שירה (דוד פרישמן)/לא אנוכי חלמתי החלום
לֹא אָנֹכִי חָלַמְתִּי הַחֲלוֹם –
אֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי הַפִּתְרוֹן;
אֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי, דָּרַשְׁתִּי;
"מַה-הֹוֶה", "מַה-תַּכְלִית", "מַה-יִּתְרוֹן".
לֹא אָנֹכִי חָלַמְתִּי הַחֲלוֹם –
הָיָה לוֹ אַחֵר וַחֲלָמוֹ;
חָלַם לוֹ עוֹלָם כֹּה נִפְלָא,
וְסוֹד בּוֹ הִשְׁקִיעַ – וּסְתָמוֹ.
חָלַם לוֹ שֶׁמֶשׁ וָלַיְלָה,
חָלַם לוֹ חַיִּים וָמָוֶת,
וְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ וְאָדָם
וְלֵב לוֹ – וּבוֹ גֵּיא צַלְמָוֶת.
וְאוֹתִי גַּם אוֹתִי רַק חָלַם –
מִין חַרְטֹם בֵּין חַכְמֵי חַרְטֻמִּים;
וַיַּחֲלֹם מִין לֵב לִי בַּקֶּרֶב,
וּבַלֵּב לִי מִין אוּרִים וְתֻמִּים.
וַאְנִי פֹּה כָּל-יָמַי רַק אֶדְרֹשׁ,
רַק אֶשְׁאַל אֶת-תֻּמַּי וְאֶת אוּרָי:
מַה פֵּשֶׁר חֲלוֹמוֹ שֶׁל זֶה שָׁם?
וְחַיַּי מָה הֵמָּה וְיִסּוּרָי?