שירה (דוד פרישמן)/אגדות

אַגָּדוֹת
 
І
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. – עַל-הַדַּרְגֵּשׁ
מוּל הָאֵם הַזְּקֵנָה יוֹשְׁבִים
כָּל-נִינֶיהָ וּנְכָדֶיהָ
הַבַּחוּרִים עִם-הַבְּתוּלוֹת.
כָּל-נִינֶיהָ וּנְכָדֶיהָ,
כָּל-הַקְּטַנִּים עִם-הַגְּדוֹלִים;
וּמְדַבֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת
סִפּוּרֶיהָ זֹה הַזְּקֵנָה.
חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ הִיא דוֹבֶרֶת –
וּכְמוֹ טִפּוֹת מִיץ הַמָּתוֹק,
שֶׁמְּטַפְטֶפֶת אִמָּם לָמוֹ
אֶל-הַכּוֹס בִּהְיוֹת הַשַּׁבָּת.
 
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. – בָּעֲלָטָה
מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת
עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;
כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.
עַל-הַקַּרְקַע רוֹבֵץ „יָקְטָן”,
זֶה הֶחָתוּל, וּמִתְמוֹדֵד,
זוֹקֵף זָנָב, מֵרִים גַּבּוֹ,
לוֹטֵשׁ עֵינָיו הַיְרַקְרַקּוֹת.
וּמְדַבֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת
סִפּוּרֶיהָ זֹה הַזְּקֵנָה –
וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים
שׁוֹמְעִים, שׁוֹמְעִים וּבִרְעָדָה:
 
„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,
צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,
אִישׁ מִ„לַּמֶּ"ד-וָ"ו” נִסְתָּרִים –
יָדַע סוֹד שֶׁל קְפִיצַת דֶּרֶךְ.
יָדַע סוֹד – הַיְדַעְתֶּם אֵיכָה?
סַנְדָּל הָיָה לוֹ בִירֻשָּׁה
מִן-הַקָּדוֹשׁ מִן-„הַיְּהוּדִי”,
הוּא הַנִּקְרָא סְתַּם „יְהוּדִי”.
יָרַשׁ אוֹתוֹ זֶה הַיְּהוּדִי
יָד מִיָּד מֵאֵלִיָּהוּ;
וּמִמּשֶׁה – אֵלִיָּהוּ;
וּמִסִּינַי קִבְּלוֹ משֶׁה.
כֵּן נִתְגַּלְגַּל זֶה הַסַּנְדָּל
יָד מִיָּד, עַד קִבֵּל אוֹתוֹ
זֶה הָאִישׁ הַנִּסְתָּר חֶרֶשׁ –
כָּכָה עָשָׂה בוֹ נִפְלָאוֹת.
נָטַל אוֹתוֹ, נָעַל אוֹתוֹ,
יָצָא בוֹ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ,
פָּסַע פְּסִיעָה, פְּסִיעָה גַסָּה,
שִׁבְעָה מִילִים פְּסִיעָה אֶחָת.
פְּסִיעָה אַחַת – שִׁבְעָה מִילִים,
פְּסִיעָה שֵׁנִית – שִׁבְעָה מִילִים,
פְּסִיעָה שְׁלִישִׁית – שִׁבְעָה מִילִים; –
כֵּן לוֹ הָיְתָה קְפִיצַת דֶּרֶךְ!”
 
כָּכָה סִפְּרָה. וּבָעֲלָטָה
מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת
עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;
כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.
אַךְ דּוֹבֶרֶת עוֹד הַזְּקֵנָה
וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרֶיהָ;
וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים
יוֹשְׁבִים צְפוּפִים וּבִרְעָדָה;
 
„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,
צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,
אִישׁ מִ„לַּמֶּ"ד-וָ"ו” נִסְתָּרִים –
הָיָה „רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה”.
הָיָה – אַךְ הַיְדַעְתֶּם אֵיכָה?
פַּעַם הָלַךְ לוֹ בַדֶּרֶךְ,
הוֹלֵךְ תּוֹעֶה וּבַשָּׂדֶה,
עַד הִגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה.
פִּתְאֹם רָאָה: הִנֵּה בַיִת,
וּבַבַּיִת תִּשְׁעָה גְבָרִים
עוֹמְדִים אֶל-הַקִּיר וּמְחַכִּים –
חָסֵר אֶחָד רַק לַמִּנְיָן.
אַךְ בְּבֹאוֹ הִתְפַּלָּלוּ –
אָמְרוּ: אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא;
אָמְרוּ: בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ
שְׁמוֹ – אַךְ מִי הֵם טֶרֶם יֵדָע.
אַךְ הַחַזָּן בָּאַחֲרוֹנָה
בָּא וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה,
לִהְיוֹת לוֹ לִגְמוּל וְשָׂכָר –
נָתַן לוֹ מִצְנֶפֶת קְטַנָּה.
קְטַנָּה הָיְתָה הַמִּצְנֶפֶת –
אָכֵן גְּדוֹלִים פִּלְאוֹתֶיהָ:
לָבַשׁ אוֹתָהּ – בּוֹ בָרֶגַע
הָיָה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.
הֵסִיר אוֹתָהּ – בּוֹ בָרֶגַע
רָאוּ אוֹתוֹ כֻלָּם כֻּלָּם;
הָיָה אִישׁ כְּכָל-הָאָדָם,
חָדַל לִהְיוֹת אֵינוֹ-נִרְאֶה.
לָבַשׁ אוֹתָהּ – בָּא הָעִירָה;
לֹא רָאָהוּ אִישׁ בְּבֹאוֹ,
אַךְ הוּא רָאָה כֻלָּם כֻּלָּם –
הָיָה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה”.
 
כָּכָה סִפְּרָה – בָּעֲלָטָה
מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת
עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;
כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.
אַךְ הַזְּקֵנָה עוֹד דּוֹבֶרֶת
וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרֶיהָ;
וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים
צְפוּפִים דְּחוּקִים אִישׁ לְרֵעוֹ.
 
„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,
צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,
אִישׁ מִ„לַּמֶּד-וָ"ו” נִסְתָּרִים –
הָיְתָה לוֹ טַבַּעַת קְטַנָּה.
מִן-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה קִבֵּל
אֶת-טַבַּעְתּוֹ זֹאת; בַּחֲלוֹמוֹ
נִרְאָה שְׁלֹמֹה לוֹ – וּבֹקֶר
מָצָא אוֹתָהּ עַל-מִשְׁכָּבוֹ.
שָׂם רַק רֶגַע עַל-אֶצְבָּעוֹ
הַטַּבַּעַת: כָּל-בַּקָּשָׁה,
כָּל-מַאֲוַיֵּי לֵב וָחֵפֶץ
נַעֲשׂוּ לוֹ בְרֶגַע אֶחָד.
סְגֻלָּה הָיְתָה בַטַּבַּעַת:
כָּל-בַּקָּשׁוֹת תֵּעָשֶׂינָה,
עֵת אֵלֶיהָ תִגַּע אֶצְבַּע –
כָּכָה הָיְתָה הַטַּבָּעַת!”
 
כֵּן תְּסַפֵּר. – וּבַחֶדֶר
גָּדְלָה הָעֲלָטָה, רָבְתָה
שִׁבְעָתַיִם מִבַּתְּחִלָּה;
כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא חשֶׁךְ.
וּמֵחֶשְׁכַת קִיר-הַתַּנּוּר
נִשְׁמַע רַק עוֹד קוֹל הֶחָגָב,
וּמֵעַל הַקַּרְקַע נִרְאָה
רַק עוֹד לַהַט עֵינֵי „יָקְטָן”.
אַךְ הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים,
לָבוּשׁ בִּגְדֵי-תַלְמִיד תְּכֵלֶת,
קָם לְפִתְאֹם – וּבִלְשׁוֹנוֹ
שְׂחוֹק וְסֶפֶק רַב – וַיֹּאמַר:
 
„אִמִּי זְקֶנְתִּי! אֵם אֲהוּבָה!
מַה-תְּדַבְּרִי? מַה-תְּסַפְּרִי?
לֹא אַאֲמִינָה – הֵן כָּל-אֵלֶּה
רַק אַגָּדוֹת, רַק אַגָּדוֹת!”
 
ІІ
אוֹר הַבֹּקֶר. – עַל-הַדֶּשֶׁא
יוֹשְׁבִים שְׂמֵחִים כָּל-הַנְּעָרִים
וּבִרְפִידַת חָצִיר יוֹשְׁבָה
אִמָּם זְקֶנְתָּם כַּחוֹלֶמֶת.
כָּל-נְכָדֶיהָ, כָּל-נִינֶיהָ,
הַבַּחוּרִים עִם-הַבְּתוּלוֹת
יוֹשְׁבִים סָבִיב לָהּ – וּמְסַפְּרִים
הֵם כַּיּוֹם אֶת-סִפּוּרֵיהֶם,
וּבְחִפָּזוֹן הֵם מְסַפְּרִים
חִישׁ וְקַל, כִּמְעוּף כַּדּוּרִים,
שֶׁבֶּחָצֵר הֵם מְצַחֲקִים
יוֹם בְּיוֹם לִפְנוֹת הָעָרֶב.
 
אוֹר הַבֹּקֶר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ
מִשְׁתַּפֶּכֶת מִשָּׁמַיִם,
וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה
אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.
וּבָאַוִּיר זְבוּבֵי קַיִץ
עָפִים, הוֹמִים, וּבְכַנְפֵיהֶם
רוּחַ חָדָשׁ, קַיִץ חָדָשׁ –
כָּל-הָאָרֶץ הִתְחַדָּשָׁה.
אַךְ הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים
הוּא הַמְסַפֵּר אֶת-סִפּוּרָיו –
וּבִמְקוֹמָהּ אַט הַזְּקֵנָה
יוֹשְׁבָה, חוֹלְמָה וּמַאֲזִינָה:
 
„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,
אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת;
הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –
בָּנָה לוֹ מְסִלַּת-בַּרְזֶל.
עַל-פִּי קִיטוֹר אוֹ אֱלֶקְטְרִית
הָלֹךְ הָלְכָה הַמֶּרְכָּבָה;
הָלְכָה חִישׁ, כִּמְעוּף הַבָּזָק
עָפָה עָפָה הַמֶּרְכָּבָה.
אִישׁ כִּי-יָשַׁב בָּהּ – כְּרֶגַע
הִנֵּה עָבַר שִׁבְעָה מִילִים;
רֶגַע רֶגַע שִׁבְעָה מִילִים –
כָּכָה תִהְיֶה קְפִיצַת-דָּרֶךְ!”
 
כֵּן יְסַפֵּר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ
מִשְׁתַּפֶּכֶת סָבִיב סָבִיב.
וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה
אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.
וּבְחִפָּזוֹן עוֹד יְסַפֵּר
זֶה הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים –
וּבִמְקוֹמָהּ עוֹד הַזְּקֵנָה
יוֹשְׁבָה, חוֹלְמָה וּמַאֲזִינָה:
 
,,הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,
אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת,
הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –
עָשָׂה לוֹ מְכוֹנָה קְטַנָּה.
וּבְגַלְגִּלִּים וּבְאוֹפַנִּים,
וּבִיתֵדוֹת וּבְטַבָּעוֹת
עָשָׂה, בָּנָה לוֹ הַמְּכוֹנָה –
בָּאֱלֶקְטְרִית בָּנָה אוֹתָהּ.
אִישׁ כִּי-יַעֲמוֹד אֶל-הַמְּכוֹנָה,
וְאֶל הַזְּכוּכִית בָּהּ כִּי-יַבִּיט –
אָז מִשָּׁם אֶת-כָּל-הָאָרֶץ
יַבִּיט, יִרְאֶה וּמִקָּרוֹב.
הוּא בַמִּזְרָח – יִרְאֶה מַעֲרָב,
וּבַמַּעֲרָב יַבִּיט מִזְרָח;
הוּא בַדָּרוֹם – יִרְאֶה צָפוֹן,
וּבַצָּפוֹן יַבִּיט דָּרוֹם.
וּמִפֹּה עַל-פִּי הַמְּכוֹנָה
יוּכַל לִרְאוֹת אֲמֵרִיקָה,
וּמִשָּׁם אִישׁ לֹא יִרְאֵהוּ –
כֵּן הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה!”
 
כֵּן יְסַפֵּר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ
מִשְׁתַּפֶּכֶת סָבִיב סָבִיב,
וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה
אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.
וּבְחִפָּזוֹן עוֹד יְסַפֵּר
זֶה הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים –
וּבִמְקוֹמָהּ עוֹד הַזְּקֵנָה
שׁוֹמְעָה, שׁוֹמְעָה וּמַאֲזִינָה:
 
,,הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,
אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת;
הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –
עָשָׂה לוֹ בַקִּיר טַבָּעוֹת,
טַבְּעוֹת זִרְמֵי פְתִיל אֱלֶקְטְרִית,
וּבָהֵנָּה שָׂם כַּפְתּוֹרִים;
אִישׁ כִּי-יָעִיק עַל-הַכַּפְתּוֹר –
יֵדַע רֵעוֹ בַקָּשָׁתוֹ,
יֵדַע כָּל-מַאֲוַיֵּי לִבּוֹ,
יֵדַע כֹּל בִּן-רֶגַע אֶחָד,
לוּ גַם-יִרְחַק אַלְפֵי מִילִים –
כֵּן הַסְּגֻלָּה בַטַּבָּעַת!”
 
כֵּן יְסַפֵּר. – מִשָּׁמַיִם
זִרְמוֹת שִׁטְפֵי מַעְיְנוֹת-אוֹרִים;
עַל-הָאָרֶץ הִשְׁתַּפָּכוּ;
כָּל-הָאָרֶץ מָלְאָה אוֹתָם
וּבָאַוִּיר צִירֵי קַיִץ,
קַיִץ חָדָשׁ, הִתְעוֹפָפוּ;
וּמִסָּבִיב נִשְׁמַע צִפְצוּף
קוֹלוֹת – אוֹתוֹת אָבִיב חָדָשׁ.
 
אַךְ לְאַט מֵחֲלוֹמוֹתֶיהָ
קָמָה, עָמְדָה אַף-הֵנִיעָה
רֹאשׁ הַזְּקֵנָה, וּבִתְלוּנָה
וּכְמַזְהִירָה אַט דִּבֵּרָה:
„הוֹי יְלָדִים! פְּתָאִים קְטַנִּים!
מַה-לַּזְּקֵנָה מַה-תִּלְעָגוּ?
לֹא אַאֲמִינָה – הֵן כָּל-אֵלֶּה
רַק אַגָּדוֹת, רַק אַגָּדוֹת!”