שולחן ערוך אורח חיים שסח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · שסח · ד · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

נתמעט מכשיעורו אחר שנכנס שבת ראשונה ונשתייר בו אפילו כל שהוא כשר אף לשאר שבתות:

מפרשים

מגן אברהם

(ג) נתמעט:    ואם נשבר העירוב אפילו קודם שנכנס שבת ראשונה שרי כיון דבשעת הנחה הי' שלם (מהרי"ל) ובתשו' רמ"מ כ' דאם נשבר אפילו אחר שבת ראשונה טוב לעשות אחר וטעמו דהא דתנן נשתייר כל שהוא כשר היינו שלם א"נ דכל שנשבר קודם השבת ויש שהות לעשות אחר מקרי תחילת עירוב עכ"ל והנה הרב"י פסק בהדיא דכשר אף לשאר שבתו' גם מ"ש דכל שהוא היינו שלם הוא דוחק בעיני לכן נ"ל כמהרי"ל דכיון שבשעת הנחה היה שלם תו לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו ומ"מ נ"ל דאם לא נשאר בו כשיעור פסול דדוקא כשעושין שיתוף אז העירוב רק שלא לשכח התינוקות לכן כשר בכל שהוא אבל לדידן פסול ואפשר דזהו טעמו של רמ"מ בסימן נ"ח דמסיק דכל רבותיו נהגו לעשו' אחר דס"ל דגם בפרוסה אין להקל אפי' יש בו כשיעו' ומיהו שם משמע שטעמו דגזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו כמ"ש סי' שס"ו דדוק' בא' מזכה לכולם מקלינן אבל עתה שכל אחד נותן קמח לא מקלינן:

באר היטב

(ב) אפי':    ומ"ש בסי' שס"ו שאין מערבין בפרוסה היינו בשבת ראשון. והסכמת האחרונים דאין לסמוך על עירוב שנתמעט ונהגו לעשות אחר שלם עיין. ט"ז ומ"א.


משנה ברורה

(יג) משיעורו - גרוגרת לכל אחד או שתי סעודות למרובין:


(יד) אחר שנכנס - דאלו נתמעט קודם שקידש עליו היום הו"ל כתחלת עירוב אף שכבר הניחו לשם עירוב וכדלעיל בריש הסימן:


(טו) כשר - דלא צריכא שיעור אלא בתחלה ובין בע"ח ובין בשיתופי מבואות:


(טז) אף לשאר וכו' - דאלו לשבת זה כשר אפילו לא נשתייר כלל כיון שהיה העירוב קיים בין השמשות. ועיין במ"א שכתב דדינא דנשתייר כשר הוא רק בזמן הש"ס שהיו עושין עירובי חצרות ושיתופי מבואות כ"א בפני עצמו משא"כ לדידן דנהגינן לעשות שיתוף ועירוב ביחד וכמבואר בסימן שפ"ז פסול לשבת שניה אם אין בו שיעור עירוב ועיין בבה"ל שיש חולקין בזה ולכתחלה בודאי צריך ליזהר להוסיף עד כשיעור:


(יז) שבתות - ואף שקי"ל לעיל בסימן שס"ו ס"ו שאין מערבין בפרוסה היינו כשהיתה פרוסה בשעה שהניחה לשם עירוב משא"כ הכא שנפרסה אח"כ לית לן בה ומ"מ יש מחמירין בשנפרסה קודם בין השמשות כיון שיש שהות עדיין להניח ככר אחר שלם:

ביאור הלכה

(*) אף לשאר שבתות:    עיין מ"ב מ"ש בשם מג"א ולאו דברי עצמו הוא דבאמת מבואר כן בדברי ר' יהונתן בסוגיא זו וכן הוא דעת רש"י במתני' שם דהאי ולא אמרו אדברי ר' יוסי קאי ומ"ש שיש חולקין הוא דעת הטור שפסק בסי' שפ"ז דסומכין על שיתוף במקום עירוב והכא פוסק כר"י דשיורו בכל שהוא אלמא דס"ל דבכל גווני כשר בנשתייר דליכא למימר דמיירי שהיה שיתופי מבואות דא"כ אפילו לא נשתייר כלל מעירובי חצירות נמי כשר דהא סומכין על שיתוף במקום עירוב וכ"כ הב"ח ומהרלנ"ח בהגהותיו בדעת הטור וכן נראה דעת הרשב"א בעה"ק שהעתיק בסתמא דשיורו בכל שהוא ולא חילק דמיירי כשהיה השיתוף קיים וכן באו"ז הגדול מביא הרבה פירושים דמפרשים בהאי ולא אמרו דלא כפירש"י ולפירושם אינו מוכרח דין זה וכן הוא בתוס' ד' מ"ו ע"ב עיי"ש וכבר נתעורר בזה בעל חמד משה ועיין במחה"ש שיישב קצת ועיין באו"ז שם ומשמע דלדעתו הוא מילתא בפני עצמו וע"כ נראה דיש להקל בזה בשעת הדחק וכ"כ בס' שולחן עצי שיטים ולכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה והט"ז כתב עוד טעם שלא לסמוך לכתחלה על עירוב שנתמעט דשמא יתוספו אח"כ דיורין באותה עיר ואז בודאי צריך להוסיף בשבילם כמ"ש סימן שס"ו ס"ט (אכן מה שסיים הט"ז עוד עצה לזה שיאמר כל אדם בשעת ברכה ולכל מי שיתוסף בעיר הזה וזה מהני אפילו כשיתמעט משיעורו כבר השיגו ע"ז כמה אחרונים):.





▲ חזור לראש