שולחן ערוך חושן משפט קצ יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

לקח שדה שוה מנה במאתים ונתן לו מקצת דמים והמוכר נכנס ויוצא לתבוע השאר ה"ז ספק אם הוא כמוכר שדהו מפני רעתה אם לאו ולפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור ואם תפס המוכר ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו לו אין מוציאין מידו:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

לקח שדה שוה מנה במאתים כו':    עד הרי זה ספק פי' נשאר באיבעיא לגירסת הרמב"ם פ' האומנין (ריש דף ע"ח) אבל בגמ' דידן אין הגירס' כן אלא כ' שם האיבעיא בבקש למכור במאה ולא מצא קונה לשדה שוה מאה והוצרך למכור במאתים וכו' (וכמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה וכן היא בגירסת רש"י) ונשארה באיבעיא וקי"ל דהוא קולא לנתבע והמחבר כתב שני הגירסות לדינא זה אחר זה גם הטור אף שכתב כגירסת רש"י הנ"ל מ"מ כ' עליו דברי הרמב"ם לפי שיטת גרסתו ע"ש ועפ"ר:

כמוכר שדהו מפני רעתה:    דמשום שמכר לו ביוקר ירא שיחזור בו אף שמן הדין אינו יכול לחזור בו מפני שאין אונאה לקרקעות א"נ למ"ד שבכפל יכול לחזור בו אף בקרקע וכמ"ש בס"ס ס"ו וקע"ה ורכ"ז ע"ש:

הרוצה לחזור משניהן כו':    אם תפס כו' נ"ל דה"ק דכנגד הדמים שנתן אינו יכול לחזור עכ"פ ואף נגד הדמים שלא נתן יכול לתפוס דהיינו אם קיבל מאה זהובים על המקח שמכר לו שוה מנה במאתים אם גברה ידו של המוכר אינו נותן לו מן השדה כלום עד שיתן לו עוד כל המנה שנשאר בידו ואם נתן לו על המקח ק"ן זהובים א"צ ליתן לו אלא החציה מהשדה וה"ה אם נתייקרה השדה עד ששוה ג' מאות והמוכר בא לחזור יכול הלוקח לתפוס עד"ז שכתבתי אלא שהרמב"ם כ' דינו בהווה במה שהתחיל שמכר לו שוה מנה במאתים שאין מן הדרך להתייקר כ"כ להיות שוה ג' מאות ומ"ש שתופס המוכר מהמקח שמכר אפש' דר"ל לאפוקי שישלם לו מכיסו דהיינו אם נזדלזלו הקרקעו' ושאפי' מנה אינו שוה והוא מכר לו במאתים ולא קיבל ממנו אלא מנה אינו יכול להתפיס בכל הקרקע שהוא שוה לע"ע כשער הזול עד"מ נ' זהובים ולתפוס עוד משל הלוקח ממקום אחר כדי נ' זהובים דזה אינו מן הדין ועפ"ר שם כתבתי ישוב אחר לזה:
 

באר היטב

(כ) לחזור:    נ"ל דה"ק דכנגד הדמים שנתן א"י לחזור עכ"פ ואף נגד הדמים שלא נתן יכול לתפוס דהיינו אם קיבל ק' זהו' על המקח שמכר לו שוה ק' בר' אם גברה יד המוכר אינו נותן לו מן השדה כלום עד שיתן לו המנה שנשאר בידו ואם נתן לו ק"נ זהו' א"צ ליתן לו אלא חצי השדה וה"ה אם נתייקרה ועמדה על ש' זהובים והמוכר בא לחזור יכול הלוקח לתפוס על דרך זה לאפוקי אם הוזלה כ"כ שאפילו ק' אינה שוה א"י לתפוס משל לוקח ממקום אחר עד תשלום ק' זהו' שזה אינו מן הדין שישלם לו זה מכיסו עכ"ל הסמ"ע (וז"ל הט"ז וא"ל נימא דמוקמינן בחזקת מרא קמא כדאמרינן במחליף פרה בחמור בסי' רכ"ג דעל הלוקח להביא ראיה שאני התם דיש ספק בגוף הקנין משא"כ הכא דכבר יש מכר בקנין או שטר או בנתינת מקצת המעות רק שע"י אומדנא דהמוכר עייל ונפיק אזוזי אמרינן דנתבטל המקח למפרע וכיון שיש כאן ספק אין לנו כח לקלקל מקח ברור ומזה נ"ל דאף אם לא תפס הלוקח את הקרקע תחת ידו ואין יד שניהם שולטת בה הוי של לוקח וזהו משמעות הרמב"ם שא"י לחזור אלא שאם המוכר מוחזק בקרקע ואמר ברי לי שהייתי עייל ונפיק בדרך שנתבטל המקח מהני ליה תפיסתו כו' ודברי הסמ"ע דכל אח' קנה החצי וגבי לוקח תלוי ג"כ בתפיסה תמוהים מאד לענ"ד עכ"ל).

פירושים נוספים


▲ חזור לראש