שולחן ערוך חושן משפט פח כ

תבעו בחוב אביו והודה לו בחוב עצמו פורע חוב עצמו שהודה בו ונשבע היסת על חוב אביו אם טענו ודאי שהוא יודע שאביו חייב לו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

והודה לו בחוב עצמו כו'. גם זה כתב לאפוקי מדעת הראב"ד דכתב הטור בשמו דס"ל דה"ל כחיטין ושעורים ע"ש אבל הטור כתב דהרא"ש לא הסכים עמו לא בזה ולא בדין שלפני זה:

ונשבע היסת על חוב אביו. וה"ה בהיפך אם תובעו בחוב עצמו והודה בחוב אביו ג"כ הדין כן ב"י בשם ב"ת ד"מ י"ג:

אם טענו בודאי שהוא יודע כו'. פי' כשתובע אומר להיורש ברי לי שאתה יודע שאביך ח"ל דאל"כ לא הי' היורש חייב לישבע וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס ס"ט:

(מ) תבעו בחוב אביו כו'. נרא' דמיירי שתובעו ודאי שהוא יודע שאביו חייב לו וכדמסיק דאל"כ אפי' הודה בחוב עצמו אינו פורע אא"כ עומד בהודאתו אבל יכול לחזור בו ולומר משטה הייתי בך דאע"ג דכתבתי בסמוך סעיף י"ט דבמוד' לו במין מה שתבעו כגון מעות ומעות לא שייך לומר משט' הייתי בך היינו כשזה תובעו אתה יודע שאתה ח"ל מעות משא"כ ביורש שהרי יכול לומר איני יודע כלל משום דבר א"כ מה שמוד' לו דיחויי קמדחי לי' ודמי להנזקין שנים דאע"ג דמוד' לי' אותו תם עצמו שתבעו רק שאומר שהזיק את הגדול ואפ"ה פטור מטעם דלא ה"ל לידע וכמ"ש לעיל סעיף י"ב ולקמן סי' ת' סעיף ד' וכן דמי לאומר מועד הזיק את הגדול והוא אומר מועד הזיק את הקטן דאף על גב דס"ס ממון גמור חייב לשלם לו מן העלי' ואפילו הכי יכול לומר משטה הייתי בך מטעם דלא ה"ל לידע וכמ"ש שם וה"ה הכא כן נ"ל ודוק:

(מא) בחוב אביו כו'. וכ"ש איפכא תבעו בחוב עצמו והודה לו בחוב אביו:

(מב) ונשבע היסת. היינו כשחוב עצמו הוא כמו חוב אביו וזה חוזר ותבעו חוב עצמו אתה חייב לי ולא רציתי לתובעך עתה אבל אתה יודע שאתה חייב לי מכח אביך גם כן סך חוב זה וזה כופר בחוב אביו לכך נשבע רק היסת אבל אם תבעו מתחל' בחוב אביו מאה והוד' לו בחוב עצמו נ' הרי זהו מודה מקצת וישבע שבועת התור' על נ' כמו בסעיף הקודם גבי תבעו מנה הלואה ומוד' לו בנ' פקדון ודו"ק:

(מג) אם טענו ודאי כו' כלומר דאף על גב דאין היורש צריך לשבע ליפטר וכדלעיל ס"ס ס"ט וסי' ע"א סכ"ב היינו כשאין התובע טוענו ודאי משא"כ הכא שטוענו ודאי צריך לישבע היסת וכן פירש הסמ"ע ס"ק ל"ב והב"ח ופשוט הוא ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ע"ה סעיף ט"ז ס"ק נ"ו:

ולפי שנתחדשו ת"ל ית' הרבה דינים מתוך מה שכתבתי בתשעה סעיפים אלו מסעיף י"ב עד סוף סעיף כ' וגם נתברר שדברי הטור והמחבר והר"ב בכמה מקומות בסעיפים אלו אינם ישרים על כן אכתוב מה שעולה מכל מה שכתבתי מן סעיף י"ב עד סוף סעיף כ' על פי סימני הסעיפים

יב) תבעו שני דברים כגון חטים ושעורים והודה לו באחד מהם חייב ליתן לו מה שהודה לו ונשבע שבועת התורה על השאר אבל תבעו חטים והודה לו בשעורים פטור מש"ד אפי' עומד בהודאתו ורוצה ליתן לו שעורים רק נשבע היסת שאינו חייב לו חטים מיהו אם אינו רוצה ליתן לו שעורים פטור אף משעורים ואין חילוק בין טענו חטים ושעורים בשעה ידועה כגון שאומר לו אותם חטים שעורים היו או שעה אחרת כגון שעורים אני חייב לך שהלוית לי בזמן אחר והטעם שיכול הנתבע לטעון משטה הייתי בך לפיכך כשתבעו בחטים והודה לו בשעורים ויצאו מב"ד וחוזרים לשמוע הפסק דין אומרים להן הב"ד בסתם פטור הוא אף שלא טען משטה הייתי בך אבל אם חזר התובע ואמר יתן לי לפחות השעורים שהודה צריך הנתבע לטעון משטה ואי לא טעין לא טענינן ליה. לפיכך אם יש עדים על השעורים חייב לשלם לו השעורים וכן אם תפס התובע כפי דמי השעורים בין תפס קודם שעמד בדין ואחר שעמד בדין קודם שחזר הנתבע מהודאתו אף שתפס בעדים כיון שידע הנתבע שתפס ממנו בעל כרחו כפי דמי השעורים ועמד בהודאתו חייב ליתן לו השעורים אבל אינו מועיל תפיסה בעדים לחטים ואם תפס שלא בעדים בענין שיש לו להתובע מגו דלהד"ם או החזרתי אפי' תפס אחר שחזר הנתבע מהודאתו מועיל תפיסתו בין לחטים בין לשעורים. וכל זה כשתובע טענו ודאי אבל אם טענו שמא אתה חייב לי חטים או שעורים והשיב אני חייב לך בודאי שעורים חייב ליתן לו שעורים וא"י לטעון משטה הייתי בך:
יג) הטוען לחבירו מנה הלויתיך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז שנתת אות' דמים בחפץ פלוני שלקחת אותו והרי הוא קיים והחפץ הוא שלך ובאחריותך הוא בכ"מ שהוא או שהלויתני עליו על מנת שלא להשתלם אלא מגופו דינו כטוענו חטים והודה לו בשעורים שיכול לטעון משטה הייתי בך ופטור אף מן החפץ שהודה לו ואם עומד בהודאתו ורוצה ליתן החפץ או שיש עדים כמו שאמר הנתבע אז בדין הראשון שהחפץ הוא שלו הוא פטור מש"ד דהילך הוא בדין השני שהלוה עליו על מנת שלא להשתלם אלא מגופו חייב ש"ד ואם החפץ שמודה לו הוא באחריות הנתבע כגון שחייב להעמיד לו חפץ כזה מ"מ הרי זה כדין שנתבא' לעיל סעיף ט' בתובעו מנה שבכל מה שיודה לו חייב ואינו יכול לחזור בו לטעון משטה וה"ה איפכא היכא דטעין דאית לי' גבי' חפץ פלוני שוה מנה שמכרתו לי או שהלויתיך עליו שתשלם לי דוקא בחפץ זה והלה מודה לו בחמשים זוז בהלואה לבד דינו כטוענו חטים והודה לו בשעורים אבל אם תבעו דאית ליה גביה חפץ פלוני דשוייה ניהליה אפותיקי אפי' אפותיקי מפורש כיון שיכול לסלקו במעות ומודה לו בחמשים זוז ה"ז מודה מקצת ונותן לו חמשים זוז ונשבע ש"ד על השאר:
יד) תבעו כור חטים וקודם שישלים דבריו וגם כור שעורים מיהר הנתבע ואמר אין לך בידי אלא כור שעורים ואמר התובע גם שעורים היה רצוני לשאול ממך אם כמערי' שמיהר להשיב קודם שיגמור זה טענתו ויתחייב שבועה חייב ליתן מה שהודה וחייב ש"ד על השאר דחשבי' ליה כאלו תבעו כבר שניהם ואם עשה כן לפי תומו פטור מש"ד אבל חייב בשעורים אם עומד בהודאתו ואם חזר בו ואומר משטה הייתי בך פטור ואף אם אומר התובע גם שעורים אתה חייב לי אלא שלא רציתי לתובעך עחה בהם אלא בפעם אחר נשבע הנתבע היסת שאינו חייב לו כלום:
טו) קדם הנתבע ואמר שעורים יש לי בידך ואח"כ תבע התובע חטים וכפר הואיל והודה בשעורים קודם שיתבע החטים אין כאן הודאה מקצת הטענה שלעולם אין מודה מקצת חייב שבועת התורה אלא כשהודה אחר התביעה וה"ה במין אחד כגון שבאו לב"ד וקדם הנתבע ואמר לו אני חייב לך נ' זוז והשיב לו התובע אתה חייב לי עוד נ' זוז והוא כופר פטור משבועת התורה וגם יכול לחזור בו מהשעורים או מהנ' זוז שהודה קודם תביעה אבל אינו יכול לטעון משטה הייתי בך וי"א שבזה ג"כ רואין אם קדם הנתבע והודה בשעורים כמערים ליפטר מן השבועה חייב ליתן מה שהודה וחייב ש"ד על השאר:
טז) וכן אם תבעו חטים והודה בהם ואח"כ תבעו שעורים וכפר כיון שהודה בתביעת החטים קודם שתבעו שעורים אינו מודה מקצת הטענה ומשלם החטים ונשבע היסת על השעורים וי"א שבזה ג"כ רואין אם קדם הנתבע והודה כמערים חייב לישבע ש"ד על השעורים:
יז) תבעו חטים והשיב לו שאינו יודע אם חייב לו חטים או שעורים חייב לשלם לו עכ"פ שעורים ואינו יכול לחזור בו ולומר איני יודע משום דבר או איני חייב לך כלום ונשבע היסת שאינו יודע שחייב לו חטים ופטור מחטים ואם בא לצאת ידי שמים חייב ליתן לו חטים וכן אם השיב לו בתחלה איני יודע משום דבר או להד"ם ועדים מעידים שחייב לו חטים או שעורים משלם לו עכ"פ שעורים ונשבע היסת שאינו יודע מחטים וכן כל כיוצא בזה:
יח) הטוען את חבירו כדי יין או כדי שמן והודה בקנקנים משלם מה שהודה וחייב שבועת התורה בכל ענין דשמן וקנקנים קטעין ליה בין א"ל עשרה כדי שמן או מלא עשר כדין שמן אא"כ א"ל עשרה כדי שמן יש לי בבורך שאז כוונתו רק על השמן שבבור ולא הזכיר כדי אלא משום מדה והרי זה טוענו שמן והודה לו בקנקנים והרי זה כטענו חטים והודה לו בשעורים שפטור כמו שנתבאר לעיל סעיף י"ב:
יט) מנה לי בידך הלואה להד"ם דלא לויתי ממך אבל חמשים דינרין יש לך בידי פקדון או של נזק וכיוצא בזה הרי זה מודה מקצת וחייב ליתן לו חמשים דינרים וא"י לחזור בו וישבע שבועת התורה על השאר וה"ה שאלה ושכירות וכ"ש אם תבעו בנ' של הלואה ופקדון ומודה לו בא' מהן:
כ) תבעו בחוב עצמו והודה לו בחוב אביו או תבעו בחוב אביו שטענו אתה יודע בודאי שאביך חייב לי והודה לו בחוב עצמו פורע חוב עצמו שהודה ונשבע היסת על חוב אביו כשחוב עצמו עולה כסך חוב אביו אבל אם תבעו מתחלה בחוב אביו ק' והודה לו בחוב עצמו נ' הרי זה מודה מקצת וישבע שבועת התורה על נ' ואם אין טוענו ודאי שהוא יודע שאביו חייב לו א"צ לישבע היסת על חוב אביו וגם יכול לחזור בו ממה שהודה בחוב עצמו דכיון שלא תבעו רק בחוב אביו והיה יכול לומר איני יודע א"כ מה שהודה בחוב עצמו יכול לומר דחיתי אותך ומשטה הייתי בך:

עד כאן הוא מה שעולה מכל מה שכתבתי מסעיף ט' עד סוף סעיף כ', והמעיין יראה מה ??? מדברי המחבר הש"ע

באר היטב

עריכה

(כט) יודע: אבל אם אינו טוען שהוא יודע שאביו ח"ל א"צ לישבע היסת על חוב אביו וגם יכול לחזור בו ממה שהודה בחוב עצמו דכיון שהי' י"ל איני יודע א"כ מה שהודה בחוב עצמו י"ל משטה הייתי בך כ"כ הש"ך וע"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}