שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קמח
ענין קמח:
ומה שכת' הרב ז"ל בפ' ז' מהלכו' שחיטה אחד מסמפוני הריאה שניקב ואפי' לחבירו טריפה והוקשה לך לשון אפי' בגמרא (חולין מ"ח ע"ב) אמרי' דדוקא סמפונא דאנקיב לחבריה דלא מגין משום דקשי הא אינקיב בדוכתא אחריני הוי סתימא וכשר.
ויפה תמהת עליו ומשום דבהכא את מסייעת לכהני שהרי הרב ר' משה הכהן ז"ל הגיה עליו בזה הלשון לא הבנתי מאי אפי' ובהלכה מפורש נקב לחבירו טריפה אבל אם נקב לבשר כשרה ואם מדבר הוא מסמפון הריאה קוד' שיכנס בבשר ובזה שייך למימר אפי' הי' לו לפרש עכ"ל ואחר שהרב ז"ל הוא מחז' לתקן לשון אפי' דמיירי קודם שיכנס בבשר כדק"ל כר"נ דאמר (שם מ"ה ע"ב) ג' קני הוו דריאה (בריאה) [כריאה] אלא שהוקש' לו שהי"ל לפרש הניח לנו מקום לתקן תיקון אחר והוא דלשון אפי' שייך להיכא דנימוק' הריאה דליכא בשר ונקב הסמפון דודאי טריפה דליכ' סתימ'.
ואומר הרב ז"ל דלא מיבעיא היכא דליכ' סתימא כלל דטריפה אלא אפי' איכ' סתימ' גרועה כגון בסמפונא דאינקיב לחבריה לא הויא סתימ' וטריפה וזהו לשון אפילו דלגבי היכא דליכ' סתימא כלל שייך ביה אפילו היכא דאיכ' סתימה גרועה: