שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רעג
ענין רעג:
טראבלס:
עיינתי בשאלותיך ואשיב על ראשון ראשון והוא מה שנסתפק לכם בפ' צו את אהרן. אם פ' וידבר דהמקריב פ' סתומה או אינה פרשה. הנה בדקנו הספרים המדוייקים אשר במקומינו ויש מהם ספרים ישנים ממכתב ידי סופרים שונים ממקומות שונים ובכלם מצינו וידבר דהמקריב פ' סתומה אבל וידבר דכל חלב אינה פרשה כלל. ובסדר בהר סיני. וספרת. כי ימוך ואיש כי ימכור ואיש כי ימוך וכי ימוך וכי תשיג הם שש סתומות וכי תמכרו ממכר אין בו פרשה כלל לא סתומה ולא פתוח'. והנוסחא המדוקדק' בספר ויקרא מנין הפתוחות שנים וחמשים והסתומות ששה וארבעים הכל צ"ח וכן הוא מכוון החשבון עם מה שהוא סוכם בסוף דבריו מנין פתוחות של כל התורה ר"ץ. והסתומות ג' מאות תשעה ושבעים הכל ו' מאות (ותשעים וששים) [ותשעה וששים] זה ראוי לסמוך עליו ואם יש ספרים שאינם כן צריכי' להחליף היריעה. ובצורת השירה בפסוק אחרון מצינו בספרינו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד (כי) שטה אחת. כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי. שטה שנית. הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים שטה שלישית. וכ"כ בספר אהבה בשינוי מועט שעש' כוננו ראש שטה ראשונה. ועליהם ראש שטה שנית. הים ראש שטה שלישית. ובזה השינוי אין בו פיסול שאינן אלא משום מצוה והמשנה בזה לא פסל כמ"ש הרב ז"ל בפ"ז. וראיתי המגילות הבאות ממקומכם בצורת אריח שאינה ע"ג אריח ולבנה ע"ג לבנה אלא כותבין את פרשנדתא ואת דלפון על צורה זו ואינה כהלכה כי צריך שתהי' הקצר לצד א' והארוך לצד אחר כי הארוך הוא חצי לבנה על כן צריך שיהי' בראש השיטה איש ואת בסוף השיטה כזה וכן כלם ושיהי' בשיטה אחרונה בסוף שטה עשרת ואם אפשר להיות איש ריש דפא זהו הראוי. אבל שיהיה ואת דבוק עם השמות אינו כהלכה ולפי מה שנזכר בירושלמי נראה שהיא פסולה וצריך להחליף הדף: