שולחן ערוך אורח חיים מ ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · מ · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי והוא שאין השני מיוחד להם שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד.
- הגה: ואם שניהם אינם מיוחדים להם או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד להם מותר (ועיין לקמן סימן ר"מ סעיף ו') (בית יוסף):
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
ואם שניהם כו'. בב"י כתוב שבדברי ר"י משמע בזה דלא מהני וז"ל ר"י אבל הניחם בכלי שאינו כליין אפילו י' ככלי א' דמי כלומר לא תאמר עשרה שהן כליין דדמו ככלי א' אלא אפילו י' שאינן כליין דייני' להו ככלי א' ומיהו אפילו א' לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד ודייני' ליה ככלי אחד ועם הכלי שהוא כליין ה"ל ככלי בתוך כלי ומותר עכ"ל כ"ה הנוסחא ועפ"ז כב"י דלפ"ז לא מהני ב' כלים שאינן כליין והוא דבר שא"א לאומרו אבל רש"ל הגיה שכצ"ל ל"ת י' שהן כליין דדמי לכת"כ אלא אפילו י' שהן כליין דייני' כו' ול"נ להגיה בדרך זה ל"ת שנים שהן כליין דדמי לכלי א' אלא אפי' י' שהן כליין דייני' להו ככלי א' ע"כ והכוונה שלא נטעה לומר מדאמר אביי תחלה ל"ש אלא שהניחם בכלי שאינו כליין משמע דב' כלים בעינן שאינן כליין ולא מהני כלי א' כליין והב' אינו כליין ועז"א אבל הניחן בכלי שהוא כליין אפילו י' כו' לא מבעיא כלי א' שהוא כליין פשיטא דלא מהני בצירוף כלי שאינו כליין אלא אפי' י' הווין ככלי א' וכשם שכלי א' לא מהני בצירוף כלי שאינו כליין ה"נ בעשר' לז"א שאינו כן אלא ה"ק ל"מ ב' שהן כליין דלא מהני אלא אפי' י' שהן כליין לא מהני וע"ז שפיר מסיים ומיהו וכו' נמצא כל אפין שוין דכלי שהוא כליין מצטרף שפיר עם כלי שאינו כליין:
מגן אברהם
(ב) בית שיש בו תפילין: ואם פירש טלית על הכיס של תפילין שמונח אף על פי שאין כרוך מלמטה שרי (חי' רשב"א ופסקי רקנ"ט סי' ש"ה וכ"מ בגמ'):
כתב בש"ג בשם ריא"ז שהטלית לא מקרי כליין ומיהו נ"ל דאותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו ומיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד הב' של הכיס גדול לא מקרי כליין:
נ"ל אם המזוזה קבוע בפנים בחדר צריך גם כן כלי בתוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה ועיין ביורה דעה סי' רפ"ו ס"ב שכתב שם הט"ז דכיסוי זכוכית לא מהני כמ"ש סי' ע"ה ס"ה וצ"ל דמיירי אפי' פרס סודר ע"ג אסור דבכלי אחד פשיטא דאסור ול"נ דיש לדון להתיר בפריסת סודר דהא לא מתחזיא רק שחז"ל הצריכו כלי בתוך כלי ודי בזכוכית:
ביאור הגר"א
ס"ב והוא כו' ואם כו'. רש"י שם ד"ה אפי' כו' דלא כהר"י. ב"י ועט"ז:
באר היטב
(ג) תפילין: ואם פירס טלית על הכיס של תפילין אע"פ שאין כרוך מלמטה שרי שהטלית לא מיקרי כליין מיהו אותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו ומיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד השני של הכיס גדול לא מיקרי כליין מ"א ותשובת מהריט"ץ סי' קל"א כתב הכיס שאנו מניחין טלית והתפילין מיקרי כלי שאין כליין ומותר לשמש מטתו והיינו דוקא כשלא הכין הכיס אלא לטלית ואח"כ הניח תפילין אז מותר אבל אם מתחלה הכין הכיס לטלית ותפילין אסור דמקרי כליין ע"ש. אם כורך הכיס במטפחת בשעת הדחק מקרי גם המטפחת כלי אחר מהריט"ץ שם. אם המזוזה בפנים בחדר צריך גם כן כלי בתוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה מ"א וט"ז ביורה דעה סי' רפ"ו כתב דבכיסוי זכוכית לא מהני עיין שם משמע דמיירי אפילו פרס סדור ע"ג דאסור דבכלי אחד פשיטא דאסור ומ"א חולק עליו.
(ד) להם: ר"ל דהכלי בתוך כלי לא בעינן שיהא שניהם כלים שאינם מיוחדים רק אחד מהם והכלי שהוא מיוחד מצטרף עם הכלי שאינו מיוחד והרב רמ"א לא בא רק לפרש דברי המחבר ב"י דלא תימא דאם תרוייהו אינם מיוחדים להם או שהפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד יהא אסור הואיל ונקט המחבר בלישנא והוא שאין השני מיוחד להם קמ"ל דמותר אבל כלי אחד אפי' אינו מיוחד לא מהני ואסור.
משנה ברורה
(ד) תפילין — וה"ה חומשים או סדורי תפילות או שאר ספרים בין בכתיבה או בדפוס הכל יש בהם קדושה ובעינן כלי תוך כלי ואפילו אם הן כתב משיט"א [היינו שאינה כתיבת סת"ם והוא רק כתב אשורי] וכריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי דהיא מגוף הספר ובעינן עוד שני כיסויין. ועיין ביו"ד בסי' רע"א בט"ז שם סק"ח שכתב כל המיקל בקדושת ספרים הנדפסין עתיד ליתן את הדין דדפוס הוי כמו כתיבה. אך בתשובת חו"י סי' קפ"ז נוטה להקל בזה בשעת הדחק כשאין לו במה לכסות:
(ה) מטתו — או לעשות צרכיו:
(ו) עד שיוציאם — בחדר אחר או שמפסיק בפניהם במחיצה גבוה יו"ד טפחים. ועיין לקמן בסי' ר"מ במ"א סקט"ו:
(ז) בכלי תוך כלי — ל"ד כלים דה"ה שני כיסויין ואם פירש טלית או שאר כיסוי על הכיס של תפילין אע"פ שהכיסוי אין מכסה רק למעלה ומן הצדדין ולא למטה אפ"ה שרי. ועיין בבה"ל. ואותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחד גדול הרי גם הכיס הגדול נקרא כליין המיוחד להן וצריך עוד כסוי על גבן אם לא שמכסה בטלית על התפילין בתוך הכיס דאז שרי דהטלית אינו כליין וה"ה אם כיס התפילין מחובר למעלה על הכיס הגדול הרי צד הב' של כיס הגדול אין נקרא כליין ומועיל להן אם הפכן. ועיין בביאור הלכה מה שכתבתי בשם הא"ר. כתב המ"א דה"ה במזוזה הקבועה לפנים בחדר צריך כלי בתוך כלי דהיינו שיכסה אותה בב' כסויין ואחד מהם יהיה עכ"פ אינו מיוחד לה וכדלקמן ואם על המזוזה יש כסוי זכוכית אף שהמזוזה נראית מתוכה אפ"ה נחשבת כסוי אחד ודי בפריסת סודר על המזוזה דהא עתה לא מיתחזיא וכ"כ הדה"ח. אבל לכו"ע לא מהני אם יכסנה עוד בזכוכית מלמעלה אע"ג שמכוסה בשני כסויין דהא המזוזה נראית מתוכן. כתב בחכמת אדם נ"ל דבין במזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחלה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי כגון שכרך המזוזה בנייר ואח"כ הניחה בתיק שלה מותר כיון שבתחלה כיון לכך. ויתר כל הדינים בזה נבאר לקמן בסימן ר"מ בעזה"י:
(ח) שאין השני — לאו דוקא וה"ה אם הפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד או ששניהם אינם מיוחדים וכמו שכתוב בהג"ה ואינו אסור כלי בתוך כלי רק אם שניהם מיוחדים אבל אם אחד אינו מיוחד מצטרף עם המיוחד ושרי וההג"ה לא בא רק לפרש דברי המחבר דלא נטעה בלישניה וכלי אחד אפילו אינו מיוחד לא מהני ואסור:
ביאור הלכה
(*) בית שיש בו וכו' בכת"כ: עיין במ"ב במה שכתב ואם פירש טלית וכו' והשמטתי מה שהביא הבה"ט בשם מהריט"ץ שמסתפק בכיס שהי' כרוך עליו מטפחת שכל האחרונים השיגו עליו דודאי שרי מהא דגלימא אקמטרא דשרי רבא בברכות כ"ו אף שהכיסוי העליון אין מכסה מכל הצדדים וכ"ש בזה אך אם שני הכיסויים היה כזה שלא היה מכוסה רק למעלה ולא למטה צע"ק והפוסקים לא הזכירו חילוק בזה. ולענין כיס התפילין שמונח בתוך כיס גדול של הטלית עיין במ"ב שכתבנו דהכיס גדול הוא כליין זהו דעת המג"א והעתיק הדה"ח דבריו. אך הא"ר הביא בשם המהריט"ץ להקל בשעת הדחק בזה והשמטתי זה משום דהא יכול לכסות התפילין בהטלית וכמ"ש בפנים אך נ"מ לכאורה מהא דמהריט"ץ לענין שמותר לצור מעות בשעת הדחק בהכיס של טלית דאינו נקרא מיוחד לתפילין כיון שהוא לשניהם וכ"כ הח"א בכלל י"ד אבל באמת נ"ל דזה לכו"ע מותר וכמו שנבאר אי"ה לקמן בכלל מ"ב בבה"ל עי"ש:.
(*) אסור לשמש מטתו: עיין במ"ב דה"ה לעשות בו צרכיו והוא מהדה"ח וצ"ע מנין לו זה ומלקמן סימן מ"ג סעיף ז' אין ראיה לזה ובודאי דבעי כיסוי [ועיין בסימן שט"ו ס"ב ] אבל כלי בתוך כלי מנין:.
(*) אפילו וכו' כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי: ואפילו אם היו כבת"כ קודם שנתנם תחת הכר וכ"ש אם ע"י צירוף הכר נעשה כלי בתוך כלי כן מוכח מן הרמב"ם. ועיין במ"א סק"ד ועכ"פ בדין זה לא פליגי האחרונים על הרמב"ם:.
כף החיים
(ט) סעיף ב: בית שיש בו תפילין אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי תוך כלי וכו' — ואם פורש טלית על הכיס של תפילין שמונח, אף על פי שאין כרוך מלמטה שרי. מגן אברהם ס"ק ב ומחצית השקל, סולת בלולה אות ב', אליהו רבה אות ב', מט"י אות ב', פרי מגדים אשל אברהם אות ב', וכן כתב הברכי יוסף אות ב' בשם הכלבו סימן כ"א וספר אורחות חיים דף ז' ע"ג, יעו"ש. מאמר מרדכי סוף אות ג', ר' זלמן אות ד', שתילי זיתים אות ד':
(י) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק ב, דאותן המניחים כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול, גם הכיס גדול מיקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו עכ"ל, והביאו דבריו סולת בלולה ואליהו רבה שם. מט"י שם, ר' זלמן אות ג', שתילי זיתים אות ד'. מיהו מהריט"ץ בתשובה סימן קל"א נסתפק בזה, וכתב: כשלא הכין הכיס אלא לטלית ואחר כך הניח התפילין אז מותר, אבל אם מתחילה הכין הכיס לטלית ותפילין אסור דמיקרי כליין, יעו"ש. והביאו דבריו יד אהרן בהגהת הטור ואליהו רבה אות ב'. אמנם הרב החסיד מהר"י צמח בהגהותיו לאורח חיים כתב יד כתב בשם הרשב"א וזה לשונו: הכיס הגדול הנקרא קוראג'ה המוכנת לשים בתוכה הסידור והטלית וכיס של תפילין, אינה כלי מיוחד לתפילין ממש, אלא לשאר דברים הנזכר ולכיס של תפילין. ואולי שבזה סמכו רוב ישראל שאינם מכסים הקוראג'ה והיא בבית תשמישם, עכ"ל, והביא הברכי יוסף אות א', וכתב דזה היפך מהמגן אברהם דאסר ומהריט"ץ נסתפק, עד כאן דבריו, ועיין מאמר מרדכי אות ג' וזכ"ל חלק א' אות ת'. על כן לכתחילה יש לחוש לדברי המגן אברהם, ובדיעבד יש להקל, ועיין לקמן [[#כהח טוב|אות טו"ב}}:
(יא) וכתב עוד שם המגן אברהם, דאם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית, הצד השני של הכיס גדול לא מיקרי כליין, עכ"ל, והביא דבריו סולת בלולה שם, אליהו רבה שם, שתילי זיתים שם. והיינו שהפך הכיס גדול שיהיה התפילין למטה והוי ככלי בתוך כלי ושרי, לבושי שרד, וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם אות ב', ר' זלמן אות ג', פתחי עולם אות ב':
(יב) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — הניחם בתוך טליתו והניח הטלית בתוך התיבה של ספרים, הרי הוא ככלי בתוך כלי, שהרי הטלית אינו כליין. ריא"ז, הביא דבריו בשלטי הגבורים פרק מי שמתו. כנסת הגדולה בהגהת הטור, מגן אברהם ס"ק ב, סולת בלולה אות ב', מט"י אות ב', אליהו רבה אות ב'. וכן כתב מאמר מרדכי אות ג', דאם התפילין נתונים בכיסם ואחר כך כורכים עליהם הטלית, כמו שיש נוהגים שלעולם התפילין מונחים עם כיסם בתוך הטלית, חשוב כלי בתוך כלי יעו"ש, והביא דבריו זכ"ל חלק א אות ת', ודלא כהחס"ל אות ב' שכתב דלא חשוב הטלית אינו כליין, יעו"ש. ועיין בתשב"ץ חלק ג' סימן כ"ו" שכתב דלהניחם בחלון או בתוך תיבה או על גבי דף נראה שאפילו בכלי אין צריך, יעו"ש, והביאו יד אהרן במהדורה בתרא בהגהת הטור:
(יג) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — ובעניין מזוזה כתב המגן אברהם ס"ק ב, דאם קבועה בפנים בחדר צריך גם כן בכלי תוך כלי, ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה. וכתב: ועיין ביורה דעה סימן רפו סעיף ב, שכתב שם הט"ז דכיסוי זכוכית לא מהני. וביאר המגן אברהם דכוונת הט"ז דלא סגי בזכוכית עם כלי אחר, דבכלי אחד פשיטא דאסור; והוא ז"ל התיר, יעו"ש. וכן כתב המגן אברהם בסימן ר"מ ס"ק י"ז בפשיטות דגם המזוזה צריך לכסות בכלי תוך כלי, וכן כתב סולת בלולה בזה הסימן אות ד', מט"י אות ב', אליהו רבה אות ב', יד אהרן בהגהת הטור, זכ"ל בספרו חס"ל חלק אורח חיים סימן ד', וכתב שכן כתב הרב דברי חפץ יעו"ש, חכמת אדם כלל קכ"ח אות יו"ד, קיצור שולחן ערוך סימן ק"ן אות ו', חס"ל אות ב'. אמנם הרב מאמר מרדכי אות ב' כתב על דברי המגן אברהם הנזכר דאינו מוכרח, ומסתמיות דברי מרן ז"ל שם ביורה דעה משמע דמזוזה שבחדר שאיש ואשה ישנים ומשמשים שם אינה צריכה כיסוי כלל, יעו"ש, וכתב שכן משמע מדברי האחרונים, ופרט אם המזוזה מונחת למעלה מעשרה טפחים כמו שהיא ברובה דרובא דיש להקל, דכל למעלה מיו"ד תופס רשות לעצמו, וכמו שכתב בית יוסף שם בשם הפוסקים גבי עיר שיש בה חזירים ומקום טינופת וכו' יעו"ש. וכתב שגם בדברי הט"ז יש לפרש דלא בעי כלי בתוך כלי, והא דלא מהני זכוכית משום דמתחזיא, וכתיב "ולא יראה בך ערות דבר" וכו'. והטעם שלא הצריכו כלי בתוך כלי במזוזה, מפני שהיא בקועה בכותל והיא מקום קביעתה ומצותה ולא בעי זהירות כל כך, שהרי מצוה עושה בקביעותה ומקיים מצותה כמו שהיא שם, מה שאין כן בתפילין וספרי תורה וספרים. ואף כיסוי בעלמא לא בעיא מכח דינא אלא לכבוד בעלמא, עכ"ד. מיהו סיים וזה לשונו: מכל מקום אין בידי להקל, וכן ראיתי נוהגים כשיש מזוזה בחדר שאיש ואשה ישנים משימים בגד עליה מלבד הזכוכית, עכ"ל. וכן כתב ר' זלמן אות ה' אחר שהביא דברי המגן אברהם הנזכר וזה לשונו: ויש מי שאומר שמזוזה כיון שקבועה כולה בכותל ואין בה אלא נקב בלבד, די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר שמבטלו שם ואין צריך כלי בתוך כלי, לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו כשאין נקב פתוח משם לבית, ואף אם המזוזה קבועה בשפופרת, מכל מקום כיון שהיא מחוברת לכותל הרי היא ככותל. אבל סתימת זכוכית אינה מועלת, שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור, כמו שאסרו ערוה בעששית משום "לא יראה בך ערוה דבר", ותשמיש המיטה היא גם כן גנאי ודומה לערוה וצריך סתימא גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה. ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים וכו' עכ"ל יעו"ש. וכן רה"ג בספר זבחי צדק חלק ב' בשו"ת אורח חיים סימן ל"ח העלה להתיר אם המזוזה גבוה למעלה מיו"ד טפחים ויש עליה עור שמכסה אותה ואת שם שדי, יעו"ש, ועיין להרב ל"ח בהלכות מזוזה אות מ"ו. על כן לכתחילה יש להחמיר ולחוש לדברי המגן אברהם ודעמיה, ובדיעבד יש להקל אם המזוזה גבוה למעלה מי' טפחים ומכוסה בכיסוי אחד וגם שם שדי יהיה מכוסה. ואף על פי כן יש להאפיל בכסותו בעת תשמיש שלא יראו רגליו ופניו וראשו, וכמו שכתבתי לקמן אות טו"ב:
(יד) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — והוא הדין אם יש בבית ספרים, אפילו של גמרא, אסור לשמש בו מיטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי, כמו שכתוב בסימן ר"מ סעיף ו'. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם בסימן זה אות ב' וזה לשונו: יראה לי, ספרים המכורכים ומסובבים מכל צד, אפילו הכי צריך כלי בתוך כלי, והכריכה אינה כי אם מגוף הספר, כמו בשלשלת כסף דלאו תיקון מיקרי, עכ"ל. ועיין לעיל אות ד. ולי נראה, דדווקא לעניין תלייה לא חשבינן להו ככלי בפני עצמו, דכיון שהם מחוברות לספר הוי כאלו תולה הספר בעצמו ויש ביזיון; אבל לעניין כיסוי בצריך כלי בתוך כלי, חשבינן הכריכה לכלי א' ויכסה עוד בכלי אחר, וכמו זכוכית דלא חשבינן לה כיסוי לגבי ערוה כמו שכתוב סימן ע"ה סעיף ה', ולגבי כיסוי כלי תוך כלי חשבינן לה לכלי אחד, כמו שכתב מגן אברהם ס"ק ב והבאנו דבריו באות הקודם. וכן כתב החס"ל בסימן ר"מ אות ח', דספרים שיש להם כריכה חשיב כחד כיסוי וצריך לכסותם בכיסוי אחר שאינו מיוחד להם, עד כאן דבריו. אחר כך ראיתי בשו"ת אהל יוסף סימן ב' שכתב דהכריכה לא חשיבא כיסוי כלל וצריך כלי בתוך כלי חוץ מן הכריכה, יעו"ש. מיהו נראה דספרים הנדפסים יש להקל ולחשוב הכריכה לכיסוי כלי אחד ולכסות עוד בכלי אחר שאינו כליין, כיון שיש מקילין בספרים הנדפסים, כמו שכתבתי באות ט"ז:
(טו) ספרי תלמוד צריך כלי בתוך כלי. סימן ר"מ סעיף ו. אליהו רבה אות ב'. וכתב פרי מגדים באשל אברהם אות ב' דהוא הדין סידורי תפילות בעינן כלי בתוך כלי, ואפילו כתב גימשע"ט יעו"ש. ועיין אליהו רבה שם שכתב על מה שכתב הבית יוסף בשם התוס' והראב"ד על שאר ספרים דדי בכיסוי בעלמא, נראה לו דאין צריך כלי בתוך כלי, וכתב דכן מבואר בכל בו דר"ר[2] יעו"ש. ועיין פתחי עולם סימן ר"מ אות פ"א שכתב בשם חוקי דרך וחו"י, דספרים בכתב אשכנזית משיטא או שאר שאינם כתב אשורית אינם קודש, ואפשר דלא חמירי כולי האי לענין איסור תשמיש בשעת הדחק, ומכל מקום אין לסמוך גם בזה הלכה למעשה אם אפשר, עכ"ד. ונראה לי דאם לא אפשר יש להאפיל בכסותו רגליו פניו וראשו, כמו שאכתוב לקמן אות טו"ב:
(טז) ספרים המודפסים צריכים דווקא כלי בתוך כלי. שו"ת אהל יוסף סימן ב', והביאו אשל אברהם סימן ר"מ אות א', וכן כתב מ"ב בתשובה סימן צ"ט, וכן כתב ט"ז ביורה דעה סימן רע"א ס"ק ח, והביא דבריו אליהו רבה אות ב', וכן כתב חכמת אדם כלל קכ"ח אות יו"ד, קיצור שולחן ערוך סימן ק"ן אות ו'. מיהו מתשובת סם חיי שנדפסה בסוף הספר משמע דדי בפירש עליהם סדין בעלמא, ומכל מקום סיים: והמחמיר תבוא עליו ברכה, יעו"ש, והביאו אהל יוסף ואשל אברהם שם, וכן כתב אליהו רבה שם, וכן כתב אליהו רבה בשם חו"י סימן קפ"ז דיש להקל בזה בשעת הדחק, וכן כתב פתחי עולם בסימן זה אות ג' בשם סדר היום דבשעת הדחק יש להקל בספרים הנדפסים, ועיין לעיל אות י"ד ובאות שאחר זה:
(טוב) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — כתב בספר שנות חיים למה"ר שלמה קלוגר ז"ל סימן קי"ח, דאם מכסים כל גופם האיש והאשה בשעת תשמיש – אין צריך מחיצה או כלי בתוך כלי, יעו"ש, והביאו פתחי עולם סימן ר"מ אות כ"ב. מיהו הרב פנים מאירות חלק א' סימן ע"ד כתב בפשיטות היפך זה, יעו"ש, ועיין להרה"ג רב פעלים ז"ל בחלק א' סימן ט'. אמנם הח"ל סימן ר"מ אות ח' כתב וזה לשונו: ואם אי אפשר בעניין אחר, יש אומרים שמותר לשמש בחדר שיש בו ספרים בזמן עונה וליל טבילה וליל יציאתו וביאתו מן הדרך על ידי שיאפיל בכסותו, עד כאן לשונו. על כן נראה, כיון דיש פלוגתא בזה – יש לעשות זה סניף לדבר אחר, דהיינו לכל מקום שיש מחלוקת בין הפוסקים ואי אפשר לו לעשות כדברי המחמיר לאיזה סיבה שיהיה, וצריך לילך כדברי המיקל, יש לעשות זה גם כן, שיאפיל בכסותו לכל גופו וגם פניו וראשו. ולא עוד אלא נכון לכל אדם לנהוג כן; חדא – משום צניעות, ועוד, שמא ישכח איזה ספר או איזה דבר מכתבי הקדש ולאו אדעתיה לכסותו ותהיה זה לו לרווח והצלה:
(חי) שם: או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' — והוא הדין לניירות שתולין בבית היולדת שכתוב בהן שמות ופסוקים, אסור לשמש בו מיטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי. וכל שכן שאסור לעשות שם צרכיו. חס"ל אות ב':
(יט) שם: שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד — כתב החס"ל אות ב': לא יפה עושים אותם האנשים שמייחדים איזה כיסוי לכסות הספרים וכל דבר שבקדושה אשר בבית, וקבוע שם במסמרים; דכל שהוא מיוחד להם, לא נפקי ידי חובת כיסוי כלי תוך כלי. וכן אם המזוזה היא תוך החדר או במקום שעושים שם תשמיש של גנאי, לא מהני אם יכסנה בכמה כיסוין מתחילת עשייתה, דכולן כלי אחד חשיבי, אלא צריך שיניח מסמר קטן על גביה לכסותה בדבר שאינו מיוחד לה, כי היכי דליחשב כלי תוך כלי, עכ"ל. מיהו הרב חכמת אדם ז"ל כלל קכ"ח אות יו"ד כתב, דבין מזוזה או שאר ספרים, אם עשה מתחילה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי, כגון שכרך המזוזה בנייר ואחר כך הניחה בתיק שלה, מותר, עכ"ל. ונראה דבספרים המודפסים ובמזוזה יש להקל כהוראת חכמת אדם, כיון שבלאו הכי יש מקילין כמו שכתבנו לעיל אות י"ג ואות ט"ז:
(ך) שם הגהה: ואם שניהם אינם מיוחדים וכו' — הא מילתא דפשיטא, אלא דאצטריכא ליה לאפוקי מאי דמשמע מדברי תלמידי רבינו יונה. אבל באמת אין סברה דתרי דאינן כליין לא יועילו. ומהרש"ל הגיה הלשון וכמו שכתב בשמו הט"ז. והט"ז הגיה הגהה אחרת, ופירש דברי תלמידי הר' יונה והוא דרך חריף, ודו"ק היטב. ברכי יוסף בשיורי ברכה אות א'. ועיין בית יוסף וב"ח. מאמר מרדכי אות ד':
(כא) שם בהגהה: או שהפנימי אינו מיוחד וכו' — אבל אם הם בכלי אחד, אפילו אותו כלי אינו מיוחד להם אסור. לבוש. שתילי זיתים אות ג'. והוא פשוט:
(כב) שם בהגהה: והחיצון מיוחד להם מותר — וכל שכן איפכא. לחם חמודות פרק מי שמתו אות קס"ג. ב"ח. אליהו רבה אות ב'. שתילי זיתים אות ד'. פתחי עולם אות ד':