שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/סא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סא[עריכה]
ענין סא: כתוב בקונדריס בתשובה הב' מה שכתבתי שאחריך לאשה אחר מיתת הבת אינו כלום וכו' זה אמת הי' אם הי' זה נעשה בין היהודים במקום שדנים דיניהם כדיני ישראל. אבל המצוה הזה היה דר במיורקה בחזקת עכו"ם וכן האשה הבאה לירש מכח הצואה גם היא בחזקת עכו"ם וכן הללו הבאים לירש מחמת קורבה גם הם דרים שם בחזקת עכו"ם וגם ביהדותן היה להם לדון בדיני עכו"ם כי כן נהגו מעולם קהל מיורקה וא"כ איך ילך ויסע ממקומו אחד משתי הכתות וילך ארץ מרחקים שידונו לו בדיני ישראל ויבאו למיורקה לפני הדיין שלהם שהוא הנזכר ומי שיזכה ויחזיקוהו הנז' בנכסי המוריש הוא היורש ע"כ:
ואלו דברים בלא ראי' ואין הדעת סובלתן כלל שהנכסי' הללו כאן נמצאו וכאן היו ומה שהוא ברשות ישראל ח"ו שיוציא אותו מרשותו להפקיע זכות ישראל תובע ולמוסרו ביד עכו"ם לדונו בדיניהן להעלות יראתן להיות אויבינו פלילים לא תהא כזאת בישראל ומה שהוא ברשותם אלו היה אפשר להוציאו מרשותם לדון בדיני ישראל הי' קדוש השם כ"ש שלא נוציא מה שיש לנו יד תקיפה עליו לדון בדינינו למוסרו ברשותם לדונו בדיניהם. ומה שכ' אלו ואלו בחזקת עכו"ם הם ולכן ראוי להחזירו ביד עכו"ם לדונו בדיניהם אינה טענה כלל שמפני שמדותן אינו משתנה דין ירושתן כלל והרי הם בנכסים הללו אחר שמד כקודם שמד וכמו שביהדותן לא היה אפשר לנו להחזירו שם שלא ברצון התובעים כלם הכי נמי בשמדותן דהא קי"ל בסנהדרין (מ"ד ע"א) דאע"פ שחטא ישראל הוא וקדושיו קדושין אפי' בגר שחזר לסורו כדאיתא בפ' החולץ (מ"ז ע"ב) ובבכורות (ל' ע"ב) וה"נ מוכח בפ"ק דקדושין (י"ח ע"א) דישראל משומד הוי כישראל גמור לירושה דאמרינן התם ודילמ' ישראל משומד שאני והוכיחו משם דישראל משומד יורש אביו ישראל ואין דינו משתנה בירושתו מפני שמדותו ואם יש לשנות הדין בזה אינו אלא להפקיע הירושה מן המשומד כדי לתת לבניו מן הישראלים או שאר קרובים כדע' הגאונים ז"ל וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל משמם בה' נחלות ויש הוכחה לזה בפ"ק דכתובו' (י"א ע"א) דאמרי' גבי כתובת גיורת שנתגיירה פחות מבת ג' שנים ויום אחד ויהבינן לה דתיזיל ותיכול בגיותה בתמיה וכיון שבנדון זה אותו שהוא יורש דבר תורה הקנה אותה ירושה לישראל ראוי ליורשו הנה מה טוב וחס ושלום להפקיע זכותו למעבד ביה תרתי לריעותא לדון בדיני עכו"ם ולאבד זכות ישראל. ומ"ש כי כן נהגו מעולם קהל מיורק' גם כי יהי' הדבר כן אין מביאין ראיה ממנהג של איסור ותא חזי מה סלקא בהו ועוד שאין ספק שלדון בדיני עכו"ם אינו אלא משום דינא דמלכותא דינא ושמא שם היתה מלכו' מקפדת שידונו היהודי' בדיני עכו"ם ולא בדיני ישראל וכיון שמפני טעם זה היה המנהג ההוא יש לנו לומר בנדון הזה שאין למסור ממון זה לדיניהם לפי שאין המלכו' מקפדת אלא על נכסים שהם באותה מלכו' אבל נכסים שהם במלכו' אחר' אינה מקפדת וכ"ש שאם המלכיו' הן מקפידו' זו ע"ז דאדרבה יש לנו לומר שלא לדין באותו דין מחמת דינא דמלכותא כדי שלא תקפיד מלכו' זו שהנכסים שהן במלכותה ויש באותה מלכות תובעין שיש בהן זכות שיהיו מפקיעין זכותן מפני דין מלכות שכנגדה ותובעין שהן באותה מלכו'. ועוד אפי' היה הדין נותן להחזיר הממון שם זה הי' אלו היינו יודעים שידונו דין אמת בזה אפי' לפי דיניהן אבל אם אנו יודעין שידינו דין שקר איך נסייע ידן לדון דין שקר וזה דומה לדיין שידע בדין שהוא מרומה שצריך להתרחק ממנו משום מדבר שקר תרחק וכדאיתא בפ' שבועו' העדות (ל' ע"ב) ובנדון הזה בלא ספק אם ידונו ע"פ אותו צואה שנעשית שם ודאי ידונו דין שקר לפי מה שהועד בב"ד של מקומנו זה שהערכי הוא מקבל שחד שהדין נותן ששטר העול' בערכאותיהן הוא פסול וכיון שאנו יודעין זה אין לנו למסור נכסי ישראל ביד פליליהם לדון בהם ע"פ שטר פסול אפי' היה הדין נותן בשטר כשר לעשות כן וזה מבואר הרבה:
עוד כתוב שם אח"כ ז"ל ועוד שאם יתן הנפקד הפקדון אל הבא לירש מחמת קורבה אף אם יהיו לו עדי' שהוא הקוד' הנה האשה תוציא ממנו בדיני עכו"ם ואין מן הדין שיהא הנפקד לוקה בעד הפקדון כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שאלה ופקדון שהמפקיד אצל חבירו ורצה הנפקד לצאת לשיירה או לים ואין המפקיד בעיר שאם הביא הפקדון לב"ד נפטר מאחריו' ושמירתו שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדונו של זה ואין מחייבין אותו להוליכו עמו שלא יארעו אונס ויהי' חייב באחריותו וא"כ כ"ש שאין מחייבין אותו לתתו בענין שיהא נפסד לפרוע הפקדון שני פעמים ע"כ:
ואני אומר שאין הנדון דומה לראיה שזה יש לו תובע והנפקד מחוייב לקיומי מצות השבה ואין טענ' זו פוטרתו מלהשיב שבשעה שקבל הפקדון נשתעבד להשיבו לבעליו כשיתבענו ולאו כל כמיניה למטען שמא יבא מי שיגזול ממנו כנגדו ואדרב' איפכא איכא למימר שאין אוסרין פקדונו של זה ביד זה מפני יראתו. אבל נודה לרוחא דמילתא שיש לחוש להפסד הנפקד. אבל בכאן אין חשש כלל. וגם השואל לא נתעורר בזה בשאלתו שיודע הוא בודאי שאין לחוש שהרי יודע הוא שנכסיו של נפקד בבטחון המלך ועל אמונתו הם במיורקה ואם האשה תתבע לשם מנכסיו הפקדון הזה יכול לטעון שם טענה מתקבלת שהפקדון הזה כשהפקידו נפתלי אצלו על דעת שיביאהו בארץ הזאת הפקידו אצלו ובארץ הוא עליו תובע שבדין הנוהג בארץ הזאת זכה בו והוציאו מרשותו. ובודאי בטענה זו יצא זכאי מתביעת האשה:
עוד כתוב שם אח"כ ז"ל אבל מה שראוי לעשות שישלח הפקדון למיורקה וכמו שאם הי' המפקיד בחיים היה מחזירו אליו ויפטר עתה שהוא מת ואלו באים לירש ואלו באים לירש יניח הפקדון בב"ד שלהם שהוא הנזכר לתתו לראוי לו ויסתלק ע"כ:
ובאמת שהדין שדן שהפקדון הזה דין היורש בו כדין המוריש דין יפה הוא אבל לא יצא מזה יפה שיחזירהו למיורקה שאלו הי' המוריש חי והי' טוען איני מקבל פקדוני במיורקה אפי' החזירו לו שם אינו מוחזר ובאחריות הנפקד הוא והטעם בזה שהמפקיד המוריש הנז' כשמסרו הוא ואשתו הפקדון הזה לנפקד מסרו ע"מ שיקבלהו בארץ הזאת כי לדעת שיצא מהשמד הפקיד לו חפציו וכליו וכיון שלדעת כן הפקיד' אצלו לא נתנו ליתבע אלא במקו' שיצא לא במקום שנעש' הפקדון ומשנה שלמה היא בפ' הגוזל בתרא (קי"ח ע"א) דתנן התם הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד אצלו בישוב לא יחזיר לו במדבר ע"מ לצאת במדבר יחזיר לו במדבר ובנדון הזה ג"כ אם להחזירו במיורקה היה הפסד למפקיד כמו שיש הפסד ליורש הוה לי' מפקיד בישוב ומחזיר במדבר. ועוד אפי' היה מיורקה ישוב והארץ הזאת אשר שם הפקדון מדבר אלו יצא המוריש לארץ הזאת ותבע פקדונ' לנפקד ואיתיה בהדיה היינו מחייבים אותו להחזירו ואע"ג דתנן הפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר זה הוא שאין הנפקד יכול להחזירו למפקיד שיכול לומר המפקיד יהיה באחריותך עד מקום הישוב אבל אם המפקיד רוצה לקבלו והוא ברשות הנפקד אינו יכול לעכבו כלל שהרי המפקיד אומר פקדוני הוא בידך ואני רוצה ליטלו מה יש לך לעכבו בידך וכ"כ הרי"ף ז"ל שם שלא נאמרו הדברים אלא בדליתיה לפקדון גביה אבל בדאיתיה גביה אית ליה למארי פקדונא רשותה למתבעיה לחבריה וכיון שדין המוריש הוא כן ה"ה ליורשו שאם הפקדון הוא כאן וזה יורשו דבר תורה שהוא חייב להחזירו אליו כאן ואין לו טענה לעכבו אצלו כלל.
העולה מכל זה הוא שזה התובע הוחזק יורש ע"פ עדים ושהפקדון שהפקיד נפתלי גם אשתו הוא בחזקתו וחייב הנפקד להחזירו לו. ושאין לאשה אלמנת נפתלי זכות בהם כ"ז שהיא בשמדותה ואין לנפקד לעכב הפקדון בידו מפני תביעותיה אלא יחזיר פקדונו ליורש וכשתצא האשה משמדותה יהי' דינה עם היורש או עם זה שהוא בא מכחו בהרשאתו. והש"י יצילנו מהמראתו. וימננו בכת יראיו עושים הנאתו. ויטהר טומאותינו בהזאתו. ויקרבנו לאהבתו ויראתו. ויעשן אפו וקנאתו באנשי חרמו ושנאתו. ונהי' לו מכל העמים סגולת בריאתו. נאם החותם בבקשת מחילה קורא קריאתו. ולפני חכמי לב מורה הוראתו. שמעון בה"ר צמח הכ"מ.