שולחן ערוך חושן משפט מג יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · מג · יג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

הא דשטרי חוב המאוחרים כשרים דוקא בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר אפי' מאוחרים פסולים אלא אם כן (כתב) האיחור בפירוש: (הש"ך גורס כאן הג"ה דלעיל אין לאחר שום שטר לכתחלה וכו'):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אפי' מאוחרים:    הטעם מפורש לקמן בסימן רנ"ט בטור ובדברי המחבר סס"א ז"ל דאיכא למיחש שמא אח"כ חזר ומכרה להמוכר ומוציא אח"כ זה השטר שזמנו אחר אותה מכירה ויאמר הדרי וזבינתיה ממך עכ"ל ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(כח) אבל בשטרי מקח וממכר. נ"ל ה"ה שטר מתנה וזיל בתר טעמא (עיין בתשו' מ"ש לס' משפטים סי' ס"ה שהאריך להקשות על בעל העיטור ע"ש):


(כט) אפי' מאוחרים פסולי'. הטעם איתא בש"ס ופוסקי' דאיכא למיחש שמא אח"כ יחזור וימכרנ' להמוכר ויוציא אח"כ זה השטר שזמנו מאוחר ויאמר חזרתי ולקחתי ממך פעם שנית וכתבוהו הטור והמחבר לקמן סי' רל"ט. ונ"ל דמסתמא לא יוטל ממנו השטר מכירה שכתב לו שהוא ללא צורך דאע"פ שהחזיר לו השטר לא חזרה המכירה או המתנה דקי"ל כחכמים דפליגי ארשב"ג בפ' גט פשוט דף קס"ט וכדלקמן סי' רמ"ג ס"ט וגם גוף השטר הוא של לוקח כיון שהוא נותן שכר הסופר כדלקמן סי' רל"ח ובע"כ כשרוצה המוכר לחזור וליקחנו צריך לשמור גוף השטר מכירה החדש כמו שאר לוקחים וגם יוכל הלוקח לומר אע"פ שגוף השטר בידי לא אתננו לך כיון דבע"כ צריך אתה שטר מכירה מחדש א"כ תשמור שטרך כמו שאר לוקחים ואם לא תרצה לא אמכור לך (אבל בשט"ח מאוחרים יטול ממנו השטר עצמו ובטל החוב בזה וגם גוף השטר של לוה הוא וצריך המלוה ליתן לו גוף השטר כדלקמן סי' נ"ז כיון שהלוה נותן שכר הסופר כדלעיל ס"ס ל"ט יתן לו וכשלא גוף השטר כד אירכס ליה יכתוב השובר סתם וכדלקמן סי' נ"ד ס"ג כנ"ל) ונלפע"ד שבחנם דחק רשב"ם דף קע"א ע"ב לפרש גבי שטר מכר דאירכס ליה וכתב לו שובר כו' ע"ש דהא גבי שט"ח הוא דקאמר בש"ס בתר הכי דאירכס ליה וכותב לו שובר אבל בשטר מכר לא קאמר בש"ס הכי אלא ודאי כדפרישית:

כתב הב"ח וז"ל ועוד איכא טעמא רבה דכ' זבין ללוקח ראשון בניסן וכ' שטרא בתשרי והדר זבין ללוקח שני באייר וכתב ליה באייר כי אתא ב"ח טריף מלוקח ראשון שזמנו מאוחר שלא כדין טריף ותו איכא טעמא דכי לוה בניסן וזבין באייר ולוה עוד בסיון וכתב לתרווייהו דאקני השתא אי עבדי' האי שטרא מאוחר וכתב ביה דזבין השדה בתמוז אתו הנהו תרי מלוין ויחלוקו השדה שלא כדין שהרי הכל הוא לראשון כיון דזבנה באייר מקמיה דלוה עוד בסיון עכ"ל ודבריו תמוהין מאד דמ"ש ועוד איכא טעמא רבה כו' ליתא אפי' טעמא כל דהו דכי בשביל שיש הפסד ללוקח באיחור השט' יפסיד הלוקח שטרו הלא יאמר הלוקח מה לכם לפסידא דילי אנא ניחא לי בהפסדה ובקיום השטר. ובכל דוכתא לא פסלינן לשטרא אלא כשיש בו ריוח לבעל השטר אבל לא כשמגרע כח בעל השטר. גם מ"ש ותו איכא טעמא כו' נלפע"ד ג"כ דלאו טעמא הוא כלל דהא כיון שאפשר שלקחו הלוקח וחזר ומכרו למוכר וחזר ולקחו ממנו פעם שנית כדאמרי' הדרית זבנית מינך א"כ אין השטר המאוח' ראיה שאז דוק' קנהו ופשיט' שיכול המלו' ראשון לטעון שקנהו ג"כ קודם לכן וזה השטר המאוחר הוא על קניה אחרת מאי אמרתמאן לימא לן דקנהו מזמן הראשון הא השתא נמי יוכל הלוקח לכבוש השטר מכירה ומאן לימא לן דקנהו מזמן הראשון ועוד יש לסתור טעם זה בדרכים אחרי' ודוק. תימה גדולה על הב"ח איך בדה מלבו טעמים שלא הוזכרו בש"ס ובשום פוסק דבש"ס ובכל הפוסקי' לא קאמרינן אלא טעמא משום דילמא הדר זבין מוכר מיניה כו' משמע להדיא דברשות המוכר שטרי מקח מאוחרים כשרים דהא כיון דידע המוכר דשטרו מאוחר לא זבין ליה מיניה עד דהדר ליה שטרא ולפי טועמיה של הב"ח אפי' ברשות המוכר ה"ל להיות פסולים אלא ודאי כדפי' וזה ברור:


(ל) פסולים. נ"ל דאם הודיעו למוכר שאחרו השטר מכר כשרי' ולפ"ז מסתמא כשרים עד שיתברר שלא הודיעו ודוק:


(לא) אין לאחר שום שטר לכתחלה. אם לא שא"א בענין אחר כדלקמן סעיף י"ט וך' ושאר דוכתי דאז הוי כדיעבד:



באר היטב

(כא) מקח:    נ"ל ה"ה שטר מתנ' דזיל בתר טעמא. ש"ך.


(כב) פסולים:    כתב הש"ך נ"ל דאם הודיעו למוכר שאחרו השטר מכר כשר ולפ"ז מסתמא כשר עד שיתברר שלא הודיעו עכ"ל.


(כג) לכתחל':    אם לא שא"א בענין אחר כמ"ש בסי"ט וס"כ ושאר דוכתי דאז הוי כדיעבד. ש"ך.



קצות החושן

(ד) לא כתב דאקני. עיין בהרב המגיד שהניח ב צריך עיון על הרמב"ם שסתם מאוחרין כשרין ולא התנה דצריך דאקני:

ונראה ליישב והוא דהרמ"א כתב בסימן ר"ט בשם י"א דהא דאין מקנה דשלבל"ע היינו בסתם אבל אם פי' לכשיהי' בעולם קני והוא דעת המרדכי בפ' מי שמת ובר"פ י"נ דכיון דאין הקרן אלא לכשיהי' בעולם מהני כיון דאז בשעת הקנין כבר בא לעולם ובסימן ר"ט שם הוכחנו דלעולם לא מהני קנין בדשלבל"ע אפילו אם התנה לכשיהי' בעול' מהא דפריך פ' מי שמת ואי אמרת אין אדם מקנה דשלבל"ע מאוחרין אמאי כשרין דאקני הוא והא קיימא לן מאוחר עד דמטא זימני' לא טריף ואם כן אין הקנין חל אלא מזמן הכתוב בשטר ואז כבר באו הנכסים לעולם ומוכח דאין לחלק:

עיין בתוספות פ' יש בכור דף מ"ט וז"ל וא"ת אי הנך משעבדי דנכסים שקנה מאביו ניחא אבל בנכסים שקנ' הוא היכא משתעבד לפדיונו דהא אימת חל החיוב פדיון עצמו כשהביא שתי שערות שנעשה גדול ותו לא אשתעבד נכסים שקנ' אח"כ דלא כתב לכהן דאקני וכו' וי"ל דנכסים שקנה אח"כ חל עלייהו שעבוד לענין פדיון ואף ע"ג דלא כתב דאקני דכל שעתא ושעתא רכיב עלי' חיובא דפדיון הבן וכיון דחשבת לי' כמלוה בשטר הוי כאלו נכתב אחרי שקנה הקרקעות עד כאן לשונו וביאור הדברים בשאר חוב לא נתחייב רק באותו שעה שקיבל מעות הלואה או בשעה שחתם בשטר היכא דמחייב עצמו בשטר וכמבואר בסימן מ' ומאותו שעה נשתעבדו נכסיו ואתר הלואה או אחר חיוב השט' תו ליכא עלי' חיוב רק לפרוע מה שנתחייב בשעה שנתחייב ואם כן הנכסים שקנה אח"כ הוי לי' דאקני אבל פדיון הבן וכי לא נתחייב רק בשעה שהביא שתי שערות הא כל שעה ושעה רכיב עלי' חיוב משעה שנעשה גדול עד שנותן הפדיון ומשום הכי לא הוי דאקני כיון דקנה נכסים קודם החיוב. ואם כן לכאירה גבי מאוחר נמי רכיב עלי' חיוב מזמן הכתוב בשטר דהא אדם יכול לחייב עצמו אף על פי שאינו חייב ואם כן הרי רכיב עליה חיוב חדש מזמן הכתוב בשטר וכיון דקנה נכסים קודם זמן הכתוב בשטר לא הוי דאקני דה"ל כמו פדיון דאף על גב דנתחייב משעה שנעשה גדול רכיב עלי' חיוב גם אח"כ וכן במאותר רכיב עלי' חיוב מזמן הכתוב בשטר אלא דשאני פדיון דכיון דמלוה הכתובה בתורה בכתובה בשטר הוי' לי' כאלו קנה נכסיו אחר החיוב שבשטר אבל הכא גבי מאוחר לפי הס"ד דלא מהני שעבוד דאקני משום דהוי דבר שלבל"ע א"נ נהי דקנה נכסים אחר החיוב שבשטר מכל מקום אם אין כתוב בו אחריות לאו כלום ואינו גובה ממשעבדי אלא אם כן כתוב בו אחריות נכסים או אחריות ט"ס וה"ל כאלו התנו ואי נימא אין אדם משעבד דבר שלבל"ע הרי הוא ככותב לו שדה זו קנוי' לך לכשאקתנה דלא מהני וכיון דהאחריות שבתוכו נכתב או הותנה קודם שבאו הנכסים לעולם לא מהני מידי כיון דדאקני לא משתעבד אבל למסקנא דקיימא לן דאקני משתעבד תו אין צריך דאקני דממילא משתעבד הנכסים שקנה אחר זמן הכתוב בו בשטר דהא רכיב עליו חיובא מזמן הכתוב בו כמו בפדיון כיון דיכול לחייב עצמו בשטר אף על פי שאינו חייב והאחריות שבתוכו מהני לי' לנכסים שקנה אחר זמן הכתוב בו כיון דדאקני משתעבד והוא נכון ולפי זה אין. לאחר השטר שלא מדעת הלוה דאפשר אין הלוה רוצה בחיוב שיתחייב מתוך השטר כמו שאין כותבין דאקני בלא דעת הלוה למאן דאמר דאקני לאו ט"ס:





▲ חזור לראש