שולחן ערוך יורה דעה רמד טז

בני חכמים ות"ח בזמן שהרבים צריכים להם מפסיעים על ראשי העם ונכנסים למקומם ואין שבח לתלמיד חכם שיכנס באחרונה יצא לצרכיו נכנס וחוזר למקומו:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(יב) בני חכמים ות"ח כו'. ר"ל בנים של חכמים ושל ת"ח שבני קאי אתרווייהו או י"ל דה"ק בן חכם או תלמיד של חכם ועד"ר שהאריך בזה:

בני חכמים כו'. זהו בתוספת' סוף מס' הוריות ונראה פירושו ע"פ שאמרו בפ' מצות חליצה גבי מעשה דרבי ישמעאל ברבי יוסי ואבדן דתחילה היה ר' ישמעאל מפסיע על ראשי עם קודש ואמר הטעם אני ישמעאל בר' יוסי באתי ללמוד תורה מרבי ואחרכך באה יבמה לפני רבי ואמר לאבדן צא ובדקה אם גדולה היא לבתר דנפק אמר רבי ישמעאל בשם אביו אין צריכין דבאיש בעינן דוקא שיהא גדול אבל אשה בין גדולה בין קטנה וכשחזר אבדן הוה מפסיע על ראשי עם קודש אמר רבי ישמעאל מי שצריך לו עם קודש יפסיע על ראשי עם קודש ומי שא"צ לו עם קודש לא יפסיע על ראשי עם קודש כו' מבואר מזה דחכם עצמו יפסיע על ראשי עם קודש כיון שצריכים לתורתו אע"פ שיש אדם גדול אחר שם וזהו טעם לפסיעות ר' ישמעאל כו' להורות ברמז שגם הוא חכם ורבים צריכים לו אף ע"פ שבאתי ללמוד מרבי. ואבדן לא היה לו מעלה זאת אלא מעלתו היה שהלך בשליחותו של רבי לדבר מצוה ועל כן היה רוצה לפסוע ואמר לו רבי ישמעאל ששליחותו היתה בחנם שאין האשה צריכה בדיקה ועל כן אין לו רשות לפסוע והורה לו רבי שם וע"כ אמרו התוס' שאם הבנים של החכמים או התלמידים של החכמים הולכים באיזה עסק אז אם אותו עסק הוא לצורך רבים יש להם רשות לפסוע ובזה אין חילוק הן אם היה העסק ההוא קודם כניסתן לבית המדרש שיש להם רשות ליכנס ולפסוע והן אם היו כבר שם ויוצאין לעסק זה וחוזרין שיש לפסוע ומ"ש אחר כך יצא לצרכיו כו' דמשמע אע"פ שהוא חכם אינו מפסיע אא"כ ביוצא לצרכיו זהו כיון שכבר היה שם ויצא ובגמרא מחלק דביוצא לקטנים דוקא מיירי אבל ביוצא לגדולים הוה פושע דאיבעי ליה למבדק נפשיה תחלה ורבא אמר האידנא דחלש עלמא אפילו לגדולים ובתוספות פ' מצות חליצה (יבמות דף ק"ה) הקשו מההיא דפרק קמא דסנהדרין אזהרה לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש ותירצו היינו שלא יצא לצורך עם קודש אי נמי אפילו יצא לצורך עם קודש יש לו לקצר כפי מה שיוכל כדאמרינן בזקן מנין שלא יטריח כו' עכ"ל כנ"ל בדברים אלו:

שיכנס באחרונה. ואע"ג דפרש"י באלה הדברים בפסוק ראשיכם עליכם שהראש יכנס באחרונה היינו שהרשות בידו לעשות כן והקהל מחויבים לסבול דבר זה ממנו אבל הוא עצמו ימנוע מלעשות כן דוגמא דקימה אע"ג דמצוה היא אפילו הכי אמרינן שלא יטריח הצבור:

באר היטב

עריכה

(י) חכמים: פי' בני של חכמים ושל ת"ח או י"ל דה"ק בן חכם או תלמיד של חכם.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}