שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין רכב: עוד שאלת מה שדקדק רבינו שלמה ז"ל. והאדם ידע את חוה אשתו שפירושו ידע כבר כיון שלא אמר וידע אדם. דע כי וידע אדם גם כן הוא לשון עבר כמו והאדם ידע שהרי וא"ו של וידע כיון שהיא פתוחה היא וא"ו ההפוך שמהפכתו מעתיד לעבר. ומה שכתבת אתה שהיא רפה כפה בלשון ישמעאל ואמרת שאם כן הוא עבר זה טעות הוא כי כשתסלק הואו ישאר ידע שהוא עתיד כמו וישראל הוא ידע אבל כונת רש"י ז"ל הוא שאלו כתב וידע היה מתפרש כחביריו שהוא נמשך לספור שלפניו כמו וילך משה וישב אל יתר חותנו. אבל כיון שאמר והאדם ידע הוא מתפרש כחביריו שהוא קודם הספור של מעלה כמו ומשה היה רועה שהיה קודם הספור שלמעלה בזמן גדול וזהו מדרך סדור הדברים לא מצד הדקדוק. ומה שכתבת היאך אפשר שביום אחד היתה יצירת האדם וחוה ולידת קין. כבר אמרו ז"ל (ר"ה י"א ע"א) כל מעשה בראשית בקומתן נבראו ואמרו אדם וחוה כבני עשרים שנה נוצרו ודבר זה הוא הגון ליציר כפיו של הקב"ה שיהי' נוצר שלם ושיהיה ההריון והלידה ביום אחד כן יהי' לעתיד לבא כמו שאמרו (שבת ל' ע"ב) עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו והביאו ראיה מתרנגולת. ומה שאמרת שלא היה בו יצר הרע קודם שחטא אמת הוא ותשמיש לקיום העולם מפעולות היצר טוב הוא וזהו מה שכת' הרמב"ם ז"ל בס' המורה בפ' שני ואין בהכרחו טוב ורע. וענין מה זוהמת הנחש שאמרת יש לה סוד ואין זה מקומו ואל תכניס עצמך כי אם בפשוטי הדברים ובמה שהרשית התבונן: