שירה (דוד פרישמן)/משיח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מָשִׁיחַ
 
מִן הַדְּמָמָה בַּלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי קוֹל רַעַשׁ,
כְּרַעַשׁ שַׁרְשְרוֹת-כְּבָלִים וּצְלִיל טַבְּעוֹת-זִקִּים
מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ – –
נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם,
וְשֶׁטֶף אוֹר גָּדוֹל נִבְקַע לִי פִּתְאוֹם,
וְשִׁפְעַת נֹגַהּ-קַרְנַיִם
הִשְׁתַּפְּכָה כְּפֶרֶץ מַיִם פִּתְאוֹם מִסָּבִיב
עַל-כֹּל, עֵרֶב אַרְגָּמָן וּתְכֵלֶת –
וַאֲנִי נוֹפֵל אַרְצָה וּמְשְׁתַּחֲוֶה וְכוֹרֵעַ.
 
הִנֵּה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת!
 
בֵּין תַּרְשִׁישׁ וְחַשְׁמַל, בֵּין עָבִים אֲדֻמּוֹת,
עָבִים עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת,
וְעַל אֵשׁ מִתְלַקַּחַת כִּדְמוּת לִבְנַת סַפִּיר,
הוּא הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִּשָּׂא –
וְיָרֵח הֲדוֹם לְרַגְלָיו וְשֶׁמֶשׁ כַּר לְרֹאשׁוֹ –
וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-שִׁבְעַת הַשָּׁמַיִם,
כָּכָה שָׁם יוֹשֵׁב אֱלֹהִים אֵל-הַכָּבוֹד.
וְאוּלָם אֶל יְדוֹת הַכִּסֵּא מִלְּמַעְלָה
רֻתַּק בַּעֲבוֹתוֹת-זָהָב,
בַעֲבוֹתוֹת אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵקוּ,
אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ...
 
וַאֲנִי בְּאוֹתוֹתֶיךָ, הַמָּשִׁיחַ, הִכַּרְתִיךָ!
בָּאֵש הַבּוֹעֶרֶת בְּעֵינֶיךָ,
הִיא הָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה,
הַיּוֹקֶדֶת בְּעֵין כֹּל-אִישׁ מְשׁוֹרֵר
וְכָל-חוֹזֶה וְכָל-גּוֹאֵל וְכָל-נְבִיא-אֱמֶת,
וּבָרוּח הַשָּׁפוּךְ עַל גֹּבַהּ מִצְחֶךָ
וּבְתָוֵי הָרַחֲמִים אֲשֶׁר בְּחַגְוֵי לְחָיֶיךָ
וּבְנִיצוֹצוֹת הַצָּרֶבֶת אֲשֶׁר בַּחֲרוּזֵי שְׂפָתֶיךָ!
וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה
בְּרַתּוּקוֹת הַכְּבָלִים עַל אַצִּילוֹת יָדֶיךָ –
(כְּבָלִים כָּאֵלֶּה רָאִיתִי לְפָנִים
גַּם עַל-יְדֵי פְּרוֹמִיתּוֹס,
עֵקֶב אֲשֶׁר הֵבִיא אוֹר לִבְנֵי אָדָם –)
בְּכָל אֵלֶּה יְדַעְתִּיךָ וְהִכַּרְתִּיךָ, הַמָּשִׁיחַ:
הֲלֹא אַתָּה זֶה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!
 
וּבְכַבְלֵי-זָהָב,
בְּרַתּוּקוֹת כַּבְלֵי-זָהָב אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵקוּ,
רֻתַּקְתָּ זֶה אַלְפֵי שָׁנִים
אֶל כִּסֵּא כְּבוֹד אֱלֹהֵי-הַצְּבָאוֹת,
מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לָמוּשׁ מִמְּקוֹמֶךָ;
וִּמָּמרוֹם תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ
אֶת-כֹּל-בַּלְּהוּת בִּעוּתֵי הַחַיִּים,
אֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ אֶת אַחֶיךָ –
וְיָדְךָ תִּקְצַר מֵהוֹשִׁיעַ.
וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּבְכָל-עֵת וּבְכָל-רֶגַע,
אֲשֶׁר תֵּרֶא עֵינְךָ צָרָה חֲדָשָׁה
וְאָזְנְךָ תִּשְׁמַע קוֹל דָּמִים חֲדָשִׁים
צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ מִן הָאֲדָמָה,
אָז תִּקְצַר רוּחֲךָ בְּקִרְבְּךָ,
וּבָעֲרָה כָּאֵשׁ עֶבְרָתֶךָ וְגִידֶיךָ יְשֹׂרָגוּ,
וְשָׁאַפְתָּ וְנָשַׁמְתָּ,
וְחָגַרְתָּ אֶת-כָּל-כֹּחֲךָ, וְנִסִּיתָ
לְנַתֵּק אֶת-הַכְּבָלִים
וּלְהֵחָלֵץ וְלַחֲרּג מִמִּסְגְּרוֹתֶיךָ,
לְבַעֲבוּר תּוּכַל לְמַהֵר אַרְצָה,
לִפְדוֹת וּלְהַצִּיל
עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ,
וְנִשְׁמַע הַקּוֹל בְּהִשְׁתַּקְשֵׁק טַבְּעוֹת כְּבָלֶיךָ,
מִדֵּי נַסּוֹתְךָ לְנַתְּקָם
וּמִדֵּי קָרְאֲךָ: "עַתָּה נִלְאֵיתִי סְבֹל!
עַתָּה אֵרֵד! עַתָּה אָבוֹא! עַתָּה אוֹשִׁיעַ!
וְעוֹד מְעַט וְנִצַּלְתֶּם!" –
וְאוּלָם רֻתַּקְתָּ וְלֹא תּוּכַל,
וְאַתָּה תִּפֹּל לְאָחוֹר
וְהַכֹּל יָשׁוּב לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיָה –
וְזֶה אַלְפֵי שָׁנִים יִשָּׁמַע בַּלַּיְלָה הַקּוֹל
בְּהִתְאַמֶּצְךָ לְהִנָּתֵק –
וּמִן הַדְּמָמָה שְׁמַעְתִּיו בַּלַּיְלָה גַּם-אָנִי.
 
וּמִן הַדְּמָמָה שָׁמַעְתִּי: "אֲהָהּ אֱלֹהִים, עַד מָתַי?
רָזִי לִי! רָזִי לִי!
לָמָּה נָפַחְתָּ בִּי הַנְּשָׁמָה הַזֹּאת,
לָמָּה נָטַעְתָּ בִּי הַלֵּב הַזֶּה,
לָחוּשׁ כָּל-צָרָה וְכָל מַכְאוֹב וְכָל-אָוֶן,
לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל עִם כָּל-נִדְכָּא
וְעִם-כָּל-אֻמְלָל וּקְשֵׁה יוֹם –
וְאֶת יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ?
לָמָּה נָתַתָּ לִי עַיִן לִרְאוֹת,
לָמָּה – אֹזֶן לִשְׁמֹעַ,
אֲשֶׁר תֵּרֶא עֵינִי דּוֹר דּוֹר וְדִמְעוֹתָיו
וַאֲשֶׁר תִּשְׁמַע אָזְנִי דּוֹר דּוֹר וְאַנְחוֹתָיו
וַאֲשֶׁר תָּחוּשׁ נַפְשִׁי אִישׁ אִישׁ וּפְצָעָיו –
וְאֶת יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ?
לָמָּה בָּרָאתָ אֶת-יָם כָּל הָעֹנִי,
וְאֶת כָּל-הָרָעָה וְאֶת כָּל-הַמְּצוּקָה,
אֲשֶׁר רָאֲתָה עֵינִי זֶה מֵאָז
וְאֲשֶׁר עוֹד תִּרְאֶינָה עֵינַי עַד עוֹלְמֵי-עַד,
וְרוּחַ נָתַתָּ בְּפִי,
אֲשֶׁר אֶגְעַר בּוֹ וַאֲיַבְּשֵׁהוּ –
וְרַק אֶת פִּי חָסַמְתָּ לְבִלְתִּי אוּכַל גְּעֹר?
לָמָּה רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי כָּל-הָאֻמְלָלִים,
הָאֵלֶּה מִסָּבִיב יָצַרְתָּ,
וְלָמָּה אִלַּצְתַּנִי לִרְאוֹת
אֶת-רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי כָּל-הָאֻמְלָלִים
אֲשֶׁר עוֹד יִהְיוּ עַד סוֹף כָּל-הַדּוֹרוֹת,
עִם רִבּוֹא ִרבְבוֹת אַלְפֵי דִּמְעוֹתֵיהֶם,
אֲשֶׁר עוֹד תִּשְׁטֹפְנָה עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן,
וְלָמָּה עֲשִׂיתַנִי לִשְׁמֹעַ
בְּכֹל יוֹם תָּמִיד
אֶת קוֹל בִּכְיָם הַגָּדוֹל הַפּוֹלֵחַ אֲבָנִים, –
וְרַק אֶת-יָדַי אָסַרְתָּ לְבִלְתִּי הוֹשִׁיעַ?
לָמָּה נָתַתָּ לִי הַכֹּחַ
לְהַצִּיל וְלִפְדוֹת, לַעֲזֹר וּלְהוֹשִׁיעַ,
וְלָמָּה הַחֵפֶץ נָטַעְתָּ בִּי
לְהוֹבִישׁ כָּל-דִּמְעָה,
לְרַפֵּא לִשְׁבוּרֵי לֵב
לְחַבֵּשׁ לְעַצָּבוֹת –
וְרַק אֶת יָדַי אָסַרְתָּ בִּכְבָלִים?
לָמָּה, אֱלֹהִים, לָמָּה זֶה שַׂמְתָּ
לְגוֹאֵל אוֹתִי – וּגְאֹל לֹא תִּתְּנֵנִי?"
 
וּבִדְמָמָה בַּלַּיְלָה יִשָּׁמַע קוֹל רַעַשׁ,
הוּא רַעַשׁ כַּבְלֵי-הַזָּהָב
הַמַּשִּׁיקִים אִישׁ אֶל אָחִיו בַּמָּרוֹם,
מִדֵּי הִתְאַמֵּץ הַמָּשִׁיחַ לְנַתֵּק אֶת-מוֹסְרוֹתָיו
וּלְהַסִּיעַ בִּזְרוֹעַ כֹּחַ
אֶת-כִּסֵּא-הַכָּבוֹד עִם עַמּוּדָיו יַחְדָּו
וְעִם הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם –
וּלְעֻמָּתוֹ יִשָּׁמַע בִּדְמָמָה בַּלַּיְלָה
קוֹל רַעַשׁ כַּבְלֵי-בַּרְזֶל
עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מִתַּחַת,
מִקְּצֵה הָאֲדָמָה הָאֶחָד וְעַד קְצֵה הָאֲדָמָה.
 
וְאוּלָם מִבֵּינוֹת לֶעָבִים הָאֲדֻמּוֹת,
מִן הַתַּרְשִׁישׁ וְהַחַשְׁמַל,
אֲשֶׁר שָׁם כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר,
יִשָּׁמַע קוֹל הָעוֹנֶה: "עַד יָקוּם דּוֹר חָדָשׁ,
דּוֹר אֲשֶׁר יָבִין גְּאֻלָּה,
דּוֹר אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לִהְיוֹת נִגְאָל
וַאֲשֶׁר יָכִין נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת נִגְאָל:
אָז תָּקוּם גַּם-אַתָּה לְגוֹרָלְךָ וְנִגְאַלְתָּ –
אָז תָּקוּם גַּם-אַתָּה לְגוֹרָלְךָ וְגָאָלְתָּ!"