שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קפח
ענין קפח:
בגאייה. אשה אחת נשאת בעדות עדים שנתגרש' והייתי מעכב על ידה עד שתבא לנו ידיע' מהמקום שנתגרש' בו וקמו עלי הרבה מהקהל כיון שהעדי' העידו למה אעכב על ידה כי אמרו לי שתשתמד והנחתיה ברשות עצמה אבל לא רציתי לחתום בכתובתה ונמצאו עדים בדאים ואמרתי כי צריכה גט מזה ומזה וע"ז חלק עלי ר' שם טוב יצ"ו וכתבתי לו זה:
במקום שאמרו לקצר אין אדם רשאי להאריך וזה הזקיקני בראשונה לכתוב מקצר ועולה נשען על הבנתך ועתה אומר אני במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר. האשה הזאת העידו עדים עדות ברורה כי נתגרש' בתנס ומלבד עדות העדים אמרו כי מי שאינו בתורת עדות מהדרי' כאן והיו שם כגון אחות בעלה ואחרי' שהיו כדאי להחזיקה בפנוי' אבל בעדות המעידי' לא הי' פקפוק וב"ד היו חייבי' להניחה לינשא בעדות ובלשון הזה כ' הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכו' גירושין היו לה שני עדים שהיא גרוש' אע"פ שאין שם גט מותרת לינשא לכתחל' וכן בס' אבן העזר בסי' קנ"ג כתוב בלשון הזה יש לה שני עדי' שנתגרש' מתירין אותה לינשא על פיהם אפי' אינה מוציאה גט עכ"ל. ומה לנו לחזור אחר דברי המחברי' ז"ל והלא בגמ' הוא מפורש דאמרינן פ' האש' שנתאלמנ' (כ"ב ע"ב) רב אשי אמר כגון דאמרי עדי' עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורה גירושי' איכא. לברורה אם איתא דהכי הוא אחוי גטיך הרי זה מפו' דלא אמרי' לה אחוי גטיך אלא כשאומרי' עכשיו גירש' אבל אם אומרי' זה לו זמן מרוב' שנתגרש' לא אמרינן לה אחוי גיטך. ובראשון מגיטין (ה' ע"א) אמרו אטו אי אמרו שני' בפנינו גרשה מי לא מנסבינן לה וכן אמרו בפ' שני (שם ט"ז ע"ב) ובפ' האש' רבה (פ"ז ע"ב) אמרי' נמי בהדיא דהיכא דאיכא שני עדים אינה צריכ' לב"ד. וכבר שלחנו טופס העדות לתנס ותמהו מהם איך כיוונו עדותם במה שנתפרסם אצלם הפכו ולולי שהעדי' עצמם מצאנו בהם אמתלאו' וראיות חזקו' שהם היו רשעים בעדות זו הי' הדבר קשה לפסול עדותם וכבר שלחנו לך טופס הכל ואע"פ שהדין הי' נותן להניחה ברשות עצמה להנשא עכבתיה מלהנשא חומרא בעלמא עד שנכתוב לתנס לחוש לערעור דבעל לפי שהיו מעידים שע"י קטטה גרש' וזה לא הייתי עוש' מן הדין אלא כדי שלא יוציא הבעל לעז עליה וכשבאו לפני אמרו לי זאת היא ברשות עצמה או לא אמרתי להם כיון שיש לה עדים הרשות בידה להנשא אמרו לי א"כ למה תעכבנה מלהנשא אמרתי להם עד שאכתוב לתנס לחוש לערער דבעל אמרו לי כיון שהיא מן הדין יכול' להנשא אין כח בידך לעכבה שאם תעכבנה תשתמד אז אמרתי בלבי אם זאת תשתמד יאמרו כי ע"י נשתמדה לפי שעכבתיה שלא כדין שאם נמצאו הדברים אמת הייתי פושע בשמדותה אז אמרתי להם שיעשו כרצונם אך שלא אהי' בנישואיה כן היו הדברי' ולא מפני פחד שמד התרתיה שלא כדין שהיא מותר' היתה לפי העדויו' אלא שהייתי מחמיר שלא כדין כראוי לכל ירא וחרד וחושש לכל הספיקות ומפני פחד השמד לא עכבתיה להחמיר עליה והנחתיה לרצונה כדין והרבה עשיתי שלא הייתי בחתימת כתובתה ואלו נמנעו בחתימת כתובתה כמוני לא נשאת ונתגלגלה חובה על ידם ואני וכסאי נקיים ונתקיים בי לא יאונה לצדיק כל און ואין בזה רק הכפל בתוספ' ביאור כי כבר כתבתי לך מה שהי' ראוי לחכם כמוך להבין מדעתו בראשי פרקי':