שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/כט
ענין כט: עוד לו נר"ו בבואו הנה ודברנו עמו פה אל פה. וראיתי עדיין הוא רוצה למצוא זכות ללאה הנז' מצד הטענה הנזכר' דאנן סהדי ואומדנא דמוכחא היא שלא היה בדעתה לתת ממונה בעד המת אלא בעד החי ואמר כי לאה הנזכר נשבעה כמה שבועות שהיה בדעתה להתנות על השלוחים ההמה שלא תתן דמי הפדיון הנזכר אלא כאשר יבואו בע"ה לווהראן אצלה חי וקיים וינצל מהלסטים בדרך אלא שפחדה לה שכאשר תתנה עליהם התנאי הזה ימאנו לקבלו ולא יכנסו בעובי הקורה וישאר בנה בשבי' ביד השר לכן הניחה הדברים בסתם וסמכה בדעתה על מה שהוא הדבר ידוע לכל העולם כי לא היה נדרה אלא על דעת שיגיע בנה אצלה חי וקיים:
ואני השבתי אותו כי דברים אלו אין להם שחר ואין בהם ממשות כלל והוא נר"ו חלה פני להוסיף עוד שורותים בענין זה כדי שתקבל עליה את הדין ותפרע הפדיון לאנשים ההמה כי לא תמאן עוד אחר שתראה אלה הדברי' האחרוני'. ולהוציא הדברי' לאמיתם הוספתי עוד שנית ידי בקנצי מילין:
האדון ישמרך אל"ים. הטענה הזאת האחרונה לא ימנע הדבר משני פנים אם לטוב אם לרע וזה שאם האשה הזאת כוונתה לטובה במה שלא הזכירה התנאי ההוא בפירוש בפחדה שמא ישובו אחור וישאר בנה בשבייתו לכן העלימה הדברים וסמכה על אומדן דעתה לפי הנראה לבני אדם שכלם יעידון יגידון שלא תתן ממונה בעד המת אלא בעד החי ולפי זה אמור אמרה להניח הדברים בסתם שאם יגיע בנה אצלה והיה זה שלום ותתן הפדיון בשמחה ובטוב לבב ואם יקרה לו מקרה רע לא תתן מאומה מצד הדין כפי מה שעלה בדעתה והאנשים ההמה גם הם לא יפסידו כלום כי השר הנזכר כאשר יראה שלא יקבלו ממנה כלום מצד הדין גם הוא יאנח וישוב אחור ולא יכוף אותם לפירעון ולפי זה נלך אחר אומדנא דמוכחא ואם השר יכוף לאנשים ההמה מזלם גרם ומה גם עתה שלפי דעתה שהאנשי' ההמה לא יפסידו כלום כי השר לא ימצא מקום להם להפסידם מצד האמת והצדק. והנה אפי' שיהיה הדבר כן שזאת היא כוונתה וששבועתה היא אמיתית ושלא נדרה לתת הפדיון אלא על האופן הנזכר עכ"ז היא חייבת לפרוע לאנשים ההמה כל דמי הפדיון כי מה שדברה בלבה ובדעתה אין אנו מקפידין על זה דאדרבא מאחר שעלו הדברים על לבה הוה לה לאתנויי ואיידי דלא אתנית אפסידא אנפשא ומה שטענה כי מה שלא התנית בפי' הוא מפחד לבבה שמא ישובו אחור וכו'. אדרבה היא הנותנת וכי כדי שלא ישאר בנה בשביה תטעה אותם ותרמה בהם עד שנכנסו בעובי הקורה ואע"פ שנאמר שכוונתה היא שהשר לא יכוף אותם ולואי שהיה הדבר כן ואולם עתה שהשר כפה אותם ופרעו לו הכל משלם כפי האמת בלא שום התפתלות והתעקשות מה להם לעשות לא שייך למימר בזה מזלם גרם כי מזלה הוא דאתרע ודלת הננעלת בעדה ובעד בניה לא נפתחה בעוונותיה הרבים: ואם כוונתה היתה מעיקרא לרעה ומעיקרא דדינ' פירכא שאמרה בלבה להניח הדברים בסתם כדי שלא ישובו אחור האנשים ההמה אלא יכנסו בעובי הקורה וכפי מה שהדברי' ידועים וניכרים שהשר יקבל כל דמי הפדיון ולא יחסר לו מאומה על כל אופן שיהיה בין לטוב בין למוטב והיא תתיצב מנגד וכאשר יצאו הדברים לשלום הנה מה טוב ואם לאו היהודים ההמה אם ימותו ימותו ויפרעו אל השר כפי מה שכמתה בהם ועשתה והצליחה ונמצאת היא חכמה. במה שעשתה מרמה. על האנשים ההמה. כי הם ימותו ולא בחכמה. ונמשלו ונדמו כבהמה. והיא תקרא אשה חכמה:
הנה לענין הזה ראוי לומר שלאה הנז' אשר שמה זאת הכוונה רעה במחשבתה כפי הדין וכפי הראוי תופר עצתה זאת כי כן מצאנו ראינו לרז"ל בעלי התלמוד הרבה מעשיות להפר מחשבת בעלי מרמה ולקלקל מחשבתם ולהשיב גמולם בראשם וכההיא דאמרינן בגיטין פ' השולח (מ' ע"א) ההוא עבדא דהוה דבי תרי קם חדא מינייהו ושחריה לפלגא דידיה אמר אידך השתא שמעי רבנן ומפסדי ליה מינאי אזל אקנייה לבנו קטן שלחה רב יוסף בריה דרבא קמיה דרב פפא שלח ליה כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו וביבמות פ' ב"ש (ק"י ע"א) אמרי' הוא עשה שלא כהוגן אף אנו נעשה לו שלא כהוגן. וכן בפ' המקבל (ק"ח ע"א) אמרינן בענין דינא דבר מצרא אמרי אי זבן גריווא דארעא במציעתא דארעא חזינא אי עידית היא אי זיבורית היא אמינא משום עידית זבן משום זיבורית זבן ואי לא ערמה היא ומפקינן ליה מיניה וכן הרבה מעשיות בתלמוד מענייני' אלו וכל זה הוא הגם שהדין נותן שיתקיים המעשה אלא שרז"ל הפרו עצת המערימים על תמימי דרך ההולכים לפי תומם וכ"ש במעשה דידן שמן הדין שכל דבריה שבלב אינם דברים ואינם מעלים ואינם מורידים ואיידי דאפסידא אנפשה בדלא אתנית ואם היא שבה אחור מלהתנות בפירו' כפי שבועתה כדי שלא יניחוה וילכו להם. לשני פנים הנז' היא מחוייבת לפרוע להם פרעון גמור ואדרבא תקנתה היא קלקלתה עכ"פ. והדברי' בזה באריכות הם מהמותר כי האמת יורה דרכו. ובכן כל צדיק יאחז דרכו לכפות אותה בדברים קשים ומרים ואי לא צייתא לדינם יכפנה במקל ורצועה ואי לא ימחנה בסלווא דלא מבע דמא עד שתפרע לאנשים ההמה הפדיון עד תומו. והעושה זה אלהינו שבשמים ישקיף אליו בעין החמלה ממרומו. ויוסיף בטובתו וירבה את שלומו. הצעיר שלמה דוראן ס"ט: