שיחות הר"ן/רא-רנ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רא[עריכה]

אמר: כל תורה ומאמר שאומר יכולין לילך ולעבר בו כל תורה נביאים וכתובים, ותורה שבעל פה:

רב[עריכה]

שמעתי בשמו זכרונו לברכה שאמר שיש חלוק בין החדושי תורה שמגלין הצדיקים כעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיש חלוק בין נביא באספקלריא שאינה מאירה לנבואת משה רבנו עליו השלום שהיה באספקלריא המאירה ועל כן שאר הנביאים התנבאו בכה אמר ה' שהוא בחינת אספקלריא שאינה מאירה אבל משה אמר: זה הדבר , שהוא דבר ברור, בחינת אספקלריא המאירה כמובא בפרוש רש"י פרשת מטות . ואמר הוא זכרונו לברכה שכמו כן יש בחינת חלוק הזה בין החדושי תורה של הצדיקים כי יש צדיקים שאומרים חדושי תורה אמתיים ומכניסים אותם באיזה פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה אבל אין מכונים ונכנסים היטב בתוך דברי המקרא וכו' רק באיזה רמז וסמיכות בעלמא וזה בחינת נביא באספקלריא שאינה מאירה שאינו מתנבא רק בבחינת כה אמר ה' וכו'. אבל יש צדיקים נוראים שהם בבחינת משה שחדושי תורתם הם ברורים וזכים כשמש ומבארים ומפרשים היטב בהפסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהם מכניסים אותם בהם וזה בחינת אספקלריא המאירה בחינת זה הדבר כי דבריהם מבארים ומפרשים היטב בהמקרא וכו' שהם מפרשים כפי דרכם שזהו בחינת זה הדבר:

רג[עריכה]

אמר: התורה שלי גבוה מאד, ובכל מקום שאני משתמש עם צרופי אותיות (דהינו הראשי תבות וסופי תבות וצרופים נוראים שמגלה בספריו הקדושים) הוא גדולה ביותר. ואמר: הייתי רוצה לילך להלן מן צרופי אותיות אבל אף על פי כן עדין אני מעכב בבחינה זו. וגם יש לו נחת מזה, כי לפעמים יש דברים שהם סתומים ונעלמים מאד שאי אפשר למצאם כי אם על ידי בחינת צרופי אותיות דהינו בראשי תבות או סופי תבות וכיוצא:

רד[עריכה]

אמר שמי שבקי היטב בתורתו ובשיחותיו הקדושות דהינו בספריו הקדושים ראוי לו למצא כל שיחות העולם בתוך תורתו הקדושה ואין שום שיחה וענין בעולם שלא יוכל השלם למצא בתוך תורתו. (פרוש כי בודאי באמת בכל הדבורים ושיחות של העולם. בודאי יש בהם תורה בהעלם, אבל אין מי שיזכה לגלות זאת לידע הנסתרות שנעלם בשיחות בני אדם, כי אם אנשים גדולים במעלה מאד מאד. אבל על ידי התגלות תורתו הקדושה והנוראה של רבנו זכרונו לברכה, מי שבקי בספריו היטב היטב ויש לו שכל קצת יוכל למצא בכל שיחות העולם רמזים בהתורה הקדושה, אפלו אם לא יהיה גדול במעלה ביותר):

רה[עריכה]

פעם אחת נכנסו אנשים אליו, והוציא חתיכת ניר בידו, והיה כתוב עליו בכתיבת ידו הקדושה ואחזו בידו. וענה ואמר כמה תורות כתובות על חתיכת ניר הזה. ואמר שיש כמה וכמה עולמות שהם נזונין ויש להם חיות מהעשן של התורה שלו. ונטל הניר ושרפו אצל הנר. ואמר שיש כמה וכמה תורות שעדין לא באו אפלו לתוך תמונת אותיות, ועל כן הוא חדוש נפלא כשזוכין להוריד אלו התורות להכניסם על כל פנים לתוך תמונות אותיות. (כלומר אבל עדין אין העולם כדאי שיכנסו לתוך העולם רק שזהו גם כן חדוש גדול כשבאו על כל פנים לתוך תמונות אותיות כנזכר לעיל):

רו[עריכה]

אמר: אפלו מי שאינו שומע דבורי התורה שאמר, רק הקול לבד, הוא גם כן טוב מאד. וזה בחינת לשמע בקול דברו , בקול דיקא. ואפלו מי שהוא רק עומד בבית אצל התורה שאומר טוב מאד מאד בלי שעור:

רז[עריכה]

אמר: לפעמים אני מדבר איזה דבור לאיזה אדם, ואין הדבור עושה פעלתו עד לזמן רחוק. כמו שיש כשנותנין איזה סמים לרפואה. לפעמים הסם עושה פעלתו ומועיל מיד ולפעמים צריך הסם לשהות בתוך האדם איזה זמן ואחר כך הוא עושה פעלתו. כמו כן יש דברים שהוא מדבר שהם מנחים אצל האדם ואינם מעוררים אותו עד לזמן רחוק. אבל סוף כל סוף יעשה הדבור פעלתו ויועיל בודאי:

רח[עריכה]

אמר: יש כמה דברים שאני אומר לאיזה אדם, ועדין אין עושים פעלתם רק שמתגלגלים הדברים מאדם זה לאדם אחר ומחברו לחברו וכו'. עד שיתגלגלו הדברים ויבואו לאיזה אדם ויכנסו הדברים ללבו בעמק גדול, ושם יעשו פעלתם בשלמות. ויעוררו אותו וכו':

רט[עריכה]

אמר שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד, כי אם את אשר ישנו פה ואשר איננו פה (ועין ברש"י שפרש: ואשר איננו פה, ואף עם דורות העתידים לבוא והבן) וכמה פעמים דברנו עמו מענין זה ורמז לנו בדבריו להודיע לדורות הבאים את כל מעשי ה' הגדול שעשה עמנו. ופעם אחת אמר בפרוש: גם לבניכם תודיעו את כל התורות והשיחות הנפלאות והנוראות והמעשיות וכיוצא בהם אשר גלה לנו. ואמר אז זה הפסוק בהתלהבות גדול כגחלי אש: והודעתם לבניך ולבני בניך . (ואמר בזו הלשון: אייערי קינדער זאלט איר מודיע זיין וואס דא האט זיך גיטאן ) ואמר ברתת וזיע בהתלהבות נורא: והודעתם לבניך ולבני בניך. ואמר: דע והאמן אם אפשר להוציא אחד מן הרפש. גם מי שיתאחז בו יוציאו אותו גם כן:

רי[עריכה]

אמר: כל מה שהוא צריך לעשות ברבים קשה לו מאד מאד וצריך שיהיה לו מסירת נפש ממש על זה. וספר שקדם הקדוש כשרוצה להתחיל תבה הראשונה של הקדוש נדמה לו שתצא נפשו ממש. וכן קדם אמירת התורה כשרוצה להתחיל לומר תורה, אזי נדמה לו שבתבה הראשונה שיאמר תצא נפשו ממש (וויא איך וויל ארויס לאזין דאס ערשטי ווארט דאכט זיך מיר אט גייא איך אויס). ולא היה מתפלל לפני העמוד בשום פעם ולא עשה שום דבר כיוצא בזה כגון קריאת המגלה וקריאת התורה ואפלו לקרות לפני התוקע ושאר דברים כאלה רק קדוש וזמירות על שלחנו בשבת קדש ואמירת התורה וגם זה היה כבד עליו מאד כנזכר לעיל. ואפלו כשהיה צריך לומר קדיש על אמו ביום היארצייט היה קשה וכבד עליו מאד:

ריא[עריכה]

היה מתלוצץ מאד מהחולקים עליו ואומרים שתורתו קבל מזקנו רבי נחמן הארידענקיר זכרונו לברכה. ואמר בדרך צחות: כמה היטיב עמי זקני שהשאיר לי תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא. וכפי מה שצריכין האנשים השומעים. כגון על שבת חנכה מחנכה; ועל שבת נחמו כיוצא בו וכו'. וכל האנשים עם כל הצטרכותם בגשמיות וברוחניות יהיו נכללים בזאת התורה באותו העת וכל מה שעבר בעולם אז וכו'. כלומר הלא בתורתו היה כלול כל מה שהיה צריך כל אחד ואחד מהשומעים כאשר ראינו בעינינו בפשיטות כמה וכמה מעשיות נוראות בענין זה איך מה שהיה צריך כל אחד ואחד בגשמיות ורוחניות וכל מה שעבר בעולם אז הכל נכלל בתורתו. וגם התורה דברה מענינא דיומא, מלבד שאר ענינים וחדושים נפלאים שראינו בשעת אמירת תורתו הנוראה. שכל מי שהיה לו מח בקדקדו ראה שהם דברי אלקים חיים שנתגלו לו עתה מן השמים ממקור עליון קדוש ונורא ונשגב מאד מאד, כי היה חדושים חדשים שלא נשמעו בעולם ואיך יעלה על הדעת שטות כזה שזקנו רבי נחמן זכרונו לברכה השאיר לו כל כך תורות וכל כך מעשיות וכל כך שיחות נפלאות וכל כך שיחות ועצות נפלאות שדבר עמנו וכו'. והכל הגיע לרבנו זכרונו לברכה דיקא. ומקדם לא נשמע לשום אדם שבעולם דבר אחד מאלו התורות והחדושים שגלה זקנו. מי פתי ושוטה שישמע לדבר הבל וכזב ושטות כזה. גם אמר שמי שהיה יודע ומכיר את זקנו הקדוש מורנו הרב רבי נחמן הארידענקיר זכר צדיק לברכה יודע שלא היה בעל תורה כזה. כי אף על פי שהיה צדיק קדוש ונורא מאד מאד, אבל לא היה בעל תורה כל כך מכל שכן וכל שכן חדושים כאלה וכו'. ופעם אחת היה פה איש אחד זקן מסלאפקיוויץ שהיה יודע את זקנו הרב הקדוש מורנו הרב רבי נחמן הארידענקיר זכרונו לברכה, והיה עומד לפני רבנו זכרונו לברכה. ענה ואמר: הם אומרים שתורתי היא מזקני רבי נחמן זכרונו לברכה; אם היה זקני רבי נחמן בעצמו שומע תורתי היה אצלו גם כן חדוש וכו':

לענין המחלקת שעליו

ריב[עריכה]

פעם אחת אמר: הלכה כרב נחמן בדיני , הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר (זה שמעתי בשמו). ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים: הלכה כרב נחמן והלכה כרב נחמן, והלכה כנחמני:

ריג[עריכה]

שמעתי בשמו שדבר בענין מחלקת ואמר שלכאורה מאי אכפת שזה מדבר על זה. אך באמת על ידי מחלקת שחולקים על אחד יכולין חס ושלום להפיל אותו ממדרגתו חס ושלום. וכעין שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שרצו למנות גם את שלמה המלך עליו השלום וכו' עד שבא דוד ונשתטח לפניהם וכו', כי היה להם כח לדחותו חס ושלום על ידי דבוריהם. ואמר שזה שאמר דוד המלך עליו השלום : שרים רדפוני חנם, הינו שגדולים ושרים רדפוני אני יודע שהוא בחנם שאינם פועלים כלל במחלקתם עלי. והסימן כי: ומדברך פחד לבי, שאני מפחד מדבריך, דהינו שיש לי יראת שמים ואיני נופל ממדרגתי חס ושלום. וזה סימן שהרדיפה שלהם חנם בחינת שרים רדפוני חנם:

ריד[עריכה]

שמעתי בשמו שאמר: כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך, הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות. ואף על פי כן השואל אין צריך לקים דבריו. כן שמעתי בשמו. עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקים. רק כשמצוה שלא לסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקים. ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון:

רטו[עריכה]

אמר: אצלי העקר הוא ראש השנה. ותכף כשחולף ועובר ראש השנה, אני מטה אזני ושומע אם מכין בכתל לעורר לסליחות לשנה הבאה, כי אין שום זמן כלל, כי כל השנה חולף ועובר כהרף עין:

להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה

רטז[עריכה]

עין אלשיך על משלי, ובפרט בקפיטל ז' בדרך שלישי שם מרחיב הדבור והאזהרה להתרחק מהם ועין שם כי מדבר שם בדרך צחות ונפלא, ומסביר הדבר איך הם מטעים את העולם שבתחלה אינם מגלים האפיקורסות והכפירות שלהם, רק מראים המתיקות המדמה הנראה בתחלה בדרכיהם הרעים עין שם. וזהו: כי נפת תטפנה שפתי זרה וכו' , ופרש רש"י אפיקורסות. ואחריתה מרה כלענה וכו' עין שם. והכלל שכל האזהרות של משלי להתרחק מאשה זרה כונתו על חכמות החצוניות שנקראת אשה זרה כנגד חכמת התורה שנקראת אשת חיל . ומי שבקי בהם ובדרכיהם ואיך הם מטעין את העולם בפרט בני הנעורים שהם מחנכין אותן בחנוך הרע והמר שלהם הם ממש כמו אשה המנאפת המקשטת עצמה ומדברת דברי חן ובתחלה אינה מגלה זדון לבה ומראית עצמה ככשרה עד אשר היא מטעית כל מי שנסת אחריה. כמו כן ממש הם דרכיהם הרעים למי שיודע מעט מדרכיהם ועל קטב משל זה סובב רב ספר משלי, וכל מקום שקורא כסיל ופתי המהפכים ארחות ישר וכיוצא בזה, כל כונתו על אלו החכמים להרע שנקראו כסילים ופתאים כמו שכתוב : ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו, וכתיב : הוי חכמים בעיניהם. ואי אפשר להאריך בזה, כי הם אומרים בהפך ממש. ומביאים ראיה ממשלי דיקא ומשאר כתבי קדש לדרכיהם הרעים, כי תורתנו הקדושה יש בה סם חיים למי שזוכה, ולא זכה נעשית לו סם מות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ו*) על פסוק אשר שם משה , וכתיב : כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. על כן להמתעקש לילך בדרכיהם הרעים לא יועילו רב הדברים ולהחפץ באמת יספיקו דברינו אליו לחזק נפשו ודעתו לעמד כעמוד ברזל נגדם ולשבר מתלעות עול. והשם יתברך יגלה האמת במהרה. אמן כן יהי רצון:

ריז[עריכה]

אמר שאיתא בספר אחד שמה שמובא בספרי המחקרים ראיה שצריכין לחקר מפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' , שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות. זה הפרוש הוא מכת הקראים שהם מפרשים פסוק זה כך שצריכין לדעת אותו יתברך על פי חקירות, אבל האמת לא כן הוא כי באמת העקר לדעת אותו יתברך הוא רק על ידי אמונה שלמה שעל ידי זה דיקא זוכין אחר כך לדעת והשגה גדולה בידיעת רוממותו יתברך שמו. וכמו שכתוב : וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. ועין בלקוטי הלכות ביורה דעה הלכות גלוח , שם מבאר היטב שעקר הידיעה הוא על ידי אמונה, עין שם. ובאמת עקר הפרוש הפשוט של פסוקים אלו המזהירים לדעת אותו יתברך כגון: וידעת היום והשבות וכו'. וכן: דע את אלקי אביך ועבדהו. וכן: דעו כי ה' הוא אלהים וכו' , עקר האזהרה זו היא בפשיטות לדעת ולזכר אותו יתברך תמיד בכל עת ואל ישכח אותו יתברך חס ושלום בשום עת כמו למשל שדרך המלכים והאדונים שמזהירין את עבדיהם שידעו שיש עליהם מושל ובפרט אנשי חיל של המלכים שמלמדין אותם שידעו מי המלך והקיסר שלהם למען תהיה יראתו על פניהם ויעבדו עבודתם בשלמות וכן הרגילות לומר להעבד דע שיש עליך אדון ומושל, שהכונה שיקח זאת בדעתו בכל עת ואל ישכח לבל יעשה שום דבר נגד רצונו כמו כן להבדיל במלכותא דשמיא שמזהיר אותנו דע את אלקי אביך וכו'. הינו ידוע תדע ואל תשכח בשום עת. וכן: וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וכו'. וכן: דעו כי ה' הוא אלהים. כי בודאי צריכין כמה וכמה אזהרות גדולות ורבות על זה בכמה וכמה לשונות כי אף על פי שכל אחד יודע בכלל כי ה' הוא האלהים, אף על פי כן מחמת טרדות עולם הזה ותאוותיו והבליו נמצאים הרבה שברב העתים שוכחים אותו יתברך. ועל זה מזהירים הפסוקים: דעו כי ה' הוא האלהים וכו', וכן: דע את אלקי אביך וכו', כלומר קחו זאת בדעתכם היטב עד שיהיה קשור וחזק בדעתכם ולבבכם בכל עת. וזה: וידעת היום והשבות אל לבבך וכו', כי זה עקר שלמות הידיעה כשמקשרין הדעת אל הלב לידע בלבו היטב כי ה' הוא אלקים וכו', כי בכל עת שמשימין זאת אל לבבו היטב כי ה' הוא האלהים בודאי נופל פחדו ואימתו ויראתו עליו לבלתי יחטא. ואי אפשר לדבר בזה יותר כי ידיעת אלקותו יתברך הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה כידוע . וכל חד כפום מה דמשער בלבה יבין היטב דברינו אלה. אבל חלילה לומר שכונת הפסוקים לדעת אותו יתברך על פי חקירות אנושיות הבנויים על שכל המטעה כי עקר הידיעה ממנו יתברך כבר הודיעו לנו אבותינו הקדושים שיגעו וטרחו כל ימיהם ופשטו את עצמם מגשמיות לגמרי כי שברו כל התאוות והמדות בתכלית ובפרט הרע הכולל שהוא תאות המשגל. ועל ידי זה היה דעתם בשלמות וזכו להכיר את בוראם בתכלית השלמות והניחו לנו ירשה טובה כזאת. ואנחנו מחיבים לקבל הירשה הטובה הזאת בשמחה גדולה כמו שנאמר : אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירשתנו וכו' רק הפסוקים מזהירים אותנו לקח הידיעה הקדושה הזאת במחנו ולהמשיכה ולקשרה בלבנו היטב תמיד בכל עת למען תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא וכו' :

ריח[עריכה]

והתלוצץ מאד מהמחקרים שאומרים שיש בהלבנה ישוב כמו על הארץ הזאת על שרואין שם בתוכה כמו אילנות ושאר ברואים שבזו הארץ והיה מתלוצץ מזה ואמר שהוא שטות גדול. כי הלבנה הוא כמו אספקלריא שכל דבר שעומד כנגדו נראה בתוכו, ועל כן נראה בתוך הלבנה דברים שבזאת הארץ אבל באמת אין שם דבר מאלו הברואים, והבל יפצה פיהם של המחקרים:

ריט[עריכה]

אחר שבא מלמברג שחי אחר כך שתי שנים היה מדבר בכל פעם הרבה מאמונה והבנו מדבריו שכל דבוריו שמדבר כל כונתו היה הכל בשביל להכניס אמונותינו האמתיות בלב כל אחד ואחד מישראל. והיה רגיל להזכיר כמה פעמים גדל עצם נפלאות הטובה שעשה לנו משה רבנו עליו השלום שנתן לנו את התורה ופתח בה: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ , וגלה לנו האמונה הקדושה בלי שום חכמות וחקירות וגנה הרבה את ספרי המחקרים והפילוסופים והתלוצץ מהם בכמה מיני ליצנות. וברר לעינינו שאינם יודעים כלום והאריך בשיחות כאלו הרבה מאד בכמה וכמה מיני לשונות של חכמה אמתית נפלאה ונוראה אשר כל דבור ודבור היה מתוק מדבש ונפת צופים ונכנס בעמק הלב לכל אחד ואחד. וכבר כתבנו מהם הרבה כאשר כבר נדפסו קצתם אבל עדין לא נכתב חלק אלף מהם. וגם אי אפשר לבאר תמונת הדבור הקדוש והנורא הנעים והמתוק בתכלית הנעימות שיצא מפיו הקדוש בקדשה ובטהרה באימה וביראה ברתת וזיע שהיה לו כל מין חן שבעולם כאשר יעידון ויגידון כל מי שזכה לדבר עמו אפלו במלי דעלמא. וכפי המובן מדבריו בסוף בשתי השנים הנ"ל שחי אחר שבא מלמברג שכל דבוריו הן במלי דעלמא הן בדברי תורה הכל כאשר לכל כדי להכניס אמונה בעולם שהוא יסוד כל התורה והמצוות כמו שכתוב : כל מצוותיך אמונה:

רכ[עריכה]

פעם אחת אמר לאחד: אגלה לך סוד; שיהיה אפיקורסות גדול בעולם. כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל נסיון ואני יודע שאנשים שלי גם בלא זה יתחזקו באמונה באמת וישארו קימים באמונתם אך אני מגלה לך זאת כדי שיתחזקו יותר כשיראו שדברו מזה מקדם, וכדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים. והיה מתאנח מאד על זה ואמר: אוי איך יוכלו לעמד אנשים מועטים נגד כל העולם. והנה סמוך מאד אחר הסתלקותו זכרונו לברכה ראינו בעינינו זאת שתכף התחיל להתפשט אפיקורסות גדול בעולם מה שלא היה כזאת מימי קדם. כי אף על פי שכבר התחיל לצמח נגע המספחת הזאת במדינות רחוקות האפיקורסים המפרסמים דשם כמפרסם וחברו חבורים רעים בפרט ספרי המאסף וכו', אבל עדין לא נתפשטה הנגע במדינתנו עד אשר בימינו אחר הסתלקותו זכרונו לברכה והסתלקות עוד גדולי הצדיקים הקדושים זכרונם לברכה, פשתה נגע המספחת הרעה הזאת גם במדינתנו. וכבר צוחו ככרוכיא הצדיקים והכשרים שבדורותינו אלה ואין שומע להם כי ידם תקפה בעוונותינו הרבים. אוי לנו מה שהגיע לנו בדורותינו אלה. ועל ידי זה נצמחה הגזרה הרעה בימינו שנמשכה על ידם אוי מה היה לנו, ונתקים בעוונותינו הרבים כאשר הודיע אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה הנורא מקדם ברוח קדשו ועדין הולכים ומתפשטים בכל עת. אוי מי יודע מה יהיה בימים הבאים. וכבר כתבנו מה שאמר הוא זכרונו לברכה שעל זה התנבאו כל נביאינו בפרט דניאל שאמר : יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וכו'. שכל כונתם היה שבאחרית הימים האלה יתנסו ויצטרפו ישראל באמונה שיעמדו ויקומו רבים שירצו להטעות אותם מהאמונה הקדושה שהם האפיקורסים והמחקרים שבימינו. ומאחר שכבר הודיע זאת מקדם שזה יהיה הנסיון היה ראוי לעמד בנסיון בודאי אף על פי כן יהיה נסיון גדול עד אשר רבים יהיו נכשלים מאד, אך אף על פי כןאנו כותבים כל זאת למען ידעו החפצים באמת ובאמונה הקדושה שכבר הודיע הוא זכרונו לברכה לנו את כל זאת מקדם למען יהיה להם למשיב נפש לחזק לבם בה' ובתורתו הקדושה כאשר קבלנו מרבותינו זכרונם לברכה בגמרא ופוסקים:

רכא[עריכה]

היה מתלוצץ מאד מהלוחות שלנו או שלהם להבדיל שכותבים המארעות והשנויים כגון קר וחם וכו'. ועל פי הרב אינם מכונים דבריהם כלל. ענה ואמר: אם כן שיודעין יאמרו נא השנויים שיש בעולם בכל יום ויום בעצמו, כי כמעט בכל יום ויום משתנים בעולם שנויים הרבה מאד ביום אחד, כי יש קר וחם וגשם ושלג ורוח ואויר צח וכיוצא בזה שנויים רבים אין מספר שנעשין ביום אחד על פי הרב. ומי יוכל לכון ולידע זאת. מה רבו מעשי ה' מאד עמקו מחשבותיו. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת על פי חכמות חיצוניות שלהם כל השנויים הנעשים ביום אחד (וגם בספרי התכונה בעצמם מבאר שענין זה של הלוחות הנ"ל אינו ברור כלל. כמו שכתוב בסוף ספר נחמד ונעים, עין שם):

רכב[עריכה]

שמעתי בשמו שדבר עם איש אחד שהיה לו בלבולי אמונה. וחזק אותו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן, והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה. ורק בשביל זה ברא השם יתברך את כל מעשה בראשית. ועל ידי דבורים אלו נתחזק זה האיש מאד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל. וכן מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים שעקר הבריאה היה בזכות האמונה, כמו שכתוב : וכל מעשהו באמונה:

רכג[עריכה]

בענין שהיו מספרים לפני רבנו זכרונו לברכה והיו משבחים מאד את פרוש רש"י ושאין צריכין ללמד פרוש אחר על המקרא על פי פשוט כי שאר הפשטנים רבם הולכים על פי דרכי החקירות וכו' (כונת הדבר כי יש כמה פשטנים שהם כנגד דברי רבותינו זכרונם לברכה והם הולכים על פי דרכי החקירה קצת בכמה מקומות, ואלו הפשטנים אין צריכין ללמד אותם כי אם רק פרוש רש"י זכרונו לברכה). ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה: זה אינך יודע שרש"י זכרונו לברכה הוא כמו אחיה של התורה הקדושה, כי כל תינוקות של בית רבן וכל ישראל כלם לומדים את התורה שבכתב ושבעל פה עם פרוש רש"י. ומזה מובן עצם גדלת רש"י זכרונו לברכה:

רכד[עריכה]

בענין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאסור להסתכל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור, אמר רבנו זכרונו לברכה שכל אדם ואדם יש לו בחינת מה למעלה מה למטה וכו' לפי מדרגתו שאסור לו להסתכל בהם. כי אצל קצת מסתים שכלו אצל הגלגלים ורקיעים, ואסור לו להסתכל להלן יותר. וגם כל הפילוסופים והמחקרים, כל שכלם וחקירתם הוא רק עד הגלגלים ולמעלה מזה אין יודעים כלום. וגם במה שתחת הגלגלים טעו הרבה בכמה דברים עד שנפל ביניהם מחלוקות גדולות בכל דבר, וכבר מבאר שאסור להסתכל בהם כלל. והכלל שכל אדם במקום שמסתים שכלו אסור לו להלך יותר, כי זהו אצלו בחינת מה למעלה מה למטה, רק לסמך על אמונה לבד:

רכה[עריכה]

רבנו זכרונו לברכה כשהיה באומאן שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות, כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו'. השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל, כי הוא חכמה וכו'. ואמר אז שמה שקשה להבין ספר העץ חיים וכו', הוא מחמת שלא נכתב כסדר. ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל (חכמת האמת שהוא) חכמת הקבלה. (פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים. ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה. וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע להם בעצמם. וחכמת הקבלה מתחלת במקום שמסתימת חכמתם, דהינו מהגלגלים ולמעלה, כי כל עולם העשיה עם הגלגלים בכלל כוללת חכמת הקבלה בתבה אחת שהוא עולם העשיה. וכל חכמת הקבלה הוא מעשיה ולמעלה שהוא יצירה ובריאה ואצילות למעלה למעלה וכו'. וגם בעשיה בעצמה בפנימיות העשיה דהינו רוחניות העשיה אין להפילוסופים שום ידיעה כלל. אבל חכמת הקבלה מדברת רק משרש העשיה ברוחניות ומשם ולמעלה. נמצא שבמקום שמסתימת חכמתם של המחקרים משם מתחלת חכמת הקבלה). גם אנכי שמעתי מפיו הקדוש לענין השגותיו הנוראים, שדבר כמה פעמים מזה ואמר: הלא אצל המחקרים מסתימת ידיעתם בגלגלים. ונדמה להם שמשם ולמעלה הוא רק עצם האלקות יתברך. ובאמת כל למוד הקבלה הוא בעולמות ומדרגות שמשם ולמעלה. כמו כן אפלו מי שהשיג חכמת הקבלה היטב שהוא חכמת האמת אף על פי כן אין חקר לתבונתו, כי עדין יש גבוה מעל גבוה וכו'. וכן פעם אחת ראה ספר אחד שמלקט מכתבי האר"י זכרונו לברכה שאינם מצויים שמדבר מהשתלשלות והמדרגות שקדם האצילות שהוא עולם המלבוש וכו' כמו שכתוב בספר ויקהל משה וכו'. ודבר עמי מזה ונפלאתי מאד על זה מה שיש למוד בקבלה גם למעלה מאצילות ונדמה לי שאין גבוה יותר, ושחק. ואמר אז גם כן: הלא אצל המחקרים נדמה שמסתים הידיעה בגלגלים וכו' כנזכר לעיל. וכונתו היה כמו כן אפלו בידיעת האמת למעלה למעלה יש עוד גבוה מעל גבוה בלי שעור וערך וכו', כי לגדלתו אין חקר. וענין זה אי אפשר לבאר בכתב:

