שו"ת רדב"ז/מא
שאלת ממני עלה דהא דאמר רב חסדא המחזיק מתנות כהונ' או שאכלן פטור מלשלם ואמרי' בחד לישנא טעמא דה"ל ממון שאין לו תובעים ומותבינ' עליה מהא דריב"ב משפט מלמד שהמתנות דין יכול אפי' חזה ושוק ת"ל זה. ומתרצי' הכא במאי עסקי' דאתו לידיה ומקשי' אי דאתו לידי' מאי למימר וקשיא לך כיון דאיכא לאקשויי למה אי דאתו לידיה אפילו חזה ושוק נמי ואמאי פריך פשיטא:
תשובה הרשב"א ז"ל הקשה קושיא זו ותירץ דעדיפא ליה לאקשויי ממתנות גופייהו דמיירי בהו ופריק דאתו לידיה בטבלייהו ושאני חזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכו ואחר הקרבה והפרשה אבל מתנות ממון כהן הם ע"כ ואני ק"ל עלה חדא דקושיית למה עדיפא טפי ותו דבתר דתירץ דאתו לידיה בטבלייהו וקא סבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אכתי הוה ליה לאקשויי אי הכי חזה ושוק נמי ולתרוצי חזי ושוק משלחן גבוה קא זכו. ולע"ד נראה דלא הוי מצי לאקשויי אי הכי חזי ושוק נמי דאפילו דמוקמי' ליה דאתו לידיה דכהן והוו כגלימיה ואם בא אחר ונטלן ממנו מוציאין בדיינים חזה ושוק אין מוציאים בדיינים אם נתנן לכהן שאינו של בית אב ובא כהן של בית אב ונטלן ממנו אין מוציאים דזכייה ראשונה שזכה הכהן לאו זכייה היא כיון דלא הוי מבית אב והיינו דקתני תנא מתנות כהונה משפט כתיב בהו ומוציאו' מן הגזל ונותנים אותם למי שזכה בהם יכול אפילו חזה ושוק נמי מוציאי' ממי שנטלן מזה שזכה בהן ת"ל זה וכגון שנטלן כהן מאנשי בית אב לפי שאין זכייתו של ראשון זכייה וכה"ג נתמעטו חזה ושוק מלעשות בהם דין אבל אה"נ שאם בא כהן אחר שאינו של בית אב ונטלן ממנו עושים דין ומוציאים ממנו אלא דמצי למימר דבהכי לא איירי מתניתא ולא מיעט התנא חזה ושוק מהדין אלא היכא שבא כהן של בית אב ונטלן ומשום הכי לא פריך תלמודא אחזה ושוק:
ולדעתי לזה נתכוון רש"י ז"ל שכתב ופריך אי דאתו ליד כהן מאי למימרא וכו' כלומר זו פירכא אבל מחזה ושוק ליכא פירכא ובשלמא אי ליכא פירכא אחריתי היינו דקא מהדר ליה דאתו לידיה בטבלייהו אבל אי איכא פירכא מחזה שוק נהי דלמתנות מהדר ליה שפיר אבל אכתי איכא פירכא אחריתי מחזה ושוק ומאי מהדר ליה ודוחק הוא שהמקשה והמתרץ לא ירגישו קושיא זו של חזה ושוק שנראה לכאורה שהיא חזקה יותר אלא ודאי המקשה והמתרץ לא חששו לקושיית חזה ושוק כלל ויהיב מרן ז"ל טעמא דמתנות דשוות לכל הכהנים מהני זכייה אם קדם אבל חזה ושוק אינו אלא לאותו בית אב ולא מהני ע"כ נמצאת למד לפי שטה זו שאם נטלן הכהן שהוא מבית אב מזה הכהן שזכה בהן אין עושין דין ואין מוציאים מידו ואם נטלן כהן אחר שאינו מבית אב מוציאים מידו בדיינים ונותנים לזה שזכה בתחלה בהן והוי מלתא דמסתבר ולפי שטת הרשב"א ז"ל דהוי טעמא דחזה ושוק משום דמשלחן גבוה קא זכו לעולם אין עושין דין אלא כל מי שהם בידו אוכל אותם ואין מוציאים אפילו זכה כהן אחר תחלה דלאו ממונו נינהו אלא משל גבוה אבל מתנות ממון כהן נינהו ועושים בהן דין ומוציאים מזה שנטלן ונותנין לאותו שזכה בתחלה ויש בזה קצת דוחק דנהי דמשלחן גבוה קא זכו הרי זכה זה בתחלה ולמה גוזלין אותו ממנו. ותו דאתו כהנים לאינצויי וחטפי מהדדי כיון דידעי דלא מפקי מינייהו בדייני וחזרו חזה ושוק כל דאלים גבר והשלמי' באים לעשות שלום וישימו דמי מלחמה בשלום ויש לתרץ דלאו גריעותא היא גבייהו אלא חביבותא דשלחן גבוה ליהנות ממנו וחביבותא דמצוה היא כדאיתא לקמן: