שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/נז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נז[עריכה]
שאלה נז:
והראן ע"י הסוחר ר' חיים סוסאן יצ"ו בבאו משם
שאלת מהו לומר קידוש היום על יין צמוקי' ואמרת כי יש מורה אחד אצלכם שהורה לאסור:
תשובה: דבר פשוט הוא שהוא כשר לקדוש ולהבדלה ואצ"ל שאומרין עליו בהמ"ז ומברכין עליו בפה"ג דגרסי' בפ' המוכר פירו' (צ"ז ע"א) אמר רבי זוטרא בר טוביה אמר רב אין אומרין קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח למעוטי מאי אילימ' למעוטי יין מגתו הא תני רבי חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה אלא למעוטי יין של מרתף ושל צמוקי' והא תני רבי חייא לא יביא ואם הביא כשר ודברים ברורים הם איני יודע במה נפל הספק ומה ראה האוסר לאוסרו ואולי תלה עצמו במ"ש הרמב"ם ז"ל (פכ"ט מה' שבת הי"ז) ויין צמוקים מקדשין עליו והוא שיהיו צמוקי' שאם ידרוך אותן יצא מהם דבש עכ"ל. (הג"ה אמ"ה מזה הנז' אסרתי בבסכרה לעשות יין מצמוקין שלהם להיותו יבש ביותר וכ"ש לארבעה כוסות ולא קבלו ממני ואמרתי לשליח צבור שהיא ברכה לבטלה ועובר על לא תשא ולא קבל ממני והעלמתי עין מהם מוטב שיהיו וכו' הר"ץ ב"ש ז"ל). וכ"כ הגאונים והרי"ף ז"ל וחשב זה האוסר כי אין כל הצמוקים שוים וצמוקים אלו אין יוצא מהם דבש הלכך אין מקדשין על היין הנעשה מהם. ואינו כן שלא באו אלא למעט צמוקין שנתיבשו כל כך שכלה לחלוחי' שבהן מחמת ישנן אע"פ שהיין היוצא מהם יש לו טעם יין אין מקדשין עליו דקיוה' בעלמא הוא ודמי לשמרים שיש בהם טעם יין אבל צמוקי' שאין יבשים כ"כ אע"פ שאין יוצא מהם דבש היין היוצא מהם כשר לקידוש כיון שאין דרכן בכך והדבר נראה לעינים דלאו קיוהא בעלמא שהרי הוא מתישן ומתחזק כחו בישנו ואלו היה קיוהא לא היה מתקיים אלא ודאי לאו קיוהא הוא והרי הוא כיין של ענבים והמנהג ג"כ יוכיח ואפי' היתה הלכה רופפת אין לשנות המנהג וכמ"ש בירו' בפ' אלמנה לכ"ג (ה"ג) ופ"ה ממעשר שני (ה"ג) אם הלכה רופפת היא בידך ראה היאך הצבור נוהג ונהוג כמותן והיה לו למורה הזה לבטל דעתו מפני התפשטות המנהג וכ"ש שהדברים הם פשוטים ומבוארים. ושמא טעה המורה הזה במ"ש גבי יין של שמרים רמא תלתא ואתא תלתא לאו כלו' הוא כדאיתא בפ' המוכר פירות (צ"ו ע"ב) וכיון שהיין שנעשה מאלו הצמוקין אינו יוצא כדי מדתו אין אומרין עליו קדוש היום ואפי' בפה"ג אין מברכין עליו אלא שהכל. וזו שגגה שלא אמרו כך אלא בשמרי יין שכבר יצא כל היין ולא נשאר שם רק מעט לחלוחית והיין היוצא מהם הוא יין מזוג והיינו דאמרינן עלה רבה לטעמיה דאמר כל חמרא דלא דארי על חד תלתא לאו חמרא הוא אבל יין צמוקי' אע"פ שמוציא פחות ממדתו כשר לקידוש כיון דכמישן בגפנייהו ולא יבישן וכד עצרת להו נפקא מינייהו לחלוחי' וכמ"ש בהלכו' הרי"ף ז"ל משמיהו דרבואת' ז"ל. ודבש שהזכיר הרמב"ם ז"ל הוא פירוש זה דלאו דוקא שיהא דבש זב אלא לחלוחי' מועט וזה לא היה כדאי לטעות בו אפי' אחד מהמתחילים הילכך ליכא ספוקי כלל ביין של צמוקי'. ומה שהביא אל המורה הזה להסתפק בו לפי שאינו נהוג בארצו' אדום כמו בארצות הללו ולפי שנעתקו מאותן מקומות למקומות הללו הוקשה בעיניו לעשות מעשה במה שלא נהג עד עתה ויותר היה לו להסתפק ביין הענבים הנהוג בארצות הללו מפני ב' דברים האחד מפני תערובתו והב' מפני מראהו אם מפני תערובתו לפי שמערבין בו דבש וכבר כ' בזה הרמב"ם ז"ל ז"ל שתי דעות והכריעו גדולי האחרונים ז"ל כדברי המכשיר. ואם מפני מראהו לפי שהוא לבן ואמרי' בפ' המוכר את הפירות (צ"ז ע"ב) דחמר חיוריאן לאו חמרא הוא דכתיב אל תרא יין כי יתאדם וכ' הרמב"ן ז"ל דאפי' בדיעבד לא יצא ידי קידוש ולדידי קשיא לי הך סברא דמרן ז"ל מדתנן בפ' כל קרבנות הצבור (פ"ו ע"ב) אין מביאין יין ישן דברי רבי ואמרי' בגמ' (פ"ז ע"א) מ"ט אמר חזקי' דאמר קרא לכבש יין מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו אי מה כבש בן ב' שנים פסול אף יין בן ב' שנים פסול וכי תימא הכי נמי והתניא יין בן ב' שני' לא יביא ואם הביא כשר מאן שמעת לי' דאמר לא יביא רבי וקאמר ואם הביא כשר אלא אמר רבא היינו טעמא דכתיב אל תרא יין כי יתאדם כלומר דבעינן יין בשעת אדמימותו ואם עברה שנתו אין בו כל אדמימותו ומינה לחמר חיוריאן דמוכח לה רבה גופיה מהאי קרא לאו למפסלי' בדיעבד אתא אלא לכתחלה ואע"ג דלא אשכחן בקידוש לא יביא ואם הביא כשר הדבר מוכרח כאן אי מוקמי' לה להאי דחמר חיוריאן בקידוש דלא מפסקי' קרא בסכינא חריפא דכיון דמחד קרא ילפינן יין ישן וחיוריאן פסולן שוה וכ"ש הוא שאם לנסוך מוקמי' לי' לכתחלה דוקא כ"ש לקידוש. ואפשר דבעיא דחמר חיוריאן לנסכי' דוקא היא כדעתו של רשב"מ ז"ל אבל לקידוש כשר אפי' לכתחלה והאי דבעי חמר חיוריאן מהו אליבא דרבנן דפליגי עליה דר' יין ישן הוא דבעי' הכי ופשיט ליה דיין כי יתאדם בעי' ובהא מיהא מודו רבנן לר' והשתא א"ש דלא פשיט ליה מדר' יהודה דאמר בפ' ערבי פסחים (ק"ח ע"ב) עד שיהא בהם טעם יין ומראה יין דההיא דר' יהודה לאו לנסכים אתמר ובעיא לנסכי' היא ובירו' מוכח דבדיעבד כשר. ושמא נאמר לדעת רבינו הרמב"ן ז"ל לפרוקי קושיין דפ' כל קרבנות הצבור דאמרי' (שם) דהכי קאמר רבא התם דמהאי קרא משמע דיין שאינו אדום לאו יין הוא כלל דכי יתאדם בעי' וכיון דלאו חמרא הוא כי ליתי' אדום ועברה שנתו ואין בו כל אדמימותו לא הוי מן המובחר ומיהו הני מילי לענין קידוש אבל להבדלה כשר וכ"ש שמברכין עליו בפה"ג דהא יין גמור הוא. והש"י יראנו נפלאות מתורתו. נאם החותם שמעון בה"ר צמח הכ"מ: