה תחילה נוטל אדם ידיו שחרית ויכוין כי על ידי נטילה זו נפרדים הקליפה דג' אחרונות דעולם העשיה, ונפרדים מהם בבחינת החיצוניות. ואחר כך יפנה ויעשה צרכיו ועל ידי כן יתקן גם הפנימיות ג' אחרונות דעולם העשיה הנזכר. כי הנה בעולם העשיה יש אחיזת הקלי' אפי' בפנימיותה כנודע; כי בעשיה ויצירה יש תערובות טוב ורע ועל ידי מה שנפנה גורם להפריד ולהוציא הקליפה מן פנימיות דעשיה.

והנה על ידי ב' דברים אלו -- שהם "יטול ידיו ויפנה" -- נתקנו ג' אחרונות דעשיה בבחינת אור פנימי (מבחי' חיצוניות ופנימיות שבהם). ואמנם על ידי שני ברכות (שמברכין "על נטילת ידים" כשנוטל ידיו ו"אשר יצר" כשיפנה) נתקן אור המקיף שלהם -- בבחינת פנימיותה ובבחי' חיצוניותה (כנודע כי כל מצוה הנעשית בדיבור ובהבל הפה הוא בחי' אור מקיף). והרי נתקנו ג' אחרונות דעשיה במקומם עצמם בבחינת חיצוניותם ובבחי' פנימיותם על ידי ב' מעשים הנזכר.

ואח"כ על ידי ב' הטליתות -- טלית קטן וגדול -- הם שני תיקונים אל ג' אחרונות דעולם היצירה; כנודע כי סוד טלית היא במטטרו"ן אשר ביצירה כנזכר בפ' פנחס דף רכ"ו ע"ב (ח"ג רכו, ב) ברעיא מהימנא. והנה מט"ט הוא מתלבש בטלית הזה. אבל הטלית קטן הוא כנגד פנימיות ג' תחתונות דיצירה ולכן הוא נלבש על החלוק מתחת המלבושים (שלא כאותם הנוהגים ללובשו על המלבוש שטעות הוא בידם). והטלית גדול הוא כנגד חיצוניותם, ולכן הוא נלבש על כל המלבושים.

ואמנם הפנימיות דיצירה אינו פנימיות גמור (כמו פנימיות העשיה אשר הוא בתוך הגוף ממש בסוד יפנה כנ"ל) לפי שאין אחיזת הקליפה ביצירה כמו בעשיה.

ואח"כ על ידי ב' ברכותיהם נתקן אור המקיף שלהם. והנה בהיותינו בעולם העשיה לא נתקנו רק ג' תחתונות אשר שם. אבל עתה שנתקנו ג' אחרונות דיצירה -- ממילא נתקנו כל הי' ספירות שבעשיה אשר הם למטה מג' תחתונות דיצירה. אמנם לא נתקנו רק בבחינת חיצוניותם בלבד.    נמצא כי עתה נתקנו

  • ג' אחרונות דיצירה (בבחי' פנימיות וחיצוניות),
  • וז' עליונות דעשיה (בבחינת חיצוניות בלבד),
  • וג' תחתונות דעשיה (בבחי' פנימיותם וחיצוניותם).


ואח"כ על ידי התפילין של יד נתקנים ג' תחתונות דבריאה. ועל ידי הברכה נתקן אור המקיף שלהם. וזה בבחינת החיצוניות לבד, כי לבחינת הפנימיות שלהם אין צורך לעשות תיקון אחר (על דרך הנזכר ביצירה ועשיה). והטעם הוא שאין הקליפות נאחזות בפנימיות הבריאה, רק בחצוניותה. ומכל שכן בעולם האצילות. וכנודע אצלינו שבבריאה אין רע וטוב מעורבים. והבן זה היטב.

והנה עתה אשר נתקנו ג' אחרונות דבריאה -- מכל שכן שנתקנו החיצוניות בלבד של הז' עליונות דיצירה (אשר הם למטה מג' תחתונות דבריאה), וגם נתקנו הפנימיות דז' עליונות דעשיה.

אח"כ על ידי תפילין של ראש נתקנים ג' אחרונות דאצילות בבחי' חיצוניותם אלא שהוא בסוד אור פנימי שלהם בלבד. ואין התש"ר צריכה לברך עליה לפי שאור מקיף שלהם נעשה מאליו ואינו נעשה על ידינו. אך סברת חכמי אשכנז המברכים גם על התש"ר לפי שהם סוברים שגם אור המקיף שלהם -- אעפ"י שהוא באצילות -- הנה הוא נעשה על ידינו. והנה פנימיות עולם האצילות אין צורך לתקנו כנ"ל כי אפילו בפנימיות עולם הבריאה אין הקליפה נאחזות אלא בחיצוניות בלבד.

והנה עתה, אחר אשר נתקנו ג' התחתונות דאצילות בסוד החיצוניות -- מכל שכן שנתקנו גם חיצוניות דז' עליונות דבריאה (אשר למטה מהם), וגם נתקן הפנימיות דז' עליונות דיצירה. ונמצא כי כבר נתקנו

  • כל הי' ספירות דעשיה (בבחי' חיצוניות ופנימיות, באור פנימי ואור מקיף)
  • וכל הי' ספירות דיצירה על דרך הנזכר -- חיצוניות ופנימיות באור פנימי ואור מקיף.
  • אבל הי' ספירות דבריאה בבחי' חיצוניות לבד (באור פנימי ואור מקיף), אבל בבחינת הפנימיות אין צורך לתקנו כנ"ל.
  • והג' תחתונות דאצילות בבחינת חיצוניות לבד ובסוד אור פנימי לבד. אבל אור מקיף שלהם -- וגם כל בחי' הפנימיות שלהם (דאור פנימי ואור מקיף) -- הוא נעשה מאליו ואין צורך לתקנו.
  • ומכל שכן הז' ראשונות דאצילות שלא הוצרך בהם שום תיקון לשום בחינה מהם כלל ועיקר.

והרי נתבאר כל בחינות המעשה.


ועתה נבאר בחי' הדיבור כנ"ל בשם הזוהר ויקהל דף ר"א ע"א (ח"ב רא, א) ופר' במדבר דף ק"כ ע"ב (ח"ג קכ, ב). והנה עד עתה על ידי המעשה נתקנו העולמות במקומן ונסתלקו מהם הקליפות כדי שאח"כ על ידי הדיבור של התפלה נוכל להעלות עולם בעולם ולקשרם ולהעלותם יחד. ונתחיל לבאר סדר עלייתם.

הנה על ידי הי"ח ברכות דשחרית (מברכת על נטילת ידים עד פרשת התמיד) אנו מורידים שפע גדול והארה גדולה אל הג' ראשונות דעשיה כדי שהחיצוניות שלהם יזדכך ויחזור להיות בבחינת פנימיות [כנודע לעיל כי בכל עולם יש שתים -- חיצוניות העולמות ופנימיות העולמות (שהוא הנשמות אשר בהם), ועל ידי אלו הברכות דפנימיות -- מתברך חיצוניות ומקבל הארה גדולה, וחוזרין בערך פנימיות].

אח"כ על ידי פרשת קרבן התמיד אנו מעלים פנימיות ג' ראשונות דעשיה למעלה ונעשין בחי' חיצוניות בלבד אל ג' תחתונות דיצירה, וזהו סוד קרבן התמיד שהוא לקרב התחתון בעליון ולהעלותו עד שם למעלה.

ונמצא כי על ידי קרבן התמיד

  • עולה פנימיות ג' ראשונות דעשיה ונעשים חיצוניות אל ג' תחתונות דיצירה,
  • ואז הפנימיות של שלשה התחתונות דיצירה מתעלה גם הוא יותר למעלה (ונשאר חיצוניותם בסוד פנימיות, ופנימיות ג' ראשונות דעשיה נעשה להם בחי' חיצוניות, ופנימיות ג' תחתונות דיצירה עלו ונעשו חיצוניות לשלשה אמצעיות דיצירה, וחיצוניות שלשה אמצעיות דיצירה נעשים פנימיות להם)
  • ופנימיות שלשה אמצעיות דיצירה עולים ונעשים חיצוניות אל שלשה ראשונות דיצירה, (וחיצוניות שלשה ראשונות דיצירה נעשין בחינת פנימיות להם כנזכר.)
  • ופנימיות שלשה ראשונות דיצירה עולים ונעשים חיצוניות אל המלכות דבריאה, וחיצוניות מלכות דבריאה נעשים פנימיות להם.
  • ופנימיות מלכות דבריאה עולה ונעשה חיצוניות אל הג' תחתונות דבריאה, והחיצונית ג' תחתונות דבריאה נעשה פנימיות להם.
  • ופנימיות ג' תחתונות דבריאה עולים ונעשים חיצוניות אל הג' אמצעיות דבריאה, וחיצוניות ג' אמצעיות דבריאה נעשים פנימיות אליהם.
  • וכן על דרך זה עולים כסדר המדרגות הנזכר עד שנמצא כי פנימיות ג' ראשונות דבריאה עולים ונעשים חיצוניות אל המלכות נוקבא דז"א דאצילות, (וחיצוניות מלכות נוקבא דז"א דאצילות נעשית פנימיות אליהם.)
  • ופנימיות מלכות דנוקבא דז"א דאצילות עולה ונעשה חיצונית אל ג' תחתונות דילה שהם נה"י שבה, וחיצוניות נה"י שבה נעשין פנימיות אליהם.
  • וכן על דרך זה עולים כסדר המדרגות עד שנמצא כי פנימיות ג' ראשונות דילה עולים ונעשים חיצוניות אל המלכות דז"א דאצילות, וחיצוניות מלכות דז"א נעשים פנימיות אליהם.
  • ופנימיות מלכות דז"א עולה ונעשה חיצוניות אל ג' תחתונות דז"א, וחיצוניות ג' תחתונות דז"א נעשים פנימיות אליה.
  • וכן על דרך זה עולים כסדר המדרגות עד שנמצא כי פנימיות ג' ראשונות דז"א עולים ונעשים חיצוניות אל מלכות דאבא ואמא (וחיצוניות מלכות דאבא ואמא נעשים פנימיות אליהם).
  • וכן על דרך זה עולים כסדר המדרגות עד עתיק יומין דאצילות.


ובזה יתבאר לך מ"ש בזוהר פ' צו דף כ"ו ע"ב ובסוף פ' פקודי כי רעותא דקרבנין סלקא עד אין סוף לעילא לעילא. פי', כי על ידי קרבנות עולים העולמות ומתקשרים זה בזה, מדרגה למעלה ממדרגה, עד אין סוף. ובזה יתבאר לך מה שנתבאר לעיל כי העולמות הנקראים חיצוניות אינם עולים כלל אמנם נשארים במקומם וחוזרים להיות בחינת פנימיות.

ועתה צריך לתת טעם אל הנ"ל איך המלכות דבריאה נעשית חיצוניותה בחינת פנימיות אל ג' ראשונות דיצירה, כי היא אחד והם שלשה. וכן איך פנימיותה עולה ונעשית חיצוניות אל כל ג' תחתונות שלמעלה ממנה. וכן עך דרך זה תפול קושיא זו במלכות דנוקבא דאצילות ודז"א דאצילות כו' עד רום המעלות.    אבל סוד הענין הוא במה שהודעתיך כי שיעור קומת המלכות היא לעולם בסוד נצח-הוד-יסוד, כי הם שלשה עדרי צאן רובצים עליה, והם סוד שלשה קוים אשר מהם נעשית המלכות. ולסיבה זו יש יכולת בחיצוניות המלכות להתלבש בתוך הפנימיות של ג' ראשונות שלמטה ממנה, ויש יכולת בפנימיותה להלביש את חיצוניות הג' תחתונות שלמעלה ממנה.


ונמצא עתה כי יש ב' מיני שינויים מעולם העשיה אל שאר העולמות.
  • השינוי הא' הוא כי פנימיות ג' ראשונות דעשיה נעשית חיצוניות אל ג' תחתונות דיצירה אבל הג' ראשונות דיצירה אינם מלבישים אלא אל המלכות דבריאה בלבד ולא לג' תחתונות דבריאה. וכן בג' ראשונות דבריאה כו' וכן בשאר עולמות העליונים כולם. וטעם הדבר הוא לפי שסדר הקרבנות עד ברוך שאמר -- הכל הוא בתיקון עולם העשיה בלבד. והנה עולם העשיה הוא סוד המלכות כנודע ולכן כיון שאנחנו עתה בתיקון עולם העשיה לכן נשלם כל תיקון עולם העשיה לגמרי ויכולים לעלות עד מקום הראוים להם שהוא בשלשה אחרונות (שהם נה"י) דיצירה. אבל העולמות שלמעלה מן העשיה -- אין עתה זמן תיקונם; כי בברוך שאמר הוא זמן תיקון היצירה, וביוצר אור הוא זמן תיקון הבריאה כנ"ל כו'.
ואף אם תראה עתה כי גם עולמות העליונים נתעלו ממדרגתם כנ"ל -- אינו אלא לצורך העשיה עצמה לתת מקום פנוי אל ג' ראשונות דעשיה שיעלו ביצירה, ולסיבתה הוכרחו כל העולמות להתעלות מדרגה אחר מדרגה על צד ההכרח אף ע"פ שאין עתה זמן עלייתם מצד עצמן. ולכן הלואי שהעולמות העליונים יתוקנו עתה (אע"פ שאינו זמנם) בבחי' חלק העשיה שבכל עולם מהם שהוא מלכות שלהם ויתוקן על ידי תיקון עולם העשיה התחתון שהוא מן הסוג שלהם.
ולכן אין כח בג' ראשונות דיצירה לעלות אלא עד המלכות דבריאה בלבד אשר היא לבדה נתקנה על ידי תיקון עולם העשיה התחתון (כי גם היא בחי' עשיה שבבריאה) אבל למעלה מזה אי אפשר להם לעלות. ואמנם כשיהיה זמן תיקונם אזי יהיו גם הם דומים אל תיקון העשיה. והוא כי בתיקון ברוך שאמר שהוא תיקון היצירה יכלו ג' ראשונות שבה לעלות עד שלשה אחרונות דבריאה ממש. וכן בתיקון יוצר אור שהוא תיקון הבריאה יוכלו ג' ראשונות שבה לעלות עד ג' תחתונות דאצילות. וכן בתפלת י"ח שהוא תיקון עולם האצילות יהיה ג"כ על דרך הנזכר.
ונלע"ד חיים ששמעתי ממורי ז"ל כי עד ברוך שאמר עלה על הפנימיות דג' ראשונות דעשיה והלביש לחיצוניות ג' אחרונות דיצירה אבל אחר ברוך שאמר נתקן היצירה על דרך הנזכר כי ג' ראשונות שבה עולה פנימיות ומלביש לחיצו' ג' תחתונות דבריאה ואז ממילא ניתוסף תיקון והארה בעשיה והוא כי עלה גם החיצוניות דג' ראשונות דעשיה ונתחברו עם הפנימיות שלהם שעלה בתחילה ביצירה כנ"ל. ונמצא עתה כי ג' ראשונות דעשיה (חיצוניותם ופנימיותם) הם עומדים עתה במקום ג' אחרונות דיצירה, וחיצוניות ופנימיות ג' אחרונות דיצירה במקום ג' אמצעיות דיצירה כו'. וכן ביוצר אור נתקן ממילא גם עולם היצירה על דרך הנזכר. וכן בעמידה נתקן ממילא גם עולם הבריאה על דרך הנזכר.
  • עוד יש שינוי שני מעולם העשיה אל שאר העולמות והוא כי בשאר העולמות כאשר עולים ג' ראשונות דיצירה בג' תחתונות דבריאה או עד"ז בשאר העולמות -- הנה הם עולים ג' ראשונות בד' תחתונות דכל עולם, כי המלכות דבריאה נכללת בג' תחתונות (שהם נה"י) דבריאה, ואז באלו הארבעה תחתונות דבריאה עולים הג' ראשונות דיצירה ונכללים בהם. אבל בעשיה אינו כן. אמנם בעשיה הג' ראשונות עולים בג' תחתונות (שהם נה"י) בלבד דיצירה אבל המלכות דיצירה היא נשארת למטה בז' תחתונות דעשיה לעולם, וכמו שיתבאר בערזת השם. וטעם הדבר הוא לפי שכל בחינת המלכות הוא בחינת עשיה כנודע ולכן צריך שהמלכות דיצירה הדבוקה עם העשיה שתהא ממש למטה במקום העשיה עצמה ולא בעולם היצירה. ולכן מתקשרת עם הז' תחתונות שבעשיה ועומדת בעולם העשיה, ואינה נקשרת עם ג' ראשונות דעשיה לפי שכבר עלו ביצירה.


ונחזור עתה לעולם העשיה שעד עתה נתעסקנו בענין פנימיות ג' ראשונות שבה; איך עלו אל היצירה כנ"ל ואיך כל שאר העולמות נתעלו ממקומן בסדר מדרגתם. ועתה נבאר שארית עולם העשיה.    כי הנה עתה חסרים ממנה פנימיות ג' ראשונות שבה וצריך עתה להשלים חסרונו ולהביאו ממקום אחר והלא הוא אותו החיות אשר בתוך הקליפות והיא בחינת הקדושה המחיה הקליפה והוא סוד י"א סמני הקטורת. ולכן תיכף אחר פרשת התמיד אנו אומרים סדר פטום הקטרת קודם פסוק "וערבה לה' מנחת כו'", ולא כאותם הנוהגים לאומרו קודם פרשת התמיד וטעות הוא בידם. ועל ידי פטום הקטרת הזה שאנו אומרים גורמים לסלק חיות הקדושה אשר בתוך הקליפות העשיה (שהם י"א יריעות עזים) ואנו מסלקים אותם על ידי סמני י"א קטרת.

ובתפלת ראש השנה יתבאר לך ענין אלו י"א סמני הקטרת. גם בפר' תרומה דף קס"ד ע"ב ביארנוהו בסוד עשתי עשרה יריעות, וע"ש. ומשם יתבאר לך כי י"א סמני הקטרת הם הי' ספירות דעשיה, והנה יש י' ספירות דקליפה ועוד כח א' קדוש המחיה אותם -- הרי הם י"א. ועל ידי אלו הי"א סממנים -- שהם הי' ספירות דעשיה ועוד אותה נקודה קדושה העליונה המחיה את כולם -- ואז על ידי כך נדחין הקלי' ואנו מסלקים משם אותה הנקודה אשר היתה מחיה אותם ואח"כ אנו ממיתין את העשר קליפות. ולכן כיון שהקדושה והחיות שבהם מסתלק מהם אז נשארים הם מתים. וזהו סוד למה הקטרת מכפר על הנגף ומבטלה כמ"ש "ויתן את הקטרת ויכפר על העם". והטעם, שהקטרת ממית מלאך המות ועי"כ אין בו כח להמית.

והנה על ידי הקטורת נסתלק החיות והקדושה מתוך הקליפות ועתה צריך לתקן מקום בעשיה לחבר שם החיות הזה שיחול שם. ולהבין זה צריך שנתחיל לבאר מראש העשיה.    הנה נתבאר לעיל כי המלכות דיצירה נשארה למטה בעשיה, והנה נחלקת לב' בחינות, והם הפנימיות והחיצוניות. והנה

  • אנו מעלים את חיצוניות ג' ראשונות דעשיה (אשר נשארו למטה בעשיה כנזכר) ובהם אנו מלבישים את פנימיות מלכות דיצירה (אשר ירדה בעולם העשיה ונשארה החיצוניות של מלכות דיצירה וחזרה לבחינת פנימיות)
  • ואז עולים פנימיות ג' אמצעיות דעשיה ומלבישים חיצוניות המלכות דיצירה ונעשית חיצוניות אליה והיא נעשית בבחינה פנימיות אליהם.

והנה להיות כי שתי בחינות אלו -- שהם חיצוניות ג' ראשונות ופנימיות ג' אמצעיות -- כל אלו הם עשיה והם נעשים חיצוניות לחיצוניות-ופנימיות-מלכות-דיצירה, ונמצא כי העשיה חזרה להיות יצירה, ולכן צ"ל תיקון שם בן מ"ב הרמוז ב"אנא בכח גדולת כו'" כנודע והוא בעולם היצירה, ועל ידו אנו מעלים אותה, אע"פ שכל זה הוא בעולם העשיה אשר שם ירדה מלכות דיצירה כנ"ל. וזהו סוד מה שתקנו לומר אחר פטום הקטורת "אנא בכח כו'" שהוא מ"ב אשר ביצירה ועל ידו יש יכולת בעשיה לחזור לבחינת יצירה ולהלביש כנזכר.

הנה בכל יום ויום תכוין להעלותם על ידי כל הז' שמות הכלולים בשם מ"ב. אמנם בהיותך ביום א' תכוין שאז גובר שם של אבגית"ץ על כולם ובו נכללים כולם, וביום ב' נכללים כולם בשם קרע שט"ן, וכן על דרך זה בשאר הימים, עד שנמצא שביום השבת גובר שם של שקוצי"ת ובו נכללים כולם.

וכבר נתבאר אצלינו בענין שם בן מ"ב אשר אומרים בעת השכיבה על המטה כמו שאמר הכתוב "בשתים יכסה פניו כו'" כנזכר שם, וכן עתה תכוין כוונה ההיא

  • להעלות הפנימיות בשתי אותיות הראשונות של השם הגובר כפי יומו כנזכר
  • ובשני אותיות האמצעיות תכוין לכסות רגלי העולים
  • ובשני אותיות האחרונות תכוין שבהם מעופפים ועולים

ואח"כ תאמר "ברוך שם כבוד מלוכותו לעולם ועד" בלחש.

גם תכוין כי המדרגות הנכללים במלכות דיצירה הם ו' מדרגות שהם חיצוניות-ג'-ראשונות-דעשיה בפנימיות-המלכות-דיצירה ופנימיות-ג'-אמצעיות-דעשיה בחיצוניות-המלכות-דיצירה. ונודע שהמלכות דיצירה הוא סוד שם אחרון שבשם מ"ב -- שקוצי"ת, ויש בו ו' אותיות. ותכוין כי על ידי ששה שמות דאבגית"ץ , קר"ע שט"ן , נג"ד יכ"ש , בט"ר צת"ג , חק"ב טנ"ע , יג"ל פז"ק אנו מעלים ששה מדרגות הנזכר של העשיה אל הששה אותיות שבשם שקוצי"ת (שהוא המלכות דיצירה), ולכן צריך לכוין ולשלב שם אבגית"ץ באות ש' של שקוצי"ת. ושם קר"ע שט"ן באות ק' של שקוצי"ת. וכן שאר ששה השמות בששה אותיות שקוצי"ת.

אח"כ בשאר הסדר ובפרק איזהו מקומן אשר כל זה אינו פסוקים של תורה אלא דברי רז"ל לבד ועל ידי כל זה אנו מעלים שאר העשיה. והוא כי עתה עלה פנימיות שלשה אחרונות דעשיה ונעשים בחינת חיצוניות-ג'-אמצעיות-דעשיה, והחיצוניות ההוא נעשה פנימיות אליהם. ועולה פנימיות מלכות דעשיה ונעשה חיצוניות אל חיצוניות שלשה אחרונות, ועולה אותו החיות של הקדושה שעלה על ידי י"א סמני הקטרת כנ"ל ונעשה בחינת חיצוניות אל חיצוניות מלכות דעשיה. והרי על ידי כך נשלמו י' ספירות שלימות דעשיה על ידי בחינת מלכות דיצירה שירדה בעשיה ועל ידי החיות הזה של קטרת. ויש עוד הפנימיות דג' ראשונות דעשיה שעלו למעלה ונכללו למעלה ביצירה אשר הוא סוד זעיר אנפין הנקרא תורה שבכתב, ולכן אנו אומרים עתה גם הברייתא ד"רבי ישמעאל אומר בי"ג מידות התורה כו'" שהוא סוד העשיה שנעשית י"ג מדרגות כנזכר ועלו ליצירה השלשה מהם, ועל ידי אלו הי"ג מידות דתורה (שהיא היצירה) נדרשת בהם.

עוד יש טעם אחר למה שנהגו לומר פרק איזהו מקומן לא זולתו מפני שאין שום פרק בכל המשניות בלתי מחלוקת לבד פרק זה ונקרא "הלכה פסוקה". והנה בעלית העולמות אנו צריכים אל השלום ולא אל המחלוקת ולכן בחרו פרק זה כנזכר.

והנה לענין ברייתא דר' ישמעאל נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שהוא באופן אחר: כי בעולם העשיה עצמה לבדה נשארו י"ג מדרגות זולת הפנימיות של ג' ראשונות שבו שעלו אל היצירה. והוא כי הנה חיצוניות המלכות עם י"א סמני הקטורת שנעשו חיצוניות אליה -- הרי ספירה א', ופנימיות המלכות עם חיצוניות נה"י -- הרי ג' ספירות אחרות, ופנימיות נה"י עם חיצו' חג"ת -- הרי ג' ספי' אחרות, ופנימיות חג"ת עם חיצוניות מלכות דיצירה -- הרי שלושה ספירות אחרות, וחיצוניות כח"ב עם פנימיות מלכות דיצירה -- הרי ג' ספירות אחרות. הרי בין כולם י"ג ספירות שלימות בעשיה לבדה.
[ ודע כי כמו שנתבאר בי"ג מידות אלו שהם סוד עולם העשיה שנעשה י"ג מדרגות על ידי עליית ג' ראשונות שבה אל היצירה -- וכן‏[2] עולם היצירה נעשה י"ג על דרך הנזכר והם רמוזים בי"ג 'ברוך' שב"ברוך שאמר". וכן ג"כ בבריאה יש י"ג שבחים שיש ב"ישתבח שמך כו' שיר ושבחה כו'" כנ"ל בספר הזוהר. וכן על דרל זה בעולם האצילות עצמו יש בו י"ג והם סוד י"ג ברכות אמצעיות של שאלת צרכיו שיש בין ג' ראשונות וג' אחרונות דתפלת י"ח. ]


ונחזור עתה לבאר קצת פרטים בפרשת קרבן התמיד ובפטום הקטרת. ענין "צו את בני ישראל כו' את קרבני לחמי כו'" כבר ביארנו כי כל אלו הקרבנות הם למטה בעולם העשיה. וכבר ידעת כי עולם העשיה הוא סוד שם "אל אדני" שהם בגימטריה צ"ו וזהו רמוז באומרו "צו את בני ישראל" וכמ"ש בזוהר בפרשת צו כי הקליפות הנאחזות בעשיה הם קשות וחזקות מאד וצריך לשרפם באש כי זהו סוד מה שאמו חז"ל "אין צ"ו אלא עבודה זרה כמו שאמר הכתוב "כי הואיל אפרים הלך אחרי הצו"", והטעם לפי שיונקים ונאחזים בשם "אל אדני" שהוא בעשיה.

גם בפסוק "עולת תמיד העשויה כו'" תכוין במלת עולת אל מה שנתבאר אצלינו כי יש תולעת בקדושה והוא סוד פסוק "אל תיראי תולעת יעקב" והוא סוד שם אבגית"ץ שהוא בגי' תולע כי הוא סוד החסד המתגבר ומתגלה ומאיר בכל בקר ובקר כמבואר בזוהר. וכבר ידעת כי שם הנזכר הוא בחסד, אמנם להיות שרשו בגבורה (שהוא שם בן מ"ב) אלא שהוא בבחי' החסד שבגבורות ולכן נקרא "תולעת שני" (וכמבואר אצלינו בפסוק "ותכלת וארגמן ותולעת שני" שער מאמרי רשב"י/חלק ג - פר' שמות עד תרומה#דף קלט.|בפרשת תרומה קל"ט ע"א]]), כי גוון אדום בסוד תולעת שני לפי ששרשו גבורה אבל הוא בחי' החסד שבגבורה ולהיותו משרש הגבורה לכן נקראים ישראל על שמו "תולעת יעקב" לפי שהם מכלים את העכו"ם בסוד הגבורה כדמיון התולעת הרך המרקיב ומכלה את העץ הקשה והחזק.

והנה כדמיון התולעת הזה שבקדושה יש כנגדו תולע אחת בקליפה בסטרא אחרא, וגם הוא מתעורר בכל בקר לכלות את העולם ח"ו, והשי"ת ברחמיו מגלה התולע שבקדושה (שהוא אור החסד הנזכר) בסוד "וישכם אברהם בבקר". וזהו סוד ענין התמיד הנאמר בו "עולת תמיד" כי אותיות עולת הם היפוך תולע ועל ידי עולת תמיד הנעשית בכל בקר היה נכנע התולע הטמא דס"א. ובפסוק "אל תיראי תולעת יעקב כו'" ביארנו ענין התולע הזה.

ואמנם ענין העולה של התמיד דע כי כל עולה היא בחינת לאה העליונה אשר בה כל בחינת הדינין והגבורות החזקות כנודע, ולכן היו מקריבין כנגד' עולת תמיד כדי למתק הדינין שבה כדי שלא יגבר התולע הטמא הנזכר. וזהו סוד עולת תמיד.

והנה תיבת תמיד הוא חסר יו"ד (במדבר כח ו); כי כתיב תמד וקרינן תמיד. וכבר ידעת מ"ש בפסוק "ומדת ימי מה היא" (תהלים לט, ה) כי לאה נקרא 'מדת' (שהם אותיות 'תמד') לפי שהיא לוקחת ד' אלפים מד' שמות אהי"ה שהם בגי' מדת. ובענין פטום הקטורת ג"כ נודע מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף רי"ט ע"ב וז"ל ובג"כ עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא לצלות' כו' הנה לעיל נתבאר עניינו כי הלא יש בו י"א סממנים שהם סוד אותם אורות המחיים את הקלי' וכונתינו בזה לסלקם מתוכם ולהעלותם למעלה וישארו הקליפות מתים. וזהו סוד מה שאנו אומרים פטום הקטרת בשחרית קודם התפילה אחר קרבן התמיד כנ"ל וגם בתפלת המנחה קודם העמידה, כי כונתינו היא להעלות העולמות על ידי התפילות, לכן אנו אומרים אותו שלא יתאחזו הקליפו' ויעלו בעלי' העולמות, ולכן אנו אומרים אותו קודם שני תפלות הנז' וכן בסוף תפלת שחרית אנו חוזרים ואומרים אותו כנודע. והטעם הוא כדי שלא ינקו הקליפות מן השפע היורד ונשפע לעולמות כנ"ל. אבל בתפלת ערבית אין בנו כח לעשות כך.

והנה ענין י"א סמנים אלו הוא סוד עשרה ניצוצי הקדושה המחיה הקליפה בסוד אור פנימי, ויש נצוץ א' שהוא בסוד אור המקיף להם, ואין המקיף הזה מתחלק לעשר כדמיון אור הפנימי לפי שאור המקיף הוא אור פשוט אחד ונקרא אור אחד בלבד. ונמצא שהאוה"פ הנחלק לעשרה והאור המקיף שאינו נחלק בין כולם הם י"א סממני הקטרת.

ונבאר התחלקותם בפסוק:

  • קח לך סמים -- הרי ב' כמו שאמרו חז"ל בגמרא, והם ת"ת ונצח.
  • נטף ושחלת וחלבנה -- הם סוד הוד יסוד ומלכות, והרי הם ה' תחתונות. ויען שהניצוץ האחרון שבמלכות הוא ניצוץ קדושה נקודה קטנה ומועטת מאד יותר מכולם ולכן הקליפה גוברת במקום ההוא, לכך החלבנה ריחה רע עם היותה בכל י"א סממני הקטורת דקדושה כנזכר.
  • סמים -- הם ה' סמים אחרים, והוא כמ"ש חז"ל בגמרא, והם ה' ספירות עליונות כסדרן והם כתר חכמה בינה חסד גבורה.
  • ולבונה זכה -- הוא סוד אור המקיף לכולם. ולהיותו אור מקיף מבחוץ ואינו מוגבל תוך הקליפה לכן נקרא "זכה", משא"כ באור פנימי המוגבל בתוך הקליפות כי איננו נקרא זך כמוהו. ובזה תבין טעם נפלא אל כל המכשפים המקטירים אל הקליפות העליונות אשר עיקר וראש הקטרותיהם היא הלבונה והיא חביבה להם מכל שאר הקטרת כדי ליהנות מאור המקיף הזה.
  • בד בבד יהיה -- זה יובן במ"ש אצלינו בענין בגדי הבד אשר לכהנים כי בד באתב"ש הוא ש"ק, כי הש"ק שהם הקליפות הם מתלבנים ונעשים בגדי בד לבנים. וגם בד הוא פשתן אשר גם חלקו של קין מצד ס"א כנודע. והנה אלו הסמים היו מוחין לקליפות ועתה נכנסין במוחין דקדושה וזהו מה שאמר הפסוק "יהיה" שהם שני שמות י"ה י"ה (כמ"ש במקום אחר כי ב' מוחין דנוקבא הם ב' שמות י"ה י"ה).


ועתה נבאר התחלקותם בלשון הברייתא ואלו הם:

  • הצרי -- כתר,
  • והצפורן -- יסוד,
  • והחלבנה -- מלכות,
  • והלבונה -- אור מקיף.
    וכוונתינו היא לקשר המלכות (שהיא החלבנה) עם אור המקיף (שהוא הלבונה) להאיר בה, ואין די לה בהארת הנמשכת אליה מהכתר. אבל הצפרן (שהוא היסוד) אנו מקשרים אותו עם הצרי (שהוא הכתר) שיאירו בו.
  • מור -- הוא החסד בסוד אברהם הנקרא הר המור,
  • וקציעה -- גבורה,
  • ושבלת נרד -- הוא ת"ת כי הוא קו האמצעי בין שני ענפי קו הימין וקו שמאל כדמיון השבלת עם ענפיו מן הצדדין.
  • וכרכם -- הוא נצח כי גם הוא יש לו ריח כדמיון המור אע"פ שאינו כ"כ חשוב כמוהו כי איננו חסד גמור כמו החסד,
  • וקושט -- הוא חכמה,
  • קלופה -- היא בינה,
  • קנמון -- הוא הוד.

והרי נשלמו כולם. והנה נתבאר אצלינו כי אלו הי"א סממנים הם בחינת הז' מלכים דמיתו. ועוד יש ד' אחוריים עליונים דאבא ואמא וישראל סבא ותבונה שגם הם נפלו עמהם. וסך כולם הם י"א.

והיותם שס"ח מנים נתבאר אצלינו לעיל בענין סוד השינין דתפילין של ראש, ע"ש, ואיך הם סוד המוחין דזמן הקטנות שהם שמות 'אלהים' אשר במילואן ביודין בגימטריה ש', ו'שין' במילואה היא בגי' ש"ס ועם ד' המוחין וג' נצח-הוד-יסוד דאימא (שבהן מתלבשין המוחין כנזכר), ועם כללותם -- הרי הם שס"ח. וזהו סוד מנין שס"ח מנים שהיו בקטרת לפי שמן המוחין דזמן הקטנות נמשכין י"א סממני הקטרת שהם רוחניות הקליפות כנז"ל. וזהו הטעם שכל בחי' הקלי' נאחזים בשם אלהים והקליפות עצמם נקראים "אלהים אחרים". וגם ז' ראשין שיש בשתי השינין דתפילין של ראש הם סוד ז' בחי' הארות המוחין דגדלות (שהם ד' מוחין וג' נה"י כנ"ל) ואלו הז' הארות עם שם אלהים (העולה בגי' שין) יהיה הכל גי' שס"ח מנים שהיו בקטרת. ולכן השס"ה לבדם היו העיקריים כמנין ימות החמה -- שהם המוחין עצמם דקטנות (שהם שי"ן), והמוחין דגדלות (שהם ד'), והכולל --הרי שס"ה. אבל הג' היתרים הם כנגד נה"י דאימא לבושי המוחין ולכן אינם מכלל העיקריים והם ג' מנים היתרים.

ונלע"ד חיים כי להיותם נה"י דאימא לכך היו משמשין ליוה"כ שגם הוא סוד אימא עילאה כנודע.


והנה צ"ל "קלופה שלשה" ולא "קליפה", כי כך שמו "קלופה". גם צ"ל כל הברייתות הכתובות בסידור שלנו עד פסוק "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו כו'" ואח"כ תאמר ג' פסוקים אלו "ה' צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי כו' ה' הושיעה כו'" מפני שהם מסוגלים מאד לאומרם אחר פטום הקטרת. וכן היה מנהג מורי ז"ל לאומרם בכל פעם שהיה אומר פטום הקטרת קודם התפלה ואחריה וקודם תפלת המנחה. וכן בזמן המגפה ח"ו ב"מ.

תיקון אחד שיכוין בי"א סממני הקטרת שהעשרה הם עשר ניצוצות הקדושה שירדו למטה בתוך הקליפה להכניעם והא' הנוסף עליהם הוא אור מקיף לעשר הנזכר. ולכן התיקון הוא שיכוין לסלקם מתוכם ועי"כ ישארו הקליפ' מתים בלתי חיות. התיקון השני הוא להחזיר לבני אדם בתשובה כי בזה מכניע הקליפה.

עוד יחוד אחר אמר לי מורי ז"ל לזמן המגפה בר מינן וזה עניינו. כבר הודעתיך כי כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן ז' מלכי אדום דמיתו וזהו סוד אומרם ז"ל "כל ישראל בני מלכים הם". וכאשר בתוך הבירורים יש קצת פסולת שלא הוברר זה הפסולת נעשה ארס וסם המות הממית לאדם בזמן המגפה והוא סוד פסוק "ידבק ד' בך את הדבר". והענין הוא כי אותם הקליפות שיש באותם בירורים כנזכר הם המכים ונוגפים לאדם בזמן המגפה ואחר שהכו אותו אינם נפרדים ממנו ותמיד דבוקים עמו ומקיפין אותו מכל סביבותיו שיעור כמה אמות ולא עוד אלא אפילו באותה השכונה שעומד שם המוכה או אפילו איזה כלי ומלבוש שלו צריך להתרחק ממנו וכל ההולך ומתדבק שם הוא מתדבק באותם הקליפות הנזכר ויכול להנזק. וזהו טעם שבשאר החולאים והמכות שבפרשת כי תבוא לא כתוב בהו "ידבק" כמו בענין הדבר והמגפה לפי שבשאר החולאים אין הקליפה ההם מתדבקים שם משא"כ במכת הדבר והמגפה, שהיא מבחינת קליפות הבירורים הנזכר, הם דבוקים בו ובמלבושיו ובשכונתו ובכל כליו.

וכבר הודעתיך בענין פטום הקטרת כי אותם י"א סממני הקטרת הם מה שנשאר בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר והם י"א אורות שבקדושה המחיים את הקליפות. וכאשר יעלו למעלה, יסתלקו מתוך הקליפות וישארו בלתי חיות וימותו ואינן מזיקים. וזהו סוד הנזכר בזוהר פרשת וירא במדרש הנעלם שטוב לומר פטום הקטרת בזמן המגפה. וכן מצינו במגפת עדת קרח שנעצרה על ידי הקטרת שהקטיר אהרן. ולכן טוב מאד בזמן המגפה ב"מ שבעת אומרו פטום הקטרת בתפלת שחרית ומנחה יכוין בה באותה כונה האמורה למעלה בסדר הקטורת. וג"כ כאשר האדם קם אחר חצות לילה לעסוק בתורה אחר שיאמר תיקון חצות (ככתוב במקומו) -- אח"כ יאמר פטום הקטורת בכונה ההיא, לפי שאחר חצות נכנעת ממשלת הקליפה. ובפרט אם יתחברו י' אנשים יראי ה' ויקראו סדר פטום הקטורת יחד בכונה הנזכר -- יעשה רושם גדול למעלה אם יהיה אחר חצות לילה כנזכר.

ואמנם זהו מה שצריך לקרות בשעת הנזכר אחר חצות לילה אחר שתגמור הס' הנזכר תאמר פסוק "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה", ותאמר אותו ג' פעמים ישר ואח"כ ג' פעמים הפוך כזה: "יהיה בבד בד זכה ולבונה סמים וחלבנה ושחלת נטף סמים לך קח משה אל ה' ויאמר". ואח"כ תאמר ג"כ אותיות הפסוק למפרע ג' פעמים, ותנקד האותיות בנקודת תיבות אלו הד' והם נטף שחלת וחלבנה ולבונה, וכשיושלמו תחזור מתחלתן לסופן, וזה סדרן: "היהי דבב דב הכז הנבלו מימס הנבלחו תלחשו פטן מימס כל חק השמ לא הוהי רמאיו".

ודע כי מורי ז"ל מסר לנו כמה כונות ושמות בכל תיבה ותיבה ולכל אחד מן החברים שהיינו שם עמו אמר לנו שיכוין במלה אחת מזה הפסוק כל אחד ואחד כפי שרש נשמתו. ואיני זוכרם. ואלו ג' תיבות זכרתי שמסר אותם לג' חברים כל איד תיבה הנכונה לו.

  • הא' היא "סמים" הראשון שבפסוק. תחלף אותה באי"ק בכ"ר ויהיו אותיות מתק"ו. והוא שם קדוש. ואיני זוכר נקודותיו. [ ודע כי כשתרצה להוציאו ולהחליפו באי"ק בכ"ר לעולם צריך שתקח האות ההיא שאתה רוצה ותחליפנה באות שאחריה היותר סמוכה כגון א' דאי"ק תחליפנה באות י' ואות י' תחליפנה באות ק' ואם היא אות אחרונה כגון ק' -- אות ק' תחזור לאות הראשונה ותחליפנה באות א'. ועל דרך זה בשאר אותיות של האלפא ביתא זו. וכן על דרך זה בשאר האלפא ביתות שהם הג' אותיות אח"ס בט"ע וכיוצא. ]
והנה צריך שתכוין בשם הזה כונה גדולה גמורה. וגם תכוין כי הוא בגי' מילוי הויה דיודין אשר באבא (העולה ע"ב ומילוי מ"ו). גם הוא בגי' מילוי שם אהיה בריבועו דיודין אשר באימא (העולה תקמ"ד ומילוי ת"ק) וזהו שם תקמ"ו הנזכר.
  • הב' הוא "נטף" -- תחליפנה באתב"ש ויהיה שם קדוש טנו. ונלע"ד שנקודותיו יוצאים מן האותיות לך ס או מן בנה ז.
  • הג' הוא "ושחלת", תחליפנה באלב"ם ויהיה שם קדוש והוא שם פי"ק א"כ. ונלע"ד כי נקודותיו יוצאים מן אותיות חלך סמ.
  • ושאר שמות היוצאים מן שאר תיבות איני זוכרם אך מה שאני זוכר הוא שיודע אני שיוצאין שאר התיבות בחילוף אלפא ביתות הנזכר.


גם טוב לכוין בזמן המגפה תמיד בכל רגע אל שם זה הקדוש נֻגִףְ, ותנקדהו בתנועת האותיות שורק חיריק צירי. והענין הוא כי סוד הדבר הוא כי גם אחת מסבות מכת הדבר הוא נמשך מזה כי כאשר ארבעה הויות (דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) אינם מאירים -- אז מסתלקים אותיותיהם הפשוטות ונשארים המלוים שלהם לבד (שהם מ"ו ל"ז י"ט כ"ו) -- סך ארבעתן קכ"ח. ועם כללות ארבעתן -- קל".ב וכללות כולם -- קל"ג כמנין שם נג"ף כי לסיבת הסתלקות הנזכר מן המלוים בא נגף בעולם. ולכן תכוין בשם הנזכר לתקן הענין.


יאמר בכל יום קודם התפלה פסוק זה ג"כ ישר והפוך (תהלים נט, יז) "ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי". "לי צר ביום ומנוס לי משגב היית כי חסדך לבוקר וארנן עזך אשיר ואני".

משם הרב הגדול ז"ל גם יאמר אחר פטום הקטרת בכל יום וכוונתו כנז"ל אלו הפסוקים ג' פעמים ביושר ואלו הן:

(במדבר יז, יא-טו) "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה כו' מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפי ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה".

ובכל פעם מהג' פעמים הנזכר תכוין אל שם טפטפיה כתוב בצבע זהב ויוצא מאלו התיבות שתציירם לפניך ואלו הם: ט' של "קטרת", פ' של "וכפר", ט' של "הקטרת", פ' של "ויכפר", י' מן "ויעמד", ה' מן "נעצרה".

גם טוב לכוין שארבע פסוקים הנז' הם ס"ג תיבות ויכוין לשם ס"ג שהוא באימא עילאה המבררת את הסיגים של שבעה מלכי אדום אשר ממותריהם ומן הפסולת שלהם נעשין המזיקין המכים את בני אדם כנז"ל.

גם יאמר בכל יום בכל עת שתרצה או לפחות ג' פעמים ביום -- דהיינו קודם תפלת שחרית ומנחה וערבית -- אלו הפסוקים שבפרשת ויקהל:

(שמות לז, יז-כד) "ויעש את המנורה זהב טהור מקשה עשה את המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתורי' ופרחיה ממנה היו וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה הא' ושלשה מצדה השני. ג' גביעים משוקדים בקנה הא' כפתור ופרח וג' גביעים משוקדים בקנה א' כפתור ופרח כן לו' הקנים היוצאים מן המנורה ובמנורה ד' גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה וכפתור תחת שני הקנים ממנה וכפתור תחת ב' הקנים ממנה כו' לששת הקנים היוצאים ממנה כפתוריהם וקנותם ממנה היו כולה מקשה אחת זהב טהור ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה"

ותכוין ר"ת וס"ת פ' זו והם ו"ה

ואח"כ פסוק א' בישעיה והוא זה (ישעיהו לח, כ) "יהו"ה להושיעיני ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית יהו"ה" ותכוין כי ר"ת ס"ת פ' זה הם יה. והרי השם שלם בר"ת וס"ת פסוק זה ופסוקים הנזכר. ולכן אמור זה הפ' וזה הפ' ז' פעמים, ובכל פעם תכוין אל הויה שלימה כנזכר. אח"כ תחזור ותאמר הפסוק הזה של ה' להושיעני ופ' א' מפרשת בהעלתך "וזה מעשה המנורה כו' כן עשה את המנורה" אשר גם ר"ת וס"ת פסוק זה הוא ו"ה ומפסוק "ה' להושיעני" ר"ת וס"ת הוא י"ה -- הרי הויה אחת שלימה.

גם יאמר בכל יום אחר פטום הקטורת קודם פסוק "ה' צבאות כו'" פסוק (בראשית מג, יא) "ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפה זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים" ותכוין תחילה לשם נעורירו"ן היוצא מר"ת: נ' מן "כן", ע' מן "עשו", ו' מן "קחו", ר' מן "מזמרת", י' מן "בכליכם", ר' מן "הארץ", ו' מן "והורידו", נ' מן "מנחה".
עוד תכוין בשם רוטא הנרמז באותיות ר' מן "צרי", ו' מן "ומעט", ט' מן "ומעט", א' מן "נכאת". גם תכוין כי השם הנזכר עולה בגי' רי"ו כמנין גבורה. גם תכוין בשם צדנלבש והוא יוצא מר"ת צרי דבש נכאת לט בטנים ושקדים.
ודע כי כל אשר תוכל לכוין בכל רגע תמיד בשם נעורירו"ן הנזכר יועיל מאד ולכן יהיה תמיד נגד עיניך.

גם תאמר בכל יום אחר תפלת ערבית ומנחה ושחרית אחר העמידה קודם אלקי נצור מזמור ס"ז והוא "מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלקים יחננו כו'" ויכוין שיש בו ז' פסוקים זולת פסוק ראשון. ויש בו מ"ט תיבות. וכונתם מזמור נרמזה בכונת העומר.

ועוד יכוין

  • כי ר"ת ג' פסוקים הראשונים הם אל"י
  • ור"ת וס"ת פסוק האמצעי הם י"ה
  • ור"ת ג' פסוקים האחרונים הם יא"י (כמנין שם אהי"ה)
  • וס"ת ג' פסוקים הראשונים הם הכם (כמנין שם אדני)
  • וס"ת ג' פסוקים האחרונים הם מוץ כמנין קול.

הרי נתבאר כי שבעה פסוקים הנז' הוא אליייאי ועולה כמנין שם ע"ב, וס"ת כל הו' פסוקים זולת פסוק האמצעי הם קו"ל אדני, ור"ת ס"ת פסוק האמצעי הוא י"ה. נמצא קו"ל י"ה אדנ"י ע"ב.

גם תכוין כי מספר כל האותיות של זה המזמור הם רי"ו אותיות שבשם ע"ב הנזכר. גם אמור בכל יום מזמור "יושב בסתר כו'" ותתחיל מפסוק הקודם לו "ויהי נועם ה' כו'" וצריך לאומרו ז' פעמים, ובכל פעם מהם תכוין בס"ת פסוק "כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך" אל שם יוה"ך.

גם תכוין באות כ' של "כי" ואות ל"ך מן "מלאכיו" לשם כלך. ותזכור בפיך ב' שמות יוה"ך כל"ך אחר שתסיים הפסוק הנזכר "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך":

  1. ^ נראה דצריך להגיה "ונעשין" -- ויקיעורך
  2. ^ נלע"ד להגיה "כן עולם היצירה וכו'" - ויקיעורך