שו"ת רדב"ז/אלף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלת ממני אודיעך דעתי על מי שאמר כל הרוצה לכתוב גט לאשתו יכתוב אי הוי שליחות ואם הלך אחר וכתב לה גט אם היא מגורשת או לא:

תשובה לכאורה היה נראה לומר דדמיא להא דאמרינן בפ' התקבל כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי והכי אמרינן נמי בפ' המדיר כל השומע קולי יזון את אשתי שליחותיה קא עביד. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי הוא דגרסינן בפ' אין בין המודר איבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעתו או לא. ואתי למפשט ממתניתין דתנן המודר הנאה מחבירו תורם את תרומתו ודחינן לא משל בעל הכרי על בעל הכרי כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום משמע בהדיא כל הרוצה לתרום לאו שליחות היא דאי הוי שליחות אסור לתרום דהא מהני ליה דעושה שליחותו. וא"ת לגבי תרומה לא יהיה תרומתו תרומה כיון דלאו שלוחו הוא. הא לא קשיא דבתרומה בגילוי דעת בעלמא סגי וכיון דניחא ליה בהכי סגי אבל לגבי מודר הנאה בעינן שיעשה אותו שליח ממש ואין זה לשון שליחות וטעמא דמלתא דבשלמא כשאומר כל השומע קולי יתרום או יכתוב גט לאשתי או יזון הרי מיחד השליחוח לשומע ואם הלך זה השומע ואמר לאחר שלא שמע תכתוב גט לאשתו של פ' וכתב ונתן אינו גט כלל שהרי לא עשה שליח אלא לשומע לא לשומע מן השומע אבל האומר כל הרוצה ליתרום יבא ויתרום אם אמר השומע למי שלא שמע והלך ותרם תרומתו תרומה שהרי לא תלה בשומע קולו אלא ברצון התורם וכיון שכן אין זה שליחות מיוחד. ולשון זה לשון מציעא הוא לענין תרומה הוי תרומה ולענין מודר הנאה לא מהני ליה כלום דלאו שליחותיה עביד וא"ת סוף סוף אע"ג דלאו שליחותיה עביד הא מהני ליה כבר תירגמא רש"י ז"ל דלא מהני ליה כלל דאי לא תרים ליה האי תרים לה איניש אחרינא. הילכך האומר כל הרוצה לכתוב גט לאשתי יכתוב אין זה שליחות כלל ואם כתבו לה גט אינה מגורשת והוי יודע דאיכא לישנא דגרוע מהאי דאפילו לענין תרומה לא יועיל דהיינו כל התורם לא יפסיד דהא אמרינן כל הזן אינו מפסיד והלך אחד וזן אינו חייב לשלם דהא לא שויה שליח כלל. וטעמא דמילתא דכיון דאמר בלשון שלילה אינו מפסיד אין זה שליחות אלא שאומר כל הזן לא יפסיד ממונו אבל האומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום הוי גילוי מלתא טפי ותרומתו תרומה. ואם היה מודר הנאה ממנו מותר דלאו שליחותיה קא עביד ולאו מידי מהני ליה וכ"ש לענין גטין דלאו שלוחא דידיה הוא ופשוט הוא. והנראה לע"ד כתבתי: