שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קצט
ענין קצט:
מה שיש לדקדק בזה בהאי חיובא אי הוי דאוריתא או דרבנן ונראה פשוט דקדוש' יהושע בטלה לגמרי מדאמרי' בפ"ק דחולין (ו' ע"ב) ר' מאיר אכל עלה של ירק בבית שאן והתיר ר' בית שאן על ידו ואע"ג דבית שאן בקדושת יהושע הוא דכתיב מנשה לא הוריש את בית שאן וקאמרינן התם קסבר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא ומשמע דהכי הילכתא משום דמעשה רב וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכו' תרומו' (פ"א ה"ה) ואע"פ שהראב"ד ז"ל דחה דשאני עלה של ירק שאפילו בקדוש' ראשונ' אינו אלא מדרבנן כיון דאסיקנא והתיר ר' בית שאן על ידו משמע דלגמרי התיר דחשיבה כחוצה לארץ דאין תרומה ומעשרות נוהגין בו וכדמוכחא ההיא דסוף פ' ר' ישמעאל (נ"ח ע"ב) גבי ההיא דריש לקיש דאקלע לבצרה וחזנהו דאכלי פירות דלא מעשרן ואסר להו ואמר ליה ר' יוחנן זיל הדר בצר לאו היינו בצרה וכן מההיא (חגיגה ג' ע"ב) דהרב' כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל משמע דקדושת עזרא קדש' מה שכבשו והשאר נתבטל וגם במדרש רות אמר ר' יוחנן משגלו נפטרו כשעלו בימי עזרא קבלו מאליהם חיוב מעשרו' ובבראשי' רבה פ' ויחי ובירושלמי דשביעית גרסינן בה רבי יהושע בן לוי וכן בגמרין בשלהי מכות וכן במדרש תלים ובודאי בהאי קבלה חייבו בה מדאורייתא דליכא למימר דבבית שני לא נהגו בתרומה ובמעשר מן התור' ואין להביא ראי' מכל הני אלא דקדושת יהושע בטלה ויש לנו לומר דבקדושת עזרא נתקדש' מה"ת אלא דבירושלמי גרסינן במס' שביעי' (פ"ו ה"א) ר' אליעזר אומר מקיש ביאתן בימי עזר' לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורים היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורים היו ונתחייבו ר' יוסי בר חנינא אומר מדבר תורה נתחייבו ומשמע התם דבחיובא אי מן התור' אי מדרבנן פליגי דר' יהושע סבר מדרבנן דוקא נתחייבו וכן בירושלמי פ"ק דתרומו' ובירושלמי דיבמו' פ' ב"ש משמע דר' יהוד' ס"ל דדוקא מדרבנן נתחייבו בבית שני וכן מוכח' בירושלמי בפ' בתרא דתרומת דמיקל בבטול תרומ' יותר מנבל' אע"ג דתרומ' במיתה ונבלה בלאו גרידא משום דתרומה מדרבנן ואע"ג דההיא מתניתין בזמן הזה היא ואיכא למימר דס"ל דקדושה שניה בטלה כיון דיהבי' טעמ' התם משום דמאליהם קבלו עליהם משמע דס"ל דאפי' קודם חרבן לא נחייבו בהו מן התור' וכן בפ' ג' דדמאי איכא פלוגתא בהכי ובפ' בתרא דתרומו' אמרי בירושלמי וכן בפ' בתרא דשביעי' (ה"ג) ובגיטין בפ' השולח (ה"ג) אפילו למאן דאמר מעשרו' דבר תורה מודה בשמטה שהיא מדבריהם פי' משום דאין יושבים עליה כדאיתא בפ' בתרא דערכין (ל"ב ע"ב) ומכל הני משמע דבבית שני איכא מאן דאמר דלא נהגו תרומה ומעשרו' אלא מדרבנן והדבר קשה על כן פירש רבינו שמשון ז"ל דלכולי עלמא דתרומו' דגן ותירוש ויצהר נהגו מן התור' בבית שני והא דקאמר שקבלו מאליהם בתרומ' שאר הפירו' קאמר והכי מוכח בשלהי מס' מכות דמייתי התם קרא וכפרוץ הדב' ובהוא קרא משתעי בכל הפירו' כדמוכ' בריש הנודר מן הירק (נ"ה ע"א) אי נמי איכא למימר דאפילו בדגן תירוש ויצהר חשיב מאליהם אע"פ שהם מן התור' לפי שיהושע נתחייב לקדש כל א"י ועזרא לא נתחיי' לקדש וזהו שאמרו בבראשית רבה שביקש הקב"ה להתיר להם תרומו' ומעשרו' שאם לא קדשו אותם לא הי' מענישם ועזרא קדש מה שרצה והניח מה שרצה כדאמרי' (חגיגה שם) הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל והניחום כרצונם כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעי, ומה שקדש נתחייב מן התורה ופלוגתא דר' אלעזר ודר' יוסי בר חנינא לאו לענין זמן הבית פליגי דכלהו מודו דכיון דנתקדשה נתחייבו מן התור' אלא לענין אחר החורבן דלר' אליעזר דס"ל דמאליהן נתחייב' כיון שחרב הבית נפטרו מן התור' שלא קדשה אלא לשעתה ולר' יוסי בר חנינא דס"ל נתחייבו מן התור' לקדשה כיון שנתקדש' לא בטלה קדושתה ונרא' דקי"ל דקדושת עזרא בטלה ואע"ג דסב' תנא דסדר עולם קדושה ראשונה ושנייה יש להם שלישית אין להם כדאיתא בפ' הערל (פ"ב ע"ב) ופי' שלישית אין להם דבימי מלך המשיח אין צריכין לקדש דקדושת עזרא קיימת היא עדיין משמע דלא קי"ל הכי אלא דקדושת עזרא אפילו תימא דהויא מדאורייתא כיון שחרב הבית בטלה אותה קדושה מן התור' ולא נתחייבו מן התור' בתרומ' ומעשרו' דבהא מילתא פליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש בפ' הערל (שם ע"א) גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומ' ולפניה' ב' סאים אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרי' שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלו ואמ' ריש לקיש והוא שרבו חולין על התרומ' דסבר תרומה בזמן הזה דאורייתא ורבי יוחנן אמר אע"פ שלא רבו דסבר תרומה בזמן הזה דרבנן ופליגי אליבא דרבנן ור' יוסי כדאיתא התם ומשמע דקי"ל כרבנן מדשקלי וטרי אליביהו דהכי אמרי' בפ' אלו קשרים (קי"ב ע"ב) מדמתרץ ר' יוחנן אליבא דר' יהודה הכי ס"ל וכ"ש דר' יוסי יחידאה הוא ואין הלכה כיחי' במקום רבים א"כ ההיא בריתא דסדר עולם דהיא אליבא דר' יוסי דס"ל דקדושה שלישית אין להם לא קי"ל כותיה ור' יוחנן ס"ל דר' יוסי תני לה וסבר לה כדמוכח' סוגיא דהתם וריש לקיש הוא דאיכא למימר דאית ליה כר' יוסי תני לה ולא סבר לה ואפילו תאמר שבימי עזרא נהגו מדאורייתא כשחרבה הארץ בטלה קדושתה דקי"ל כר' יוחנן דאמ' תרומה בזמן הזה דרבנן דריש לקיש ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן בר מהנהו תלת דמני בפ' החולץ (ל"ו ע"א) ושלהי בהמה המקשה (ע"ז ע"א) וכן בפסחי' בפ' אלו עוברי' (מ"ד ע"א) ובנזיר פ' שלשה מנין אסורי' (ל"ז ע"א) קאמר תלמודא על ההיא דשני קופות הנז' הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן ולא קאמ' קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן א"כ משמע דהכי הילכתא ואע"ג דהתם בריש שמעתתא פליגי ריש לקיש ור' יוחנן ואמר' ריש לקיש תרומה בזמן הזה דרבנן ור' יוחנן אמר דאוריתא התם לאו סברא דנפשייהו קאמרי אלא מפרשי מלתיה דר' יוסי אבל הנהו ס"ל כדמשמע בתר הכי דר' יוחנן ס"ל אליבא דרבנן תרומה בזמן הזה דרבנן ומשמע דהכי הילכתא והכי מוכח בנדה פ' יוצא דופן (מ"ו ע"ב) בענין מופלא הסמוך לאיש דתרומה בזמן הזה דרבנן וכן פסק רבינו ברוך ז"ל בשם רבינו יצחק הזקן בעל התוספו' ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' תרומו' הכ"ו) והרשב"א ז"ל ואפילו בימי עזרא סוב' הרב ז"ל דהויא מדרבנן משום דלא הוו כל יושביה עליה אבל הראב"ד ז"ל השיג עליו ז"ל וכתב לא כוון להלכה יפה דהא קי"ל כר' יוחנן דאמ' ביבמו' תרומה בזמן הזה דאורייתא וכן כתב הרמב"ן ז"ל בס' הזכות פ' השולח דקי"ל שלישית אין להם והראב"ד ז"ל הודה לו בחלה דהכי מוכח במס' נדה בפ' יוצא דופן: