שיחות הר"ן/יב
אלו הרוצים להיות אנשים כשרים וליכנס בעבודת ה', ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות, ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות, מחמת גודל הבלבולים והמניעות שיש להם, וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי.
דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדושה, אף על פי שאינם יכולים לגמור כראוי, זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות, בבחינת "כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מ"ד, כ"ג).
ואיתא בתקונים (עי׳ מדרש הנעלם חיי שרה קכד:) שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות, היינו: כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו, ומבלבלין אותו בכמה מיני בלבולים והוא צריך לכמה יגיעות בשעת התפילה. ואזי אפילו אם אינו זוכה להתפלל כראוי, אף על פי כן היגיעה בעצמה שמיגע עצמו בכל כחו ומוסר נפשו להתפלל כראוי זה בעצמו הוא בחינת קרבנות, בחינת ״כי עליך הורגנו״ וכו',
וכמו כן בכל העבודות והקדושות שאדם רוצה לקדש עצמו, אף על פי שאינו זוכה חס ושלום לקדש עצמו כראוי, אף על פי כן היגיעה בעצמה והיסורין והבלבולים שיש לו מזה מחמת שרוצה וחפץ לקדש עצמו רק שאין מניחין אותו, זה בעצמו הוא בחינת קרבנות, בחינת "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה".
על כן על האדם לעשות את שלו תמיד, ליגע עצמו בעבודת ה' בכל מה שיוכל. ואת כל אשר תמצא ידך לעשות - עשה, אף על פי שקשה עליו מאד ונדמה לו שאין מניחין אותו כלל ומרחיקין אותו מאד מאד, ואינו זוכה לעשות כראוי שום דבר שבקדשה וכו', אף על פי כן עליו לעשות מה שיוכל, וה' הטוב בעיניו יעשה: