קטגוריה:שמות כה טז

מפרשי רש"י

[כא] התורה שהיא לעדות ביני וביניכם. והקשה הרא"ם דלמה פירש כך, דהא התורה לא נתן אותה בארון רק עד סוף הארבעים, וכתיב במעשה מיד (ר' להלן מ, כ) "ויתן אל הארון את העדות". ועוד, במעשה כתיב (שם) "ויתן אל הארון את העדות", ושם פירש (רש"י) 'העדות - הלוחות', כך הם דברי הרא"ם. ולא דקדק בדבר, דמפני דכתיב (פסוק כא) "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך", ולא שייך זה בלוחות, דהא הלוחות לא נתן הקב"ה למשה, אלא משה פסל אותם (רש"י להלן לד, א). ואין לומר על שברי הלוחות שהיו מונחים בארון (בבא בתרא דף יד:), דלמה יתלה הדבר בשברי הלוחות ולא בלוחות שלימות. ועוד, דלוחות שאינם שלמות אינם עדות, דעדות צריך שיהיה בשלמות, ואיך יהיה עדות דבר שכבר נשבר. אלא על התורה קמיירי, דהיה נותן אותה בארון. ואף על גב דבפרשת (האזינו) [וילך] (דברים ל"א, כ"ו) פירש (רש"י) כי מחלוקת יש, דאיכא למאן דאמר שהתורה היא נתונה בארון, ואיכא מאן דאמר שהתורה נתונה בצד הארון, דדף היה בולט מן הארון ועליה היתה מונחת, דמה בכך, דלמאן דאמר בצד היתה מונחת יש לפרש "ואל הארון תתן את העדות" בצד הארון:

וכן מוכיח בירושלמי (שקלים פ"ו סה"א) דמייתי התם פלוגתא, דרבי מאיר (ד) סבירא ליה התורה בארון היתה מונחת, ורבי יהודה סבירא ליה בצד הארון היתה מונחת. מאי טעמא דרבי מאיר, "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה" (פסוק כא), דעתיה דרבי מאיר אין מוקדם ומאוחר בתורה (ר' פסחים ו ע"ב), אלא "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" ואחר כך "ונתת את הכפורת וגומר". מוכח בהדיא דרבי מאיר מביא ראיה מכתוב הזה (פסוק כא) "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" דהוא מדבר בתורה. והיינו משום דכתיב (שם) "אשר אתן אליך", והוצרך לומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ומתחלה נתן התורה בארון, ואחר כך נתן עליו כפורת:

והשתא דהוי קרא בתורה, הוי שפיר "אשר אתן אליך", אף על גב דמשה כתב התורה, שייך לומר "אשר אתן אליך", דהא הדברים שבה נתן אליו. אבל בלוחות לא יתכן לומר על הדברים שהם בלוחות, שהדברים שבלוחות כבר נתנו לישראל בהר סיני. ועוד, שהדברים הכתובים על הלוחות לא למשה בלבד נתנו, אלא לכל ישראל, ולא שייך "אשר אתן אליך", לאפוקי התורה כתיב (דברים ד', מ"ד) "וזאת התורה אשר שם משה וגו'". אבל במעשה (להלן מ, כ), שעדיין לא נתנה התורה לישראל, הוצרך לפרש "העדות" על הלוחות, ופשוט הוא: