שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רכו
שאלה רכו:
עוד שאלת שותפין שנשתתפו לא' רביע מנה ולשלש' כל א' מנה והתנו ביניהן שיחלקו הריוח בשוה והרויחו ובאו לבית החשבון והגיע לכל אחד מהם ממון קצוב לפי תנאם שהתנו ביניהם ונסתלק אחד מהם מהשותפו' ונטל חלקו בקרן ובריוח ונשאר השותפו' בין אותו שאין לו אלא רביע מנה ובין שנים שנשארו שהיה לכל אחד מהם מנה ונשאר בכיס כל הקרן הראשון והריוח שהרויחו עד שעת חלוקה ראשונה שנסתלק אחד מהם ונשארו הג' בשותפו' ונשאו ונתנו והרויחו ובאו לחלוק ותבע בעל רביע מנה רביעית הריוח בחלוקה שניה כמו בחלוקה ראשונה כי שאר התנאים נשאר קיים ביניהן והשותפין האחרים אומרים לא כי אבל כבר נתבטלו ולא תטול אלא לפי מעותיך ובאו לדין על זה לפני סוחר אחד ודן להם שלא יטול אלא לפי מעותיו מהקרן הראשון.
וכמו שבתחלת השותפו' היה אחד מהג' לפי חשבון כל השותף.
כן יטול עכשיו אחד משלשה עשר אע"פ שנסתלק השותף האחד מהשותפו' ושניהם יטלו י"ב חלקי' ויחלקו ביניה' בשוה וזה אומר שקר דנתם אותי שהתנאי הראשון לא נתבטל כלל ויש לי רביעי בכל מה שהרוחתי מהו הדין בזה:
תשובה: דין זה שדן להם זה הסוחר אינו דין כלל שהיה לו להשביע לשני שותפיו אם נתבטלו התנאים הראשוני' אשר ביניהם כשנסתלק השותף האחר מהשותף. וכיון שלא השביעם טעה ואינו דינו דין. ואם לא יכלו להשבע חייבים לתת לו רביע בריוח בחלוקה אחרונה כמו בראשונ'. ואף לדבריו שהאמינם בלא שבועה טעה בדינו שתי טעיות גדולו' האחד שבהסתלק השותף האחד מהם אין זה האחד חלק מי"ג כי אם חלק מתשעה. והשנית שזה הדין ממה נפשך הוא בטל שאם התנאי הראשון הוא קיים ביניהם ועל דעת אותו תנאי נשאו ונתנו יש לו ליטול רביע בריוח. ואם התנאים הראשוני' נתבטלו ביניהם א"כ זה התחלת שתוף הוא ואם כן הי' צריך לצרף לו הריוח הראשון עם הקרן שהוא רביע מנה והי' לו לחייבם שיתן לו ריוח לפי הקרן ולפי הריוח שאין זה כמו שאר שותפו' שמחשבים וחוזרים ונושאי' ונותני' לפי חשבון הקרן ולא לפי חשבון הריוח לפי שעל דעת שותפו' ראשונה הם מרויחים. אבל זה שדן שהתנאים הראשוני' נתבטלו א"כ בזה השותפו' האחרון הי' לו לצרף הריוח עם הקרן כיון שהתחלה אחרת היתה והיה לו לדון שיתנו לו לפי חשבון הקרן והריוח וכיון שלא דן כן דינו בטל. ומה שטענו בזה שכן הוא מנהג הסוחרים באותו מקום שדן להם זה הסוחר ששניהם המתעסקי' יש להם רשות על המשתתפי' עמהם לפשר ולדון ומה שיעשו הם הוא עשוי על כל השותפים אפי' יהי' כן כיון שאין מנהג המקום שבו נשתתפו כן אפי' הלכו השותפין כולם לאותו מקום צריכים לדון כמנהג המקום שבו היה התחלת השתוף. וזה מתבאר ממה שאמרו בפרק הגוזל בתרא (קי"ח ע"א) המפקיד את חבירו בישוב לא יחזיר לו במדבר ולפי הדין גם כן אין לשותף לדון בחלק שותפו אלא היכא דאיתיה במתא בהדיא אבל אי ליתיה במתא לא כמו שהעלו בפ' מי שהיה נשוי (צ"ד ע"א):