רכו[עריכה]

פעם אחת שחק ואמר: אם היו מניחין לכנס מת אחד בין המחקרים כשיושבין וחוקרין בחכמתם היו מתבטלים כל החכמות שלהם:

מדבר ממעלת ההתבודדות

רכז[עריכה]

מצאתי כתב יד החברים שאמר שטוב יותר שההתבודדות יהיה מחוץ לעיר במקום עשבים כי העשבים גורמים שיתעורר הלב:

רכח[עריכה]

שמעתי בשמו שאמר: בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות. אבל אני קורא אותם "פלייטיס"; מבהלים ומבלבלים. ופתאום כשיבוא משיח ויקרא אותם יהיו מערבבים ומבלבלים. אבל אנחנו נהיה דומים כמו האדם אחר השנה שדעתו נוחה ומישבת היטב כן תהיה דעתנו נוחה ומישבת עלינו בלי מהומה ובלבול:

רכט[עריכה]

שמעתי בשמו שהיה מדבר עם אחד מבני הנעורים והיה מחזק אותו מאד מאד בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו כדרכו זכרונו לברכה. ואמר לו שבתחלה זה היה עקר התפלה מה שהיה כל אחד מדבר מה שבלבו לפני השם יתברך בלשון שהיו מדברים בו כמבאר ברמב"ם בתחלת הלכות תפלה. עין שם שמבאר שם זאת היטב שבתחלה היה זה עקר התפלה וכו'. אך אחר כך ראו אנשי כנסת הגדולה וכו' ותקנו סדר התפלה עין שם. אבל על כל פנים מדינא זהו עקר התפלה. על כן גם עכשו שמתפללין סדר התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה, טוב מאד להאדם להיות רגיל להתפלל לפני השם יתברך תפלות ותחנות ובקשות מלבו בלשון שמבין שיזכהו השם יתברך לעבודתו באמת כי זה עקר התפלה כנזכר לעיל. ועין במקום אחר בכמה מקומות בדברינו כמה האדם צריך להרגיל עצמו ולחזק עצמו בהנהגה זו שעל ידי זה דיקא באו כל הצדיקים למדרגתם עין שם היטב:

רל[עריכה]

שמעתי מרבי נפתלי נרו יאיר ששמע מרבנו זכרונו לברכה שטוב כשהלב של איש הישראלי נמשך כל כך להשם יתברך עד שבכל עת ועת שידפקו על הלב יתחיל תכף להתלהב ולהשתוקק להשם יתברך בכלות הנפש כראוי. ועשה אז תנועות בידיו על ענין זה. ואמר שאפלו כשיושבין בין אנשים ישא ידיו ולבו לה' ויצעק אליו בכלות הנפש. והרים אז ידיו בהתעוררות נפלא ואמר הפסוק: אל תעזבני ה' אלקי בקול נעים של תחנה וגעגועים נפלאים להשם יתברך. ותפס זאת לדגמא. שכך ראוי לאיש ישראלי שאפלו כשהוא בין אנשים יתעורר בכל פעם להשם יתברך בהתעוררות נמרץ כנזכר לעיל:

רלא[עריכה]

ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה: מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה. השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפלו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר רבונו של עולם וכו'. ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו זכרונו לברכה בעצמו: רבונו של עולם, בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו:

רלב[עריכה]

עוד שמעתי מפי הנ"ל שכמה פעמים נכנס אליו ורצה לדבר עמו, ולא היה יכול לפתח פיו לדבר לפניו מה שבלבו. ופעם אחת היה עומד ומשמשו, והיה בדעתו לדבר עמו מיד, אבל לא היה יכול לפתח פיו כלל. ואחר כך צוה רבנו זכרונו לברכה שיושיט לו מנעליו לנעלם לכבוד שבת, כי היה אז אחר יציאה מהמרחץ בערב שבת. ואז בעת שהושיט לו מנעליו ענה רבנו זכרונו לברכה מעצמו ואמר לו: תרגיל עצמך לדבר לפני השם יתברך ואז תוכל אחר כך לדבר עמי גם כן. אחר כך בעת שזכה לדבר עמו, אז כשנכנס אליו ורצה גם כן לדבר והיה קשה עליו מאד לדבר, ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: גבור אחד חגר מתניו לכבש חומה חזקה. ואחר כך כשבא אל השער היה ארוג על השער מטוה מקורי עכביש שסתם השער. וכי יש שטות מזה שיהיה חוזר ממלחמתו מחמת הסתימה של הקורי עכביש. (והנמשל מובן). ואחר כך אמר לו: העקר הוא הדבור. שעל ידי הדבור יכולין לכבש הכל ולנצח כל המלחמות. ואמר: אף על פי שיכולין להתבודד במחשבה, אבל העקר הוא הדבור. ומבאר הנמשל ממילא לענין מה שקשה על האדם לדבר לפני השם יתברך או לפני הצדיקים האמתיים מה שבלבו. וכל זה מחמת בושה וכבדות שלו שאין לו עזות דקדשה, בודאי הוא שטות גדול. כי הלא הוא רוצה לכבש בדבורו מלחמה חזקה שהוא מלחמת היצר. ועכשו כשהוא סמוך לדבר, ולכבש ולשבר חומות ולפתח שערים על ידי הדבור, ובשביל מניעה קלה מחלישות דעתו וכיוצא ימנע חס ושלום מלדבר, כי הלא המניעה הזאת נחשבת לסתימה של קורי עכביש כנגד החומות שרוצה לשבר בדבורו. גם ספר לי האיש הנ"ל שרבנו צוה לו שיהיה לו התבודדות שתי שעות ביום; שעה אחת שילך וישתוקק ויכין עצמו לדבר ויערך לבו לכך, אחר כך ידבר שעה אחת:

רלג[עריכה]

שמעתי מאיש אחד מאנשיו, שפעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה עמו מענין בגדים. ואמר לו שעל כל דבר צריכין להתפלל. הינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד, יתפלל להשם יתברך שיתן לו בגד ללבש וכן בכל כיוצא בזה דבר גדול ודבר קטן על הכל ירגיל עצמו להתפלל תמיד להשם יתברך על כל מה שיחסר לו, אף על פי שהעקר להתפלל על העקר, דהינו על עבודת השם יתברך לזכות להתקרב אליו יתברך, אף על פי כן גם על זה צריכין להתפלל. ואמר שמי שאינו מתנהג כך אף על פי שהשם יתברך נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו, אבל כל חיותו הוא כמו בהמה שגם כן השם יתברך נותן לה לחמה וכו'. כן הוא חיותו שנותן לו השם יתברך, כי מאחר שאינו ממשיך כל חיותו על ידי תפלה מהשם יתברך על כן כל חיותו הוא כמו חיות בהמה ממש, כי האדם צריך להמשיך כל חיותו והצטרכותו מהשם יתברך על ידי תפלה ותחנונים דוקא:

וכן שמעתי אנכי גם כן מפיו הקדוש על דבר קטן ופחות מאד שהיה קצת מכרח לי. ואמר: תתפלל על זה להשם יתברך. ועמדתי משתומם, כי היה לי לדבר פלא בעיני להתפלל להשם יתברך על דבר פחות כזה וגם כי לא היה מכרח ביותר. ענה ואמר (בלשון תמה): אין זה כבודך שתתפלל להשם יתברך על דבר קטן כזה. ואחר כך ספר מעשה קטנה מענין בטחון אפלו על דברים קטנים מאיש אחד ממז'בוז'. והכלל שעל כל הדברים שבעולם צריכין להתפלל להשם יתברך. וכן מבאר באלף בית בספר המדות] עין שם:

רלד[עריכה]

שמעתי בשמו לענין התחזקות בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו אמר שאפלו אם עוברים ימים ושנים הרבה, ונדמה לו שלא פעל עדין בשיחתו ודבוריו כלום, אף על פי כן אל יפל מזה כלל כי באמת בודאי עושים הדבורים רשם. והביא משל כמו מים היורדים על האבן אף על פי שנדמה לנו שאין להמים כח כנגד האבן הקשה ואין נכר רשם המים באבן, אף על פי כן כשהמים יורדים על האבן כמה וכמה זמנים רצופים הם עושים נקב בהאבן כנראה בחוש, כמו כן אפלו אם לבו לב האבן ואין נכר בו רשם דבוריו ותפלתו, אף על פי כן ברבות הימים והשנים ינקב לבו האבן על ידי שיחתו כמו אבנים שחקו מים , כנזכר לעיל:

וכבר מבאר הרבה מענין התחזקות בהתבודדות שהוא שיחה בינו לבין קונו בספרים הנדפסים שמכבר , עין שם היטב. והעקר שתקים הדברים ככל הכתוב שם וכאן למען ייטב לך לעד:

(שיחות מורנו הרב רבי נחמן

רלה[עריכה]

כבר מבאר בלקוטי תנינא סימן מ"ד שרבנו זכרונו לברכה הזהיר מאד לבלי להחמיר חמרות יתרות בשום דבר כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ולא נתנה התורה למלאכי השרת וכו'. ואמר אז שאיתא שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת, שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקים אותה המצוה עם כל החמרות והדקדוקים. וכעין שמצינו בגמרא :אביך במאי זהיר טפי וכו'. ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחמרות של שגעון ושטות ומרה שחורות רק ידקדק בה בלי שגעון בכל החמרות. אבל בשאר כל המצוות אין צריכין להחמיר כלל. והלואי שנזכה לקים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חמרות. וגם בענין החמרות יתרות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי ונכנסים במרה שחורות גדולות והאריך בשיחה זו אז כי איש אחד מאנשינו שאל לו זכרונו לברכה שאלה אחת בענין איזה חמרה בפסח איך להתנהג. ואז התלוצץ ממנו מאד. והרבה לדבר מענין זה שאין צריכין לחפש אחר חמרות יתרות ושגעון ובלבולים. ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאד שהיו עולים על דעתו חמרות יתרות מאד מאד ופעם אחד היה חושב מחשבות בענין המים על פסח שחשש שמא יש איזה משהו במים ששואבין, ואם יכין לו מים על כל ימי הפסח כמו שנוהגין קצת. גם זה לא הוטב בעיניו, כי קשה לשמר היטב המים מערב פסח על כל ימי הפסח. ולא הוטב בעיניו שום מים רק מי מעין הנובעים ויוצאים והולכים ובאים מים חדשים בכל עת. אבל במקום שהוא זכרונו לברכה היה יושב לא היה שום מעין כזה. והיה בדעתו לנסע על פסח למקום שיש שם מי מעין כזה. כל כך נכנס בחמרות ומרה שחורות ודקדוקים יתרים. אבל עכשו הוא מתלוצץ מזה כי אין צריכין לחפש אחר חמרות יתרות אפלו בפסח. והאריך בשיחה זו הרבה אז כי עקר העבודה באמת הוא תמימות ופשיטות להרבות בתורה ותפלה ומעשים טובים בלי לחפש לחדש דוקא חמרות יתרות, רק לילך בדרך אבותינו הקדמונים. ולא נתנה התורה למלאכי השרת. ואמר אז שבשביל זה עזבו העולם חכמות הדקדוק ואינם עוסקים בו כלל, כי דקדוק אין צריכין כלל, כי אין צריכין לדקדק על עצמו יותר מדאי לבקש חמרות יתרות. והאריך בזה עוד ואמר אז שאין שום דבר שיהיה חיוב בדוקא ואם לאו וכו'. רק אם יוכל יוכל ואם לאו אנס רחמנא פטרה וכבר מבאר זאת במקום אחר :

רלו[עריכה]

אמר לאחד שהיה חולה גדול מאד ויסוריו היו קשים מאד מאד, כי היה חולה מטל על ערש דוי, והיה לו כאב השנים כמה וכמה זמנים בכאב מפלג ועצום מאד מאד בלי שעור, עד שכל פניו נעשה נפוחות (שקורין גישוואלין), והכרחו בתחבולות גדולות של דאקטורים מפלגים להוציא שניו. וגם באיברים הפנימיים היה חולה גדול עד למיתה, ויסוריו היו בלי שעור. ואמר רבנו זכרונו לברכה אליו שכל היסורים הקשים והמרים שסבל כמה שנים, כלם הם טובים יותר מכויה אחת בגיהנם. כויה אחת בגיהנם גרוע מזה. (עס איז אלץ בעסיר איידיר איין בריא אין גיהנם איין בריא אין גיהנם איז ארגיר דער פון):

רלז[עריכה]

אמר שצריך לזהר מאד לבלי להוציא מפיו דבור של רשעות חס ושלום אפלו בדרך לצנות, דהינו שלא לומר חס ושלום על עצמו שיהיה רשע חס ושלום או שיעשה עברה זאת חס ושלום, אף שאומר זאת בדרך לצנות ואין בלבו כלל לעשות זאת, אף על פי כן זה הדבור מזיק לו מאד ויכול להכריחו חס ושלום אחר כך לעשות זאת שהוציא מפיו אף על פי שלא אמרה מלבו רק בדרך לצנות. ועל ידי זה נכשל יהוא המלך, על ידי שהוציא מפיו ואמר יהוא יעבדנו הרבה אף על פי שבלבו היה לבלי לעבדו רק אמר זאת בדרך לצנות כדי להטעות את עובדי הבעל כמבאר שם במקרא, אף על פי כן נכשל אחר כך על ידי זה עד שעבד בעצמו עבודה זרה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה . על כן צריכין לזהר מזה מאד כי ברית כרותה לשפתים וכו' , כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה :

רלח[עריכה]

היה מדבר עם אחד, בתוך כך שמע אחד שהיה מתפלל תפלת ערבית ואמר: ותקננו בעצה טובה מלפניך, ואמר אותו האיש במהירות אלו התבות: ותקננו בעצה וכו'. וענה רבנו זכרונו לברכה ואמר לזה שעמד אצלו: הראית שזה חוטף במהירות אלו התבות: ותקננו בעצה טובה וכו', הלא אלו התבות צריכין להתפלל בהתעוררות גדול ובכונה גדולה מעמקא דלבא מאד, כי זאת היא תפלה יקרה מאד מאד כי מאד צריכין לבקש רחמים מהשם יתברך שנזכה שיתן לנו השם יתברך עצה טובה שנזכה לידע איך להתנהג וכו'. ודבר זה מובן מאד לכל מי שרוצה לכנס בעבודת השם שצריכין לבקש מאד מהשם יתברך על זה שנזכה לעצה טובה מלפניו יתברך. ואמר על עצמו: כשמגיע היום אני מוסר כל תנועות שלי של כל היום אליו יתברך שיהיו כל התנועות שלי ושל בני ושל התלויים בי, שיהיו הכל כרצונו יתברך וכו'. וכן כשמגיע שבת או יום טוב וכיוצא אני מוסר היום להשם יתברך שיהיה כל הנהגת אותו השבת כרצונו יתברך, ואחר כך כמו שמתנהג אצלו באותו היום או באותו השבת וכיוצא שוב אינו מבלבל דעתו אחר כך כלל, אם היה הנהגת של אותו היום כראוי, והבן:

רלט[עריכה]

אמר: שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, כי האדם כשעושה לעצמו מלבוש, אזי בתחלה כשהוא חדש חשוב אצלו ביותר, ואחר כך כל מה שמזקין אצלו המלבוש נתקלקל בכל פעם יותר ונתמעט חשיבותו בכל פעם כשמזקין, אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ובתחלה היה העולם מקלקל, ואחר כך בכל פעם נתתקן העולם ונחשב העולם אצלו יותר, כי אחר כך בא אברהם יצחק ויעקב ואחר כך משה רבנו עליו השלום וכו'. וכן בכל פעם באים צדיקים ומתקנים בכל פעם את העולם יותר ויותר ונחשב בכל פעם אצלו יתברך העולם ביותר, ואחר כך בסוף יבוא משיח במהרה בימינו, ואז יהיה גמר תקון העולם:

רמ[עריכה]

שמעתי מר"א מטעפליק שאמר לו לענין מה שרצון רבנו זכרונו לברכה לא היה שיהיה מלמד כנ"ל, והוא הוכיח לו שטוב יותר להיות מלמד, וספר לו בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה שמספרים בשמו שטוב להיות מלמד. ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה: איני יודע אם הבעל שם טוב זכרונו לברכה אמר כך, ואפלו אם אמר כך, כל צדיק הדור יש לו כח לעשות גדרים ולהנהיג את העולם כפי אותן הדורות. ואני אומר עתה שטוב לעבודת הבורא יתברך שלא להיות מלמד. וספר לי הנ"ל בשנוי לשון מזה, אך זהו היוצא מדבריו. ופעם אחת דבר עם אחד מאנשיו שהיה מלמד, ושאל אותו: כמה יש לך שכר למוד לזמן, השיב לו: כך וכך. וחשב עמו כמה עולה על יום, בודאי עולה סך מועט מאד. ואמר לו: אם כן תחשב עוד כמה עולה על שעה אחת שכר למוד, בודאי לא יעלה כי אם דבר שבוש. אם כן כשאתה מבטל שעה אחת מלמודך, אתה אובד עולם הבא בשביל דבר שבוש בשביל גדול אחד או שנים, אבל כשתעשה משא ומתן ותגזל חלילה את חברך בהמשא ומתן איזה דבר שבוש גדול אחד או שנים על ידי איזה אנס מחמת שאי אפשר לזהר ולדקדק על פרוטה אחת, בודאי ימחל לך, אבל השעה שאתה מבטל מלמודך, בודאי אין הבעל הבית מוחל לך בשום אפן:

רמא[עריכה]

שמעתי בשמו שהקפיד מאד על המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם וקרא אותם בלשון גנאי גדול, ואמר שהמלמד שלומד חוץ לביתו דומה אצלו כמו שפחה כנענית:

רמב[עריכה]

אמר: ענין עין הרע הוא, כי יש כח ממש בהראיה, כי כח הראות הולך לחברו ומזיקו כשעינו רעה, כי הראיה הוא כח ממש שהולך כח הראות ופוגע בהדבר הנראה, וכשעינו רעה מזיק בראיתו ממש כנ"ל, ועל כן נדה כשתסתכל במראה ימצא שם רשם דם כמובא :

ודע שסגלה לעין הרע, סנפיר של דג לעשן בו. וסימן: סנפיר בגימטריא רע עין. וביותר מסגל סנפיר של מין דגים שקורין אותו שלעיין, לשון נופל על לשון, של עין. עוד שמעתי בשמו זכרונו לברכה נסח אחר: לתלות הסנפיר הנ"ל על האדם או תינוק שמרגל שיהיה לו לפעמים עין הרע, יתלו עליו סנפיר הנ"ל וינצל כנ"ל. וספר לי עוד שאז אמר שעין הרע נמשך מהארבע מאות איש שהלכו עם עשו להלחם עם יעקב כמו שכתוב : וארבע מאות איש עמו. ואיתא שהלכו להטיל עין רעה חס ושלום במחנה של יעקב. וסנפיר הוא מספר ארבע מאות, שהוא מספר רע עין במכון כנ"ל. וכל זה הוא כנגד הארבע מאות איש של עשו הנ"ל שמהם נמשך הרע עין כנ"ל. ועל כן סנפיר מציל מזה כנ"ל. ועוד חשב אז כמה דברים שעולים ארבע מאות שהם שיכים לענין זה:

רמג[עריכה]

צוה לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קדם אור היום ויאמר שיר השירים כלו. ואמר שכל הרפואות שבעולם כלם כלולים בשיר השירים. וכן היה שתכף היה שנוי להחולה וחזר לאיתנו:

רמד[עריכה]

שמעתי מאחד מחשובי אנשים, איש כשר וירא שמים ועובד את השם באמת, שאמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש בני אדם עובדי השם שאין השם יתברך מראה להם מה שפעלו כל ימי חייהם, רק אחר מותם בעולם הבא אז יראו מה שפעלו. והבנתי שרבנו זכרונו לברכה אמר לו דבר זה לענין התחזקות לבל יפל בדעתו מה שכבר עסק בעבודת השם, ועדין אינו רואה בעצמו שום פעלה, כי יש שאינו יכול לראות כל ימי חייו מה שפעל כי אם לאחר כך כנזכר לעיל:

רמה[עריכה]

ספר עמי לעניל חדושי תורה; מי שזוכה לחדש איזה דבר בתורה, אמר בלשון תמה וחדוש: מהיכן לוקחין החדוש, כי באמת ענין חדושין מי שזוכה לחדש הוא דבר נפלא ונעלם מאד מאד, כי מהיכן לוקחין זאת. והמובן מדבריו היה שבזה שזוכין לחדש, בזה רואין התגלות אלקותו יתברך שהוא יתברך ממציא מאין ליש, כי בתחלה לא היה יודע כלל זאת החדוש, רק עכשו הוא לוקח ושואב ממקור החכמה שהוא בחינת אין הינו מאין סוף. ובזה אנו רואין בעיני השכל התגלות הבורא יתברך. ואחר כך דברתי עמו ואמרתי: הלא רואין זאת, כי לפעמים אני מתיגע קדם שאני מוציא דבור אחד בדחק גדול. (ולפעמים נפתח הלב ונובעין חדושים רבים). השיב: גם זה פלא וחדוש גדול, הינו כשאפלו אין מוציאין אלא דבור אחד בדחק גדול גם זה פלאות הבורא יתברך, כי מהיכן לוקחין אפלו זה הדבור. ובאמת מי שיש לו לב להבין וחפץ באמת יוכל לראות מזה אמתת מציאותו יתברך עין בעין. לא מבעיא מי שזוכה לחדש בעצמו הוא בודאי רואה ומבין בדעתו התגלות אלקותו יתברך וכנ"ל, אך אפלו מי שאינו בר הכי לחדש בעצמו גם הוא יכול לראות אמתתו וגדלתו יתברך על ידי חדושי תורה הנפלאים שרואה בספרים קדושים. ועל כן התורה הקדושה היא עדות נאמנה עליו יתברך כמו שכתוב : עדות ה' נאמנה, ועין מזה בספר לקוטי הלכות בהלכות עדות הלכה ה' ובהלכות פסח הלכה ט' :

רמו[עריכה]

הייתי מסתכל על אכילתו. והיה מתכון שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחך. רק היה מכניס בין שניו והיה לועסו שם בלי סיוע החך. ומי שאוכל כך כמעט שאין מרגיש שום טעם באכילתו ואי אפשר לציר ענין זה בכתב אך המעין יבין זאת מעצמו. ומי שרוצה לשבר תאות אכילה בתכלית שלא יקבל שום תענוג מאכילתו על ידי עצה זאת בנקל יזכה לזה:

רמז[עריכה]

אמר: כל מי שיש לו כבוד ועשירות יותר הכבוד רחוק ממנו ביותר. כי כשאחד יש לו מעט מעות הוא יכול להחזיק המעות אצלו סמוך לבשרו, אבל כשיש לו הרבה מעות המעות שלו מנח בתבה. נמצא שהכבוד שהוא העשירות רחוק ממנו ביותר. וכן כשיש לו עוד יותר עשירות אזי מעותיו וסחורותיו מנחים בחנות וכיוצא ורחוק ממנו עוד יותר. וכשיש לו עוד יותר ויותר עשירות אזי הונו ועשירות שלו מנח במקומות ועירים אחרים רחוק עוד יותר ויותר ממנו. וכן כל מה שיש לו כבוד ועשירות יותר, אזי הכבוד רחוק ממנו ביותר. והקיסרים והמלכים שכבודם מרבה מאד, כבודם רחוק מהם עוד יותר כי המלך או הקיסר יושב בביתו וכאן מזמרין ומשוררין הקאפעליע* בשבילו לעת ערב כנהוג, כי בעסקי עולם הזה כל מה שיש לאדם כבוד ביותר הכבוד רחוק ממנו ביותר. אבל תורה ומעשים טובים כל מה שיש לו יותר הם סמוכים אליו ביותר:

רמח[עריכה]

אמר: טוב היה להאדם שיבחר לו איזה מקום וישב שם יומם ולילה ויעסק בתורה ותפלה ועבודת ה', וכשצריך לאכל ירוץ לתוך איזה בית ויקח שם בחפזון איזה חתיכת לחם וכיוצא להעביר רעבונו, ואחר כך יחזר לעבודתו:

רמט[עריכה]

אחד עמד לפניו בכפר ושמו וכו'. והיה מקבל גדול ולמדן, אבל דרכו היה שהיה בכעס תמיד על פועליו ומשרתיו וכיוצא, והכה אותם וכיוצא בזה. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: מפני מה כתיב : ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. מדוע רע ולא רשע (ועין בזהר הקדוש שמדקדק גם כן דקדוק זה). אך מי שעובר עברה זו של ער חס ושלום, הוא רע תמיד (שקורין בלשון אשכנז בייז). דהינו שהוא איש רע ובכעס תמיד. ולא אמר רבנו זכרונו לברכה יותר. ותכף כששמע האיש הנ"ל דבורים אלו, נזדעזע לאחוריו ונפל עליו רתת וזיע ופחד ואימה גדולה ונוראה מאד בלי שעור וערך וכפף קומתו. ולא היה יכול להגביה ראשו ולא היה יכול עוד לעמד כלל לפני הדרת קדשת רבנו זכרונו לברכה. ונשמט מן הבית אל החוץ והתחיל לבכות ובכה הרבה הרבה מאד בדמעות שליש. ובקש מאד מאד מהמלמד שלו שהיה הנלמד שלו מאנשי רבנו זכרונו לברכה שיקרב אותו לרבנו זכרונו לברכה. ואחר כך ראה רבנו זכרונו לברכה שמנח אצלו על הקורה ספר. ושאל איזה ספר הוא, ונודע לו שהוא ספר קבלה. ואמר לו רבנו זכרונו לברכה שאין ראוי לו ללמד קבלה וכו' . אחר כך נסע אחרי רבנו זכרונו לברכה. וכששב לביתו חזר בתשובה גדולה ובחר לו חדר מיחד וישב שם ועסק בתורה ותפלה בהתעוררות גדול כמה שבועות, אך אחר כך חזר לכעסו. אך אף על פי כן היה כרוך תמיד אחר רבנו זכרונו לברכה. ואמר רבנו זכרונו לברכה להמלמד הנ"ל שישב אצלו עוד, כי כשתהיה אצלו טוב שיהיה איש כשר על ידך לפעמים שעה אחת ביום. אחר כך כשחזר לרע כעס כנ"ל היה לו קטטה עם משרתו ולא רצה לשלם לו. ועמד המשרת והלך רגלי מן הכפר אל העיר למקום רבנו זכרונו לברכה בקבלנא רבה עליו והקפיד רבנו זכרונו לברכה עליו מאד מאד. אחר כך התחיל רבנו זכרונו לברכה ללמד עליו זכות לפני המשרת ואמר לו: מה לעשות, הלא הוא עני ואין לו לשלם לך וכו'. ועוד יש בזה מעשה לספר וכו'. ובאמת אם נרצה לספר מעשיות שעברו אצל רבנו זכרונו לברכה עם אנשיו אפלו מה שעבר עם הקטן שבקטנים יכלו המון יריעות ולא תמלא האזן משמע. וכבר אמר רבנו זכרונו לברכה שיהיה כמה מעשיות מאנשיו, שמכל אחד ואחד יספרו הרבה מעשיות ומי שהיה רגיל לפני קדשתו הנוראה היה יכול לראות מופתים גדולים ונוראים בכל עת ובכל רגע. ועקר החדושים והמופתים הנוראים שראינו ממנו זכרונו לברכה הוא רק בענין התקרבות ישראל לאביהם שבשמים שתכף כשנכנס אחד אצלו ורצה להתקרב להשם יתברך תכף נהפך מיד לאיש אחר ממש. ועצם היראה וההתעוררות וההתלהבות וההרהורי תשובה באמת לאמתו שהכניס בכל אחד ואחד שזכה לעמד לפניו אי אפשר לבאר ולספר אלו כל הימים דיו וכו', כי לא נראה כזאת ולא נשמע בעולם שיעורר להשם יתברך כל כך בהתעוררות כזה לכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן:

רנ[עריכה]

שמעתי בשמו שאמר: מה לדאג על פרנסה; הלא אין דאגה וחשש כי אם שמא ימות ברעב אם לא יהיה לו פרנסה. ומה בכך כי ימות, כי גם בלא זה צריכין למות: