שולחן ערוך יורה דעה קצז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · קצז · ב · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

אם בעלה בעיר, מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחד.

הגה: ומותרת לטבול ליל שבת (ר"ח ור' אליה וא"ז ובה"ג וסה"ת וסמ"ג בשם ר' שמואל שהנהיג כך בתו) אם לא יכלה לטבול קודם לכן (בית יוסף ומרדכי בשם כמה רבוותא ע"ש). ודוקא אם בעלה בעיר, אבל בלאו הכי אסור (כן משמע בתרומת הדשן סימן רצ"ה). ואם היה אפשר לה לטבול קודם לכן, כגון שהיה אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבת, יש אומרים שאסורה לטבול (שם ובמהרי"ו בפסקיו סימן מ"ח כדעת בית יוסף), וכן נהגו במקצת מקומות, אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר, ובמקום שנהגו להחמיר, גם במוצאי שבת לא תטבול, דמאחר שהיה אפשר לה לטבול קודם לכן אין מרחיקין הטבילה מן החפיפה (אגור ובמהרי"ל). וכן אלמנה שאסורה לטבול טבילה ראשונה בליל שבת, משום דאסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת, אסורה לטבול גם כן במוצאי שבת (מהרי"ל). ויש מקילין ומתירין לטבול במוצאי שבת, הואיל שלא טבלה בשבת משום חשש איסור (בית יוסף):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) אם לא יכלה כו'. וכתוב בתשובת מהר"ם מלובלין סימן ע"א דמי שטבלה בליל ו' ואחר כך מצאה שלא טבלה כראוי כגון שמצאה לכלוך תחת הצפורן מותרת לטבול ליל שבת כי אונסא הוא ואין לדמותה ליולדת ע"כ ומי שטבלה בשבת וכשבאתה לביתה מבית הטבילה ראתה ששכחה לחתוך צפורן א' ואין שום לכלוך תחת הצפורן נראה דאע"ג דהא דצריכה טבילה שנית בכה"ג חומרא בעלמא היא כמ"ש לקמן סי' קצ"ח ס"ק (כ"ה) [ג] מ"מ יש לה לחזור ולטבול ולא אמרי' דהוי טבילה שאינה של מצוה דהא מדינא כל טבילה שריא בשבת וכמ"ש לקמן בסמוך ואע"ג דנהגינן להחמיר בכה"ג לא נהגו ותו דכיון דכבר נהגו להחמיר להצריכה טבילה שנית א"כ טבילה של מצוה היא ותו דראב"ן ס"ל דמדינא הצפורן מעכב והבאתיו סימן קצ"ח שם ותו דהא לקמן ס"ק כ"ה נתבאר דאפילו טבילה שלא בזמנה שריא אלא דכתב בת"ה דנהגו להחמיר משום דבש"ס קאמר דלא מחזי כמתקן גברא משום דנראה כמיקר ובזמן הזה שנזהרין להקר מיחזי כמתקן גברא אלמא דטהור מותר לטבול דלא מחזי כמתקן גברא כלל וכן פשוט בש"ס ופוסקים וט"ו בא"ח סי' שכ"ו דאדם טהור מותר לרחוץ כל גופו ולטבול בשבת (ואפילו מאן דאסר לנדה לטבלה שלא בזמנה ע"כ מודה בטהורה כדמוכח בש"ס וכל הפוסקים) א"כ אשה זו מותרת לטבול ממ"נ אם הצפורן מעכב א"כ הוי טבילה בזמנה לצורך מצוה ואם אינו מעכב א"כ טהורה היא ולא מתקן איתתא כלל ומותרת לטבול כן נ"ל ברור דלא כיש מי שרצה להחמיר שלא תטבול עד אחר השבת ועפ"ז נ"ל דה"ה בכל שאר ספק אם טבלה כראוי או לא מותרת לטבול בליל שבת ומטעם זה נ"ל דמי שטבלה ליל ו' ולמחרת מצאה ששכחה לחתוך צפורן אחד דבתשובת מהר"מ מלובלין שם פסק דא"צ טבילה כלל דלא החמירו בכה"ג בדין ששכחה צפורן כיון דעברה עם בעלה לילה אחת ולקמן סי' קצ"ח ס"ק כ"ה כתבתי דאף בכה"ג צריכה טבילה אחרת א"כ נשארה שאלת השואל שם במקומה וז"ל דמאחר שמדין הש"ס והפוסקים א"צ טבילה אחרת בשכחה צפורן א"כ לא הוי אדחי זמנה דעשתה כל מה שבידה לעשות דלא נודע לה איסורא עד למחר או נאמר כ"ש דאסורה לטבול דאי נתיר לטבול הוי חומרא דאתיא לידי קולא דהא ההיא איתתא עלתה לה טבילה מדינא וא"כ קיימא באיסור רחיצה בשבת כשאר כל אדם אך הבתראים החמירו עליה והצריכוה טבילה אחרת ואם נתיר לה טבילה בשבת הוי חומרא דאתיא לידי קולא שנתיר איסור רחיצה בשבת עכ"ל ול"נ דאין כאן חומרא דאתיא לידי קולא דאדרבה כשאין צריך טבילה דהצפורן אינו מעכב א"כ טהור' היא וליכא כלל איסור רחיצה בשבת בטהורה דלא מיחזי כמתקן וא"כ אשה זו מותרת לטבול בליל שבת ממ"נ וזה ברור וכן הסכים הגאון אמ"ו ז"ל:

(ב) אחר לידה. דוקא כשטובלת אחר לידה ולא ראתה דם טמא אבל אם ראתה דם טמא וזמן טבילתה בליל שבת מותרת לטבול משום דהוי בזמנה כ"כ מהרי"ו בפסקיו סי' צ"ג ומביאו ד"מ) ונראה דדם טמא הוי לאחר ל"ג לזכר וס"ו לנקבה כדלעיל סימן קצ"ד:

(ג) אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר כו'. והב"ח כתב דיש להחמיר דחומרא זו היא מדינא כו' גם טבילה בזמנה מצוה ע"ש שהאריך בדבריו ולא ירדתי לסוף דעתו בכל דבריו אלא הדבר ברור דקי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה וכמ"ש כל הפוסקים ולכך אין הנשים טובלות בזמנם כשאין בעלה בעיר וכן אלמנות ובתולות שהן נדות אין טובלות כלל בזמנן וכן אפילו לא שמשה אינה טובלת אלא לאחר ה' וז' כדלעיל סי' שלפני זה סי"א אלא דאפילו הכי מותרת לטבול בשבת וכמ"ש הת"ה סימן רצ"ה והב"י וכדמוכח בש"ס ופוסקים דאין איסור בדבר משום דנראה כמיקר וכן משמע לקמן סימן קצ"ט ס"ז אלא שבת"ה כתב דהאידנא נהגו להחמיר ביולדת וכה"ג ודחק בטעם הדבר וכתב וז"ל וכיון דהמנהג הוא השתא ליזהר ולמנוע להקר בשבת אע"ג דליכא טעמא בדבר מ"מ ליכא למימר דנראה כמיקר דהא נזהרין להקר ומוכח מלתא דלטבול קא מכוין ונראה כמתקן ומטעם זה נראה דנהגו הנשים ליזהר שלא לטבול בשבת אלא א"כ בעלה בעיר ולא היה אפשר לה קודם דבכה"ג הוי מצוה משום עונה עכ"ל משמע מדבריו דכשאין בעלה בעיר ובא בע"ש אע"ג דהיה אפשר קודם מכל מקום כיון שלא פשעה במה שלא טבלה קודם שרי לטבול בשבת וכן הב"י פסק דמותר לטבול בשבת בכל ענין וכן עיקר לדינא כדפי' הלכך במקום שאין מנהג אין להחמיר וכמ"ש הרב וכן כתב מהר"מ מלובלין בתשו' סי' נ"ג וסימן ע"א ע"ש:

ומ"ש אלמנה כו' כתב מהר"מ מלובלין בתשוב' סימן נ"ג דכלה בתולה שאירע טבילתה ליל שבת נראה להתיר אע"ג דנוהגים שלא לבעול בעילת מצוה עד אחר שבת משום דשאר מיני קריבות נמי מצוה הן ול"ד לאלמנה דהואיל ואסור לבא עליה ביאה ראשונה מפרישים אותה מכל שאר קורבות מה שאין כן בבתולה ומ"מ טוב להקדים טבילתה קודם שבת וע"ש שהאריך וכן נוהגים:

(ד) ובמקום שנהגו להחמיר כו'. צ"ע מאי ענין חומרא זו לזו וי"ל דה"ק ובמקום שנהגו להחמיר שלא לטבול בשבת אלא בזמנה ממש וכן במ"ש מטעם שאין להרחיק הטבילה מן החפיפה וכן בשבת אינה יכולה מטעם דהוי שלא בזמנה אין להקל:

(ה) דמאחר כו'. כלומר במ"ש לא תוכל לחוף כיון דלפי רש"י ושאר פוסקים לקמן סימן קצ"ט ס"ק ו' צריכה לחוף דוקא ביום ואין לתקן שתחוף בע"ש דאין מרחיקין החפיפה מן הטבילה היכא דאפשר וכ"פ הב"ח:


ט"ז

אם בעלה בעיר כו'. זהו אפילו למאן דס"ל בטור טבילה בזמנה לאו מצוה היא ומ"מ משום פריה ורביה ודאי מצוה היא:

ומותרת לטבול ליל שבת. בטור הביא דעת ר"ח דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומביא ראיה מירושלמי דאמר אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה הדא אמרה שאסור לאשה לעמוד בטומאתה עכ"ל וכתב מו"ח ז"ל דאין מזה ראיה די"ל דמש"ה אסור לה לעמוד בטומאתה דשמא יבא עליה בעלה ונ"ל לתרץ דהא דאמרינן בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה לא אמרו דוקא בענין שברור לאשה מתי יבוא בעלה אלא בכל גווני אפילו אם היתה סבורה שלא יבוא לאותו זמן וא"כ מוכח דיש איסור לאשה לעמוד בטומאתה בלאו טעמא דבעלה אלא משום טבילה בזמנה מצוה ועל זה סומך הבעל ובא עליה דודאי עשתה כדין ולפי זה היה מותר לטבול בשבת אלא דר"ח סבירא ליה הלכה טבילה בזמנה לאו מצוה היא מצד הטבילה עצמה אלא מצד פריה ורביה ומש"ה פסק רמ"א דוקא כשבעלה בעיר וכמו שנכתוב בסמוך:

אחר לידה כו'. בת"ה סימן רצ"ה נשאל ביולדת שטבלה לאחר שמונים של נקבה או תוך אותו הזמן והוא בענין שהיתה יכולה לטבול קודם זה שבעה או שמנה ימים מצד הנקיות אלא שברצונה ממתנת לפי שאין בה כח הרבה עדיין יכולה לטבול בשבת אע"פ שאפשר לה לטבול קודם או לא. והשיב דבמרדכי כתב דלא שרינן לטבול בשבת אלא משום טבילה בזמנה מצוה ונדון זה לא הוה בזמנה שהרי אפשר לה מקודם ואח"כ כתב אם לא אפשר לה מקודם כגון ע"י אונס י"ל אפי' לר"ת דפסק טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ שרי למטבל משום מצות קיום עונה ואפילו שלא בשעת עונה חשוב מצוה שהאיש משמח את אשתו בתשמיש כדאיתא פרק אלו דברים בפסחים כו' וסיים שם נהגו הנשים ליזהר שלא לטבול בשבת אלא א"כ בעלה בעיר ולא היה אפשר קודם דבכהאי גוונא הוה טבילת מצוה משום עונה ואע"ג דבפ' שני דביצה אמרינן דכל טמא טובל בשבת משום דנראה כמיקר עצמו האידנא שאני דלא נהיג למיקר עצמו בשבת בשום מים א"כ לא נראה כמיקר ע"כ דבריו הרי שלא התיר אלא בלא היה לה לטבול קודם שבת כגון ע"י אונס ובעלה עמה בע"ש ולא ממעט אלא אם אינו בעיר בשעת טבילתה אבל פשוט דזה לא מהני אם לא בא עד ע"ש והיה לה אפשרות לטבול קודם דלא מהני לה מה שלא היה בעלה בעיר בחול דמ"מ היה לה לטבול בחול. ובאגור ומהרי"ו הביאו ד"מ ומו"ח ז"ל החמירו יותר שאפילו אם נאנסה ולא יכלה לטבול קודם שבת ובא בעלה בע"ש לא תטבול בשבת וראיה שלהם ממרדכי דלעיל והב"י חולק עליהם ומסיק להקל אפילו באפשר קודם השבת מטעם דנראה כמיקר ודברי ת"ה דלעיל לא הביא כלל וכ' בדרכי משה כיון שנהגו לטבול בשבת ש"מ דלא קי"ל כהמרדכי א"כ ה"ל למשרי אפי' [היתה יכולה לטבול] קודם לכן מ"מ נראה ליישב המנהג ולומר דכל שלא היתה יכולה לטבול קודם לכן אפילו ע"י חומרא שנהגו הנשים בעצמן מקרי טבילה בזמנה וטובלת בשבת אבל במקום דאפשר לא ומ"מ לא נ"ל להחמיר בזו במקום דלא נהגו להחמיר עכ"ל וכן פסק כאן בש"ע דבמנהג תליא מלתא ודבריו תמוהים כיון דלהמרדכי והאגור בשם הגדולים ומהרי"ו ומהרי"ל אוסרים לגמרי לטבול בשבת ובת"ה מתיר דוקא בלא היה אפשר תחלה אבל באפשר אסור אפי' בא בעלה בע"ש למה הקיל רמ"א בזה במקום שאינו מנהג באם בא בעלה בע"ש אפילו אם היה אפשר וכן אחר לידה והוא נגד כל הני רבוותא גם מו"ח ז"ל חולק על רמ"א בזה ומחמיר בכל מקום אלא שכתב דלדברי ת"ה דלעיל משמע דדוקא כשבעלה בעיר והיה אפשר קודם אסורה בשבת אבל כשאין בעלה בעיר ובא בע"ש אף על גב דהיה אפשר קודם מותרת בשבת לפי שאין הנשים טובלות בלא בעלה בעיר והוא שלא בדקדוק דודאי לא עלתה כן על דעת ת"ה להתיר בזה אלא כוונתו דבעינן שיהיה בעלה בעיר בשעת טבילתה ואין חילוק בין אם בא בערב שבת או קודם מכל מקום בעינן שיהיה בענין שלא היה אפשר תחילה לטבול בהכי יש לנו לפסוק כדעת ת"ה דדבריו ממוצעים בין המחמירים לגמרי להמיקל לגמרי דהיינו דכל שאפשר לטבול קודם השבת בלא שום אונס ולא טבלה אסורה לטבול בשבת אפילו אם בא הבעל בערב שבת וכל שלא אפשר מחמת איזה אונס כעין ההיא דת"ה שזכרנו יש להתיר לטבול בשבת בכל דוכתי:

אין מרחיקין החפיפה מן הטבילה. פירוש שאנו חוששין לפרש"י שמביא הטור סימן קצ"ט שצריכה לחוף ביום קודם טבילתה ולא בלילה וכאן אי אפשר כיון שהוא שבת א"כ צריכה לחוף בערב שבת ויהיה הרחקה בין החפיפה לטבילה אע"פ שפסק לקמן דבדיעבד סגי שתחוף היטב בלילה היינו בחל טבילתה דוקא במ"ש מה שאין כן כאן שפשעה מה שהמתינה עד מוצאי שבת:

דאסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת. לפי שקונה אותה בביאה זו כדאיתא בא"ח סימן של"ט ובא"ע סי' ס"ג וע"כ אין לעשות לאלמנה נשואין בשבת כשחל טבילתה בליל שבת ואם טבלה קודם שבת צריך שיבא עליה דוקא בע"ש אחר החופה ויחוד לתוך החדר אחד לא מהני לשיבעול אותה בשבת פעם ראשון כ"כ במרדכי פ' משילין בשם הר"מ וכ"כ במהרי"ל הל' שבת בשם מהר"ש רבו של מהרי"ל דבעינן בעילה גמורה דוקא אף שבספר משאת בנימין סי' צ' כתב דיחוד ג"כ קונה במקום הראוי לביאה מ"מ יש להחמיר כיון דגדולים אוסרים ויתבאר עוד בא"ע סי' ס"ג:

ויש מקילין ומתירין כו'. נ"ל דזה קאי דוקא על הא דסמוך ליה דהיינו בכונס אלמנה שמן הדין אסורה בשבת וחז היה חל זמן טבילתה והיא לא פשעה במידי אבל בדין שלפני זה דהיינו במקום שנהגו להחמיר אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר עד שבת ודאי אסור גם במ"ש כיון שהיה אפשר לה לטבול קודם שבת למה תטבול במוצאי שבת ותרחיק החפיפה מן הטבילה בחנם. כן נ"ל:

באר היטב

(א) יכלה:    כתב מהר"מ מלובלין דמי שטבלה בליל ו' ואח"כ מצאה שלא טבלה כראוי כגון שמצאה לכלוך תחת הציפורן מותרת לטבול ליל שבת כי אנוסה הוא ומי שטבלה בשבת וכשבאתה לביתה מבית הטבילה ראתה ששכחה לחתוך צפורן א' ואין שום לכלוך תחת הצפורן יש לה לחזור ולטבול בליל שבת ממ"נ אם הצפורן מעכב א"כ הוי טבילה בזמנה לצורך מצוה ואם אינו מעכב א"כ טהורה היא ולא מתקן איתתא כלל ומותרת לטבול עכ"ל וכתב הש"ך ולפ"ז ה"ה בכל ספק אם טבלה כראוי או לא ואפילו אם עברה עם בעלה לילה א' מותרת לטבול פעם שנית בליל שבת מכח ממ"נ הנ"ל.

(ב) לידה:    דוקא כשטובלת אחר לידה ולא ראתה דם טמא דהיינו לאחר ל"ג לזכר וס"ו לנקבה אבל אם ראתה דם טמא וזמן טבילתה בליל שבת מותרת לטבול משום דהוי בזמנה כ"כ מהרי"ו בפסקיו ובשלא היה בעלה בעיר כתב הב"ח דדוקא כשהיה אפשר לה לטבול מקודם שבת וגם בעלה היה בעיר אז אסורה לטבול בשבת אבל אם אין בעלה בעיר ובא בע"ש אע"ג דהיה אפשר לה לטבול מקודם (כיון שלא פשעה שלא טבלה קודם לכן) מותרת לטבול בשבת וכ"כ הש"ך אבל הט"ז פסק דאין חילוק כלל בין אם היה בעלה בעיר או לא היה אלא שבא בע"ש רק הכל תלוי באם היתה יכולה לטבול קודם לכן בלא שום אונס דאז אסורה לטבול בשבת אף שלא בא בעלה עד ע"ש (ובנה"כ האריך בזה והחזיק דבריו שבש"ך ע"ש).

(ג) מרחיקין:    משום דצריכה לחוף ביום דוקא וכאן א"א כיון שהוא שבת א"כ צריכה לחוף בע"ש ויהיה הרחקה בין החפיפה לטבילה (אע"ג דפסק לקמן דבדיעבד סגי שתחוף היטב בלילה היינו בחל טבילה במ"ש משא"כ כאן שפשעה מה שהמתינה עד מ"ש).

(ד) ראשונה:    לפי שקונה אותה בביאה זו כמ"ש באורח חיים סי' של"ט ובאבן העזר סי' ס"ג וע"כ אין לעשות נשואין לאלמנה בשבת כשחל טבילתה בליל שבת ואם טבלה קודם שבת צריך שיבא עליה דוקא בע"ש אחר החופה ויחוד לתוך חדר א' לא מהני כדי שיבעול אותה בשבת פעם ראשון וכ"כ מהרי"ל דבעינן בעילה גמורה דוקא אף שבס' משאת בנימין סי' צ' כתב דיחוד ג"כ קונה במקום הראוי לביאה מ"מ כיון דהרבה גדולים אוסרים יש להחמיר עכ"ל הט"ז.

(ה) איסור:    כתב הט"ז והיינו דוקא בכונס אלמנה שמן הדין אסורה בשבת ואז היה חל טבילתה והיא לא פשעה במידי אבל בדין הנ"ל דהיינו במקום שנוהגין להחמיר אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר עד שבת ודאי אסור גם במ"ש כיון שהיה אפשר לה לטבול קודם שבת למה תטבול במ"ש ותרחיק החפיפה מהטבילה בחנם וכתב מהר"מ מלובלין בתשובה סי' נ"ג דכלה בתולה שאירע טבילתה ליל שבת נראה להתיר אע"ג דנוהגים שלא לבעול בעילת מצוה עד אחר שבת משום דשאר מיני קריבות נמי מצוה הן ול"ד לאלמנה דהואיל ואסור לבא עליה ביאה ראשונה מפרישים אותה מכל שאר קורבות משא"כ בבתולה ומכל מקום טוב להקדים טבילתה קודם שבת וע"ש שהאריך וכן נוהגים. ש"ך.



פתחי תשובה

(א) מצוה לטבול בזמנה. [עי' בתשו' חתם סופר סי' ק"ע וסי' קנ"ו מ"ש בזה]:

(ב) ליל שבת. עי' בתשו' חמדת צבי סי' י"א שאוסר לנשים לטבול בליל שבת בחמין משום דאסור לרחוץ כל גופו בחמין בשבת כמ"ש בא"ח סי' שכ"ו. [וכתב דהעוברת וטובלת בליל שבת בחמין ודאי איסורא עבדא ושרי למיקריה עבריינא כו' ומה שהורה חכם א' והתיר להן לטבול בע"ש מבעוד יום ביום שביעי שלהן ודאי לאו שפיר עביד ועבר אדרבנן כו' והאריך בזה ומסיק וכתב סוף דבר הלכה למעשה אני אומר שאין להן לטבול בחמין בליל שבת ולא בע"ש שהוא יום שביעי שלהן אלא תטבולנה בצונן ליל שבת או בהפגת צנתן בלבד עד שלא יקרא עליהן שם חמין או תדחה הטבילה למוצאי שבת ואם אי אפשר בכל האמור יתירו להן לטבול בין השמשות ולא תבואנה לבתיהן עד הלילה ויותר מזה אין בידינו להתיר כלל עכ"ד ע"ש ועי' בס' בל"י סוף סי' ר"א שהביאו ופקפק עמ"ש או תדחה הטבילה למוצ"ש דהא כתב הרמ"א דבמקום שנהגו להחמיר גם במוצ"ש לא תטבול כו' ע"ש גם בס' לבושי שרד בחידושי דינים שבסוף הספר עמד עליו בזה ואפשר ליישב דהא הרמ"א מסיים דמאחר שהיה אפשר לה לטבול קודם לכן כו' והכא מקרי לא אפשר שאינה יכולה לסבול צנת המים] ועי' בתשו' דברי יוסף סי' ס"ד שהביא דבריו והוא ז"ל בא ללמד זכות על המנהג שנהגו בנות ישראל לטבול בחמין בליל שבת ולבסוף הניח הדבר בצ"ע ע"ש. ועי' בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק א"ח סי' כ"ד וכ"ה שהוא היה מזהיר להבלנין שיתנו החמין בע"ש למקוה בעוד היום גדול כדי שלכשתחשך לא יהיו רק פושרין ובפושרין שרי רק בחמין אסור וע"ש עוד לענין יו"ט שחל להיות בע"ש אם מותר להסיק תחת היורה לצורך קאפ"ע שישתה היהודי שבמרחץ והשאר יניח לזוב לתוך המקוה לצורך טבילת נשים בליל שבת ע"ש ועי' בתשובת תפארת צבי חלק א"ח סי' ט' ובתשובת מאור הגולה רבינו עקיבא איגר סי' י"ז עוד על נדון הנ"ל. ועי' בתשו' חוט השני סי' פ"ג מענין טבילת נשים בליל שבת הס מלהזכיר מלטבול בעוד יום במקום שאין מנהג ובמקום שנוהגין כן אין לעשות רק בשבת אחר אמירת ברכו שכבר נקרא שם שבת עליו אבל לא בחול אפילו אחר ברכו ע"ש ועי' בתשו' חינוך בית יהודה סי' פ"ב שקרא תגר על המנהג דאפילו בשבת אחר אמירת ברכו לא נכון לטבול בעוד היום גדול ויש למחות ולבטל מנהג זה ואם היא מתפחדת מחשש נפילה יעמדו נר בעששית סגור בבית הטבילה מבע"י ואפילו בבה"ש שרי להדליק ע"י עובד כוכבים דאמירה לעובד כוכבים שבות וכל שבות מותר בבה"ש לצורך מצוה ולשמא יטה לא חיישינן דהא איכא לפחות שתי נשים שתזכיר זו לזו ע"ש:

(ג) אפשר לה לטבול. עי' בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סוף סי' קל"א באשה שהיה זמנה ללבוש לבנים ביום ה' ונתאחרה לבא מן השוק שסבורה שעוד היום גדול ובין כך נתאחרה עד בה"ש והוצרכה ללבוש לבנים ביום המחרת ועי"ז חל טבילתה בליל שבת נחשבת שוגגת ומותרת לטבול ליל שבת ע"ש. [וכתב בספר לבושי שרד סי' פ"ז אם היה לה שום אונס שלא היתה יכולה לטבול בזמנה כגון קצת חולי שהיה טריח לה טובא לילך לבית הטבילה או איזה כאב באבריה והמים מזיק לה וכה"ג ונתרפאת בע"ש מותרת לטבול ליל שבת ע"ש]. וכתב בספר חמודי דניאל כ"י היוצא לדרך מותרת לטבול בליל שבת אפילו פשעה ולא טבלה קודם לכן וכן לטבול ביום חי"ת אפשר דשרי ע"כ דבריו:

(ד) אחר לידה. עבה"ט מ"ש דוקא כו' עד דהיינו אחר ל"ג לזכר וס"ו לנקבה ועי' בדגמ"ר שחולק על זה דאפילו בתוך ימי טוהר אם ראתה ולא יכלה לטבול רק מחמת חומרא שהחמירו הפוסקים מקרי זמנה ומותרת לטבול בליל שבת ע"ש. וכ"כ בספר לבושי שרד סי' פ"ו וכתב עוד דאם כבר טבלה פעם אחת בתוך ימי טוהר אחר הלידה ואח"כ ראתה תוך ימי טוהר והגיע זמן הטבילה בליל שבת בהא גם הש"ך מודה דמותרת לטבול דממ"נ אם נחזיק דם זה לטמא הוי טבילת מצוה ואם לאו ליכא איסור טבילה כלל ע"ש. ודע דבכל הני שכתבתי לעיל סי' קצ"ו ס"ק י"ג שיכולה למנות שבעה נקיים מיד אך היא החמירה ע"ע ולא התחילה למנות עד אחר ה' ימים ועי"ז אירע ליל טבילתה בליל שבת אסורה לטבול וזה פשוט:

(ה) שאסורה לטבול. עי' בתשו' חוט השני סי' ע' שכתב דבדיעבד אם טבלה אם בשוגג מותרת מיד ואם במזיד טבלה בליל שבת יש להחמיר לאוסרה בשבת לבעלה ובמ"ש מותרת ואם הוא בי"ט נראה להלכה דמותרת מיד אבל לא למעשה כי ראוי להחמיר לעושה מזיד משום מגדר מלתא ע"ש ונראה לי דעכ"פ מותרת בכל מיני קורבה ואהבה [כעת ראיתי במנ"י וס"ט שדעתם להקל בי"ט אף לכתחלה אפי' במקומות שנהגו להחמיר בשבת ובענין שבת דעת המנ"י כחוט השני הנ"ל דאם טבלה במזיד אסורה לאותו שבת והס"ט חולק וכו' ולענ"ד נראה להקל בדיעבד אפילו באותו שבת כו' ע"ש וכן משמע קצת מתשובת חכם צבי שהבאתי לעיל סק"א במה שכתב דאיסורא עבדא כו' ע"ש] ועי' עוד בתשו' חוט השני סי' פ"ב:

(ו) שאין מנהג. עי' בתשו' אבן השהם סי' כ"ה שכתב שנשאל מהנשים הממונים על הטבילה באשה שהלבישה לבנים ביום ה' וסברה לטבול בליל ה' וכאשר לא בא בעלה לביתה עד יום ו' לא טבלה בליל ה' אם מותרת לטבול בליל שבת וכתב דמותרת לטבול כיון דדבר זה במנהגא תליא ומאחר שהנשים הממונים על הטבילה שאלו הדבר הזה א"כ ידוע להן המנהג ואין להחמיר ע"ש עוד טעמים להתיר. עוד כתב שם ששמע מנשים צדקניות שנוהגים כשלובשים לבנים התנו אם יבא בעלה תטבול בליל ד' או ה' ואם לא יבא תטבול לכשיבא בליל שבת דלכאורה אין לזה טעם וריח והוא ז"ל כתב טעם לזה ע"ש:

(ז) לא תטבול. עי' בתשו' נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סס"י קי"ז שכתב דבכלה אפשר להקל שתחוף בלילה ותטבול דבכלה לא שייך מתוך שהיא מהומה לביתה ע"ש:

(ח) חשש איסור. עבה"ט בשם ט"ז ועי' בתשו' מקום שמואל סי' נ"ד שחלק עליו והעלה דלהיש מקילין אלו אין חילוק בין אלמנה לשאר נשים דכולהו מצו טבלי במוצאי שבת וכתב שם שהוא מורה ובא כדעת היש מקילין ע"ש. ומ"ש הבה"ט עוד בשם תשובת מהר"ם מלובלין עי' בתשו' אבן השהם סו"ס י"ד שכתב דמה"ט התיר לאשה לטבול בליל שבת שהיה בעלה אבל ויום ז' היה בשבת מאי אמרת הלא אסור לשמש עד אחר יציאה מבהכ"נ ביום שבת ואסור לשמש ביום הלא מבואר בסי' שפ"ג דאבל בכל שאר קריבות מותר א"כ ל"ד לאלמנה וכתשו' מהר"ם הנ"ל ועוד אם לא תטבול ליל שבת גם במו"ש אסור כמבואר בי"ד סי' קצ"ו ולמה נבטל מפו"ר כ"כ עכ"ד ע"ש. ולע"ד צ"ע מ"ש אם לא כו' גם במ"ש אסור דהא כתב הרמ"א דגם במו"ש לא תטבול דמאחר שהיה אפשר לה לטבול קודם לכן כו' וא"כ בנד"ז אם נאסור לה לטבול בליל שבת לא היה אפשר לה קודם לכן ושרי לטבול במוצאי שבת:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש