שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קנט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ברש"ך לה"ר יוסף סעיד האל יעזרהו

ענין קנט: שאלת על ענין אומה [שנסרכ'] לדופן והית' מכה בדופן ולפי הדין מותר' אלא שהית' הסרכא מתפשט' חוץ למכה ובאמ' שלפי דעת הגאונים ז"ל אסורה היא כמו שכתבת אבל בכאן הם נוהגין בו היתר ועוד הם מקילין בכאן שאפילו יש שם סי' מכה כגון שניכר באחת הצלעו' שנשבר' וחזרה ונתקנה שהם מתירין אותה וכן נוהגין בספרד על פי הרא"ש ז"ל אבל הרשב"א ז"ל בתשוב' הוא אוסר. ואומר לך מה שאירע לי לילה א' הנני בחלומי אוכל דברים טמאים ועמדתי מרעיד ונפשי עגומה עלי והנה השליח הקונה לי בשר הביא לי בשר ביום ההוא ואמר לי כמצחק הנה הבשר נאסר והותר אמרתי לו ואיך אמר לי מצא סי' מכה בדופן אז אמרתי זהו הדבר הטמא שהייתי אוכל בחלומי צויתיו להחזירו ומאז הייתי נזהר מכיוצא בזה ואוסר על עצמי ואין בי כח לאסור על אחרים מה שכבר נהגו בו היתר שלא לאבד ממונן של ישראל וכששואלין לי למה אני נמנע מזה אני משיב מפני שהיא בהמה שהורה בה חכם ומדרכי חסידו' יש לו לאדם לפרוש ממנה (חולין ל"ז ע"ב) שמענה ואתה דע לך: