שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/כב
שאלה כב:
עוד שאל החכם הנז' נר"ו. שאלה ראובן מכר לשמעון שור לחרישה ואחר קצת ימים נמצא בו מום ונפלה הכחשה ביניהם זה אומר ברשותך נולד המום וזה אומר קודם שמכרתו לי היה בו והרי זה המקח טעות. עוד אירע בשני בני אדם אחרים ראובן מכר כד של דבש סתומה לשמעון וסמך שמעון על דבריו שאמר שהוא דבש טוב ואחר קצת ימים פתח הכד ומצא דבש רע ורוצה להחזירה וראובן אמר כי לא מכר לו אלא דבש טוב וזה אירע לו מצד שהניחו שמעון במקום שהוא מזיק לדבש או שמא החליף הדבש כי אני לא מכרתי לו אלא דבש טוב עכ"ל:
תשובה:
הדבר ידוע דלענין דבר שנמצא בו המום לא אמרי' כדי שיראה לתגר או לקרובו אלא כל זמן שנתגלה המום ללוקח מחזיר המקח משום דהוי מקח טעות כמ"ש הרי"ף ז"ל פ' הזהב וכתב שכן דעת רבינו האי גאון וכ"כ הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' מכירה וכתב עוד בפרק הנז' דהמקח בטל אפי' אם רוצה אחד מהם לחשב הפחת שמחמת המום ושכנגדו אינו רוצה הדין עם מי שאינו רוצה. ופשוט הוא שאין הדברי' אמורי' אלא כשהוברר הדבר בעדים או שהמוכר מודה שמום זה היה במקח קודם מכירה אבל אם נפלה הכחשה ביניהם כנדון זה הנה זה נזכר במס' כתובות פ' המדיר (ע"ו ע"א) אמר רב יאודה אמר שמואל החליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה והקשו עליו (שם ע"ב) מדאמרי' מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה ומשני בגמרא קושיא זו ומייתי הא דכי אתא רמי בר יחזקאל וכו' הכי אמר שמואל כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה ע"כ ויש מן הפוסקי' שלא פסקו כשמואל משום שהקשו על דבריו בגמרא ואע"ג דשני תלמודא לא סמכינן אההוא שינויא אלא לעולם המע"ה אמנם הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל פסקו הלכה כשמואל דבכי ה"ג כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה עם שיש קצת שינוי בענין בין הרי"ף להרא"ש וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' מכירה וז"ל כל מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה כיצד המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה וכו' וכן כתב ג"כ בדין מחט שנמצא בעובי בית הכוסות לא הוגלד פי המכה הרי הדבר ספק ועל הטבח להביא ראיה שקודם לקיחתו נטרפה שהרי ברשותו נולד הספק ואם לא הביא ראיה ישלם למוכר עכ"ל. וא"כ בנדון זה על הלוקח להביא ראיה שהיה המום קודם שקנאו ואם לאו אע"פ שעדיין לא פרע הדמים למוכר צריך לפרוע בע"כ. אמנם ממ"ש בגמרא דאם הוגלד פי המכה בידוע שנטרפה שלשה ימים קודם שחיטה יש ללמוד לנדון זה שיש להראות המום שבשור זה לב"א היודעים בטוב ענינים אלו ואם יכריעו שמום זה נולד ברשות מוכר או ברשות לוקח כפי מה שיראה להם במום כפי הזמן שעבר משעת מכירה עושים על פיהם וכן הביא הריב"א (טחו"מ סי' רל"ד) בשם אביו הרא"ש ז"ל בתשובה על ראובן שמכר גבינות לשמעון ולאחר ג' ימים פתח ומצא בהם רקבון גדול יש לשאול לעושי גבינות בכמה זמן ראוי רקבון כזה ואם יאמרו שהוא מזמן שהוא בבית המוכר נמצא שהיה מקח טעות עכ"ל. ה"נ בנדון זה אם יש בקיאים עושים על פיהם ואם הדבר ספק מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה ואם אין לו ראיה ישלם. ואם טוען שמעון על ראובן אתה [יודע] שהיה המום בו קודם שמכרתו לי יש אומרים דאין לו עליו אלא חרם סתם כיון שאין שמעון טוען טענת ברי וי"א שצריך ראובן לישבע וכ"כ הר"מ מרוטנבורק ז"ל בתשובה על ראובן שמכר סוס לשמעון ונמצא בו מום שישבע ראובן שלא ידע ולא הרגיש במום זה ואם אינו רוצה לישבע יפטר שמעון מדמי הסוס ואם כבר נתנם יחזור ויטלם ממנו ע"כ. ויש להכריע בנ"ד שאם עדיין הלוקח לא פרע המעות לא יטלם המוכר אלא בשבועה דכיון דהלוקח מוחזק בהם אומרי' למוכר זיל אייתי ראיה דלית הלכתא כמאן דמחייב שבועה ואם כבר פרע המעות לא יקבל המוכר אלא חרם סתם דאמרינן ללוקח אייתי ראיה דלית הלכתא כמ"ד שאינו צריך אלא חרם סתם ואז או ישבע או יחזיר לך. ואם אין ראובן רוצה לקבל אפי' חרם סתם ודאי שצריך להחזיר המעות וישבע שמעון שאינו יודע שמום זה נולד ברשותו ואם אינו רוצה לישבע יעמדו המעות ביד ראובן שהרי עיקרא דדינא הספק נולד ברשות שמעון. ולענין ראובן שמכר הכד של דבש לשמעון אם יכולים לעמוד על דבר זה ע"פ בקיאים כפי שיעור הזמן והמקום שהונח בו הדבש יעשו על פיהם ואם אין יש בקיאים הנה ראובן בנדון זה טוען עוד שמא שמעון החליפו בדבש רע ולכן ישבע ראובן שידוע לו שלא מכר לו אלא דבש טוב ויפטר ואם אינו רוצה להשבע ישבע שמעון שלא החליף הדבש ולא נתנו במקום המזיקו ויטול ראובן הדבש והדבר ידוע דבנדון זה כל אחד מהם אינו נמלט מן הספק כיון שהכד היתה סתומה מזמן שהיתה ברשות המוכר וגם הלוקח לא פתחה מיד אין שום אחד מהם יוצא מידי ספק ולכן לא הארכתי לדקדק בזה כי הנכון הוא לפשר ביניהם ולא יכנס שום אחד מהם בספק שבוע' שוא וזו היא דרך ישרה בנדון זה ושלום: