שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/נו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ברשך אל ה"ר שמואל הלאיו יצ"ו

שאלה נו: שאלת מקוה שהוא רחוק מהגג אם מותר להמשיך בתוכו מי הגג ע"י צנורו' בלתי קבועים שהם מונחים על גבי עץ ארוך קבוע בכותל חקוק באמצעו ובאותו חקק ישימו צנורו' של חרס מחוברי' ומהודקים בחמר וזפת וחששת לזה מפני מה שארז"ל (ב"ב ס"ה ע"ב) צנור שחקקו ולבסוף קבעו פסול קבעו ולבסוף חקקו כשר ועוד ארז"ל (שבת ט"ז ע"ב) הניח כלי תחת הצנור בשעת פזור העבים כשרים בשעת קשור העבים ולא נתפזרו דברי הכל פסולין אלו הם דבריך ושאלת לפרש לך שתי הלכו' אלו:

תשובה: המים הפוסלים את המקוה כשעוברים דרך כלים אע"פ שבכל הכלי' שעוברין עליהם הם פוסלי' אותו ואפי' אינן מקבלי' טומאה כדתנן בפ"ד דמקואו' (מ"א) דתנן התם המניח כלים תחת הצנור אחד גדולי' ואחד קטנים ואפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה פוסלין את המקוה כלומר דאפי' כלים אלו שאינם חשובין לקבל טומאה חשובין הם לפסול את המקוה ואפ"ה בעי שיהי' להם בית קבול ואפילו יש להם בית קבול אם הכלי אינו עומד דרך קבלתו אינו פוסל את המקוה והיינו דתנן בההוא פרקא (מ"ב) המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז. (הג"ה אמ"ה הרמב"ם ז"ל פי' שם שהוא זר סביב על שפת הטבלא ע"כ וא"כ הוה לי' בית קבול) פוסלת את המקוה זקפא לידוח בין כך ובין כך אינה פוסל' את המקוה כלומר אף ע"ג דמקבל טומאה ויש לה בית קבול ואלו עומד' דרך קבלתה הית' פוסל' את המקוה כיון שאינ' עומד' דרך קבלתה אינה פוסל' את המקוה דפסול מקוה והכשרו בשאיבה ע"י כלים בעינן תלת מילי שיהא לו בית קבול ושיהא עומד דרך קבלתו וכיון שהוא עומד דרך קבלתו נעשים המים שאובין בתוכו בין מקבל טומאה בין אינו מקבל טומאה ושיכוין לקבלת המים ואם אין לו בית קבול או אפי' יש לו בית קבול אם אינו עומד דרך קבלתו אלא שהמים נגרים עליו ונמשכים למקוה אינן נעשי' שאובין. מעתה יש לנו לומר דהא דתניא בפ' המוכר את הבי' (ס"ה ע"ב) צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה שלא בכל הצנורו' אמרו כן שהרי אין להם בית קבול שאין להם אלא שתי מחיצו' והמים הם נזחלין ונגרין מהם על כן פירשו הראשוני' ז"ל דבצינור דיש לו ב"ק עסקינן שהי' דרכן לעשו' צנורו' בבית קבול כדי לקבל צרורו' ועפרורי' כדי שיבואו המים לבור צלולין או כדי שלא יכלה עפר הגג בשטף המים ויתעכב באותה גומא שעושין בתוך הצנור או כדי שלא יעכבו הצרורו' הלוך המי' ומשו' ההוא ב"ק הוא שנפסל המקוה מפני שהמים קודם שירדו למקוה הם נעשים שאובין באותו ב"ק שהרי מי הגשמים נכנסין בתוכו בכונה אבל צנורו' שלא היה בהם ב"ק אינם פוסלים את המקוה והיינו דתנן בפ"ד דמקואו' (מ"ג) החוטט בצנור כדי לקבל צרורו' בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעי' ר' יוסי אומר בשל חרס כל שהוא לא אמרו רביעי' אלא בשברי חרס היו צרורו' מתחלחלין בתוכו פוסלין את המקוה ירד עפר לתוכו ונכבש כשר. סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה ולמדנו מכאן שאין הצנור המפולש פוסל אא"כ יש לו ב"ק צרורו' ואע"פ שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע שיש לו ב"ק במקום רחבו אינו פוסל מפני שלא נעשה אותו רחב לקבל אלא שלא בכונה נעשה או לנוי בעלמא ואפי' יש לו ב"ק אם נסתם אותו ב"ק בעפר סתימה מהודקת שזהו פירוש ונכבש מלשון במסילה נעלה דמתרגמינן כארח כבישא. והראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל גורסי' ונגפס מלשון גפסיס וכיון שנעשה בגפסיס כבר נתבטל אותו ב"ק ואינו פוסל. ועוד יש ראיו' אחרו' שם אלא שאין להאריך וכ' הראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש ז"ל ומכל אלו למדנו שהקרמידין שלנו שמכסין בהם את הגגו' אין עושין שאובין כלל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' המשנה וכן הרשב"א ז"ל כ' בלשון הזה בשער המים והרעפים שמכסי' בהם את הגגות אע"פ שלפעמים יש בהם חטטין שיכולין לקבל צרורו' ועפרורי' אינן פוסלין את המקוה לפי שאין אותן חטטין נעשין במתכוין לקבל את הצרורו' ואת העפריורית ואחר שנתבאר זה מה לי רעפים וקרדימין או צנור של עץ ואפילו המים עוברים דרך הצנור של עץ איני רואה הפרש בין זו לזו אלא לענין בית קבולו אם צריך רביעי' או סגי בכל שהוא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ולדעת הרשב"א ז"ל אין כאן בית מיחוש כלל אפי' בשל עץ אפילו יש חטטין כל שהוא כיון שנעשו שלא במתכוין ודבר זה פשוט הוא להתיר. ומה שלא חשש הרב ז"ל לאותן חטטין כיון שנעשו שלא במתכוין יצא לו מההיא דסילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע דלא חשבינן ליה ב"ק כיון שנעשה שלא במתכוין שאין הב"ק פוסל אלא כשמתכוין למלאותו מי גשמים אבל בשאין מתכוין לכך אינו פוסל והיינו דתנן (שם מ"א) המניח כלים תחת הצנור אחד גדולים ואחד קטנים אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה פוסלין את המקוה אחד המניח ואחד השוכח כדברי ב"ש וב"ה מטהרין בשוכח אר"מ נמנו ורבו ב"ש על בית הלל ומודים בשוכח בחצר שהוא טהור א"ר יוסי עדין הוא מחלוק'. ובפ"ק דשבת (ט"ז ע"ב) אוקי פלוגתייהו בשהניחם בשעת קשור העבי' ונתפזרו וחזרו ונתקשרו דב"ש סברי כיון שהניחם תחת הצנור בשעת קשור העבים מוכחא מלתא דלקבל מים מן הצנור הניחם ואע"פ שנתפזרו כיון שלא סילקם עדין לא נתבטל מחשבתו אבל במניח בחצר שלא תחת הצנור אפי' בשעת קשור עבים ונתמלאו מודים ב"ש שאינה חשובה שאיבה ואע"פ שנתמלאו ונפלו למקוה לא פסלוהו והכי גרסי' התם א"ר משרשיא הכל מודים הניחן בשעת קשור עבים דברי הכל טמאים פי' דמוכחא מחשבתו דלקבל הניחם שם ונעשים שאובין. בשעת פזור העבים דברי הכל טהורים פי' דמוכחא נמי מחשבתו שלא נתכוין שיתמלאו מים ואפי' נתמלאו ונפלו למקוה לא פסלוהו כיון שלא במתכוין הניחם שם לא נחלקו אלא שהניחם בשעת קשור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו מר סבר בטלה מחשבתו ומ"ס לא בטלה מחשבתו. ובחצר (הג"ה אמ"ה פרש"י ז"ל שם בחצר העמיד החבי' באמצע החצר ונתמלאה מים מהמים שירדו מהרקיע לתוכה) אפילו כה"ג טהור שהרי מוכחא מילתא שפיר דלא נתכוין לכך וקי"ל כר' יוסי דעדין היא מחלוק' ולא הודו ב"ה לב"ש כלל אבל עדין היא מחלוק' דב"ה סברי דאפילו בכה"ג טהור וקי"ל כוותייהו וכן פסקו הרמב"ם ז"ל. (פ"ד מה' מקואו' ה"ד) והראב"ד ז"ל וכן בספר עמודי גולה וכן בספר יורה דעה (סי' ר"א). ותמה אני מהרשב"א ז"ל שכ' בשער המים הקצר שלו ז"ל הניחן בשעת קשור עבים ונתפזרו העבים ושכחן שם וחזרו ונתקשרו העבים וירדו גשמים ונתמלאו מים הרי אלו כשאובין הואיל ומתחלה הניחם שם בשעת קשור העבים לקבל את המים עכ"ל ולא פירש בשער המים הארוך למה לא פסק כב"ה אליבא דר' יוסי דהא קי"ל (עירובין מ"ו ע"ב) דר"מ ור"י הלכה כר"י משום דר"י נימוקו עמו אבל מ"מ אפילו לפי דברי הרב ז"ל כשהניחן בשעת פזור העבים הוא כשר כיון שלא נתכוון לכך ובחצר נמי אפי' בשעת קשור העבים אינם פוסלים כיון שלא נתכוון לכך ומכאן למד הרב ז"ל בצנור שיש בו חטטין שלא במתכוין שאינו פוסל את המקוה דבעי' כלי שיש בו ד' דפנות ושיעמוד דרך קבלתו ושיתכוין שימלאנו מי גשמי' ואלו הי' הצנור של עץ מקבל טומאה והיו המים יורדין ממנו למקוה בלי שום הפסק היה פוסל המקוה ולא משום שאיבה שכיון שאין לו ד' דפנות אינו פסול משום שאוב כדכתי' לעיל אלא משום דבעי' שיהא הויתו בטהר' כדתנן בפ' ו' (מ"ד) דמס' פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פוסלין ומפרש טעמא בפ"ב דזבחים (כ"ה ע"ב) משום דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הוייתו ע"י טהרה תהא ותנן נמי בפ"ה דמקואו' (מ"ה) ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו ואע"ג דבפ' ו' דמקואו' (מ"ח) תנן מטהרין את המקואו' התחתון מן העליון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סלון של חרס או של אבר ומניח ידיו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשקיהו אפי' כשערה ודיו התם שאני מפני שהוא קבוע בקרקע ובטל לגבי קרקע וכדתנן במס' כלים (פי"א מ"ב) כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת ומן הנגר והמנעל (והפותה) [והפותח] שתחת הציר והקורה [והצינור] שנעשו לקרקע שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע כדאי' נמי בפ' המוציא יין (פ"א ע"א) אבל צנור זה אלו הי' מקבל טומאה מפני קביעותו בכותל לא נתבטל כדתנן בכלים בפ' ט"ו (מ"ב) ומייתו לה בגמרא בפ' המוכר את הבית (ס"ו ע"א) דף של נחתומים בזמן שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין ומשמע ודאי דליתא לדר"א דשמותי הוא ויחיד במקום רבים הוא ולא פסקינן כר"א בסדר טהרות אלא בארבע והא לאו מנייהו היא כדאי' בפ"ק דנדה (ח' ע"א) אבל בכאן אין חשש לכל זה שהרי הצנור הזה אינו מקבל טומאה שכיון שאין לו ד' דפנות הוי פשוטי כלי עץ ופשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה וכדאי' (בפ"ק) [בפ"ב מ"א] ובפ' ט"ו (מ"א) דכלים ובפ"ק דחולין (כ"ה ע"א) ובדוכתי טובא אלא היכא דחזו למדרסו' דמקבלי טומאה מן התורה וכדתנן בנדה בפ' בא סימן (מ"ט ע"א) וכדמוכח בבכורו' פ' על אלו מומין (ל"ח ע"א) ואפי' טומא' דרבנן לא מטמאו פשוטי כלי עץ אא"כ הם רחבי' כעין דף שראוי להניח עליהם חפצים דגזרו עליהם טומאה משום דדמי למקבלי כלי עץ כדמוכח בפ' המוכר את הבית (ס"ו ע"א) דטומאת דף של נחתומין הויא דרבנן אבל כלים קטנים כגון הצנור הזה אפי' טומאה דרבנן לית בהו וכדמוכח בפ"ק דסוכה (י"ב ע"ב) גבי הוצין זכרים ובריש פ"ק דחולין (ג' ע"א) גבי קרומית של קנה ובפ' כל הכלים (קכ"ג ע"ב) גבי קנה של זתים והכי נמי מוכח בפ' בכל מערבין (ל"א ע"א) וכמ"ש שם בתוס' רבותינו הצרפתים ז"ל ומ"מ אם באתם לחוש לצנור זה מפני חקיקתו ותחושו ג"כ להרכיב עליו הצנורו' של חרס אע"פ שאין המים עוברים עליו עשו שתי קורות המתאימות סמוכות זו לזו קבועות בכותל והרכיבו הקרמידין עליהם ושפיר דמי: