שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מסתגאנים אל הדיין אשר שם יצ"ו:

ענין עה: ראיתי ההרשא' שהביא המורש' לתבוע מסולימאן מה שיש בידו מהאלמנה בת שלמה לוי והיתומה בתה והיא מתוקנת כהלכתה וכבר באה בכאן ההרשאות מאותם גלילות חסרות מלח חסירו' תבלין שאין שוות כלום וזאת ההרשאה לא יחסר כל בה אבל מה שעכבני מלכוף הנתבע הנז' הוא כי כתוב בהטפסת מינוי האפטרופי' שהרשו המורשה כי מפני שיש תביעה לאלמנה על נכסי בעלה מנו לה ב"ד אלו האפטרופין ואלו דברים נפלאים מאד שימנו ב"ד אפטרופין לגדולים זה לא נמצא בשום מקום ולשון התלמוד הוא אפטרופא לדיקנני לא מוקמינן כדאי' בפ' המפקיד (ל"ט א') ויש לנו לומר בזה על צד מליצת השיר ומה מכורה קודם לכן יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר וכן בכאן אם קטנים שיש להם אפטרופוס כשהגדילו בטל כח האפטרופוס כ"ש שאין למנותו עליהם וכיון שאין לאפטרופין אלו כח האפוטרופוס המורשה שבא מכחן אין לו כח לתבוע נכסים המשועבדין לאלמנה כיון שיש לה בהן תביעה ואפי' יבא הרשאת אפטרופוס היתומה לפי ששעבוד האלמנה קודם לירושת היתומה ושעבודה חל אף על המטלטלין כתקנת הגאונים ז"ל כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפ' מציאת האשה ואף על המלוה חל שעבודה ואע"פ שהיא ראוי לענין ירושת בכור. קרויה מוחזק לענין כתובת אשה כדמוכח בפרק הכותב (פ"ד ע"א) ובפרק האשה שנפלו לה נכסים וגם יש ראיות אחרות והאריכו בזה המפרשים ז"ל בפ' יש נוחלין וא"כ אין כח בידי לכופו עד שיבא בהרשאת האלמנה ג"כ שהיא תמנהו בעצמ' מורשה שלה. ודע ג"כ כי ההטפסה לא ישרה בעיני וגם כל הטפסות שראיתי שנעשו בכל אותם גלילות הם שלא כהלכה כי הם עושין כמו שעושין עדי ישמעאל ששני עדים מטפיסין שטר וזה אינו כשר בדינינו שצריך לעשו' בזה מעשה ב"ד ויכתבו במותב תלתא כחדא הוינא ככל קיום שטרות שצריך ג' כדאי' בפ"ב דכתובו' (כ"ב ע"א) ודין ההטפסה הוא כדין קיום כדמוכח בפ' גט פשוט (קס"ח ע"א) גבי הא דתנן מי שנמחק שטר חובו וגו' וכן בפ' שבועת העדו' מוכח בהדיא דבקבלת עדות בעינן ג' וכן כ' הרב בעל העיטור ז"ל וכן הראב"ד ז"ל בההיא דמי שנמחק דפ' גט פשוט וכן כתבו המפרשי' ז"ל וכן הוא מסודר בנוסח הטפסת שטר לראשונים ז"ל. ואיני יודע איך נעלם זה מכל אלו הארצו' שזו מכת מדינה היא והטפסה שנעשית בשנים אינה אלא כעד מפי עד שהוא פסול כדאי' בפ' שבועת העדו' ופ' אחד דיני ממונות ובפ' זה בורר ולא ניתן ליכתב ואסור להשהותו משום אל תשכן באהליך עולה כדמוכח בפ"ב דכתובות (י"ט ע"ב) אלא שבזאת ההטפס' שעל ענין זה אין לתמוה כל כך לפי שאותם החתומים בשטר המוטפס חתמו בהטפסה אבל מ"מ מאן דנחית לעומקא דדינא יודע שגם זה אינו כהלכה וזה שאם השטר המוטפס הוא כשטר עדות אין רשאין לעשו' שטר אחר לפי שכבר עשו שליחותן כדמוכח בפ' התקבל (ס"ג ע"ב) ובפ' גט פשוט ואף אם השטר המוטפס הוא מעשה ב"ד אין שנים מהם יכולים לעשות הטפסה ממנו עד שיצטרפו שלישי עמהם וזה מתבאר בפ' גט פשוט (קס"ה ע"ב) גבי הא דאמרינן התם שנים שהעידו בב"ד זה וגומ' מהו שיבא אחד מכל בית דין וב"ד ויצטרפו דמשמע מהתם שאפילו דבר שהועד בב"ד צריך שלשה מהב"ד שהועד בפניהם לקיימו ויודע אני שלא כל אדם מאותם הקרויים חכמים בדורנו זה יבין זה ומה אם בפשוטו' הם טועים מה יעשו באלו הדינים שצריכים בקיאו' ופלפול. ומה שכתו' בהטפסה זו וחתימנא ביה תרי מגו ארבעה שהיינו חתומים בשטר לא תיקן כלום בזה שלא יש בו ג' בהטפסה ומה שהיו ג' או יותר בשטר הראשון אינו מועיל למה שנעשה בשנים וכשנעשה המעשה בג' ולא הספיק השלישי לחתום עד שמת או שהלך למדינת הים אמרינן בגמ' בפ' ב' דכתובו' (כ"ב ע"א) ובפרק גט פשוט (קס"ה ע"ב) שצריך לכתו' במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי כדי שלא ירא' שיהיו ב"ד חצוף לקיים שטרו' בשנים אבל אם לא היו בקיום או בהטפסה אלא שנים הם פסולים אע"פ שהיו ג' בשטר המקויים או המוטפס. ומה שנהגו הסופרים לכתוב וחתימנא ביה תרי מגו תלת הוציאוהו ממקום אחר דבפ' אלו מציאות (ל"ב רע"א) אמרינן זיל אייתי לי תלתא או תרי מגו תלת דפלגת קמייהו ומכאן למדו לעשו' כן בקיומין או בהטפסות שלא להטריח לחתום ג' ויש כותבין דמקצתנא חתימין לתתא וכן הוא בגט חליצה בסדור הראשונים ז"ל אלא שמצריכין להחתים ג' ואינו נראה. אבל מ"מ צריך שישבו ג' בקיום או בהטפסה והלשון בעצמו תרי מגו ארבעה הוא תימה דהא קיימא לן אין ב"ד שקול: