שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/סו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סו[עריכה]
שאלה סו:
מיורקה לה"ר מרדכי נ"גאר ישמרהו אל
שאלת ראובן טיהר יינה של נכרית שקנאו ממנה והיין הי' בבית אחד בחצרה של נכרית והיא היתה דרה באותו חצר והוא היה יושב ומשמר עד שהוציא את יינו משם ונשאר מהיין הנז' יותר מהסך שקנה ממנה בבית הנז' ולפי שהנכרית היה רצונה למכור היין ההוא לישראלים מסרה מפתח הבית הנז' ביד יהודי אחד שהיה מסייע לראובן הנז' בטהרת היין ועמד היהודי באותו כפר שהיה שם היין ומפתח בידו והנכרית שלחה ביד בנה ליהודי אחד אבי ראובן הנז' שיקנה יינה הנשאר שהניח בנו בחזקת טהרה בשמירת היהודי השומר הנז' ובן הנכרית מכרו לאבי ראובן הנז' בחזקת טהור אחר זה בא השומר הנז' בפני אבי ראובן הנז' הקונה ואמר לו השמר לך פן תקנה היין ההוא כי הוא אסור ואבי ראובן הנז' אמר לשומר איני יודע לחקור אותך איך ולמה הוא אסור בא לפני פלוני שהוא בקי ויחקור אותך וכן עשה וחקרו אותו שניהם איך יצא היין הנז' מחזקת טהרה ואמר להם שהוא מעיד בזה עדות ברורה שלא יכשלו רבים ביין הנז' כי הוא היה הולך מהעיר ההוא למחוז חפצו והיה חושש שלא יכשלו רבי' באותו יין שהוא אסור ומסר עדותו בפניהם שהוא אסור לפי שהבית הנז' שהיה בו היין הנז' יש בו ג' פתחים אחד לרשות הרבים ודלתותיו ננעלות מבפני' וב' פתחים לתוך חצרה של נכרית בעלת היין הא' דלתותיו ננעלות מבפנים והא' ננעלות מבחוץ מעבר הנכרית ואותו פתח היה מפתחו בידו ודלתותיו של זה הפתח היו רעועות ויכול אדם ליכנס בין הדלת והמזוזה וגם המנעול אינו כראוי להיות והגויה יש לה שייכות בבית הנז' כי כל כליה ומחסורה הוא בבית ואמר השומר הנז' כי הוא הרגיש כי הנכרית היתה נכנסת לשם לעשות צרכיה והיא העלימה ממנו וכראותו כל זה השליך לה מפתח הבית ולא הי' שום אדם עמהם בזה אלו הן דברי השומר ואח"כ הלך לו לדרכו. עוד כשהיו חוקרים אותו איך הוא אסור הי' אומר להם אל תשתו ממנו כי אסור הוא ואח"ז הלך לו לכפר ההוא והוגד לנז' ששמעו עדות השומר שהוא היה נוהג היתר ביין הנז' ושמפתחו' אוצר היין היו בידו בחזקת שמירה. וסוכן המלך בשמעו זה שאל אל הנז' אם אמת שהיין אסור אם לא ואמרו לו שאין ספק בדבר שהוא אסור וצוה להם שיכתבו ללוי שיזהר משתיי' היין ההוא כיון שנתברר להם שהוא אסור וכן עשו. ואח"ז הלכו היהודים לכפר ההוא ובדקו בכפר אם יש שם יין טהור ואמר להם לוי הנז' כן והראה להם היין הנז' וגם הראה להם הכתב אשר שלחו לו שהוא אסור והיהודי' הנז' חקרו בענין היין אם הוא אסור כדברי הכתב או מותר כדברי לוי ומצאו אחד מהאנוסי' שהעיד להם כי הוא היה נמצא עם השומר ועם הנכרית כשהחזיר לה המפתחות והוא לקחם מידו ועודם בידו ובחזקת שמירה הוא היין אצלו אז הלכו היהודים עם האנוס הנז' ומצאו הפתח הפתוח לרשות הרבים שהוא ננעל מבחוץ והיו בו ב' מפתחות ומצאו ב' הפתחי' הפתוחי' לחצר הגויה ננעלי' מצד פנים ודלתותיה' חזקי' וכן העידו אנוסים אחרים כדברי האנוס הזה ואז התירו היין ושתו ממנו. ועכשו נפל מחלוקת ביניהם יש מאמינים ואומרי' כי דבריו נכונים יותר מדברי היהודי השומר לפי שהן מצאו פתחי האוצר ההוא היפך מדבריו כמו שנז' למעלה. גם אפשר שהעיד כן כדי להפקיע זכות הגויה מעל הקונה אבי ראובן הנזכר כי היין החמיץ ברשות הקונה ולפ"ז השחיד לשומר הנז' שיעיד כן כדי שתהא טענה לקונה הנז' שאינו ברשותו שהוא לא קנה אלא יין כשר וכיון שהוא אסור אינו ברשותו וזה אמרו דרך סברא לא שהיו יודעים בזה עדות כלל וחזקו סברתם בזה כי ראובן בן הקונה בא אל הנכרית ואמר לה אם לא תתבע אבי בדיני העכ"ום ותתפשרי עמו מהסך הנז' הוא יפרעך ולא יטעון עוד שהוא אסור וזה מראה כי לא היה היין ההוא בחזקת איסור אצל הקונה כמו שהוא מעיד עכשו אלא ודאי הדברי' הם כדברי האנוס שהשומר היהודי מסר לו שמירת היין והרי הוא בשמירתו עדיין וכיון שהאונס מעיד כך הרי הוא נאמן כי כן הם נוהגים לסמוך עליהם בטהרת היין. ויש מאמיני' בדברי השומר היהודי ושינוי נעילת הפתחים אומרים שאינה ראי' שהעיד שקר שאפשר שאחר שהניח היין בלא שמירה הגויה השחידה אל האנוס ותקן כרצונו וגם אין לחשוד היהודי השומר שהעיד שקר לאבד זכות הגויה מעל הקונה לפי שתיכף שנכנס בעיר כמן ימא לטגני הוה כשהעיד שהוא אסור שהקונה אמר לו למה הנחת ייני בלא שמירה והוא א"ל אסור הוא. וגם היין באותה שעה שהעיד שהיא אסור עדיין לא החמיץ ולא החמיץ אלא בסבת זה העכוב שאלו אומרים אסור ואלו אומרים מותר ובין כך ובין כך החמיץ וא"כ אין לחשוד אותו שהעיד שקר להנאת הקונה. ומה שאמרו שראובן בן הקונה היה מפייס לנכרית שתתפשר עם אביו ראובן הוא הכחיש כל זה ולא היו דברים מעולם אדרבא הקונה הנז' הוא מפרסם בפני הסוכן והקהל כי היין אסור. ולענין נאמנות האנוסים הם אומרים שאעפ"י שהם נאמנין אצלם כשאומרים מפלוני יהודי קנינו זה היין או כאשר הם עושים אותו בביתם אבל בשמירת היין אין מנהגן להאמינן כי מפני אונסן אינן יכולין למנוע עכו"ם מליגע ביינן ואינ' מקפידין במגע עכו"ם ומעשים הם בכל יום שאינם נאמנין בשמירת היין אע"פ שהם דורכים בגת עם ישראל והמנהג הוא להפקיד היין ביד ישראל ולא ביד אנוס וכיון שכן יותר ראוי לסמוך על הישראל השומר ולא על זה האנוס. ועוד שאם זה השומר היהודי הוא חשוד שמפני אהבתו של הקונה או מפני חשד הוא מעיד שקר א"כ היאך יהא נאמן בטהרתו שהרי האנוס אינו יודע שהוא טהור אלא שאותו יהודי השומר אמר לו שהוא טיהר אותו וכיון שהוא טיהרו איך יהא נאמן בטהרתו ולא נאמן באיסורו:
תשובה: לא נתפרש יפה בשאלה זו אוצר של יין אם היה בו אפילו לדברי האנוס חותם מלבד השני מפתחות אם לא שאם לא היה בו אלא שני מפתחות כמו שנראה מלשון השאלה היין אסור בלא טענה אחרת דלא אשכחן מאן דמיקל כולי האי לעשות שני מפתחות כחותם בתוך חותם ואע"ג דקי"ל כר"א דאמר בפ' אין מעמידין (ל"א ע"א) דמפתח וחותם סגי ולא בעי ב' חותמות היינו דוקא מפתח וחותם דכיון דאיכא חותם בהדי מפתח לא טרח ומזייף וכן דעת הרמב"ם ז"ל דר"א מפתח וחותם בעי אבל מפתחות בלא תותם לא מצינו וכן כתב הרשב"א ז"ל דשני מפתחות אינן כשני חותמו'. וזכורני שכן היו נוהגין שם שלא לסמוך על שני מפתחות אלא אם כן יש חותם בהדי מפתח. והוי יודע שיש מי שסובר דלר"א מפתח או חותם סגי וכן פרש"י ז"ל וקשיא עליה שהרי בכמה מקומות מצינו בגמ' לרבנן בתראי דהוו מצריכי חותם בתוך חותם ואפילו בכלי העכו"ם וקיי"ל כר"א ובתוספו' היו מתרצים כדי להעמיד פירושו של רש"י ז"ל דכי סגי מפתח או חותם היינו בישראל שחתמו חוזר ורואה חותם שלו דבכה"ג עכו"ם מירתת ולא מזייף כלל וכי אמרינן בכלהו סוגיין דבעי חותם בתוך חותם היינו בשולח יין לחבירו ואינו מודיע לו ענין חוחמו איך הוא ובזה היתה הסכמת הרא"ש ז"ל. לפ"ז היה ראוי לומר דבשני מפתחות או אפי' בחותם אחד כל שחוזר על מקום הנעול ורואה שלא נתקלקל היין מותר אבל כדברי הרמ"בם ז"ל היינו נוהגי' שם. וכן בספר יורה דעה כתוב שבכל מקום הם נוהגין ב' חותמות ושאין להקל עכ"ל. וכן היא הסכמת הרשב"א ז"ל דחוחם אחד לא סגי כלל ולפי שלא נזכר זה בשאלתך לא רציתי להאריך בזה זולתי להזכירך לעמוד על הענין בזה ועכשו אשוב לענין הטענות שנפלו ביניכם:
גרסי' בפ' הנזקין (נ"ד ע"ב) היה עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרו' שעשיתי עמך נטמאו היה עושה בזבחים ואמר לו זבחים שעשיתי עמך נתפגלו שורת הדין נאמן אבל אם אמר לו טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו וזבחי' שעשיתי עמך ביום פ' נתפגלו אינו נאמן. ופרכינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן. רבא אמר כגון דאשכחיה ולא אמר ליה ולא מידי והדר אשכחיה וא"ל. ור"ת ז"ל הקשה דבפ' האומר דקדושין (ס"ו ע"א) פליגי אביי ורבא גבי אשתו שזינתה בע"א והלה שותק ומוכח התם דתרוייהו מודו דעד אחד אומר לו נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן וכן אמר לו עד א' אכלת חלב אע"ג דאינו בידו וקשיא דאביי אדאביי ואף מדרבא נמי קשיא דאע"ג דמהימן ליה היכא שאינו בידו אי אמ"ל בזמנא קמא דאשכחיה היינו משום שהי' תחלה בידו אבל היכא שלא היה בידו מעולם לא ותירץ הוא ז"ל דבפ' הנזקין מיירי במכחישו ומש"ה לאביי אינו נאמן כל שאינו בידו ולרבא כל היכא דלא אמר ליה בזמנא קמייתא. והתם בקדושין מיירי דשותק דכהודאה דמיא ומתוך כך היה אומר ר"ת ז"ל דאף המטהר יינו של חבירו בין העכו"ם אי אשכחיה בזמנא קמייתא וא"ל נתנסך יינך נאמן דקי"ל כרבא לגבי אביי בכל דוכתא בר מיע"ל קג"ם ואפילו במכחישו כיון שהיה בידו. ויש דוחין תירוצו של ר"ת ז"ל ומתרצין קושיא זו שהם מחלקין בין פועל לאיניש אחרינא דעלמא דבפרק הניזקין מיירי בפועל שכיון שקבל עליו לעשותן בטהרה אינו נאמן דחזקה מיזהר זהיר ואינו נאמן על עצמו שפשע או קלקל אלא א"כ יש בידו לטמאן לאביי ולרבא אפי' אין בידו כל שאמר לו בשעה ראשונ' שמצאו אבל אם אמר לו לאחר מיכן אינו נאמן שכיון שפועל זה מתחלה היה לו לומר אבל איניש אחרינ' דעלמא ודאי נאמן בכל ענין דשמא לא נזכר בשעה ראשונה דלאו עליה רמיא. והשתא בנדון זה אפי' תאמר שהשומר הזה הוא פועל של זה הקונה שקנה היין הרי הוא נאמן לומר נתנסך יינך בין לתרוצו של ר"ת ז"ל ואפי' הי' מכחיש הקונה כיון שהי' בידו ובזמנ' קמיית' דאשכחיה אמר ליה בין לתירוץ האחר שהרי מ"מ בשעה ראשונה שמצאו א"ל שנתנסך יינו ושלא יקנה אותו וכ"ש שזה אין לו דין פועל כלל שהרי בשעה שהניחו לזה השומר לשמור היין לא קנאו עדיין הישראל שיהיה זה פועל שלו אלא הנכרית שכרתו ולגבי דידה לא איפכת לן אי הוי פועל אי לא שאין שתיקתה והכחשתה מעלה ולא מורדת בטהרת היין ולגבי ישראל הרי הוא כעד בעלמא דלעולם מהימן לומר זה היין אסור וא"כ יפה (טמא) [עשה] מורה שאסר היין ע"פ עדותו של זה השומר.
ונשוב למה שאירע אחר עדות זו ואחר האיסור הזה העיד אנוס אחד שהוא היה במעמד אחד עם השומר כשמסר המפתחות ביד הנכרית ושלא זזו מתחת ידו מכאן ואילך אין עדות זו כדאי להכשיר היין ואפי' הי' זה האנוס כשר שבכשרים דאע"ג דע"א נאמן באיסורין דבר תורה היינו דוק' דליכ' מאן דמכחיש ליה אבל אי איכא מאן דמכחיש ליה לא והראיה מדאמרי' בסוטה בפ' מי שקנא (ל"א ע"ב) ע"א אומר נטמאת וע"א אומר לא נטמאת שותה. ואע"ג דהאי דאמר נטמאת נאמן מן התורה כשנים אפ"ה כיון דמכחיש ליה סהדא אחרינ' לא מהימן והיינו דמקשינן התם (שם) וכיון דמדאוריי' עד א' נאמן אידך היכי מכחיש ליה והאמר עולא כל מקום שהאמינ' תור' עד א' הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. ומתרצי' ל"ק כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה ובנדון הזה הוי כבת אחת וטפי עדיף מבת אחת שהרי מקודם ששמענו עדותו של האומר שהוא כשר הוחזק לנו באיסור ע"פ עדותו של שומר וא"כ איך יהיה נאמן העד האחרון להכחישו ומה שהעידו האנוסי' האחרים כדברי זה האנוס אינו לגבי טהרת היין [דלהוי] כשנים אומרי' טהור וא' אומר טמא שהרי האנוסי' ההם אינם מעידי' בטהרת היין שאין שומר ליין אלא זה האנוס לבדו. ועוד דמההיא דעולא איכא למימר דאפי' אמרו שני' טהור הוא אינם נאמנין להכחיש העד האומר טמא דכיון דבזה אחר זה הם הראשון האומר טמא הוי כשנים והוה ליה כשנים אומרים טמא וב' אומרים טהור דלא שרינן ליה:
ומה שאמרו שדברי העד הראשון הם מוכחשין מאיליהן שהרי הוא העיד שהדלתות היו ננעלות היפך מה שראינו אח"כ. אין זה כלום שהרי לא העידו עדים שבאותה שעה שהעיד כן היו היפך מדבריו ממש ושמא אחר עדותו תקנה הנכרית פתח אוצרה על הדרך שמצאנו עתה ועוד אפי' הי' שלא כדבריו ממש באותה שעה אפ"ה אין עדותו נפסל מפני זה דהא קי"ל דפלגי' דבורא בפ"ק דסנהדרין (ט' ע"ב) גבי פלוני רבעו לרצונו וכן בפ"ב דסנהדרין (כ"ה ע"א) גבי לדידי אוזיף ברביתא וה"נ פלגי' דבוריה ונאמן במ"ש שהיין הוא אסור אע"פ שדבריו מוכחשין במ"ש שהדלתות היו רעועות דשמא בצד אחר נאסר היין או מפני שהניח האוצר פתוח וביוצא בזה ומחמת כסופא שלא יאמר לו אתה הפסדת ייני נתן טענה זו וכ"ש בהכחשה בבדיקות לא הויא הכחשה דזה אומר בדיוטא עליונה וזה אומר בדיוטא תחתונה מצטרפין כדאי' (בפ"ק) [בפ"ג] דסנהדרין (ל"א ע"א) וכ"ש שהוא כשהיו חוקרים אותו היטב אמר אל תוסיפו לחקור כי היין הוא אסור ואחר עדות זו א"א להתיר היין אא"כ באו שנים עדים ואמרו לא זזה ידינו מתחת ידו של זה השומר משעה שטיהר היין עד שעה שיצאו המפתחות מתחת ידו אבל בלא"ה נאמן לאוסרו.
ולענין נאמנותו של אנוס במקום אחר ודאי אם עובד ע"ז הוא שלא במקום אונס או מחלל שבתות בפרהסיא שלא במקום אונס נמי אינו נאמן כלל ומגעו נמי אסור. והכי איתא בפ"ק דחולין (ה' ע"א ע"ש) אבל אם אינו עובד שלא במקום סכנה ומשמר שבת בשוק כשאין שם אונס אין מגעו אסור אבל יש לחלק בנאמנותו שאם הוא שותה יין נסך קי"ל דחשוד בדבר אינו נאמן בשלו ונאמן בשל אחרים דבפ' כל פסולי המוקדשין (ל"ה ע"א) פליגי ר"מ ורש"בג בהא מילתא ור"מ ס"ל דחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ורש"בג ס"ל דנאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על שלו ואיפסיקא הלכתא בהדיא בפ"בת דיומא (ע"ח ע"א) כרשב"ג ואע"ג דבפ' עד כמה (ל' ע"א) איכא סתמא במתניתין כר"מ הא אסכימו רבותא ז"ל דסתם ואחר כך מחלוקת הוא ולא סמכינן על ההוא סתמא אלא כפסקא דגמר' ולפי זה נאמן הוא האנוס לומר יין זה של פלוני מותר. ונ"ל דוקא כשאינו נוטל שכר על שמירתו אבל אם הוא נוטל שכר על שמירתו הרי הוא כשלו וקיי"ל שאינו נאמן בשלו. ודומה לזה מ"ש הרמ"בן ז"ל בתשובה וכ"כ הרב בעל העטור ז"ל וכ"כ בספר חשן משפט בסי' רצ"ו בענין אפטרופוס בשם תשובת הרא"ש ז"ל שמורשה שנוטל שכר הרשאתו חלק ידוע ממה שיוציא מהלוה שאין קרובי המורשה מעידין באותו דין משום דהוי נוגע בדבר משום שכרו ה"נ כיון שזה השומר אינו נוטל שכר אלא אדעתא שיהא היין כשר משום שמירתו הרי יש לו חלק ביין וחלקו מעורב עם חלק האחר וכיון שאינו נאמן על שלו כך אינו נאמן על האחר ואע"ג דהתם מוכח דרש"בג לא חייש ללגימא שאני הכא שיש לו שכר וכשותף דמי ולא דמי ללגימא דהנאה דלאחר מיכן הי' ואם אנו יודעין שזה האנוס הוא נזהר מיין נסך אלא שאינו מקפיד אמגע עכו"ם יינו ג"כ אסור ודומה למ"ש בפ' אין מעמידין (ל"א ע"א) בראשונה היו אומרי' יין של עין כושי אסור וכו' ואמרינן התם מעיקרא סבור אין כותי מקפיד על מגע עכו"ם ל"ש פתוחו' ול"ש סתומות ולבסוף סבור כי לא קפיד אפתוחו' אסתומו' מקפד קפיד דמשמע דמילת' כולה במאי דחזא מינייהו במאי דקפדי שרי במאי דלא קפדי אסור. אלא שיש לחקור בענינן דשמא אע"ג דלא קפדי אמגע עכו"ם [קפדי אלפני עור] וכותים אינן (עוברים) [מקפידין] על ולפני עור לא תתן מכשול. ויש בענין נאמנותן ומגען דבר קשה מאד לא אסבור סברות בזה אבל אכתוב לך לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מהל' יסודי התורה על האנושי' וז"ל אבל אם יכול להמלט ולברוח על נפשו מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה הנה הוא ככלב שב על קיאו והוא נקרא עע"ז במזיד והו' נטרד מן העולם הבא וירד למדרגה התחתונה של גיהנם עכ"ל:
ולענין הנדון הזה בענין האנוס אם הוא מקפיד במגעה של נכרית אם לא נראה שאעפ"י שהיין הוא באוצר הפתוח לרשות הרבים ולא לחצרה שאלו היה ביד ישראל השומר הי' מותר השת' דהוי ביד אנוס אסור לפי מה שאתם רואי' מעניני' וממנהגם עם העכ"ום שהרי זה האנוס בודאי כיון דבחזקת עכו"ם הוא אצל הנכרית היה שומע לה שאם יעמוד בפניה תאמר לו עדיין אתה יהודי ודעתך קרובה אל היהודים יותר מהעכו"ם וכיון שכן אינו נאמן בשמירתו ודומה זה למטהר יינו של עכו"ם והניחו אצל אריסו שהוא אסור כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל (ס"א ע"ב) דבי פרזק רופילא אותיב חמרא גבי אריסיה סבור רבנן קמיה דרבא למימר כי חיישינן לגומלין ה"מ היכי דהאי מותיב גבי האי והאי מותיב גבי האי אבל האי כיון דאריסו' לאו דרכיה לאותוביה גבי בי פרזק רופילא לא חיישי' לגומלין אמר להו אדרבה אפי' למ"ד לא חיישינן לגומלין ה"מ היכא דלא מירתת מיניה אבל הכא כיון דמירתת מיניה מחפי עליה ובנדון הזה אע"פ שהפתח פתוח לר"הר וישראלי' דרים בעיר או יש רוכלין המחזירין בעיירו' דבהכי סגי במפתח וחותם ולא בעי שיהא יושב ומשמר כיון שיש רשות לשומר האנוס הזה ליכנס באוצר הזה [אמנם כיון] שיש פתחי' בחצרה של נכרית אל האוצר הזה בודאי אחר שנכנס האנוס אם רצתה הנכרית ליכנס באוצרה דרך פתחי' הפתוחים לחצרה לא היה מונעה וכיון דמירתת מינה שלא תאמר לו עדיין אתה נוהג מנהג יהודי מחפי עלה אם נגעה ביה שהיין הזה אסור מכמה טעמים. האחד שהדבר נרא' מלשון השאל' שלא היה באוצר הזה אלא ב' מפתחות בלא חותם וכל שאין שם חותם לא מהני מידי לדעתו של הרמב"ם ז"ל והסכמת הרשב"א ז"ל ואף לדעת רבותינו הצרפתים ז"ל שסוברי' שמפתח אחד סגי אפשר שלא אמרוה למעשה אלא להלכה ומנהגן של ישראל תורה היא וכבר נהגו שלא לסמוך אלא במפתח וחותם וכדעתו של ספר יורה דעה אלא שצריך להתישב בטעם זה ולעמוד בזה במה שאתם נוהגין בו ומ"מ אפילו נהגתם עד עכשו לסמוך על מפתחו' בלא חותם חייבין אתם לחזור ממנהגכם ולהצריך חותם מכאן ולהלאה:
והשני שהרי היהודי השומר העיר שהוא אסור ונאמן בזה ואין הכחשת האונס כלום להחזיקו בטהור כמו שכתבתי. וכ"ת שאין עדותו של השומר היהודי עדות כיון שלא העיד כן בב"ד. והשתא מיהא לא ליתיה קמן דנשייליה ונסמוך על השומר האנוס שהוא אומר שהוא כשר דהשתא הא ליתיה מאן דמכחיש ליה הא ודאי לית' דבעדות איסורין לא בעי' שתתקבל בב"ד אלא כל המעיד מפי העד הנאמן כשר נמי והרי היא כעד עצמו. ונ"ל ראי' לזה מדאמרינן בפ' המדיר (ע"ב ע"א) גבי האכילתו שאינו מעושר היכי דמי אי דידע נפרוש ואי לא ידע מנא ידע לא צריכ' דאמרה לי פ' כהן תיקן לי את הכרי ואזל שייליה ואשתכח שקרא וכולה סוגיא דהתם ומשמע דדוקא היכא דשיילי. ואשתכח שקרא אבל מסתמא סמך עלה אע"ג דאתחזק איסור' וכ"ש שנאמן ע"א לומר פלוני אמר לי שיין זה אסור ודיניה כעד גופיה ממש המעיד מפי עצמו וכלשון הזה כתב הרמב"ן ז"ל בפ"ק דחולין שכל עד אחד נאמן באיסורין בין מפי עצמו בין מפי אחרים והנה פלוני תיקן לי את הכרי עכ"ל. וכבר כתבתי דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכיון שהעדי' ששמעו מפי השומר הם מכחישים האנוס אין עדותו כלום והרי היין אסור.
והשלישי אפילו בלא הכחשה אין האנוס נאמן כיון שהוא חשוד באותו דבר וגם נוטל שכר על השמירה דהחשוד בדבר אינו נאמן במה שיש לו הנאה באותו דבר שנחשד כשהוא מעיד עליו.
והרביעי שכיון שיש פתחים באוצר לצד החצר שהנכרית דרה שם אע"פ שאינן נפתחין אלא מצד האוצר אין לסמוך על האנוס אע"פ שאינו חשוד דשמא דרך חצרה נכנסה לשם שהרי בודאי אינו מונעה מלכנס באוצרה וכיון שנכנסה לשם אנו אומרים שלא מנעה מליגע בו כיון שבחזקת עכו"ם הוא אצלה ומירתת מינה מחפי עלה כדי שלא תחזיקנו כישראל: יש לאסור היין הזה אפי' לדברי החולקים לפי שיצא עליו שם איסור שכיון שבעדותו של שומר אסרו האוסר ויפה עשה וגם אחר עדות האונס להחזיקו באיסורו וגם המתירי' אינם גדולים ממנו בחכמה לפי שהודעתני שאתה אסרתו ויודע אני שאין שם גדול ממך ודאי אין ההיתר כלום ולא הי' לכם להתירו אחר שנאסר והראיה מדאמרינן בפ"ק דע"ז (ז' ע"א) הנשאל לחכם וטמא לא ישאל לחכם אחר ויטהר ופירש הראב"ד ז"ל דטעמא משום דכיון דאסרה הראשון הויא חתיכ' דאיסורא ושוב אין להתיר ואפילו התירה שני אינה מותרת והיינו דתניא בפרק אלו טרפות (מ"ד ע"ב) חכם שטמא וכו' אין חבירו רשאי להתיר פי' הרב ז"ל שאפילו התיר אינו מותר ואפי' הי' גדול ממנו בחכמה ובמנין דמדקאמר ואם היו שנים אחד אוסר ואחד מתיר אם הי' אחד גדול מהם בחכמה ובמנין הלך אחריו מכלל דהיכא דלא היו שנים בבת אחת אלא שהאחד אסר בפני עצמו אין חברו רשאי להתיר אפי' גדול ממנו בחכמה ובמנין. וכן דעת הרשב"א ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל וכיון שכן כיון שיצא הדבר מפי האוסר לאסור אין כח בחכם אפילו גדול ממנו להתירו ואפילו התירו אינו מותר ואע"ג דלא אמרי' הכי אלא היכי דלא טעה האוסר אלא בשקול הדעת אבל אם טעה בדבר משנה מחזירין אותו וכדאי' בבכורות (כ"ח ע"ב) ובסנהדרין (ל"ג ע"א) והכא הרי הוא כמי שטעה בדבר משנה שבשעה שאסרו לא הי' יודע שיש עדות אחרת להתירו ועכשו שיצא עדות זה יש לחכם להתיר דלא הויא חתיכה דאיסורא. הא ליתה דודאי אם מצינו עד זה שהעיד ביין זה שהוא אסור שהוא פסול בעדות זו או שהעיד שקר מפי שנים שמעידין כן היה הדבר כן אבל אינו כן אלא שהדבר שקול להכריע האחד על האחד שהרי אפילו לדברי החולקים אין ראי' ברורה ששקר העיד השומר אלא דרך שקול הדעת וסברא וגם אחר שהעיד האנוס החזיק האוסר בסברתו ובשקיל דעתו להאמין השומר על האנוס וכיון דבשקול הדעת אשר שוב אין להתיר בשקול הדעת אלא בבת אחת למי שגדול ממנו בחכמה ואפילו היה אפשר לומר שקודם שנאסר ע"פ חכם היה אפשר לסמוך על שקול הדעת להאמין זה האחרון כיון שנאסר ע"פ חכם כי אי אפשר דהא שוי' חתיכה דאיסורא במילתא דתליא בשקול הדעת מי הוא יותר נאמן זה או זה וכיון דבמילת' דתליא בשקול הדעת כיון שנאסר ע"פ חכם כי אי אפשר להתירו כלל ואפילו הי' העד האחרון עד כשר לגמרי אלא שעדות שניהם שקולה. ויש להר"ן ז"ל סברא אחרת שלא נאמר זה אלא לפי כבודו של חכם ועוד כדי שלא תראה תורה כשתי תורות אבל אם שמע ראשון טענותיו של שני יכול לחזור מאיסורו אם מודה לו שטעה בשקול הדעת א"נ לא הודה לו אלא שהשני גדול ממנו מחזיר שני הוראתו של ראשון ומתיר לו מה שאסר. ולפ"ז אלו לא היינו מוצאין טעם לאסור יין זה אלא מפני טענה זו היה אפשר להתיר למי שגדול ממנו בחכמה אחר שנאסר אבל הוא ז"ל לא אמרה למעשה אלא להלכה והיה חושש לדברי הראשונים ז"ל בזה וכ"ש שאפילו לדבריו שקול הדעת נוטה לדעת האוסר ואין להתיר. ולי נראה כדעת הראשונים ז"ל דמשום דשויה תתיכה דאיסורא הוא דאינו רשאי להתיר. ומה שהקשה הר"ן ז"ל אמאי אצטריך רב חסדא (בסנהדרין שם ע"ב) לאוקומי מתני' דבכורות לטמא את הטהור בדאגע בו שרץ דמשמ' הא לא אגע בו שרץ מה שעשה עשוי הא אמרת דבדבוריה מתסרא דשויה חתיכה דאיסורא. הא לא קשי' מידי דההיא לאו משום מה שעשה עשוי אצטריך לאוקומי בהכי דאפילו לא אגע בו שרץ מה שעשה עשוי דשויה חתיכה דאיסור' אלא משום מזיק דמשלם מביתו דאי לא אגע בהו שרץ אע"ג דאפסדה בהוראתו לא מיקרי מזיק לשלם מביתו עד דעביד מעשה בידים כנ"ל להעמיד דברי הראב"ד ז"ל והנמשכים:
ולענין שאר טענות החולקים ודאי אין בהם ממש ומה שהם אומרי' שיש רגלים לדבר שלהפיס דעתו של קונה זה היין מהנכרית עשה כן כדי להפקיע זכות הנכרי ממנו לפי שהיין החמיץ אין זה כלום חדא שאין לחשוד בן ברית מסברא בלא ראיה בכך שאין אדם חוטא ולא לו. ועוד אין בטענה זו כלום שהרי אפילו הקונה עצמו אם אמר שהיין אסור היה נאמן שהרי האמינה התורה לכל אדם על שלו ואפילו להתיר האסור שהרי הטבחי' נאמנין על בהמתן שנשחטה יפה ואפילו איתחזק איסורא וכ"ש שיהיה נאמן לאסור מה שהוא בחזקת היתר וא"כ היאך אפשר לומר שהוא יהיה נאמן ואם אחר העיד כן לחשוד אותו שמא הוא שכרו להעיד שקר יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא לדידי' לא חשדינן ליה כשקרא ולאחרינא משום לתא דידי' חשדינן אין זו סברא כלל. וכי תימא האי איסורא שאני דאית ביה ממונא ובממונא בעי תרי ולא מהימן חד. הא ליתא דמשום ממונם של עכו"ם אין עדות של איסורין משתנה ועוד אפילו בישראל מהימן בכה"ג מדאמרי' בפ' זה בורר (ל' ע"א) מי שבא ואמר ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פ' הכי של מעשר שני הם בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימין זה הכלל כל שבידו ליטלו דבריו קיימין. ולכאורה היה ק' אמאי לא מהימן אפילו אין בידו דהא מעשר ב' איסורא הוא וכל היכא דליתי' פועל מהימן אפילו אין בידו וכמש"ל. ותירץ הרמ"בן ז"ל דשאני מעשר דאיסורא דאית ביה ממונא שהוא מוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה ועד א' לא מהימן אלא באיסור גרידא זהו תירוצו של רבי' ז"ל ולפי"ז אפילו באיסורא דאית ביה ממונא מהימן כל שבידו ואפילו הלה אומר איני יודע ובנדון שלפנינו ג"כ אע"ג דאיסורא דאית ביה ממונא הוא כיון שבידו לאוסרו להניח היין בלא שמירה כלל נאסר בכך נאמן לומר נתנסך ומה שהתחזקו החולקי' בעדותו של האנוס אינו כלום ואפילו היה כשר שבכשרים שאפילו העיד אמת זה האנוס. שהיהודי השומר החזיר המפתח אל הנכרית בפניו ולא זז מתחת ידו אינו סותר עדותו של שומר דשמא קודם שמסר מפתח חל איסור על היין מפני שהנכרית נכנסה שם שלא בפני השומר כמו שהעיד השומר ואין האנוס יכול להעיד על מה שהיה קודם מסירת המפתח בידו וכיון שהשומר מסר עדותו ודאי שהיין נאסר מה יתן ומה יוסיף עדותו של האנוס שהרי קודם שנעשה שומר נאסר והוא לא ידע. ומה שטענת אתה בזה שאה השומר אנו חושדין אותו שהעיר שקר היאך יהא נאמן בטהרתו שהרי הוא טיהר אותו ומה נפשך אי מהימן בטהרתו להימנה באיסורו והפה שהתיר הוא הפה שאסר ואם אינו נאמן באיסורו היאך יהא נאמן בטהרתו ובודאי שטענה זו במקום אחר טענה. וכיוצא בה אמרו במס' דמאי בתוס' בפרק ד' דתנן התם המפקיד פירו' אצל עם הארץ הרי הם בחזקתם למעשר ולשביעית וקתני סיפא נטלתים והנחתי ישנים תחתיהם מתיקנים תחתיהם אם אתה מאמינו שנטל האמינהו שנתן ואם אין אתה מאמינו שנתן אל תאמינהו שנטל ע"כ. וכן בענין מה שרצו בגמרא (כתובות כ"ב ע"א) ללמוד מהפסוק שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אמרי' בהא סברא הוא אי סמכת אדיבוריה קמא סמוך נמי אבתרא ואי לא סמכת אבתרא אקמא נמי לא תסמוך וכן בפ' האשה שנתאלמנה (כ"ו ע"ב) בתינוקת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחה ועדיה מעידים עליה שלא נסתרה ושלא נטמאה אמרו להם חכמים אם מאמינים אתם שהורהנה האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה אל תאמינו שהורהנה והיא בפ"ח ממס' עדיות וכן בירושלמי באותו שבא ואמר זה בני הוא וכהן הוא. אמרו אם אתה מאמינו שהוא בנו האמינו שהוא כהן ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינהו שהוא בנו. ומשמע דלא מהימני' ליה לחצאין אפילו היכא דנפיק קולא מהימנותיה כ"ש היכא דנפיק מיניה חומרא כי הכא אבל זאת ודאי אינה טענא מספקת דהגע עצמך שנתברר בשני עדים שהעיד שקר במה שהעיד שהוא אסור וכי מפני כך יהא נפסל במה שהעיד שהוא הכשירו עד אותה שעה שהעיד שנתנסך הא ודאי לא שהוא בחזקת כשרות (הוא) עד אותה שעה שנפסל בעדותן של עדי' דקי"ל כאביי (סנהדרין כ"ז ע"א) דאמר עד זומם משעה שהעיד בב"ד נפסל ולא דמי לההוא דדמאי דעם הארץ הוא בין בתחלה בין בסוף ואי מהימן מהימן אבל בכאן אין אנו צריכין לאותה טענה שלא מצינו שתהיה הכחשה מבוררת בעדותו ומפני סברת ומחשבו' לא נתיר איסורין. ומה שהתחזקו החולקים שמצאו נעילת השערים הפך עדות השומר אין זה מכחיש עדותו מפני הטעמים שכתבתי. ומה שהתחזקו החולקים בטענתם שטענו כי בנו של קונה היין הי' מפייס לנכרית להתפשר עם אביו כדי שלא יטעון שהוא אסור אינה טענה כלל כיון שהוא מכחיש הדבר עוד אפילו היה הדבר אמת אין זה מחזיק כלל שהשומר העיד שקר כיון שהשומר בחזקת כשרו' הוא עדותו קיימת ואם הקונה היה מפייס לנכרית להתפשר עמו הי' עושה זה להתרחק מתרעומת דבריה ועביד איניש דזבין דיניה כדאמרי' בפ' חזקת (ל' ע"ב) ואת"ל שהי' עושה כדי למוכרו לישראל גם בודאי היה רוצה להכשיל את הרבים וכיון שהעיד השומר בפניו ובפני אחר שהיין אסור הרי הוא בחזקת איסור והוא עתיד ליתן את הדין אם היה משחדל למוכרו לישראל ואין עדותו של שומר נפסל בכך ולא עוד אלא שאפילו אומר עכשיו זה הקונה זה היין כשר והשומר העיד שקר בפני אותו פ' לפי שקבל ממנו שחד אינו נאמן בכך שכיון שהעיד לנו מתחלה שהשומר אמר לו שהוא אסור אם אומר אח"כ ששקר דבר השומר לאו כל כמינה הילכך אין להם במה שיסמוכו להתיר יין זה והרי הוא אסור זה נ"ל בענין הדין ברור הוא:
ויש לדקדק במנהגכם בנאמנות האנוסים שכתבת שאתם סומכים עליהם כשהם אומרים מפלוני יהודי קנינו או כשהם עושים אותו בביתם אבל בשמירת יינו של עכו"ם אין אתם סומכים עליהם ומנהג של תימה הוא שאם הם בעיניכם דלא קפדי אמגע עכו"ם אפילו יין שעושים בביתם היה לכם לאסור ככותיים כדאי' בפ' אין מעמידין (ל"א ע"א) וגר ותושב כדאי' בפ' השוכר את הפועל (ס"ד ע"ב ע"ש) ואי קפד' אמאי אין סומכין עליהם בשמירת יינו של עכו"ם שהרי אינם חשודים בעיניכם שיאכילו אתכם איסור ואית להו ולפני עור לא תתן מכשול ועוד לא בררת אם כל האנוסים בחדא מחתא מחתינהו שהרי אנו רואים מאותם הבאים בכאן שיש מהם שהם עכו"ם גמורים וא"כ מי מפיס מי הוא כשר ומי הוא פסול. ועוד נראה שאינכם חוששים לחלול שבת בפרהסיא לפי הנשמע רובן וקרוב לכלן ואפילו אותן שהיו נזהרי' מזה החמיצו ואינן נזהרין כלל. ועוד נראה שאין אתם חוששין כלל לעכובן שם אחר נתינת רשות לצאת אפילו לאותן שהן מהרהרי' בלבן יציאה כלל ובנו להם בתים ולקחו לבניהם נשים ובנותיהם נתנו לאנשים ועוד אותם שהיו בכאן וברצונם חזרו לשם מה יהא עליהם דינם כדין אותם אנוסים או לא וכל זה צריך תיקון. ונ"ל שאתם סבורים שאין עכובן מוציאן מחזקתן ולעשו' עע"ז במזיד כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכמש"ל לפי שדבריו אלו הם במלך שהוא אונס אותם יום יום לעע"ז לא ירפה אותם אפילו שעה א' ואינו מניח אותם לצאת מאותו אונס אבל בגזרות אלו ובפרט באותו מקום הם מקילין על האנוסים שיעשו כרצונם ואין אונס אותם לעע"ז וכמעט שבחזקת יהודים הם אצלם עד שהם נותנים להם רשות לצאת כחפצם ואילו הי' עכו"ם א' רוצה לצאת משם וישוב לדת משה אפילו היה נותן כל ממון שבעולם לא היו מניחים אותו ואדרבה היו ממיתין אותו ומזה נראה שהם בחזקת יהודים גמורים הם אצלם אלא שמחיוב דתם הוא שמי שנשתמד אפילו באונס אינו יכול לחזור לדת ישראל להכי הם מעלימים עינם מהם ואין להם בשמדותם אלא ששמותיהם כשם העכו"ם פרק"לוס לוק"וס ולו"ס וכיוצא בהם ולפי שהאנוסים הם רואים כן נחשב בעיניה' היתר גמור העכוב שם ונמצא שתקנת' קלקלת' שהיתר היציא' העמיד' אותם על חזקתם והרי תקנתם בזה העכוב לא שיהא כן דעתי:
וענין החלול בפרהסיא הוא משומד לכל התורה כלה ה"מ כשעושה זה לעבור על ד"ת אבל אם עושה זה כדי להראו' עצמו לעכו"ם שהוא כעכו"ם כדי שלא יעלילוהו שהוא יהודי וכשהוא בביתו משמר שבתו בצנעא אינו משומד לכל התורה כלה ששמורו בתוך ביתו ואפילו בדבר קל מוכיח שהוא מודה בשבת. ויש בזה קצת הוכחה בפ' עד כמה (ל' ע"א) דמה שהוא עוש' בצנעא בתוך ביתו מחזיק אותו שאינו חשוד לאותו דבר אלא שאינו הוכחה כלל דההוא מורה שאינו עובר בפרהסי' דוק ותשכח. ובזה תקנת' שאינ' משומדים לכל התורה כלה בין משום ע"ז בין משום חלול שבת בפרהסיא וא"כ אין מגען אסור ונשאר לתקן בענין חשדם באותו דבר עצמו דהיינו שתיית יין נסך בודאי בלא אונס הם שותים אותו והיאך הם נאמנים עליו ואפילו על שלהם ונר' שאתם רואים מהם אע"פ שהם חשודים באותו דבר לעצמם אינם חשודים להכשיל שום יהודי והם בזה הפך מתגרי סוריא דאמרי' בפ' אין מעמידין (ל"ט ע"ב) שאין לוקחין יין מרייס חלתית מלח חלב גבינה אלא מן המומחה וכלם אם מתארח אצל בעל הבית מותר וכן אם שגר לו ב"ה מותר ופרש"י ז"ל דמגרי סוריא לא היו חשודין לאכול אותם דברים אסורים והיו חשודים ללוקחם מן העכו"ם ולמוכרם לישראל ומ"ה אין לוקחין אלא מן המומח' שאינו חשוד ומתארח אצלו אפי' אינו מומחה וכן אם שיגר לו בעה"ב מותר שאינו מאכילו אלא ממה שהוא אוכל וכן פי' ברשב"א ז"ל ואלו האנוסים הם בהפך ששותים יין נסך ואינם משקים ליהודי' וכן פי' הרא"ה ז"ל ההיא דתגרי דסוריא שהם היו אוכלי' דברי' האסורי' אבל להאכיל לישראל לא היו חשודין ויסייע מנהגכם בפי' זה. ואע"פ שאין צורת ההלכה מראה כך אלא כפרש"י ז"ל אבל בין שיהי' הפי' כן או אינו כן אנו אין לנו אלא מה שאנו רואים מהם במה שהם חשודין אין אנו סומכין ובמה שאין חשודין סומכין והרי לא נחשדו להשקות לישראל יין נסך שנגע בו עכו"ם ולפ"ז יין העשוי בביתם אתם מתירין אותי בחזקה שאם אינו יודע בבירור שלא נגע בו עכו"ם לא הי' מכשיל בו ישראל וכן נמי כשאומרים מיהודי פ' קנינו כ"ש דנאמנים דאפי' חשוד בעלמ' דאינו נאמן על שלו נאמן בהכי וכדאמרי' בפ' כל פסולי המוקדשין (ל"ו סע"א) האומר למי שאינו נאמן על המעשר קח לי ממי שהוא נאמן או ממי שהוא מעשר אינו נאמן ואם אמר מאיש פלוני נאמן ואמרינן טעמ' משום דמילת' דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי אלא שיש לתמוה עליכם שאם על יינו נאמן למה אינו נאמן אפי' אינו אומר מפ' יהודי שאם הוה חשוד לשקורי אפי' מפ' יהודי לא יהא נאמן דשמא אחר שלקחו נגע בו עכו"ם ולא מינכר בודאי שאם יינו כשר אינו צריך לומר מפ' יהודי לקחתיו אלא אפי' בסתמא מהימן. ומה שאינכם סומכי' עליהם בשמירת יינו של עכו"ם כבר כתבתי למעלה סמך לדבר זה נ"ל תקון וסעד למנהגכם. ונשאר לתקן ענין החוזרים מכאן על עקב בשתם ככלב שב על קיאו וענין המשומדים גמורים שלא מצאתי להם תקון דנראה שאפילו מגען אסור ואם יש לך דבר בזה הודיעני. שלום תורתך יגדל כנפשך שבעך. וכנפש זה דודך וזה רעך העלוב שמעון בה"ר צמח הכ"מ. ועל הכתב. צדיק מושל יראת אלהים בו יכתיר. ופתח ואין סוגר ואסר ואין מתיר. החבר הותיק הה"ר מרדכי נ"גאר ישצ"ו.