שיחה:לקוטי מוהר"ן ס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עשירות ותורה[עריכה]

"דַּע, שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת, כִּי אִם עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת..." - מדוע יש צורך בעשירות כדי להתבונן בתורה?

אולי הסיבה היא, שהעשירות מעוררת באדם תכונות נפש מסויימות - תעוזה, חדשנות, עוצמה וכו', וגם בתורה ישנם חידושים מסויימים שכדי לחשוב עליהם דרושות תכונות נפש דומות. כך למשל, הפרוייקט העצום של כתיבת המשנה היה יכול להתבצע רק על-ידי עשיר גדול כרבי יהודה הנשיא.

במעשה מבעל תפילה מתאר ר' נחמן את תאוות הממון כשיגעון ממש, ואת הכסף כמסריח. זה לכאורה סותר את מה שכתב כאן. אולם הוא מסביר "...וְכָל אֵלּוּ הַסִּיבּוּבִים, הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת..." - העושר אינו העיקר, הוא רק אמצעי להגיע להתבוננות הדרושה, אבל בסופו של דבר הוא בבחינת פסולת. השיגעון הוא כשהופכים את הפסולת לעיקר.

לעיון נוסף ראו: רוני בר-לב, "האתיקה הנחמנית ורוח הצדיקיזם - תאוות הממון ותיקונה בתורתו של רבי נחמן מברסלב", בתוך: איתמר ברנר ואהרן אריאל לביא (עורכים), "על הכלכלה ועל המחיה". --אראל סגלשיחה • ט"ו בחשוון ה'תשע"ב 20:06, 12 בנובמבר 2011 (IST)