שולחן ערוך אורח חיים רעט א
שולחן ערוך אורח חיים · רעט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
נר שהדליקו בו באותה שבת אף על פי שכבה אסור לטלטלו וכן מותר השמן שבנר שהדליקו בו באותה שבת אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותה שבת:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
שהדליקו בו באותו שבת. זהו כרבי יהודה דאוסר במוקצה מחמת איסור ולא כר"ש דמתיר גם בזה ואין איסור אלא כל זמן שהוא דולק עדיין ובלבוש כתוב בתשו' שאלת כאן וז"ל ובהקצאה גמורה כגון נר שהדליקו בו באותו שבת בזה מודה ר"ש דאסור וזהו ודאי טעות דאין ר"ש מודה אלא בשעה שהוא דולק כדאיתא בהדיא בפ' כירה אר"ח בר אבא אר"י אין מוקצה לר"ש אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק ופירש"י ולא משום איסור אלא משום מצוה דהואיל והוקצה למצותו בשבת הוקצה לכל זמן איסור דליקתו ולא יותר עכ"ל וגם באשר"י פ"ק דחולין כתוב ואנן קי"ל כר"ש דל"ל מוקצה אלא בנר שהדליקו בו בשבת והוא ט"ס וצ"ל הדולק בשבת:
מגן אברהם
(א) אסור לטלטלו: דב"ה היה אסור לטלטלו כמ"ש סי' רע"ו סס"ג ומיגו דאיתקצאי לב"ה אתקצאי לכולי יומא ואם יש אימת עכו"ם מותר לטלטלו אחר שכבה (ש"ג) אבל רש"י פי' שעת הדחק סכנה משמע דבשלא במקום סכנה אסור:
(ב) מותר השמן: דבשע' שהוא דולק אסור להסתפק ממנו משום מכבה ומגו דאתקצאי לב"ה וכו' [ר"ן] וא"כ בנר של שעוה בי"ט שרי להשתמש בנותר כמ"ש סי' תקי"ד ס"ג ומיהו בגמ' איכא עוד טעם הואיל והוקצה למצותו כמ"ש סי' תרל"ח גבי נוי סכה וא"כ נר של מצוה שהודלק לשם י"ט וכבה אסור להשתמש בו תשמיש אחר כגון אם הוא משומן אסור לאכלו עמ"ש סי' רס"ג סי"ד וע' בתוס' דף מ"ב ד"ה ואין ניאותין וכו' דמשמע כדברי וכולי יומא אסור מיגו דאתקצאי לב"ה וכמ"ש סי' תרל"ח:
באר היטב
(א) לטלטלו: ואם יש אימת עכו"ם מותר לטלטלו אחר שכבה ש"ג. ולרש"י משמע דוקא במקום סכנה אבל שלא במקום סכנה אסור עיין מ"א.
משנה ברורה
(א) אע"פ שכבה וכו' - והיינו אפילו לא נשאר בו שמן כלל והטעם דכיון דביה"ש היה אסור בטלטול לפי שנעשה הנר והשמן והפתילה בסיס לשלהבת שהוא דבר האסור בטלטול ומיגו דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולי יומא וזהו הנקרא בגמרא מוקצה מחמת איסור דקי"ל ביה לאיסורא. אם יש אימת א"י עליו ע"י הנר [כמו שהיה בזמן האמוראים שהיתה אומה אחת שהיו מקפידין ביום חגם על ישראל שמדליקין נר באותו היום וכל כה"ג] מותר לטלטלו לאחר שכבה [ש"ג וכן הסכים בספר תו"ש ודלא כמ"א ומפמ"ג משמע שאם ירא שיכהו או שאר הפסד ממון לכו"ע שרי]:
(ב) מותר השמן שבנר - וה"ה מותר הנר העשוי מחלב ושעוה שהדליקו בו באותה שבת וכבה [אחרונים]:
(ג) לטלטלו ולהסתפק ממנו וכו' - דהואיל והוקצה בתחלת כניסת השבת דהיינו שבביה"ש כשהיה דולק היה אסור להסתפק ממנו דהמסתפק משמן שבנר חייב משום מכבה וכדלעיל ברסי' רס"ה איתקצאי לכולי יומא שלא להסתפק ממנו אף אחר שכבה וכיון שאסור ליהנות ממנו כל יום השבת ממילא אסור ג"כ לטלטלו דאינו ראוי לכלום ומלבד זה בטלטול גופא הוקצה בבין השמשות שנעשה הכל בסיס להשלהבת וכדלעיל בריש סק"א:
ביאור הלכה
(*) מותר השמן שבנר: עיין במ"ב הטעם משום דאסור להסתפק בביה"ש כשהיה דולק וכו' ע"ש והוא מהר"ן ולפ"ז בנר של שעוה וחלב שכבה ביו"ט [דבשבת אסור בודאי בזה וכן בנר של שומן אף בטלטול משום מוקצה מחמת איסור] היה מותר להשתמש בהנותר איזה תשמיש דהא גם בעת שהיה דולק היה מותר לקצרו מלמטה ע"י הדלקה לפי דעת רמ"א בסי' תקי"ד ס"ג בהג"ה [וע"ש מה שכתבנו ע"ז במ"ב] מיהו בגמרא יש עוד טעם אחר לר"ש דהואיל והוקצה בעת שהיה דולק למצותו וממילא לדידן דקי"ל כר"י אמרינן מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא א"כ לפ"ז ה"ה בנר של שעוה וחלב שהודלק לשם מצות יו"ט וכבה אסור להשתמש בו שוב שום תשמיש אחר ביו"ט דלא הוקצה אלא למצות הדלקה ביו"ט וה"ה אם הנר נעשה משומן וכבה אסור לאכול הנותר אף ביו"ט כ"ז מתבאר מדברי המג"א ותו"ש:.
כף החיים
א סעי' א. נר שהדליקו בו וכו' מי שחש בעיניו ויגדל הכאב ואור הנר מזיק לו אסור לו לטלטלו ולהוליכו לבית אחר. הרב אדמת קודש ח"ב סי' א' ברכ"י או' א' שע"ת או' א' מיהו עיין בשו"ת שדה הארץ ח"ג סי' ט"ו דמתיר ע"י שינוי אפי' ישראל גופיה יעו"ש. והביאו הזכ"ל ה"ש או' ו':
ב) שם. אעפ"י שכבה אסור לטלטלו. משום דמגו דאיתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולא יומא אפי' לאחר שכבה. ואע"ג דר"ש מתיר דלית לי אפי' במוקצה מחמת איסור מגו דאתקצאי לא ק"ל כר"ש בהא. ב"י. וכתב שכ"כ הרי"פ והרא"ש והרמב"ם יעו"ש. וכ"כ הטור בסי' ש"י:
ג) שם. אסור לטלטל. ואם יש אימת עכו"ם מותר לטלטלו אחר שכבה. ש"ג. אבל מפי' רש"י משמע דבשלא במקום סכנה אסור. מ"א סק"א. מיהו התו"ש או' א' כתב דלאו סכנה ממש קאמר דא"כ אפי' הוא דולק שרי ואפ'י בספק סכנה כמ"ש סי' רע"ח אלא דקצת הוא קרוב לסכנה יעו"ש. וכ"כ המחה"ש והא"א או' א' כתב דסכנה לאו דוקא סכנת נפשות אלא כל שיכה אותו או הפסד ממון וכדומה:
ד) שם. וכן מותר השמן שבנר וכו' והטעם משום דבשעת שהוא דולק אסור להסתפק ממנו משום מכבה ומגו דאיתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא. ב"י בשם הר"ן. וא"כ בנר של שעוה ביו"ט שרי להשתמש בנותר כמ"ש סי' תקי"ד סעי' ג' (במ"א סק"ז) ומיהו בגמ' איכא עוד טעם אחר הואיל והוקצה למצותו כמ"ש סי' תרל"ח גבי נוי סוכה וא"כ נר של מצוה שהודלק לשם יו"ט וככה אסור להשתמש בו תשמיש אחר כגון אם הוא של שומן אסור לאכלו. מ"א סק"ב. תו"ש או' ב' אבל לטלטלו מותר. מחה"ש:
ה) שם. וכן מותר השמן וכו' וכן הפתילה נעשית ג"כ בסיס לשלהבת ואסור לטלטל מה שנשתייר ממנה כל אותה שבת. ר"ז או' ב':
ו) שם. אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותו שבת. משמע דלאחר שבת מותר להסתפק ממותר השמן ודומיא דעצי סוכה ונויה שמותרין לאחר החג כמ"ש סי' תרל"ח. וא"ח ומאי שנא ממותר שמן של חנוכה דשורפו משום דהוקצה למצות' כמ"ש סי' תרע"ז תירצו התו' בשבת דף ע"ד ע"א דנר חנוכה עיקרו לאו להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשום חביבותא דנס אינו מצפה שיכבה ומקצהו לגמרי למצוה משא"כ בנר שבת דלהנאתו הוא בא ויושב ומצפה שיכבה ולכך מותר. וכ"כ הר"ן ז"ל בפ' ב"מ ריש ה' חנוכה יעו"ש. מט"י או' ב':