שולחן ערוך אבן העזר ו ה

יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה, חוששין לקול לאוסרה לכהן. ודוקא שיצא הקול בלא אמתלאה, אבל אם יצא עם אמתלאה, כגון שיצא הקול שקדשה או גירשה על תנאי, או שזרק לה קדושין או הגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה, אין חוששין לקול. ואם יש אמתלאה בגירושין ולא בקידושין, חוששין לקול הקדושין לאוסרה לעלמא ואין חוששין לקול הגירושין לאוסרה לכהן. ודוקא שיצא האמתלאה עם הקול מיד אבל אם יצא הקול ברור, ולאחר זמן יצא האמתלאה, אינה מבטל הקול. ואם אח"כ נתברר שהיה הקול שקר, אפי' לא היה שם אתמלאה, מבטלין אותו. וכל קול שלא הוחזק בב"ד, אינו קול לחוש לו.

(ועיין לקמן סי' מו יצא עליה קול חלוצה, י"א דלא חיישינן):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ו) כגון שיצא הקול שקידשה או גירשה על תנאי: יש לדקדק אם יש קול בקדושין ולא בגירושין מ"מ אסורה לכהונ' מחמת הגרושין כמבואר לעיל בהג"ה סעיף א' ויש לחלק:

(ז) ולא בקדושין חוששין לקול הקדושין: זה הוא דעת הראב"ד והר"ן אבל הרמב"ן חולק ע"ז ע' לקמן סימן מ"ו ס"ק ד' העתיק הב"י ל' הר"ן בזה שהביא דעות הראב"ד והרמב"ן:

(ח) יצא עליה קול חלוצה: י"א דלא חיישינן זהו ל' הרמב"ם (פי"ז מהא"ב) והסכים המגיד על ידו וזה לשונו וכבר נתבאר דבספק חלוצ' לא גזרו וה"ה וכ"ש ודאי קול אפי' שהוחזק בב"ד עכ"ל ולפי' זה היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה (שכתבתי לעיל סעי' קטן א') ול' לא חיישינן לא משמע הכי והראב"ד נחלק על הרמב"ם בחליצה ע"ש:

בית שמואל

עריכה

(י) ונתגרשה: משמע מרש"י אפילו יצא קול סתם שנתקדשה ואח"כ יצא קול שנתגרשה מותרת לכל העולם שהוא קול וקול בתרא סותר לקול קמא וכ"כ הרמב"ם פ"ה דין ך' והראב"ד כתב דוקא שיצא קול שניהם יחדיו דאל"כ לא חיישינן לקול בתרא ואסורה לעלמ' מפני קול סתם שנתקדשה לפלוני שיצא הקול בתחילה ונראה דכן הוא דעת הטור לכן כתב שיצא הקול שנתקדשה ונתגרשה מיד ולא כב"י שכתב בבדק הבית מה שכתב הטור מיד לרבות' כ"כ דאין דרך לגרש מיד וגם ב"ח משיג עליו, אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קידושין לא משגיחין בקול שיצא אח"כ שנתגרש' ומותר' לזה שיצא הקול שקידשה אפילו אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר ואם יצא תרי קולות בפ"א אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין וכ"כ בדרישה דאסורה לזה:

(יא) או גירשה: כ"כ הטור ונ"ל דה"פ דאם יצא אמתלא בחד מהני הן בקידושין הן בגירושין תו אין חשש לענין איסור כהונה דאם יצא אמתלא בקידושין אמרינן דליכ' קדושין ממיל' ליכ' גירושין וכ"כ בפרישה מיהו קשה מנ"ל להטור למיקל בזה כיון שיצא קול גירושין קול זה מחזיק קול הקידושין ומתני' דתני ובלבד שלא יהא שום אמתלא י"ל היינו בקידושין לבד אם יש אמתלא לא חיישי' וכן בקדושין וגירושין על תנאי לא חיישי' אבל מהטור והמחבר משמע בקידש וגירש מבטל אמתלא של קדושין וגירושין וא"י מנ"ל, ומה שהקשה בח"מ ממ"ש בסעי' א' אם נתגרשה אפילו מחמת קול אסורה לכהן י"ל שם הטעם שמא איכא דשמע מגט ולא שמע מקדושין כמ"ש בתשובת רשב"א סי' תק"ן משא"כ כאן דיצאו הקולות בפ"א גם י"ל שם ראינו הגט וכאן ליכא אלא קול:

(יב) קול חלוצה: כן הוא דעת הרמב"ם פי"ז וכתב המגיד כיון דחלוצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו וכן בקול לא גזרו אפי' קול המוחזק בב"ד וגירסת הרי"ף ורמב"ם שם סוף גיטין הכא בעולה אין חוששין כו' חלוצה אין חוששין ושם פי"ז דין י' משמע לכתחילה אסורה ספק חלוצה וכן משמע מרש"י יבמות דף כ"ד מיהו קול חלוצה משמע דמותרת לכתחיל' ועדיף מספק חלוצה ולא גרע מקול שיצא שיש עידי טומא' דמותר' לכתחילה כמ"ש בסי' ז' סעיף ז' והראב"ד ס"ל קול המוחזק בב"ד הוי כבירור ותצא מיהו נראה עיקר כשיט' הרי"ף והרמב"ם וכן הסכים המגיד:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שנתקדשה ונתגרשה בטור כ' ונתגרשה מיד ותמה ב"י בפ' ב"ה ל"ל אך מיד ולכך לא כתבו כאן בש"ע וי"ל דמ"ש הטור פירושו דקול הגירושין יצא ג"כ מיד באותו השעה שיצא קול הקידושין כמש שאח"כ אצל אמתלא אבל באמת הגירושין עצמן היו זמן רב אחר הקידושין וכ"כ הר"ן בשם הראב"ד:

לאוסר' לכהן פי' אם מת הראשון שיצא הקול עליו:

ואם אח"כ נתברר זה קאי אבל הקולות שיצאו אפי' בלא אמתלא:

באר היטב

עריכה

(ט) ונתגרשה: דוק' שיצ' קול שניהם יחדיו אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קדושין לא משגיחין בקול שיצ' אח"כ שנתגרשה ומותרת לזה שיצ' הקול שקידשה אפי' אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר. ואם יצא תרי קולות בפעם א' אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין כן הוא לדעת הראב"ד ודלא כהרמב"ם עיין ב"ש.

(י) חיישינן: כיון דחליצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו ה"ה בקול לא גזרו אפי' בקול המוחזק בב"ד. ולפ"ז היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה מיהו הלשון לא חיישינן משמע דמותרת לכתחלה ועדיף מספק חלוצה אחרונים.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}