שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/טו

‏‏‏‏‏‏

<< · שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ) · חלק א · טו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן טו

ברשך אל ה"ר שמואל בר דוד חלאו יש"צו

שאלה טו:

שאלת אם נוהגת הגרמה בעוף כבהמה ונסתפק' בזה לפי שמצאת בספר ארחות חיים זה הלשון כתב הרב אלברצלוני וכל הנך מילי דהגרמה בבהמה אינון אבל בעוף ליכא למימר פסול בהגרמה כלל וראיה מוכחת שאין בקנה שלו שפוי כובע כלל וליכא למימר בזה נמי כדי שתפשוט צוארה ותרעה ובושט שלו ליכא למימר עד כדי תפיסת יד ועוד טפח הסמוך לכרם. ואם איתא דבעוף נוהג הגרמה למה לא הזכירו רז"ל חכמי התלמוד שיעורו בסימנין של עוף כמו שהזכירו בסימני בהמה וטעם הדבר לפי שפיקא של גרגרת ותחלת הושט נכנסין הרבה תוך פרקי הלחיי' ולא יכול איניש למשחט אפי' בתחלת הסימנין ולא ליטעי איניש ולימא שאותה פיקא של גרגרת קרינן שפוי כובע אלא כדפרישנא לעיל ובהאי ענינא לא תשכח אלא בבהמה ולי להביא כמה ראיות מעמקה של גמרא שאין בגרגרת של עוף שום הגרמה הלכך כל הצואר של עוף כשר לשחיטה עכ"ל. ובענין שפוי כובע פי' הרב אלברצלוני ז"ל שע"פ הטבעת הגדולה יש שם בשר ופי הבשר עשוי חטין ועל אומן חטין כיסוי שדומה לעלה של הדס ועליה עצם אחד מטבעת גדולה ומכסה סביב אותו בשר כמו כובע ובאמצע זה העצם יש שפוי אחד מגוף העצם ונקרא שפוי כובע. ואמרי רבנן דמשפוי כובע ולמטה כשרה שהוא רחוק כמו אצבע מטבעת גדולה. ולועזין שפוי אגרון ע"כ. ושאלת אם דין זה נוהג היום אם לא. וזה הרב אלברצלוני הנזכר מה שמו ואיזה ספר חבר:

תשובה: דברי הרב ז"ל תמוהין הרבה שלא מצינו בגמ' הפרש בדבר זה בין עוף לבהמה וכל כה"ג הוה להו לפרושי בגמ' ולא הוו שתקי מינה כלל ואע"פ שהרמב"ם ז"ל (פ"ג מה"ש ה"ז) כ' שאין שהי' בקנה העוף כלל ולא מצינו בגמ' דפרישו לי' ל"ק מידי שאין קנה העוף מתמעט משהיה אלא משום טעמא דמצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר וכיון שהזכירו דין זה בגמ' (חולין כ"ח ע"א) יש ללמוד ממנו שאין בקנה העוף שהייה אבל שנתמעט דין הגרמה מן העוף ממה שלא הוזכר בגמ' בפירוש זה א"א כלל ואדרבה ראיה מפורש' יש לי בגמ' שיש הגרמה בעוף כדאמרינן בפ"ק דחולין (כ' ע"א) א"ר ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה שכנגדו בעורף כשר במליקה ואמרי' למעוטי מאי למעוטי שפוי ראשו כגון דנקט מראשו והגרים ואזל עד דמטא תתאי וכדרב הונא א"ר אסי דאר"ה אר"ת הגרים שליש ושחט ב' שלישים פסול. והרי זה מפורש דיש הגרמה בעוף דבעוף עסיקינן שאין מליקה אלא בעוף והכי מוכח ההיא סוגיא למאן דמעיין בה שפיר שיש הגרמה בעוף וכ"כ שם המפרשים ז"ל ולא הזכירו מיעוט לעוף אלא בענין עיקור סמנין שאמרו אין עקור סימנין בעוף וההיא נמי במליקה אתמר משום דכיון שהותר בדרסה הותר בעקור אבל הגרמה בין במליקה בין בשחיטה איכא שהרי הכתוב כתבה בפי' ממול ערפו ולא למעלה ממול ערפו. והרב ז"ל הביא ראיות לסברתו שאין מכריעות כלל שמה שכתב שאין בקנה שלו שפוי כובע מנין לו זה שהרי יש לו טבעת הגדולה ועל הטבעת הגדולה יש בשר עשוי כמין כובע ואצל הכובע יש שם גרעינן דומין לחטין וראש זה הכובע הוא משופע כלפי הראש ולשון שפוי הוא לשון חדוד כדאמרי' גבי קרשים וראשיהן משופין וגבי אצבעות אמרי' (כתובות ה' ע"ב) שהן משופין כיתדות זהו שלועזין אותו אגוד"ון בדל"ת כי כל דבר חד קרוי בלע"ז אגוד"ו. אבל מ"ש אתה אוגרו"ן ברי"ש נראה שהוא טעות וכל זה כמו שהוא בבהמה כן הוא בעוף. ומ"ש הרב דליכא למימר כדי שתפשט צוארה ותרעה. איני יודע מה הוא אומר שאם אמר זה מפני שאין העופות רועים אלא מלקטי' ואוכלים אין מכאן ראי' דגמ' נקיט לישנא בבהמ' וה"ה לעוף ומצאתי בה' גדולות שכ' שם בזה הלשון אנס את הסי' בין של בהמה בין של עוף ושחטן טרפה וענין אונס זה בפ' אלו טרפות (מ"ה ע"א) גבי שיעור דכל שפושטת צוארה ורועה אתמר. ופירש גאון עלה דבין בעוף בין בבהמ' אתמר אלמא דמילתא דפשיטא הוא לגאונים ז"ל דדין הגרמה נוהג בעוף ג"כ וגמ' נקט לה בבהמה וה"ה לעוף. ומ"ש הרב ז"ל דבושט ליכא למימר עד כדי תפיסת יד ועד טפח זו ודאי שאלה היא ואף לדבריו קשה שהרי בכל הבהמות נוהג דין הגרמה וא"א שיהא שיעור גדי קטן כשיעור שור גדול. וכבר כת' הרמב"ם ז"ל שזה השיעור לא נאמר אלא בבהמה וחיה אבל בעוף הכל לפי גדלו ולפי קטנו וכ' עליו הרמב"ן ז"ל דבין דקה לגסה נמי יש לחלק. וכתבו בשם הרא"ה ז"ל דשיעור תרבץ הושט בעוף עד כנגדו בקנה משפוי כובע ולמעלה. ומה שנתן טעם לדבר לפי שפיקא של גרגרת ותחלת הושט נכנסין הרבה תוך פרקי הלחיים ולא יכיל איניש למשחט אפי' בתחלת הסימנין. אפי' יהי' כדבריו תינח למעלה אבל למטה מאי איכא למימר ועוד בעופות גדולות אינה נכנס כ"כ שלא יוכל לשחוט שם והלא אנו רואי' שהתרנגולי' הם בולעים הסימנין והשחיטה נעשית בשפוי כובע. ונר' שהרב ז"ל ר"ל ששיעור שפוי כובע ותרבץ הושט הוא כ"כ קטן בעוף שא"א לבא לידי הגרמה כי אם בדוחק גדול וגם הסימנים הם יורדים למטה בעופות בגופם הרבה שא"א לשחוט שם שלא במקי' שחיטה אבל ודאי אם נזדמנה לו שחיטה במקום שאינו ראוי מפסלא שחיטה בעוף כבהמה וכן היא הסכמת הראשוני' והאחרוני' ז"ל. וכן ראוי לנהוג ולעשות מעשה. ומ"ש הרב ז"ל שפיקא של גרגרת אינו שפוי כובע ודאי כן נראה בגמ' בפ' הזרוע (קל"ד ע"ב) כדבריו דאמר התם איזהו הלחי מפרק של לחי ועד פיקא של גרגרת ואקשי' והתניא נוטלה ובית השחיטה עמה ופרקי' לא קשי' הא דרבנן הא דרבי חנינא בן אנטיגנוס. והכי פי' דהוה ס"ל דפליגא ברייתא אמתניתא דמתניתא ס"ל שאינו נותן לו עד בית השחיט' ובריתא ס"ל שנותן לו עד בית השחיט' דהיינו למטה מהפיקה ופרקינן דלא פליגי בהכי דלעולם עד פיקא יהיב ותו לא אלא דמתני' דלא קרי פיקא בית השחיטה היא רבנן ובריית' דקרי פיקא בית השחיט' היא ר"ח בן אנטיגנוס וקי"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס כמו שפסק שם הרי"ף ז"ל וכפ"ק. (י"ט ע"א) ונראה מכאן שהפיקא היא במקום שחיטה ואינה שפוי כובע דשפוי כובע לאו במקום שחיטה היא. ופיקא זו פירשה הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מה' מתנות כהונה טבע' גדולה. וכן נראה שהרי במס' נגעים פ"י תנן במתנית' איזהו זקן מפרק של לחי ועד פיקא של גרגרת ותניא בתוספתא מחוליא של גרגר ולמעלה זו זקן ומשמע דפיקא וחוליא חד הוא וחוליא היא טבעת כדאמרי' בפא"ט (נ' ע"א) מקיפין בקנה וה"מ מחוליא לחוליא אבל מחוליא לבר חוליא לא. לפי שהקנה הוא עשוי טבעות טבעות וכל הטבעות אינן שלמות אלא העליונה הנקראת טבעת הגדולה אבל השאר יש רצועה של בשר באמצע הטבעת ואותה רצועה קרויה בר חוליא והטבעת עצמה קרויה חוליא. והרי זה מפור' שפיקא של גרגרת היא במקום הטבעות שהרי קראוה חוליא כדברי הרמב"ם ז"ל. והגרים ב' שלישים נחלקו האמוראים והרי"ף ז"ל השמיטן והרמב"ן ז"ל בחדושיו כתב שם שיש נותנין טעם להשמטתו משום דקי"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס דמכשר משפוי כובע ולמטה ולדידיה אין הגרמא בקנה כלל אפי' בבהמה משום דאם שחט משפוי כובע ולמעלה דמחתך בשר הו' דלאו קנה מיקרי אלא פיקא של גרגרת ואין בה פסול של הגרמה משליש דבההיא הגרמה לא נפקא חיותא ומשום עקור סימנים לא מטרפא עד דאפרק איפרוקי דלא עדיף מתרבץ הושט וכל היכא דאיכא רובה בשחיטה כשרה כ"ז כ' הרב ז"ל בשם הראב"ד ז"ל. וכתב שהם דברים שאין ראוי לסמוך עליהם והביא ראיה דר"נ ס"ל כר"ח בן אנטיגנוס ובעו מיניה (חולין י"ט ע"א) הגרים שליש ולא אמר להו שחיטה כשרה דס"ל כר' חנינא ב"א.

ומה שרצית לדעת שמו של הרב אלברצלוני ז"ל ואיזה ספר חבר דע כי יש ב' רבנים גדולי' מלבד הרשב"א ז"ל שקרויין הרב אלברצלוני הראשון הרב ר' יצחק בן ראובן ז"ל אלברגלונ"י שהי' רב גדול בימי ר' יצחק אלפאסי ז"ל והי' פייטן גדול והוא עשה האזהרות שנוהגין לקרות באלו הארצות המתחילות איזה מקום בינה. והשני אומרים שהיה תלמיד של זה שמו הרב הנשיא ר' יהודה בן ברזילי אלברצלוני. וגם הוא רב גדול ומיוחס ואליו הם מתיחסים משפחות בני שאלתיאל אשר בקט"לוניא וחבר ספרים גדולים האחד בדיני נשים שמו ס' יחוס שאר בשר והשני בדיני מועד שמו ס' העתי' והג' ס' תקון שטרות גדול ונכבד. והרב בעל העטור ז"ל כשמזכירו לזה הרב ז"ל מזכירו סתם כ' הרב המחבר ז"ל וזהו הרב אלברצלוני שמזכיר בעל ס' ארחות חייס.