שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קלו
ענין קלו:
עוד לו על הענין הנזכר למעלה:
אח יקר וחביב.
זר זהב סביב.
לקחך נוזל כעל עשב רביב.
על לב קלוי באש כגרש כרמל ואביב.
להשקיט לו מאש פלדו' הכדודי ושביב.
הנני יוצא לקראתך להשיב בקצרה לכתבך ואמרת כי הוקשה לך במה שכתבתי לך שכשהיו מקדשי' ע"פ הראיה היו כשרים כל הימים הפסולים לר"ה והבאתי לך ראיה ממה שמצינו בערובין (מ"א ע"א) שבימי ר"ע חל ט' באב להיות ע"ש ובפ' (בתרא) [ב'] דתעניו' (ע"ו ע"ב) שנינו ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ומיירי כשחל ט' באב ע"ש והכי מתפרש בגמ' התם (כ"ע ע"ב) ובפ' ואלו קשרים (קי"ג ע"א) בענין חלבי יוה"כ אם קרבין בשבת כדאית' התם ולפי קבוענו אי אפשר וכן במ' מגילה (ב' ע"א) מצינו חל פורים בשבת ומסתמא יום י"ד קאמר והכי מוכח מתני' ובפ' החליל (נ"ה ע"ב) מוכח דעצרת חל בשבת ומחלקין בו לחם הפנים ובפ' אין דורשין (י"ז ע"א) יש במשנה עצרת שחל בשבת יום טבוח באחד בשבת ולפי קבוענו א"א ויותר חזק מכל זה שהרי במנחות בפ' שתי לחם (צ"ט ע"ב) מצינו יום הכיפורים חל בע"ש והיו אוכלים שעיר יום הכפורים ליל שבת חי כי אפשר לבשלו בשבת כי אין בשול קדשים דוחה שבת וגם להשהותו למוצאי שבת הי' בא לידי נותר זהו תרף דברי ואתה הקשית עלי' קושיו' נמרצות:
הראשונה אמרת זה לשונך א"כ מי שכתב כי לכך נפסל ר"ח תשרי כשבא באד"ו משום תרי שבי אהדדי ומשום ירקיא ומשום מתיא ומשום יום ערבה שלא יחול בשבת (עי' ר"ה כ' ע"א) אין דבריו נכונים ואותה טענה בטלה ולחנם הביאוה לראיה ואחר שאותה טענה היא בטלה לדבריך למה אין אנו קובעין היום בא"דו וגו' אלו הן דבריך. ואנא תיובתא לא חזינא שכשהיו מקדשין ע"פ הראיה א"א לדחות שלא יהי' יום הקבוע בעת הראיה שכך הראה לו הקב"ה למשה כזה ראה וקדש ואם אין אנו קובעין ביום הראיה אין זה ר"ח אלא אמצע החדש על כן על כרחנו יש לנו לקבוע אותו יום ואין לנו לחוש לירקיא ומתיא ופרסום ערבה אבל עכשיו שא"א לקבוע ע"פ הראיה שאין לנו בית הועד ומסרו לנו אבותינו זה הקבוע שאנו קובעין ע"פ המולד וידוע שיום המולד הוא קודם לראיה א"כ אם דחינו הקבוע מאחד מימים פסולים למחרתו או לפעמים לשני ימים עדין לא יצאנו ביום הקבוע מעת הראיה כי בדחיה מיום שנולד המולד למחרתו יבא הקביעות ביום הראי' שהוא ר"ח ודאי על כן כיון שאפשר לנו לדחות יום הקביעה מיום זה לחבירו מבלתי הפלגה מעת הראיה ראינו לתקן בזה תקנה לירקיא ומתיא וליום ערבה כדי לפרסמה שהיא מן התורה מפני תרעומת המינים ורשאי' אנו בכך שנ' אשר תקראו אותם וכתיב אתם ע"כ כשהיו מקדשין ע"פ הראיה לא היו שם ימים פסולי' שא"א לדחות יום הראיה כלל ועכשו שאנו מקדשין ע"פ המולד אנו פוסלים קצת ימים מפני התקנה ואין להקשות ממה שאנו עושין עכשיו למה שהיו עושין כשהיו מקדשין ע"פ הראיה והנה תרצתי קושייתך הראשונ':
השנית אמרת זה לשונך ואחר שבזמן שבית המקדש קיים היה יום י"ד באדר יכול להיות בשבת ויום ט' באב יכול להיות בע"ש ויום הכפורים בע"ש אני מוסיף מקוצר דעתי כי יום ט' באב ויום כפורים יכולין להיות ביום ראשון ממחרת יום השבת הואיל וקבוע החדשים באותו זמן הי' ע"פ הראיה מה לי ע"ש מה לי אחר השבת תרי שבי אהדדי הם נקראים שיקדים השבת ליום ט' באב או ליוה"כ בין שיתאחר ודעתך רחבה מדעתי ואתה תבחר ולא אני עכ"ל. והנה אגב שטפך הוספת תשעה באב עם יוה"כ ללא צורך שהרי אנו היום בקבוענו עושים ט' באב באחד בשבת ברוב השנים אם מפני קביעת יום עצמו אם מפני דחיה משבת למחרתו וכתבת כן בלא השגחה. ולענין דבריך אני אומר שלא ירדת לסוף דעתי בזה כי נראה שהבנת מדברי שמה שכתבתי לך שבזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה היה חל יוה"כ ע"ש חשבת שכתבתי כן בדוקא ואינו כן שלא כתבתי כן אלא מפני שמצאתי בגמ' מפורש ולראיה הביאותיו וה"ה והוא הטעם לא' בשבת כדאיתא בפרק ואלו קשרים (קי"ג ע"א) ולשאר ימים פסולים שכיון שמצינו באחד מהם מפורש שהי' חל בו יום הכפורים ממילא נלמוד לשאר ימים דמאי שנא ואין אנו צריכין לתוספת שלך כי אין בדברי מגרעת והנה השיכותי מעלי תלונתך השני':
השלישית אמרת ז"ל היאך היו אוכלים שעיר יוה"כ שמא היו אוכלים אותו נא. וכי יש לך אדם שאוכל בשר חי בלתי מבושל או צלוי תודיעני בחסדך מה פירשו בו המפרשים ז"ל ע"כ לשונך. באמת שדבר זה הוא שיאכלו בשר חי אינו רחוק ומפני זה אמרו במשנה הבבליים אוכלי' אותו חי מפני שדעתם יפה ובפסחים אמרו משמחו בשעירי רגלים כלומר לאכלו חי בשבת הרגל (ובפ') [בפ'] אלו דברים (ע"א ע"א) ובכל דבר שאכילתו מאוסה אומרים כן כמו ששנינו בחולין בפ' בהמה המקשה (ע"ז ע"א) השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה ואמרי' בגמ' בפ' אלו טרפות (ס"ד ע"ב) ביצים המוזרות נפש היפה תאכלם ואמרי' בפ' אין מעמידין (כ"ט ע"ב) גבי קיבת עולה והוא החלב הקרוש בתוך עור הקיבה כל כהן שדעתו יפה שורפה חיה פי' שורפה בשי"ן שותה אותה קרוב ללשון ערבי בחלוף פ"א בבי"ת ופרש"י ז"ל דעתו יפה שאינו קץ בה מפני מיאוס ובפ' חלק (ק' ע"ב) אמרי' כל ימי עני רעים זה אסטניס וטוב לב משתה תמיד זה מי שדעתו יפה לפי שיש בני אדם שאוכלי' כל דבר ואין להם אנינות הדעת ולא אסטניסות משום דבר והם הנקרא' דעתם יפה או נפש יפה ולשון בני אדם הוא לקרות למי שאוכל כל דבר כלשון הזה וכיוצא בו ומיהו זהו כשאומרים דעת יפה או נפש יפה אבל כשאומרים פה היפה ר"ל שאינה אוכלת אלא דברים יפים וטובים כדמוכח בפ' תולין (ק"מ ע"ב) גבי פרה ולפי שאכילת בשר חי הוא ענין מיאוס אמרו בגמ' (מנחות ק' ע"א) תנא לא בבליים היו אלא אלכסנדריים ומתוך ששונאים הבבליים קורין אותם על שמם ופרש"י ז"ל מתוך ששונאים ישראל את הבבליים קורין את האלכסנדריים שעושין מדת רעבתנות ע"ש הבבליים עכ"ל. ובפ' בכל מערבין (כ"ט ע"ב) אמרי' בשר חי כדי לאכול ממנו בשר צלי ופירשו התם משום דהני פרסאי אכלי מיניה טבהקי טבהקי בלא נהמא ולפי שיש בני אדם אוכלים בשר חי אמרי' בפ' מפנין (קכ"ח ע"א) בשר בין חי בין מליח מותר לטלטלו וטעמ' דמילתא דחזי לאומצא פי' לאכלו כן ואמרי' בפ"ק דשחיטת חולין (ט"ו ע"ב) השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא דגבי בהמה מסוכנת אמרי' בפ' אין צדין (כ"ה ע"א) ר"ע אומר אם יכול לאכול כזית חי מבי טביחתה. הרי פירשתי לך מכמה מקומות שאין כל כך רחוק לאכול בשר חי אע"פ שהוא דבר מאוס ותרצתי לך קושי' השלישית:
הרביעית אמרת ז"ל גם מה שכתבת לי והזכרת לי שם לא שמעתיו מימי והוא ר' הלל בנו של ר"י נשיאה בן בנו של רבינו הקדוש מעולם לא שמעתי אלא הלל הזקן וחפשתי בפי' המשניות שחב' הרמב"ם בלשון ערב הנקרא אלסראג ולא הזכירו כלל וז"ל אלפצל אלתאלת פי' מא שהר מן אנסאב חכמי המשנה מן דלך ר"ג בנו של ר' יהודה נשיא' אבן ר"ג אבן ר"ש אבן ר"ג הזקן אבן ר"ש אבן הלל הנשיא והוא הלל הבבלי אלדי אליה נסבת אל טאפי"ה מן אל חכמים אל א' בריון במדהבא פסועית בית הלל פהדא הוא מבני שפטיה בן אביטל בן דוד פהולאי אלסבע חכמי' קדבאן אנהם מן נסל דוד הע"ה לפי דבריך יהי' זה ר' הלל הנשיא שמיני להלל הזקן תודיעני בחסדך באיזו מסכתא הוא מזכירו עכ"ד ואני אומר כי אם אתה לא שמעת מימיך הלל אחר זולתי הלל הזקן אני שמעתי. ומדברי הרמב"ם ז"ל אין ראי' ולא קושיא שהוא לא פי' אלא חכמי המשנה וזה הלל האחרון לא הי' מהתנאים אלא מהאמוראים ולמען ייטבו בעיניך דברי אפרשם לך. דע כי הלל הזקן עלה מבבל לא"י ומצא שם זקני בן בתירא שהיו נשיאים ומפני שלא היו יודעים אם שחיטת הפסח דוחהשבת אם לאו והוא למד להם ג"ש שדוח' הושיבוהו נשיא עליהם כדאי' בפסחים פ' אלו דברי' (ס"ו ע"א) ובשבת פ' ר"א דמילה ובירושלמי (פסחים פ"ו ה"א) תמהו האיך נתעלמ' מבני בתירא הלכ' זו והלא א"א בכל שתי שביעיות שנים שלא יבא פסח באחד בשבת והיאך שכחו זה ואמרו שם כדי שיעלה הלל לגדול' גרמו להם מן השמים שישכחו מה שראו בעיניהם והי' מבני שפטי' בן אביטל כדאיתא בכתובות פ' (הנושא) [אע"פ] (ס"ב ע"ב) דאמרינן התם שר' שהוא מבני בניו של הלל היו יותר מיוחס מר' חייא שר' הי' משפטיה בן אביטל ור' חייא משמעא אחי דוד ובפ"ק דסנהדרין (ה' ע"א) אמרינן ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל משמע דמשבט יהודה קאתי אבל בירוש' דכלאי' וכן בב"ר מוכח שלא היו משבט יהודה אלא ממשפחת האם אבל ממשפחת האב הי' משבט בנימין ואמרינן בפ"ק דשבת (ט"ו ע"א) ובפ"ק דע"ז (ח' ע"ב ע"ש) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנ' וזה שמעון בנו של הלל לא מצאנוהו נזכר בשום מקום ולא במס' אבות ששם הם נזכרים כל החכמים שנשתלשלו מהלל הזקן זה אחר זה. ואולי מפני זה לא כתבו בעלי ספר הקבלה. אבל נראה שטעה שהרי בגמ' הוא מפורש שאחר הלל נהג נשיאות שמעון וכן נר' מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנ' כמו שכתבת אתה ג"כ. וכן בפתיחת המדע. ובנו של שמעון זה שהוא דור ג' להלל הי' ר"ג הזקן שתקן כל אותם התקנו' השנויות בגטין (פ"ד) והוא נזכר בפ"ק דאבות אחר הלל ושמאי ואחריו הי' שמעון בנו הנזכר אחריו שם והוא הי' מעשרה הרוגי מלכות שהרי בזמן החורבן הי' ונשאר ר"ג השני קטן ונהג נשיאות במקומו רבן יוחנן בן זכאי כדמוכח באגד' גטין בפ' הניזקין (נ"ו ע"ב) וזה ר"ג הי' אחי אשתו של רבי אליעזר כדמוכח בפ' הזהב (נ"ט ע"ב) ובפ' כל כתבי (קט"ז ע"א) והוא שהעבירו אותו מהנשיאות לכבוד רבי יהושע בן חנניה והושיבו במקומו רבי אלעזר בן עזריה ובאותו דור הי' ר"ע כדאית' בפ' תפלת השחר (כ"ח ע"א) ובנו של ר"ג זה השני היה רשב"ג המוזכר בכל התלמוד שאמרו (גיטין ע"ה ע"א) כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וגו'. ורצו רי' מאיר ור' נתן לביישו ולהעבירו מהנשיאות ולא עלתה בידם וקנסו אותם שלא יהיו נזכרים בשמם בבית המדרש. והעלו לר' מאיר שם אחרים ולר' נתן יש אומרים כדאי' בסוף הוריות (י"ג ע"ב). ובנו של רשב"ג היה רבי שחבר ספר המשנה כדאיתא בפ' (הבא על יבמתו) [החולץ] (מ"ג ע"א ע"ש) והיו קורין אותו רבינו הקדוש כדאיתא בפ' כל כתבי (קי"ח ע"ב) והיה שמו ר' יהודא הנשיא כדמוכח (בגיטין) [בקדושין] (ס"ג ע"א) ובפ' (כירה) [במה מדליקין] (ל"ב ע"ב) ובכמה מקומות מהתלמוד ומוכח בפ' השוכר את הפועלים (פ"ד ע"ב) שרבי היה בנו של רשב"ג וכן בכ"מ שחולק עמו אומרים הלכה כר' מחבירו ולא מרבו כדאיתא ביש נוחלין (קכ"ד ע"ב) ע"ש) וכמה דוכתי אחריני וכתב הרי"ף ז"ל בפ' הנזקין דה"ה ולא מאביו וכ"כ בה' קצובו' כמ"ש הרב בעל העיטור ז"ל באותו קיום אע"פ שהרשב"א ז"ל חולק והיו לו לר' שני בנים רבי גמליאל ור"ש ונסתפק לבעלי הגמ' במ' גטין (ט"ו ע"א) אם ר"ש נהג נשיאות או לא אבל ר"ג הי' נשיא והוא המוזכר בפ' שני דאבות והוא אחרון התנאים מזרע הלל ולפי שהי' הבכור והיה ממלא מקום אביו במעשיו מנוהו נשיא אע"פ שר"ש אחיו היה חכם יותר ממנו ולפ"ז אמר רבינו הקדוש בצוותו. שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא כדאית' בכתובו' (ק"ג ע"ב). והנה נראה שיש טעות בספר פי' המשנה שלך שכתוב שם ר' יהודה הנשיא בן ר"ג וחסר משם וכן ראוי לכתוב בן ר"ש בן ר"ג על כן תקן הספר וכן כתב בפתיחת המדע ובפתיחת המשנה כתב כי ר' קבל מאביו ר"ש ושני בני רבינו הקדוש היו נקראים ר"ג ברבי ור"ש ברבי וכן ר"ג זה האחרון הי' ר' יהודה נשיאה שהי' בתחלת האמוראים בימי ר' יוחנן וריש לקיש כדמוכח בתעניות (י"ד ע"ב כ"ד ע"א) ובהרבה מקומות והוא בי דינא דשרו משחא ואע"פ ששנינו במשנה רבי ובית דינו התירו את השמן כבר תרצו בזה שר' התיר ולא קבלו מניה ובא ר' יהודה בן בנו והתיר וקבלו מניה והוא הנק' רבותינו כדאיתא בפ' מי שאחזו (ע"ו ע"ב) ובפ' אין מעמידין (ל"ו ע"ב) רבותינו התירוה לינשא ואמרי' מאן רבותינו בי דינא דשרו משחא והוא ר' יהודה נשיאה בן בנו של ר' יהודה הנשיא ובנו של זה הוא הלל האחרון שהי' בימי אביי ורבא והי' ג"כ אמורא והוא המסדר הקבועים שלנו כמו שהוא מקובל בידינו וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בס' המצות שלו ומצינו בימי האמוראים שיש הלל נזכר בגמ' בפ' חלק (צ"ט ע"א) ובפ' ערבי פסחים ובפ"ב דביצה (כ"ו ע"ב) ובפ"ק דחגיגה ובשני מיבמות (כ"א ע"ב) ובפ' המוכר פירות (צ"ח ע"א) ובמקומות אחרים ושמא זהו הלל בנו של ר"י נשיאה והנה הוא עשירי להלל ונמצא סדר היחס כן הלל בן ר"י נשיאה בן ר"ג ברבי בן ר' יהודה הנשיא בן ר"ש בן ר"ג בן ר"ש בן ר"ג הזקן בן ר"ש בנו של הלל הזקן הבבלי זהו מה שנ"ל מההלכו' ודוק ותשכח. עוד הוספת להקשו' על דברי דברים שאיני מבין אותם ולא ירדתי לסוף דעתך על כן איני משיב עליהם אבל אני חושב כי ממה שכתבתי יסורו ספיקותיך וישמע חכם ויוסף לקח: