שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/מו
שאלה מו:
תנס:
כתבתם כי מעת התיישבות הקהל הבאים ממיורקא למקומכם נחלקו בענין כסף גולגלתא וכרגא דמלכא מקהל האזרחים בארץ התושבים הם נותנים מס למלך בבל חדש שני זהובים ושמינית האזרחים שלשה זהובים כי כן יסד המלך וכן עמד הדבר בקביעות גם אחר אשר נתן המלך מנתו אל השופט לא הוסיף ולא גרע ועתה עמדו ראשי קהל האזרחים ותבעו אל התושבים ואמרו להם נפרע זה חלק כחלק ורצו להוסיף על התושבים שלשה שמיניו' וחצי ולגרע מעליהם והתושבים לא נתפייסו להם בזה כי אמרו אין לכם דין ודברים עמנו ואין לנו כי אם מלכנו ושריו ומה לכם ולנו גבולות חלק המקום בינינו ובניכם. אנן בדידן ואמון בדידכו וכשראו כך האזרחים הסכימו ביניהם ליפרד מהתושבים בפת בגם ביין משתיהם שלא יאכלו מבשר שחיטתם ולא ישתו יינם וגם לא יבקרו חוליהם ולא ימולו את בניהם ולא ישאר אחד מהם בבית הכנסת בעת הקבוע להם בבית המדרש ובשבוע שתהיה להם משמרת שלוחם יתפלל שלא יעמיד אחד מהם לקרות בתורה וכל זה בכח חרם ועתה שאלתם אם יש לאזרחים דין על התושבים בתביעתם ואם נעשו הסכמות אלו כדין וכהלכה:
תשובה: ידוע הוא כי לתת מנת המלך הוא מחוקי המלכו' כמו שנזכר בספר עזרא שלא פטר מזה אלא החכמים ופירשוהו חז"ל בפרק קמא דבבא בתרא (ח' ע"א) כל אשר יגזור המלך בזה הוא בדין המלכות כ"ש אם יש לו בזה חוק לפי דתם דבריו קיימין מן הדין ואין לשנות כלום בכל מה שיגזור בזה דקיימא לן דינא דמלכותא דינא כדאיתא בפרק ארבעה נדרים (כ"ח ע"א) בענין נודר למוכסין ובפרק הגוזל ומאכיל (קי"ג ע"א) בענין פורטין מתיבת המוכסין וכן בפ"ק דגטין (יו"ד ע"ב) בענין שטרו' העולים בערכאו' של עכו"ם ובפרק חזקת (נ"ד ע"ב) בענין נכסי העכו"ם הרי הן כמדבר ומי שהוא בקי בהלכו' אלו ימצא מפורש כי דין המלך דין הוא וכל הנוטל דבר מחבירו לעבור על מה שגזר המלך גזילה היא בידו וא"כ כיון שהמלך הטיל על כל אחת משני כתות הנזכרות מה שהטיל אין טענה לאחת על האחר' להוסיף ולגרוע ואם עשו כן הם בכלל בעלי זרוע ח"ו לא תהי' כזאת בישראל ואפילו יטענו ויאמרו אנחנו כבדים והם קלים ורפים אין להם דין ודברים עליהם אם המלך רצה להקל עליהם רשאי הוא לעשות בנכסיו מה שירצה. ויש ראיה לזה מ"ש בפ' חזקת (נ"ה ע"א) אמר רב אשי פרדכת מסייע מתא והנ' מילי דאצלוה בני מתא אבל אנדיסקי סייעתא דשמיא ופירש ר"ח ז"ל פרדכת אדם טייל והוא לשון מורכב פורייה דוכתיה. ואם הצילוהו בני העיר ואמרו למלך זה בטל הוא פטור הוא מהמס ומסייע מעט לבני העיר אחר אשר הם פטרוהו. אבל אנדיסקי שהם לא הצילוהו אלא שהמלך נתן לו כתב וזהו פירוש אנדיסקי לפוטרו או להקל מעליו וכן בירושלמי בפ' המניח את הכד (ה"א) מוכח שאחרי אשר הוקבע המס על בני העיר זה נותן כך וזה נותן כך אין אחד מבני העיר רשאי לאהדורי אטצדקי להקל מעליו להטיל על אחר. כדגרסינן התם ראה אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו עד שלא נכנסו המים לתוך שדהו רשאי לפנותם למקום אחר פי' לתוך של חבירו כלומר שיסתום גדר שדהו אע"פ שהם נכנסין לתוך של חבירו. ואם משנכנסו לתוך שדהו אינו רשאי לפנותם למקום אחר פירוש לתוך של חבירו עד כאן. והנלמד מזה הוא כיון שהמס כבר נקבע עליו אינו רשאי להטילו על חבירו אחר אשר הוקבע עליו וכן אמרו שם (שם) בפי' אהן אכריסו ארגידא עד לא ייתו אהן כריסו ארגידא שארי מימר לן פלן עביד עבידתי מן דאתי כריסו ארגידא אסור פירוש כריסו ארגידא כוס של כסף מוזהב בלשון יון ר"ל אם המלך הוא שואל שיעשו לו כוסות של כסף מוזהבים ומצא ביד אחד מאנשי העיר כוס של כסף מוזהב אם קודם שנכנס לעיר ראהו בידו רשאי לומר לו אני איני אומן איש פלוני אומן עשאהו לי כדי לפטור את עצמו ממלאכת המלך אבל אחר שנכנס לעיר והוטלה מלאכת המלך על כל אנשי העיר אינו רשאי לפטור את עצמו בטענה זו שכבר הוטלה עליו בכלל אנשי העיר מלאכת המלך. תו גרסי' התם (שם) אהן אנסנו פירכא עד לא ייתון רומאי שרי משחדיניה מן דייתון רומאי אסור ופי' כשהמלך הוא הולך ממקום למקום וחייליו הם יושבים באהלים וכשנכנסין לעיר הם שואלים אכסנייא מן היהודים ונקראים אנסנו פירכא כי פירכא מלשון פרכא ופירכא היא פרכת ואהלים קרויין פרכת וקודם שיכנסו הרומיים חיל המלך לעיר מותר להשחידם כשיכנסו לעיר לא ישאלו ממנו אכסנייא אבל אחר שנכנסו והוטלה האכסנייא על כל בני העיר אסור להשחידם כדי לפוטרו לפי שהוא מציל עצמו בממון חבירו שאם לא יתאכסנו אצלו יתאכסנו אצל אחר וכבר הוטלה האכסנייא על הכל משעה שנכנסו לעיר ונלמוד מכל זה שהדבר הנקבע מחוקי המלכים על בני העיר אינן רשאין להקל מעליהם ולהטיל על אחרים. ואחר שנתברר שאין דין ודברים לאזרחים על התושבים להוסיף על מה שגזר המלך ושריו כלום וליטלו לעצמם להקל מעליהם אם כן כל אותם הסכמו' שלא כדין נעשו וחייבין להתיר החרם מן הדין ואיני רוצה להאריך בזה מפני כבודם. ואדון השלום ישים לכם שלום: