שולחן ערוך אורח חיים תעה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

בלע מצה יצא אבל אם בלע מרור לא יצא דטעם מרור בעינן וליכא ואפילו אם בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא ואם כרכם בסיב ובלעו אף ידי מצה לא יצא לפי שאין דרך אכילה בכך:

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

דטעם מרור בעינן פי' בפה שירגיש במרירו' דהוא זכר למרירות ואם לא ירגיש אין זכר משא"כ במצ' אע"ג דבעי' ג"כ טעם מצה דמ"ה לא יצא אם בישל' כמ"ש סי' תס"א התם לא בעינן שירגיש בפה טעם מצה דלא צוותה התורה על הרגש' בזה אלא על אכילה לחוד ובליעה אקרי אכילה ובלבוש האריך בתי' קושיא זו ובמ"ש לק"מ:

בנוסח דזכר למקדש כהלל י"ל היה כורך פסח מצה ומרור וכן פירש"י בגמרא על הלל שהיה כורכן בבת אחת דהיינו פסח עמהם:


 

מגן אברהם

(יא) בלע מצה יצא:    אבל לכתחלה צריך ללועסו דטעם מצה בעינן (רשב"ם) וא"ת א"כ אפי' בדיעבד לא יצא כמ"ש סי' תס"א ס"ד דלא יצא במבושל משום דליכ' טעם מצה י"ל דשאני התם כשבישל לא הוי תורת מצה עליה והוי כאלו אכל מין אחר שאינ' מצה אבל הכא איכא מצה רק שהוא אינו מרגיש' בפיו לפיכך יצא:

(יב) דטעם מרור בעי':    שירגיש המרירות בפיו:

(יג) ידי מצה יצא:    ולא אמרי' דמבטל ליה המרור למצה כיון שלא לעסן כאחד אבל הלועס מצה ומרור כא' לא יצא דמרור בזמן הזה דרבנן ואתא מרור ומבטל ליה למצ' ובהכי' מתיישבת הא דאכלי' בתחל' כל א' בפ"ע ואח"כ לכורכן יחד דהא סגי כשכורכן ביחד אלא הטעם שלא יבטל המרור למצ' וא"ת א"כ די שיאכל מצה תחל' ואח"כ מצה ומרור י"ל דאז תהי' המצה רשות והמרור מצוה דרבנן ומבטל המצ' המצ' למרור (כל זה בגמ' ובר"ן):
 

באר היטב

(יג) יצא:    אבל לכתחלה יש ללעסו עד שהוא מרוסק ואח"כ יבליע כמו במרור ועמ"א.

(יד) יצא:    ולא אמרינן דמבטל ליה המרור למצה כיון שלא לעסן כא'. אבל הלועס מצה ומרור כאחד לא יצא דמרור בזמן הזה דרבנן ומצה דאורייתא ומבטל מרור למצה כ"מ בגמרא. מ"א ע"ש.
 

משנה ברורה

(כט) בלע מצה יצא:    בדיעבד דגם זה מיקרי אכילה אע"פ שלא לעסה ולא הרגיש טעם מצה ואע"ג דלעיל בסימן תס"א ס"ד פסקינן דאין יוצאין במבושל ומשום דנתבטל טעם מצה אלמא צריך טעם מצה יש לומר דהתם גרע משום דהפת בעצמה אבדה טעם מצה אבל הכא יש בה טעם אלא שהוא לא הרגיש הטעם בפיו ומ"מ כ"ז בדיעבד אבל לכתחלה יש ללעוס אותה עד שירגיש הטעם בפיו:

(ל) דטעם מרור בעינן:    שירגיש המרירות בפיו זכר לוימררו את חייהם:

(לא) ידי מצה יצא:    ולא אמרינן דמבטל ליה המרור למצה וכנ"ל בסקט"ז דלא שייך ביטול אלא כשלועסן ומתערבין ביחד אבל בזה שלא לעסן כל חד וחד לחודיה קאי:

(לב) בסיב:    היא הקליפה הגדל סביב הדקל:

(לג) לפי שאין וכו':    ואם כרך המצה בדבר מאכל ובלע יצא אע"פ שיש הפסק בין המצה לגרונו כיון ששניהם מיני מאכל דרך אכילה בכך [פר"ח]:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש