שיחת ביאור:איוב מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בפס' 5 הצגתם פירושים בלתי נכונים בעליל:

1. "בלדד מייצג את הגישה הנוצרית (וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד) – יסורים זוכים לגמול" - פירוש זה לא הגיוני כי הנצרות היא דת הרבה יותר מאוחרת.

2. "צופר מייצג את הגישה המוסלמית (כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא) – עבודת האל לשמה מביאה בטחון". גם פירוש זה אנרכוניסטי כי האיסלם, בדומה לנצרות, קמה הרבה יותר מאוחר.

3. "מתגלה השם יתברך בכבודו ומראה לאיוב ה"מאוחר" את נפלאות התבונה" - ה' לא מגלה לאיוב את התבונה. להפך. הסיפור נגמר ואיוב לא יודע בעצם למה המכות נחתו עליו (וזאת בשל ההתערבות בין ה' לשטן)

4. "מאס...בתחילת הספר, איוב חשב שהקניינים החומריים - עושר, בריאות ומשפחה - הם העיקר; אולם אחרי שראה את ה' מקרוב, הבין שידיעת ה' היא העיקר, ומאס בקניינים החומריים - לפירוש זה אין סימוכין מתוך הטקסט. אין שום רמז לענין כלכלי אלא לפהך - שלה' נמאס מחייו (כנאמר בפרק ג', פס' 1 שבו איוב מקלל את יומו) או מהויכוח ה'. מעבר לכך, אם לאיוב נמאס מנושאים חומריים, אז מדוע בהמשך הפרק חבריו מביאים לו רכוש.

5. "נִחַם = הפסיק להתאבל" - גם פה הפירוש לא מתאים. בסוף פרק ב' המילה "לנחם, פירושה להתאבל ולא להתחרט. גם לא כתוב שהוא יצא מהעפר אלא נשאר בתוכו, מה ששוב מעיד שהוא נשאר להתאבל.