שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/ריא
שאלה ריא:
עוד שאלת מי שהחרים ונדה עצמו על דבר מה אם נדרו חל עליו לבד.
או ג"כ חל על אחרים להתנהג עמו כדין מוחרם.
כי לפי הנרא' דלאו כל כמיניה לאסור שאר אנשים במה שהם מותרים ולהכריחם להתנהג עמו כדין מוחרם שהוא לא החרים נכסיו ודבורו אלא עצמו:
תשובה: דבר פשוט הוא שהמנדה עצמו וחל עליו הנדוי העולם כלו חייבים להתנהג בו נדוי שלא נסתפק אדם לעולם שהמנדה את עצמו שחל עליו הנדוי. וזה נלמוד מנדויו של יהוד' שהיו עצמותיו מגולגלין בארון כדאיתא במסכת מכות (י"א ע"ב) ומשם למדנו דנדוי על תנאי צריך הפרה אפילו מפי עצמו. והשאלה אינה אלא אם אחרים חייבים להתרחק ממנו כמי שנתנדה מפני עברה ודבר פשוט הוא שחייבים הכל לנהוג בו נדוי אע"פ שלא נתנדה אלא מפי עצמו. שכיון שחל עליו הנדוי חייבין הכל להתרחק ממנו שאין הנדוי דבר אחר אלא הרחק' מהמנודה וכדאמרי' בנדרים בפ"ק (ה' ע"א) בעניין נדינא מנך ובמשומתני ממך ובמנודה אני לך דטפי הויין ידים לנדוי ולא לאיסור הנאה ומשמע דחל עליו הנדוי אפילו לאחרים ודלא יתיבנא בד' אמות דידך משמע. ואם הנודר הוא אסור לישב בד' אמות המנודה. ה"ה שהמנודה אסור לישב בד' אמות הנודר: