המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
[טו] הגבול אומר להם. ואין לפרש שמשה היה אומר להם "השמרו לכם" (קושית הרא"ם), דלמה הוצרך להאריך ולמכתב "והגבלת את העם סביב לאמר", וכך הוי ליה למכתב 'והגבלת את העם סביב וישמרו מעלות בהר ונגוע בקצהו', כי בודאי אחר שכתב "והגבלת את העם" יאמר משה דבר זה לישראל, ולמה הוצרך להאריך שיגביל את העם לאמר להם השמרו, אלא "לאמר" דכתיב אגבול קאי, שהגבול היה מזהיר אותם. ומה שהוצרך להוסיף 'ואתה הזהירם על כך', דאם לא כן מה היה צריך לומר למשה שהגבול יאמר להם "השמרו לכם עלות בהר", דמה צריך לומר למשה דבר זה, אלא שילמד משה קל וחומר, אם הגבול מזהיר אותם, כל שכן שיש לך להזהיר אותם:
[טז] ונגוע בקצהו אפילו [בקצהו]. ואין פירושו דווקא "בקצהו" הוא אסור, אבל אם דלג ולא נגע בקצהו מותר, דאין זה שום סברא:
"והגבלת את העם". בזה רמז ג"כ שלא יהרוס אדם להעפיל לעלות הר העיון בעניני האלהות שהם למעלה מהשגתו, כי יש לשכל האנושי ולכחותיו גבול ששם יעמוד ולא
יעבור הגבול, וכמו שהיה בארבעה שנכנסו לפרדס שאחד עלה בהר והציץ ונפגע ואחד מת, כי לא יכול לסבול האור הגדול, כמי שיטריח עיניו לראות באור השמש שיכהו עיניו, או
היטריח שכלו על דבר שלמעלה מהשגתו שימצא פגע או בטול לגמרי או שיצא לתרבות רעה, וזה נמשל מ"ש כל הנוגע בהר מות יומת:
והגבלת וגו'. נראה שאין מצות הגבלה זו אלא ליום הג' ואף על פי כן הקדימה מעתה כדי שינהגו בו כבוד מעכשיו, גם ירגילו עצמם להתרחק ממנו בג' ימים, ואין לומר שינהוג חיוב הנגיעה בהר מיום צוותו, זה אינו כי הוא דבר רחוק שיתקדש ההר ויתחייבו עליו קודם רדת שכינתו ית'. וכן משמע ממתניתא בספרי (מכילתא כ"ד) כי לא התחיל החיוב אלא מיום ג':
