שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/ל
ענין ל: אל החכם הותיק הדיין כמה"הר שלמה דוראן נר"ו. על ענין אום אל כימר אלמנת ר' יוסף סוסי נ"ע שתבעה את שלום עדא יצ"ו בעד מה שיש בידו מופקד משל חמיו ר' יוסף הנז' ואמרה לי כי שלום הנז' הביא הפנקס לכ"ת ועשית חשבון ביניהם באופן שיטול שלום הנז' עשרי' דינרי זהב ממה שנשאר לו מהנדונייא שהוציאה לו שמתה והוא ירשה ונשאר לו על ר' יוסף סוסי העשרי' דינרים הנז' ועתה יטול אותם ממה שיש תחת ידו. וביום ההוא כשהיינו בבית הוועד דברנו פה אל פה בענין זה ואמרתי אני לכ"ת ששלום עדא אין לו להגבות מה שנשאר לו מהנדונייא על חמיו יוסף סוסי כי אחר שמתה האשה קודם הגבייה אין לבעל בהם כלום ואינו יורשה בהם ואני לא היית זוכר הדין היטב רק אמרתי לכ"ת אותם דברים בנים ולא נים תיר ולא תיר ולפי הנראה כי כ"ת לא השגיח כלום בדברי ולא עיינת בזה בדברי הפוסקים כלל ולזה כאשר אמרה אלי אום אלכיר הנז' כי כ"ת הוציא לה העשרים דינרי זהב מראש ממון חזרתי לעיין בדברי המשנה והגמ' והפוסקי' לעמוד על אמיתת הדין הזה חזיתי ואספר'. וממע"כת תצא תורה. ואם האמת אתי תבשרני בשורה טובה. ואם לאו תודיעני דרך הישרה ואנא קמי דמר מודינא ואמינא מודים מודים בכריעה כחזרא:
לא נעלם מעיני כ"ת מ"ש בעל הטורי' ז"ל סי' נ"ה וז"ל מתה אין הארוס מטמא לה וכו'. כתב לה אביה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה ומתה אינו יורשה. ופי' רש"י ז"ל מת מן האירוסין. ור"ת פי' אפי' נשאת אם מתה קודם שיבואו ליד הבעל אינו יורש אותה וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל. ובסי' נ"ו כתב מסרה האב לשלוחי הבעל וכו'. או שהיה לבעל חצר בדרך ונכנסה עמו ונתייחדה עמו מסתמא לשם נישואין נכנסו ויורשה אם הגיעה נידונייתה לידו אבל אם לא הגיעה לידו אינו יורשה לדעת ר"ת כדפירשתי לעיל. והרמב"ם ז"ל כתב שיורשה אפי' שנדונייתה בבית אביה. ועתה האדון י"א הגם כי כל דיננו הם על פי הרמב"ם ז"ל לבד מתלת בנ"ד שבתחלה בהיות יוסף סוסי חי וקיים נפלה הכחשה בינו ובין שלום עדא כי אמר יוסף סוסי לשלום עדא כי כל מה שקבלתי עלי להוציא לבתי בנדונייתה הכל פטרתי עס"פא ולא נשאר לך עלי כלום. א"כ איך לאחר הכחשה זאת שעשה יוסף הנזכר לחותנו שלום הנז' נניח אחרינו מתקנת הרא"ש ור"ת והטור ז"ל דלדעת כולם אין הבעל יורש מה דעדיין לא נכנס בידו מהנדונייא ואפי' האב מודה. כ"ש הכא שהכחיש. א והלא כלל יש לנו דמקום שהפוסקים חולקים אלו מחייבין ואלו מזכין והממון ביד אחר אין להוציא מידו דאמר לו אייתי ראיה דלית הלכתא כהני גברי ארייוותא דפטרי ואשלם לך. וכדכתב מה"ריק ז"ל בתשובותיו כמה פעמים וכן בעל תרומת הדשן ז"ל וכ"כ א"ז הרש"בש ז"ל בתשובותיו וז"ל כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא נקיטינן הכי להקל על הנתבע כמו שכתבו המפרשים ז"ל בפ"ק דע"ז וכ"כ הרמ"בן ז"ל והר"ן ז"ל בפ' אלו טרפות עכ"ל: ומה גם עתה בנ"ד דהנתבע בחייו הכחיש ואמר לתובע לא אית לך גבי מידי ואיך לאחר מיתה נגבה מהיורשים לתת לשלום עדא ירושת הנשאר לו מהנדונייא וכאמור לעיל והיא פלוגתא דרבוותא ורבו המזכים על המחייבים:
ב ואי מעיינינן שפיר אין אנו צריכין להני מילי דבנ"ד לא אשכחן פלוגתא כלל אלא כ"ע מודים שהאשה אם מתה אפי' לאחר נישואין שאין הבעל יורש נדונייתא אם היא עדיין בבית אביה כלו שלא זכה לה כלו' ולא ייחד לה כסות או כלים ידועי' שאין מחלוקת רז"ל אלא אם קנה לה האב כסות או כלי וייחדן לנדונייתא ומתה ועדיין הם תחת ידו. אבל אם לא קנה לה בגדים בייחוד אע"פ שקבל על עצמו לתת לה ומתה אין לבעלה כלום במה שקבל על עצמו לתת אם עדיין לא נתן:
וזה לשון המשנה ולשון מפרשיה ע"ה. תנן בפ' נערה (מ"ח ע"א) לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנישואין וכו'. ותניא בגמ' (שם ע"ב) הלך האב עם שלוחי הבעל וכו'. מתה האב יורשה אע"פ שכתובתה בבית הבעל מסרה האב לשלוחי הבעל וכו' מתה אף על פי שכתובתה בבית אביה בעלה יורשה. ופי' רש"י ז"ל אע"פ שכתובתה וכו'. מטלטלין שייחד אביה לנדונייתא. הרי בפירוש אמר רבינו ז"ל מטלטלין שייחד לה אביה לנדונייתא מכלל דאין בעלה יורשה אלא אם כתובתה מיוחדת כסות וכלים שאז אע"פ שעדיין הם בבית אביה בעלה יורשה. אבל אם עדיין לא ייחדם לה אלא קבלם עליו לבד אין בעלה יורש אותם. ולד"ן דיילפא רש"י ז"ל מלשון הברייתא עצמה דמרישא נשמע לסיפא דברישא אמרי' אע"פ שכתובתה בבית בעלה ועל כרחין לא שייך למימר הכי אלא בכסות וכלים שנתן לה אביה שהביאה עמה לבית בעלה והגיעו לרשות הבעל קודם שהגיעה היא וכן ג"כ בסיפא דאמרינן אע"פ שכתובתה בבית אביה על כרחין דומיא דרישא היא ויש לומר דהיינו כסות וכלים שכבר הם קנויי' ומיוחדי' אליה רק עדיין הם בבית אביה ולהכי אמרה מתניתא אע"פ שכתובתה בבית אביה ולא קאמרה ברשות אביה והחלוק מבורר וקל להבין ובהני הוא דקאמרה מתניתא הבעל יורש אותם אם מתה אבל אם עדיין לא נתייחדו לה הכסות והכלים לא אמרינן שיירש הבעל בהם כלום אם מתה. וז"ל הריב"ש ז"ל בתשובה סי' ס"ד דבר פשוט הוא שהבעל יורש כל נכסי אשתו וכו'. עוד ולא סוף דבר בנדונייתה שהוא מוחזק בה שהרי קבל עליו אחריות וכו'. עד אל' אפי' היו עדיין ברשות האב אלא שייחדן לה בכתובתה מתה בעלה יורשה. כדתניא פרק נערה (שם) או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נישואין אע"פ שכתובתה בבית אביה מתה בעלם יורשה ופי' כתובתה נדונייתא עכ"ל הרי בפירוש פירש הרי"בש זלה"ה שאין הבעל יורש אלא אם ייחדן לה לכתובתה שכן התנה ואמר אלא שייחדן לה בכתובת'. דאי לא תימא הכי לימא אפי' עדיין היא ברשות האב ולשתוק וזה הדבר ברור ולברר הדבר היטב הביא לשון הרא"ש ז"ל שכתב בתשוב' הביאה הגאון מהרי"ק ז"ל בטור א"ה סי' קי"ח וז"ל אם יברר ראובן בעדות ברורה שאשתו חייתה אחר מורישה זכה בירושת' ולא דמי לנדוניית חתנים שלא גבו דשאני התם דנדונייא שהאב פוסק בדעתו תלייא וכו' עד אבל כי האי לא אזלי בתר אומדנא אלא בממון שפסק האב ועודנו בידו דלא מפקינן מיניה אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נכסי מלוג בהאי לא תקון רבנן והבו דלא לוסיף עלה ע"כ. א"כ כל זמן שלא ייחד לה מה שפסק אם מתה לא יירשנה הבעל ואין מוציאין מהאב וכ"ה בנ"ד שנפלה הכחשה בין האב ובין חותנו וכנז' לממלה וגם אלו העשרי' ד"ז לא נתייחדו בכסות וכלים וכו'. וכן נמי משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהל' אישות וז"ל הבעל קודם לכל אדם וכו'. ומאימתי יזכ' וכו'. עד אע"פ שכתובתה עדיין בבית אבי' בעלה יורשה מדקאמר ז"ל כתובתה עדיין בבית אביה משמע דהיא מיוחדת והוכנת אלא שעדיין היא בבית אביה שזהו משמעות ועדיין היא בבית אביה. הנה נראה מכל הדברים האלה שאין לבעל ירושה בנדוניית אשתו אלא אם ייחד לה כסות וכלים בבית אביה אפי' שעדיין הם בבית אביה אבל במה שפסק לה ולא ייחד לה כסות וכלים אין לבעל בהם ירושה:
ופלוגתא דא דנפלה בין רש"י ז"ל ור"ת והבאים אחריה' זצ"ל לפי שמצינו ברייתות דפליגי חדא אמרה (כתובות מ"ז ע"א) ת"ר כתב לה אבי' כסות וכלים שיבואו עמה לבית בעלה מתה לא זכה הבעל בדברים הללו משום ר' נתן אמרו זכה הבעל בדברים הללו. ופסקו הפוסקים כת"ק. ופי' רש"י ז"ל אם מתה מן האירוסין וכו' מבואר בדברי רבינו ז"ל דאם מתה מן הנישואין כ"ע ל"פ דזכ' הבעל בדברי' הללו. וא"כ הברייתא הסתמית האחרת שכתבנו לעיל שאמרה אם באה האשה עם שלוחי הבעל וכו' אם מתה אע"פ שכתובתה בבית אביה הבעל יורשה היינו ככולי עלמא. ור"ת ז"ל פירש ההיא דלא זכה הבעל בדברי' הללו אפי' לאחר הנישואין ולפ"ז הברייתא הסתמית שאמרה הבעל יורשה אע"פ שכתובתה בבית אבי' אתיא כר' נתן ולא כת"ק דלת"ק אביה יורשה כן פירשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל. וכמו שהביא זה מהרי"ק ז"ל בטור וכתבתי זה הקדמה לתי' קושיא אחת אם יקשה אותה מי שירצה להקשות אותה על דברנו והיא שהבריתא אמרה כתב לה אבי' כסות וכלים ומתה לא זכה הבעל בדברים הללו וכו'. משום ר' נתן אמרי וכו' ופי' רש"י ז"ל דלאחר אירוסין מיירי אבל לאחר נישואין כ"ע אמרי דזכה הבעל וא"כ י"ל דאפי' בכתב לה אבי' לבד כלו' שפסק לה ולא ייחד אמרה הבריתא שלאחר נישואין זכה הבעל כפי פי' רש"י ז"ל שכן משמעות לשון הברייתא שאמרה כתב לה אביה. ומזה יש קושיא למסקנתינו דאמרינן דאין ירושה לבעל אא"כ ייחד לה אביה וכו'. על כן הבאתי דברי בעל התוספת ז"ל שכתבו דלדעת רש"י ז"ל שהבריתא שאמרה הבעל יורשה אע"פ שכתובתה בבית אביה אתיא ככ"ע כלומר כת"ק דאותה ברייתא דאמרה לא זכה הבעל בדברי' הללו וכ"ש כרבי נתן דלא אמר ת"ק לא זכה הבעל אלא מן האירוסין אבל מן הנישואין מודה דזכה הבעל ובאותה בריי' פירשו ז"ל שכתובת' בבית אביה מטלטלין שייחדן לנדוניית' א"כ בהאי נמי דאמרינן דזכה הבעל לאחר נישואין היינו בדייחד לה וכו'. ומ"ש הבריי' כתב לו וכו'. דמשמע דאפי' לא ייחד לה אלא פסק לה לבד י"ל דמשום דעיקר הבריי' לאירוסין איתשיל' ובאירוסין על הרוב לא עבדי אינשי אלא פסיק' ולזה אמר' המשנה בלשון פסיקא ולאו דוקא כתב לה אלא אפי' ייחד לה אם מתה מן האירוסין אמר ת"ק דלא זכה הבעל וכו' ואם מתה לאחר הנישואין זכה הבעל כפירוש רש"י ז"ל ולפירש ר"ת אפילו לאחר הנישואין אמר ת"ק דלא זכה. ומה שפירשנו בלשון הברייתא הוא מוכרח דאי לא תימא הכי ונימא כתב דווקא ולא שייחד וא"כ אם ייחד לה ומתה הארוס יורשה אליבא דת"ק לפי' רש"י ז"ל דאמר דבאירוסין משתעייא בריי' וזה אינו דלרבנן הארוס אינו יורש כלום אפי' אם ייחד וא"כ מה שאמר' הבריי' כתב לה היינו אפי' אם ייחד לה. וכפי זה פירש רש"י ז"ל בפירש הברייתא ההיא דכתב וז"ל כתב לה פירות כסות וכלים פסק לה האב בנדונייתא שתכניס לבעלה מטלטלין כגון פירות התלושין וכסות וכלים וכתבו לה מן האירוסין עכ"ל ז"ל הרי בפירש קאמר דבייחד לא עסקינן דהיינו דקאמר פירות תלושין וכו'. וכתבן לה מן האירושין שר"ל שייחדן וכתבן לה ובהאי קאמרי רבנן דלא זכה מן האירוסין אבל מן הנישואין זכה משום דייחדן לה וכתבן לה. ולפירש ר"ת אפילו לאחר נישואין לרבנן אם מתה אינו יורש'. וההיא ברייתא אחרינא סתימתא' אתייא כר' נתן וכתבו התוספות ז"ל שבאה הלכה למעשה לפני ר"ת בחתן אחד שמתה אשתו והיה אבי הכלה מוחזק בנדונייתא ופסק לה זכה הבעל מכח הברייתא הנזכר לפי פירושו דפירש דבנישואין איירי. ובנ"ד לית דין ולית דיין שמאחר שלא ייחד לה האב וכ"ש שנפל' ההכחשה בין האב והבעל בהיות האב בחיים ולכן אין לבעל כלום בירושת העשרים דינרי זהב. זהו מה שאליו דעתי נטת' וכבר קבלתי עלי שלא לדבר לענין הדין במבטא רק בכתב מפרש ובשט'. והוא יתב' יורנו דרכו הישר'. וימציאנו חנינה לקבוע עתים לתורה. כי הלב צר מן המצר. והיד תקצר. וכל אחד ממנו כח לא בצר. ורחמיו ית' מרובים כי חנוניו ית' הם חנונים. ומרוחמיו הם המרוחמים. ואדוני שלום נאם המסדר משנתו קמי' מאריה. שלמה דוראן ס"ט: