שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין מא:

עוד שם הגט שנמסר במאזו"נה בלא עידי מסירה והבעל לא צוה לסופר לכתוב ולעדים ולחתום בטל הוא ואפילו ריח הגט אין בו לאוסרה לכהונה. ותמה אני מהזקן אשר במוסתגני"ס מה ראה להכשירו וגם מהאומ' שהוא פסול שאם לא הי' אלא פסול הי' צריך הבעל אם החזירה לקדשה אלא בודאי בטל הוא והבעל כשהחזירה לא הי' צריך לקדשה ולא לכתוב לה כתובה אחרת כיון שלא נקרעה הראשונה אע"פ שמחלתה לו דלא מחלה לו אלא אם נתגרשה והיא לא נתגרשה ואם בשעת חזרה ברכו ברכת אירוסין ונישואין היו ברכו' לבטלה ועל כל ברכה וברכה עברו על לא תשא מדרבנן כדין מברך ברכה שאינה צריכה שהוא עובר על לא תשא דרבנן כדאי' בפ' אין עומדין (ל"ג ע"א) ופר"ת זל דאינו עובר אלא מדרבנן כדמוכח לה מדאמרי' ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר אם אמת ויציב דאוריית' חוזר ומברך כדאי' בפרק מי שמתו (כ"א ע"א) ואם ברכה שאינה צריכה יש בה משום לא תשא מן התור' אינה חוזר ומברך מוטב שיעבור מן התור' בשב ואל תעשה ולא יקרא אמת ויציב ולא שיעבור על לא תשא שהוא מן התורה: