שמות רבה כ יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמות רבה · כ יט · >>


הוסף ביאור

יט. [עריכה]

"וַחֲמוּשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" שעלו מזוינין. "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף" עליו הכתוב אומר (משלי י, ח) חכם לבב יקח מצות שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף שנאמר ויקח משה את עצמות וגו' אמר הקדוש ברוך הוא למשה עליך נתקיים חכם לב יקח מצות יוסף היה חייב לאביו לקברו מפני שהוא בנו ואתה לא בנו ולא בן בנו ולא היית חייב לעסוק בו וקברת אותו וכן אני שאיני חייב לבריה אני מטפל בך ואקברך שנאמר (דברים לד, ו) ויקבור אותו בגי ומנין היה משה ידע היכן היה יוסף קבור יש אומרים סרח בת אשר הראה אותו והיה קבור בנילוס מה עשה משה וכו' ויש אומרים בתוך הפלטרין היה קבור כדרך שהמלכים קבורים ועשו מצרים כלבים של זהב בכשפים שאם יבא אדם לשם יהיו נובחים וקולן הולך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום ושתקן משה שנאמר (שמות יא, ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו התחיל משה צווח יוסף יוסף הגיע השעה שאמרת (בראשית נ, כה) פקוד יפקוד אלהים אתכם מיד נתנדנד הארון ונטלו משה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף והיו עצמותיו של יוסף מחזרין עמהם במדבר ארבעים שנה אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת לאחיך (שם, כא) אנכי אכלכל אתכם חייך אתה נפטר ויהיו עצמותיך מחזרין עמהם במדבר ארבעים שנה שנאמר (במדבר ט, ו) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ואין אדם אלא יוסף שנאמר (תהלים עח, ס) אהל שכן באדם וכתיב (שם, סז) וימאס באהל יוסף בזכות עצמותיך הם עושים פסח קטן "כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" למה שני פעמים אלא הוא נשבע להם שאין בלבו עליהם והם נשבעים לו שאין בלבם עליו. למה "וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" אמר רבי לוי משל למה הדבר דומה לאדם שהכניס יינו במרתף נכנסו הגנבים ונטלו החביות והלכו להם ושתו אותו ובא בעל היין ומצא אותם שגנבו החבית אמר להם שתיתם היין החזירו החבית למקומו כך משכם גנבו אחיו של יוסף אותו ומכרו אותו וכשבא ליפטר מן העולם השביע אותם אמר להם בבקשה מכם אחי משכם גנבתם אותי חי החזירו את עצמותי לשכם לכך נאמר (יהושע כד, לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם: