שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/ו

בסכרא לנבון וחכם ה"ר נתן זמור י"ץ וחביריו י"ץ

שאלה ו: האחים י"א. הלא לכם לדעת כי נדרשנו לשאלתכם להשקיט המחלוקת והמריבה מביניכם ואמרנו אולי ב"ה בהגיע לכם דברינו יתווך שלום ביניכם וכל קהלכם הנכבד איש על מקומו יבא בשלום.

אמרתם בשאלתכם כי בת ר' יוסף שודאכא היא נשואה לר"י חאגג היום י"א שנה ולא ילדה והוא הלך למקום אחר ונשא אשה אחרת על אשתו בלא רצונה ואתם מנהגכם לכתוב בכתובה שלכם שלא ישא אשה אחרת על אשתו וכו'. ואם לא זכה ליבנות ממנה בבן ובת חיים וקיימי' ורצה לישא אחרת יגרשנה בגט כשר לאלתר ויתן לה מה שהביאה מבית אביה לבד. ואמרתם עוד שר' יהודה הנזכר אינו יכול להספיק מזונות שתי נשים ולזה הוצרך לפטור את הראשונה בגט אמנם רצה לאסור אותה על קצת אנשים שלא תנשא להם. עוד אמרתם כי כשנשא האיש הנזכר באלקלע"א אשתו השנייה כתב לכם לבס"כרא ואמר לכם כל אשר יגזור עלי הדין ב"ה בהסכמת חכמיכם ישצ"ו לפי מנהגכם הנה אני מוכן ומזומן לעשות ואין לנטות ימין ושמאל ואתם ישמרכם האל פסקתם לאשה מזונות כפי העת והזמן והוצאתם מתחת ידה קצת מנכסי הבעל והנחתם קצת בידה ועכשיו הבעל הוא מערער על מעשיכ' גם שלח אלינו כתב והוא טוען כי פסקתם לה מזונות יותר מדאי גם מסרתם בידה נכסיו לבד מה שהביאה מבית אביה. עוד בא בשאלתכם אם האיש חייב במזונות אשתו עד שיגיע הגט לידה או נתבטלו המזונות מעת כתיבת הגט אף אם נתעכב ביד השליח בדרך זמן הרבה. עוד בא בשאלתכ' כי הבעל הוא מערער על כסות של חול שלא רצה ליתן לה אלא מה שהיה עליה בשעת קבלת הגט וגם ראינו כ' הבעל בענין זה ואמר שהתכשיטין אשר היו לשבתות וי"ט לבשה אותם בחול כדי להפסיד הבעל וגם טען הבעל כי האשה איבדה כל כליו הנמצאים אתה בבית אלו הם דברי התעצומות אשר הגיעו לפנינו משתי הכתות ושאלתם אתם מה משפטן.

תשובה: לראשונה י"ל ראינו לפי הדין והאמת כי הבעל הוא מחוייב לגרש האשה הזאת. אם מצד התנאי המוטל ביניהם הכתוב בכתובה שלא ישא אשה אחרת כפי מנהגכם וכל הנושא אשה לפי מנהג מקומו הוא נושא וזה אפי' נשא בסתם וכ"ש מנהג וכתוב בכתובה.

א ואם מצד דלא קים ליה בסיפוקייהו. הנה הריב"ש ז"ל כ' בתשובה שאם הוא עני ולא יכול לפרנס שתיהן יכולה הראשונה לעכב עליו מלישא אחרת עליה או יוצא ויתן כתובה והביא ראיה מהא דאמרי פר' הבא על יבמתו (פ"ה ע"א) הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה וכו'. רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר לי' בסיפוקייהו ופסק הרי"ף ז"ל שם הלכה כרבא. וכן הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' אישות והרא"ש ז"ל בפסקיו והטור סי' קנ"ד כתבו שמפני מועט הפרנסה חייב הבעל לגרש וראייתם מהא דאמרינן בפרק המדיר (ע"ז ע"א) האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה וכו' אייתוה לקמיה דשמואל אמר אכסוה שערי לאלעזר עד שאתה כופהו להוציא כופהו לזון וגם כי יש מהפוסקים ז"ל שפסק הלכה כסתם משנה הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פי"ב מה' אישות פסקו כשמואל דאמר יזון או יוציא וכ' א"ז ז"ל שאם מפני חיי שעה כופין אותו להוציא על אותם דברי' הנזכרי' בפרק המדיר כ"ש חיי עול' דעל פת לחם יפשע גבר.

ב גם מטעם אחר חייב הבעל הנז' להוציא האשה הנז' במה שראינו מכתביו וטענותיו במה שהוא חושדה בדברים אחרי' והוא מאמת את הדברים ולפי דבריו שווייא לנפשי' חתיכא דאיסורא כי דבריו בענין זה לא מראש בסתר וא"כ לפי דבריו אסורה היא לגבי דידיה וחייב הוא להוציאה ואחר אשר האיש הזה הוא חייב להוציאה לאשה הזאת מצד הדין מכל הטעמים הנזכר ג אינו יכול להתנות עליה בגרושיה בשום תנאי אלא ברצונה דכיון שהדין נותן לגרש למה יכריחה להתנות עליה בשום תנאי יקוב הדין את ההר ויגרש כפי הדין כ"ש שיש פנים שסבורני לומר אפי' אם תתרצה היא בתנאי לקבל התנאי בי דינא לא שבקינן ליה למיעבד תנאה שכ"כ א"ז הר"ש בן הרשב"ץ ז"ל בתשוב' וז"ל וכל שחייב לגרש אין לו להתנות עליה אפילו ברצונה שא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן לא יקיימו התנאי ויתבטל הגט עכ"ל ז"ל. ובנד"ד אחד מהטעמי' שהזכרנו שהוא מחוייב מצדן לגרש הוא דשווייא אנפשיה חתיכא דאסור' וא"כ כדי שלא תשוב אליו עוד אין מניחין אותם לעשות שום תנאי רק גט כריתות לאלתר דא"כ מה כח ב"ד יפה ומה הועילו חכמים בתקנתן.

ד ואל השניה מענין טענת הבעל על עניני המזונות. אני תמיה מהב"ד יצ"ו מי הכריחם ליכנס בזה לפסוק לה מזונות מחדש ראשון שהלך לה הבעל והלא חזקה אין אדם מניח ביתו ריקן שלשה חדשי' דאפילו לאחר ג' חדשי' היא פלוגתא דרב ושמואל בפ' ב' דייני גזירות (ק"ז ע"א) וק"ל כרב דאמר פסקינן מזונות לאשת איש אלא אם תאמר שהב"ד עשו לפי מאמר הבעל שכ' להם כל אשר תגזרו עלי וכו' והם ידעו בברור שהניח ביתו ריקן ובטלה החזקה וע"כ פסקו לה מזונות וא"כ בטוב עשו. וגם י"ל שאפילו לא כ' להם הבעל אם באה האשה ועמדה בפניהם והראתה בברור שהניח ביתו ריקן ונתאמת זה לב"ד יש להם לפסוק לה מזונות אפילו מיום ראשון שהלך דבטלה החזקה מצד הבירור שנתברר להם דמאחר דק"ל כרב דפוסקין מזונות לאשת איש אפילו מיום ראשון שהלך ראוי לפסוק אלא דחז"ל אזלי בתר חזק' והא איתרעא לה האי חזקה לאשר נתברר לב"ד כי האיש הלזה הניח ביתו ריקן.

ה האמנם מענין טענת הבעל שהב"ד יצ"ו פסקו לה יותר מהראוי וכו' בודאי ראוי הוא לגערה על דברי' אלו אחר אשר הם בקיאים ומעיינים היטב בסדר ההלכות ע"פ הדין חזקה אין ב"ד בזה טועין כדאמרי' בכמה דוכתי. גם אמרו ז"ל במקומו' הרבה (ב"מ י"ז ע"א) אין אחר מעשה ב"ד כלום וכ"ש שאם נבוא לראות ולדקדק היטב. ונראה מה שפסקו לה הוא דבר מועט כפי הסדר אשר סדרו רז"ל כפי מה שהזכיר הרמב"ם ז"ל פי"ב מה' אישות וכ"ש לפי יוקר השער שיש באותם מקומות.

ו ואל השלישית אם יתבטלו המזונות לסבת כתיבת הגט גם בטענה זאת בטלים הם דברי הבעל דכ"ז שלא הגיע הגט לידה הוא חייב במזונותיה כמו שהביא הרי"ף ז"ל בהלכותיו כפי מה שכ' הרמב"ם ז"ל פי"ח מה"א והטור ז"ל הוסיף לומר כ"ז שלא נפרעה מכתובתה וכ"כ א"ז הרשב"ץ ז"ל בתשובה. ודבר זה הוא מחלוקת בין גאוני עולם ז"ל כמו שהביא הרי"ף בפ"ק דמציעא ובפ' בתרא דכתובות כי הוא חולק שם על הירושלמי וסומך על תלמוד שלנו והר"ן ז"ל הביא שם דברי החולקים ודברי העטור והרמב"ן ז"ל בספר הזכות שם הוא מביא המחלוקת בארוכה. וא"ז הרשב"ש ז"ל כתב בתשובה וז"ל ולענין מעשה אנו סומכין על הרי"ף ז"ל והרמב"ם והנמשכים אחריהם עכ"ל. גם ראיתי כתוב בגליוני אדוני אבי מעשה נפל לפנינו כמה פעמים ונתננו לה מזונות עד שעת מסירת הגט לידה עם היות מחלוקת בדבר אנו הולכים ע"פ הרמב"ם ז"ל בכל משפטיו ולא עשינו כדעת הטור. וא"ז הרשב"ץ פ' לתת מזונות עד הפרעון.

ז ואני ההדיוט מוסיף לומר דגם אם אין אנו דנין ע"פ הרמב"ם ז"ל אחר אשר מחלוקת בדבר זה בין הפוסקים ז"ל בודאי אין כח בנו להוציא ממון מהאיש למזונות האשה עד פרעון הכתובה דמוציא מחבירו עליו הראיה וא"כ יכול האיש לטעון ולומר זיל אייתי ראיה דלית הלכתא כהרי"ף ז"ל והרמב"ם והנמשכים אחריה' דכן הוא הדין בכל דבר שבממון שאין כח ביד ב"ד להוציאו מיד המוחזק בו אם יש מחלוקת בדבר כמו שכ' מהר"י קולון ז"ל כמה פעמים בתשובותיו. וכ"כ הרשב"א ז"ל כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא נקטינן הכי להקל על הנתבע כמו שכתבו המפרשים ז"ל בפ"ק דע"ז. וכן כתבו הרמב"ן והר"ן ז"ל בפ' אלו טריפות עכ"ל וכמו שכ' ג"כ תרומת הדשן ז"ל כמה פעמים בתשובותיו. ורמב"ם ז"ל כ' שאם הית' ספק מגורשת אין לה מזונות מהיורשים וז"ל בפי"ח מה"א האשה שהיה לה ספק גרושין ומת בעלה אינה נזונית מנכסיו שאין מוציאין מיד היורש מספק והטעם הוא אחד דלא מפקינן ממונא מספיקא א"כ לענין הדין שלפנינו דעדיין לא הגיע הגט ליד האשה ולא ליד שלוחה חייב הוא הבעל במזונותיה עד שעת שיבא הגט לידה לפי שכ"ז שלא נמסר לה הגט אע"פ שנכתב והוא ביד שלוחו עדיין היא אשתו ואם מתה יורשה ומטמא לה אם הוא כהן ומעשה ידיה שלו כדאמרינן בקדושין ובכתובות הוא הדין דחיי' במזונותי' אבל משהגיע לידה אע"פ שלא נפרעה מכתובתה אין לה מזונות כמו שביררנו.

ח ולרביעית לענין נכסים שעליה דברי' ברורי' הם שתטול כל מה שעליה כדאמרינן בגמ' (כתובות נ"ד ע"א) ובפירוש מה שעליה הרשב"א ז"ל פירש ואמר כל מה שראו להיות עליה אע"פ שאינו עתה עליה וזה במה שהוא בגדי חול בלבד כפי מה שפסק הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' לוה ומלוה אין בעל החוב גובה לא מכסות אשתו וכו'. בד"א מכלי החול אבל בגדי שבת והמועד גובה אותם בעל חוב וכו' יראה מזה שבגדי שבת אינם נקנים לאשה לגמרי ושמין אותם עליה ובפ' ט"ז מה"א כ' אבל אם גרשה לרצונו וכו' ואין שמין כסות שעליה שהרי לקחן לה וזכתה בהן והוא רוצה להוציאה לא היא עכ"ל. בכאן סתם ולא פירש אם רצונו על בגדי חול ושבת או בגדי חול בלבד. וי"ל שמה שסתם כאן פירש כאן. והריב"ש ז"ל ביאר ההלכה כפירוש הרשב"א ז"ל דמה שעליה מה שראוי להיות עליה ולא עליה דוקא ובבגדי חול לבד אמרינן הכי וסמך בזה על דעת הרמב"ם ז"ל דמה שסתם כאן פירש כאן. וא"ז הרשב"ץ ז"ל כתב וז"ל שלענין מעשה אני דן מה שעליה מה שראוי להיות עליה ובגדי חול לבד עכ"ל.

אמנם הרא"ש ז"ל והטור והרבה מהפוסקים ז"ל דעתם דאפי' בגדי שבת אין שמין אותם וכבר כתבנו שכל אלו הארצות הם מתנהגים ע"פ סברת הרמב"ם ז"ל וכ"ש בהצטרף עמו רבני הארצות אלה שני בני היצהר הריב"ש והרשב"ץ זצ"ל. ולענין טענתו שבגדי שבת עשתה אותם בגדי חול לפי שרצונה להפסיד אותו לא נתבארה טענתו בזה שאם עשתה דבר זה לנגד עיניו ובעודה עמו יושבת לבטח נשתמשה באותם בגדים בחול והוא סבר וקבל א"כ בגדי חול איקרו אחר שהיא החזירה אותם לימי החול והוא צופה ומביט הוו להו בגדי חול ואם לא נשתמשה בהם בימי החול אלא בעת שראתה סימני גירושיה בודאי אנו רואים בגדים אלו דאם הם לפי כבוד הבעל ועשרו אינ' ראויים לה לחול אלא לשבת בודאי בגדי שבת אקרו ולאו כל כמינה לשווינהו בגדי חול להפסיד לבעל בלא רשותו ואם הם ראויי' לחול לפי כבוד הבעל בגדי חול אקרו ומה שעשתה אותם לחול בלא רשות בעלה בטוב עשתה דמחוייב הוא בכסותה כפי הסדר שסדרו חז"ל.

ט ואם הם ראויים לחול ולשבת לע"ד נראה דאין שמין אותם דאמרינן דבגדי חול אקרו לפי שהרא"ש והרבה מהפוסקים דעתם לומר דגם של שבת אין שמין אותם גם יש מפרשי' בדברי הרמב"ם ז"ל שדעתו הוא דאפילו של שבת אין שמין אותם לפי שלא פירש בהל' אישות ולכן יש לסמוך עליהם בבגדים אלו שהם ראויי' לחול ולשבת וזה דבר ברור.

י אמנם יש לדקדק בזה בנ"ד אם נוטלת בגדים אלו אם לאו לפי שהרי"ף כ' בשילהי פרק נערה שנתפתת' וז"ל ש"מ דמאן דמגרש אנתתיה מדעתה דנפשיה אין שמין מה שעליה דלאו איהי בעיא למיפק אלא איהו בעיא לאפוקא ע"כ. גם הרמב"ם ז"ל כ' אבל אם גרשה לרצונו וכו'. וכתב הרב הגאון ז"ל שאם היה יוצאה בעל כרחו כגון אלו שכופין אותם להוציא ודאי שמין מה שעליה. ובנדון שלפנינו אחר אשר בטענה הראשונה הצענו ואמרנו שהוא מחוייב מהדין להוציאה א"כ אינה נוטלת לא בגדי חול ולא בגדי שבת וכ"ש לפי מה ששמענו שהאשה עצמה וקרוביה היו תובעים אותו על הגט ומאחר שהיתה רוצה בגט אין לה כלים ושמין כל מה שעליה כדעת הרי"ף ז"ל. וגם לשון הרמב"ם ז"ל שכ' בזה הלשון והוא רוצה להוציאה ולא היא הנה הוא ז"ל ביאר שלא תטול מה שעליה אלא אם הוא רוצה להוציאה ולא היא והאשה הזאת היתה רוצה בגט יותר ממנו.

יא והחמישית שטען הבעל כי האשה כאשר שמעה שנשא בעלה אשה אחרת שברה ואבד' כלי ביתו ונכסיו הנמצאי' אתה בבית בודאי הוא שאם האמת אתו ויתברר בעדי' שהפסידה לו כלים שחייבת היא בהם ויעלה הכל עליה בחשבון כתובתה דאפילו בהיות האשה עם בעלה יושבת לבטח אם שיברה כלים בפשיעה שלא בשעת מלאכה היא חייבת בהם דלא פטרו אותה אלא אם שברה כלים בשעת מלאכתה בהם לצורכי ביתה משום שלום ביתה שאם אתה אומר שחייבת בהם נמצאת נמנעת וכו' ויבואו לידי קטטה ומריבה וכ"כ הרמב"ם ז"ל פכ"א מה' אישות האשה ששברה כלים בשעת מלאכתה וכו'. האש' הזאת אשר באה לידי כעס ולידי שטות לשבר כלים ולהפסיד הנכסים גמולה ישוב בראשה להפסיד כל מה שאבדה אם יתברר בעדי' ואם הכחישה תשבע על כל מה שיטעון עליה בודאי ועל טענ' ספקותיו מטילין עליה חרם סתם ואתם חברים חקרו הדין וקחו מועד לשפוט מישרים והוא ית' יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו אמן. כן נ"ל להשיב אתכם דבר כפי הסכמת מורי ורבי כמהר"ר אדוני אבי נר"ו. אחיכם שלמה דוראן ס"ט.