שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קנ
ענין קנ:
ראובן מת והיו לו שתי נשים והיו לו בנים מהראשונה שמתה בחייו ואין לו בנים מהשנייה ונתן נכסיו במתנת שכיב מרע והשנייה באה לגבות כתובתה לפי שהיא קודמת למתנת שכיב מרע ובני הראשונה אומרים אנו קודמים לגבות כתובת אמנו מפני תנאי כתובה שכך כתב לה בתנאי בנין דכרין דיהוון ליכי מנאי.
ונשאל ה"ר יצחק בר ששת ז"ל בזה והשיב דכתובת בנין דכרין קודמת למתנת ש"מ ולכתובת השנייה אלא שנסתפק אם דין כתובת בנין דכרין הוא כשאין בנים לשנייה אלא שהיא באה לגבות כתובתה כמו שהוא כשיש לה בנים או לא ורצה לעמוד על דעתי וכתבתי לו זה:
במאי דבדק לן מר בכתובת בנין דכרין אם איתה היכא דליכא בנים מהשנייה אלא שהיא נוטלת כתובתה ולראשונה אית לה בנים ואע"ג דבין אית להו כתובת בנין דכרין בין לית להו אינהו ירתי כולהו נכסי מיהו נפקא מינה לענין אם נתן אביהם במתנת ש"מ דאי אית להו כתובת בנין דכרין אינהו קדמי דמתנת ש"מ לאו כמשעבדי דמיא כדכתיב מר באיגרתיה ואי לית להו כתובת בנין דכרין ומכח ירושת אביהם שקלי נכסי מתנת ש"מ קדמא. הוה משמע לכאורה דאית להו כתובת בנין דכרין משום דאשכחן דכתובת בנין דכרין אית להו לבני ראשונה אע"ג דבני שנייה לית להו כגון מתה אחת בחייו ואחת במותו דבני שנייה שקלי כתובת אמן מחמת ירושה ולא מחמת תנאי ב"ד ואפ"ה בני הראשונה אית להו כתובת בנין דכרין ולא חיישינן לאינצויי כדאיתא בפ' מי שהיה נשוי (צ' ע"א ע"ב) ואפילו היכא דבני שנייה לא שקלי לה כלל לא מחמת ירושה ולא מחמת תנאי ב"ד לא קא מפסדי בני ראשונה זכותייהו דכתובת בנין דכרין ומשכחת לה כגון שמתה שנייה ולא נשבעה דלא שקלי כלל משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו כדאיתא בפ' כל הנשבעין (מ"ח ע"א) משום דאמרי' אימור צררי אתפסה מחיים וכבר נפרעה כתובתה ואפ"ה כתב בה"ג ז"ל דבני ראשונה שקלי כתובת בנין דכרין וכ"כ הרב בעל העטור וכ"כ הרמב"ם ז"ל ומעתה אף אנו מצינן למימר דאפילו היכא דליכא בנים לשנייה בני ראשונה כי זכו בנכסי מכח תנאי בית דין זכו בהו ולא מכח ירושת אביהם ונפקא מינה למאי דאמרן אי נמי לענינים אחרים כגון ירושת בכור ודדמי ליה אבל לפום צורתא דשמעתא לא משמע הכי ואי מהא לא איריא דאיכא למימר דאע"ג דלא בעי' בענין כתובת בנין דכרין שיתקיים תנאי בית דין בשתי נשי' שאע"פ שאינו מתקיים באחת מתקיים באחרת אבל מ"מ בעי' שיהיו בנים לזו ולזו דהכי משמע מלישנא דמתני' והכי תנן בפ' נערה שנתפתתה (נ"ב ע"ב) לא כ' לה בנין דכרין דיהווין ליכי מנאי אינון ירתון כסף כתובתך יתיר על חולקהון דעם אחוהון חייב וגו' משמע דלא שייך תנאי ב"ד אלא היכא דאיכא אחים בהדייהו ומ"ש דדוקא תנן מדאמרי' בפ' יש נוחלין (קל"א ע"א) אמר ליה רבי נתן לר' שניתם משנתכם כרבי יוחנן בן ברוקא לא כ' לה בנין דכרין. והא דרבי יוחנן בן ברוקא לא שייכא אלא בדאית אחי כדאי' התם. ואע"ג דאיכא למימר דרבי נתן כי אמר הכי לאו מעקר תקנת תנאי ב"ד קאמר הכי אלא משנתינו ששנינו כן אמר הכי אבל בעיקר תקנה אפשר דבלא אחי איתא אפ"ה בגמרא פ' נערה שנתפתתה (שם) מוכח בהדיא דמתני' דוקא תנן דאותבינן עלה בת בין הבנות תירות. ופרקי' לא פלוג רבנן ואי איתא דמתני' לאו דוקא תנן הוה לן למימר אין הכי נמי ובנין דכרין לאו דוקא וה"ה לבנות יורשות דהוו כבנין דכרין כיון שיורשות דחד טעמא הוא מדלא אמרי' הכי משמע דלישנא דמתני' דייק' וליכא לאוסופי כלל אלא מאי דמפרש במתני' דקי"ל דתנאי ב"ד לא הוי בטפי אלא במאי דמפרש במתני' ועוד משמע הכי מדאותבי בת נמי תירות ופרקינן כנחלה שויוה רבנן ומשמע דהכי פרכינן בת נמי תירות ויטלו הם כאובת אמן והיא כתיבת אמה והשאר יטלו בכח ירושת אביהם מן התורה ופרקי' כנחלה שויוה רבנן דבת בין הבנים לא ירתא ובין היא בין הם אין להם בנכסים אלא כתובת בנין דכרין דבכה"ג לא תקון כלל אלא דשקלי נכסי בירושה דאורייתא ומשמע נמי דדוקא תנן מדדרשי' מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי בארוסה שאין לקברה כדאיתא בפרק נער' (נ"ג ע"א) ובפ' האש' שנפלו לה נכסי' (פ"א ע"א) נוטלת כתובת' ע"פ עצמ' אע"פ שאין היורשים יורדים לנחלה אלא ע"פ עדים כדאית' בפ' האש' שלום (קי"ז ע"א) והיינו טעמא משום דלישנא דתנאי ב"ד הכי דרשי' לי' כמדרש תורה משום דלישנא דוקא תנן וכך משמע בפ' נערה שנתפתתה (נ"ד ע"א) דתני רב יוסף בביתי ולא בביקתי הרי שדרש לשון תנאי ב"ד דאת תהא יתבה בביתי כאלו היה לשון תורה וכן משמע ממדרשו של ר' אלעזר בן עזריה שדרש (שם מ"ט ע"א) הבנות יזונו והבנים יירשו וגו' וכן נמי דיקא התם (נ"א ע"א) ובכהנת אהדרינך למדינתך ובישראל אותבינך לי לאנתו וכן בפרק אף על פי (נ"ה ע"א) כמובת בנין דכרין לא טרפא למשעבדי מ"ט ירתון תנן דמשמע מכל הני דלישנא דמתני' בכולהו תנאי ב"ד דכתובה לישנא דוקא הוא וליכא לאוסופי עליה. מיהו איכא למשמע הכי מעקר טעמא דאמרינן התם כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבניו וכיון דמדאורייתא ירתי תו לא צרכינן לתקוני מידי דאי משום חששא שמא נתן נכסיו במתנת ש"מ דרבנן לא עבדי תקנתא בחששא רחוקה כזו דלא שביק איניש לבריה ויהיב לאחריני דהא לבת בין יהבנים לא עבדי תקנתא דהיא מילתא דשכיחא כ"ש שבשביל חשש מתנת ש"מ לא קיימי רבנן ומתקני כתובת בנין דכרין. ועוד כיון דאסיק' בפ' נערה שנתפתתה (נ"ב ע"ב) ובפ' אף על פי (נ"ה ע"א) ובפ' יש נוחלין (קל"א ע"א) דירתון תנן הכא דאפשר למשקל נכסי מחת ירושה דאורייתא למה לן לאתקוני ירושה דרבנן ואית לן למימר היכא דמעקרא ירושה דאורייתא לא מתקני רבנן ירושה דידהו ועוד שאם תאמר כן אפילו באשה אחת יש לנו לומר דאיתיה לתנאי ב"ד דמאי שנא ומתנת ש"מ לא חיילא בנכסי מי שמתה אשתו בחייו והניחה בנים ותהיה ירושתם קודמת למתנת ש"מ ואין הבכור נוטל פי שנים וזו לא שמענו ולא מסתבר כלל ועוד כיון דירושת הבעל היא דאוריי' וכתובת בנין דכרין היא דרבנן אי איכא ספיקא במילתא מוקמי' אדאורייתא וכ"כ הרב רבינו אפרים ז"ל על כיוצא בזה כמ"ש הרמב"ן ז"ל משמו בהלכו' בכורו' ובחדושי בתרא ובספר עטור סופרים: