שיר השירים א

תנ"ך > שיר השירים > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח

<< | ספר שיר השירים • פרק א' | >>

הפרק במהדורה המוטעמת

א א א שִׁ֥יר הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃ ב יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ ג לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃ ד מׇשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃
　　
ה שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם כְּאׇהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה׃ ו אַל־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשְּׁזָפַ֖תְנִי הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃ ז הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃ ח אִם־לֹ֤א תֵֽדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃
　　
ט לְסֻֽסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃ י נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃ יא תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַֽעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃ יב עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃ יג צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃ יד אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃
　　　 טו הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃ טז הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃ יז קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים רחיטנו רַהִיטֵ֖נוּ בְּרוֹתִֽים׃

מהדורות נוספות

לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד)

א שיר השירים אשר לשלמה ב ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין ג לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך ד משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך

ה שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה ו אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי ז הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך ח אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים

ט לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי י נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים יא תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף יב עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו יג צרור המר דודי לי בין שדי ילין יד אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי טו הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים טז הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה יז קרות בתינו ארזים רחיטנו [רהיטנו] ברותים

מנוקד

א שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. ב יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. ג לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. ד מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.

ה שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. ו אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. ז הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ. ח אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.

ט לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. י נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. יא תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף. יב עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. יג צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין. יד אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי. טו הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. טז הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. יז קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רחיטנו [רַהִיטֵנוּ] בְּרוֹתִים.

מנוקד ובשורות

(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.

(ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.

(ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.

(ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.

(ה) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.

(ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

(ז) הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ.

(ח) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.

(ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי.

(י) נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים.

(יא) תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.

(יב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ.

(יג) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין.

(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי.

(טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים.

(טז) הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.

(יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רחיטנו [רַהִיטֵנוּ] בְּרוֹתִים.

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

מבוא

חמש מגילות הוא הכינוי לחטיבה של חמישה ספרים המופיעים, על פי נוסח המסורה, בחלק הכתובים של התנ"ך. במרבית המהדורות הנדפסות, מקומו של קובץ זה הוא מיד לאחר שלושת ספרי אמ"ת (איוב, תהלים ומשלי). קובץ זה כולל שני ספרי פרוזה (רות ואסתר) ושלושה הכתובים על דרך השירה (שיר השירים, איכה וקהלת).

בשאלת סדרן של חמש המגילות, קיימות שתי שיטות - עיין בערך חמש מגילות בוויקיפדיה ולהרחבה ראה כאן.

שיר השירים

מגילת שיר השירים היא שיר המורכב מכמה שירים, שכולם עוסקים בתיאור האהבה בין איש לאשה.

לאחר חתימת המקרא התנהלו ויכוחים סביב מקומה של מגילת שיר השירים בתנ"ך. הדעות בין התנאים היו חלוקות לכאן ולכאן, ולבסוף המגילה שובצה במקרא על אף ההסתייגויות, ואף זכתה שרבי עקיבא אמר עליה: "כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים".

כפי הנראה, רבי עקיבא ראה ביצירה מעשה אלגוריה, מטאפורה. לשיטה זו, המגילה מתבארת כשיר המתאר את האהבה בין האל (הדוֹד, האהוב) לעם ישראל (האהובה).

(מתוך הערך שיר השירים בוויקיפדיה)

בפירושנו כאן פירשנו את המילים הקשות בלבד, וכדי להבין את משמעות הנמשל, כדאי לקרא במקביל את פירוש רש"י על שיר השירים.

א שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר השייך ל- (שכתב) לִשְׁלֹמֹה:

" ב יִשָּׁקֵנִי הלוואי וישקני מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ רגשות של קירבתך מִיָּיִן. ג לְרֵיחַ בשביל להריח בהם שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן וכביכול אריח את השמן שאתה משוח בו תּוּרַק אפילו כאשר רק יוזכר שְׁמֶךָ, עַל כֵּן בגלל ריחך הטוב עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ כל הבחורות אוהבות אותך, לא רק אני (היא מצטנעת). ד מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה נרוץ שנינו יחד, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ אתה, החתן, הדומה בעיניי למלך חֲדָרָיו, נָגִילָה נשמח שנינו יחד וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה אזכיר, אדבר על כך דֹדֶיךָ שרגשות הקירבה אליך גורמים לשיכרון-חושים יותר מ- מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ וגורמים לאהוב אותך באופן ישיר וללא מעצורים. "

{פ}

" ה שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה ולמרות זאת יפה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם! כְּאָהֳלֵי קֵדָר בני העם 'קדר' הגרים באוהלים, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה בית המקדש שבנה שלמה. ו אַל תִּרְאוּנִי תסתכלו עלי בבוז שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ אינני שחורה מלידה אלא רק מחשיפת-יתר לשמש, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ כעסו עלי (מלשון חרון) בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה שומרת אֶת הַכְּרָמִים שמקובל לשומרם בימי הבציר, ימי הקיץ, כאשר השמש מכה בחזקה
, כַּרְמִי שֶׁלִּי ואת ה'כרם' שלי, כלומר גופי לֹא נָטָרְתִּי לא היה לי זמן לשמור ולטפח את יופיי. "

" ז הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי: אֵיכָה איפה תִרְעֶה? אֵיכָה תַּרְבִּיץ תתן לצאן לרבוץ ולנוח בַּצָּהֳרָיִם? שַׁלָּמָה שהרי למה, מדוע שבמקום לבא אליך אצטרך להיות אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה כעטופה, כזונה העוטפת פניה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ? "

" ח אִם תשובת הדוד: האם אין את יודעת איך להגיע אלי? לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי כרועה ההולכת בעקבות הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ הגדיים שלך עַל על יד (וכך תמצאי אותי מבלי למשוך תשומת לב) מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. "

{פ}

"צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי" (פסוק יג) - ראו בערך מור בויקיפדיה

" ט לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי שהיא כסוסה שעליה רוכב פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. י נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים המקושטים בתכשיטים, צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. יא תּוֹרֵי הם ה'תורים' מהפסוק הקודם זָהָב נַעֲשֶׂה אעשה לָּךְ, עִם נְקֻדּוֹת משובצים בנקודות הַכָּסֶף. "

" יב עַד תשובת הרעיה: עד למרחוק, כביכול עד המקום שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ מסב בבמשתה שלו נִרְדִּי צמח הבושם שלי (כדימוי לאהוב שלה, שאת ריחו הטוב כבר הזכירה בפסוק ב) נָתַן רֵיחוֹ. יג צְרוֹר כחבילת הַמֹּר ענפי השיח מור (שיח בושם) דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי כמו שרשרת עם תליון (ונהגו לשים בקבוק קטן של בושם כתליון לשרשרת) יָלִין יהיה שרוי תמיד. יד אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר סוג נוסף של שיח עם ריח טוב דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי. "

{ס}

" טו הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים יפות כמו עיני יונים. "

" טז הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי, אַף נָעִים, אַף עַרְשֵׂנוּ המיטה שלנו רַעֲנָנָה מקושטת בפרחים. יז קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים עשויים מעץ ארז, (רחיטנו) רַהִיטֵנוּ הקרשים של הבית שלנו בְּרוֹתִים מעצי ברוש
. "

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.